השכלה היא כיום משאב חשוב לקידומם של הפרט ושל החברה. לכן צעירים במספר הולך וגדל פונים ללימודים גבוהים, ולכן המוסדות להשכלה הגבוהה פותחים להם שערים רחבים והזדמנויות אין ספור. הכניסה של רבדים רחבים יותר של האוכלוסיה למוסדות לחינוך גבוה יוצרת ציבור סטודנטים מגוון יותר ובעל פיזור רחב יותר של כישורים ושל יכולות. היינו מצפים איפוא שהציונים שסטודנטים אלה מקבלים במהלך לימודיהם יהיו נמוכים מבעבר ומפוזרים יותר. אך האומנם כך הדבר ?
במחקר רב-שנתי המוצג בספר זה נבדקה הסוגיה של מתן ציונים ושל הערכה בחינוך הגבוה. לצד סקירת ספרות ענפה, הספר מציג תמונה מקיפה של הציונים הניתנים באחת המכללות האקדמיות לחינוך. כמו כן מוצגות בספר זה העמדות, התפיסות ודרכי ההערכה של מדגם גדול מתוך המורים המלמדים בה. במחקר נבדק גם הקשר שבין הציונים לבין אפיוני הקורסים שהציונים ניתנים בהם (מספר הלומדים בקורס, סוגו והתחום שלו) ואפיוני המורים הנותנים אותם (מגדר, ותק בהוראה, היקף משרה, תואר אקדמי ומדיניות במתן ציונים). ממצאי המחקר מעלים שאלות לגבי הערך האמיתי של הציונים ולגבי הצורך של מורים ללמוד הערכה, לדון בה ולגבש מדיניות אישית ומוסדית בנדון.
אל הספר