בספר זה מובאים זיכרונותיו של הרב יצחק לוריא רבני (1997-1910), נצר לח"י דורות של רבנים ומנהיגי קהילה באספהאן שבאיראן. נוסף על תפקידו כרב ומנהיג קהילה הוא היה גם מורה, סגן מנהל ומנהל בבית הספר מטעם רשת החינוך "אליאנס , כל ישראל חברים" באספהאן, וכונה בפי תלמידיו ומוקיריו מוסיו יצחק, על שום תואר הנימוס Monsieur ("מר") שבו כונו מנהלים ומורים בבתי הספר של הרשת, ששפת ההוראה בהם הייתה צרפתית. כמו כן היה פעיל עלייה וסייע בידי נציגי הסוכנות היהודית בפעילותם באיראן.
זיכרונותיו של הרב רבני, שנכתבו בערוב ימיו בפרסית ותורגמו לעברית בידי בתו אהתראם זכאים (רבני), משקפים את חיי הקהילה היהודית באספהאן בדורו ובדורות שלפניו. המשפחה היהודית באיראן מצטיירת בהם כמשפחה מגובשת אשר דואגת לעתיד ילדיה וחינוכם ולשמירת המסורת והערכים הרוחניים היהודיים למרות המכשולים הרבים, הזרות והעוינות שהיו מנת חלקם של היהודים שחיו בגלות בקרב מוסלמים שיעים. כותב הזיכרונות התייתם מאביו בהיותו נער והוטל עליו נטל הפרנסה של אימו ואחיותיו הצעירות. מתוך תחושת האחריות הטבעית שניחן בה הוא נענה גם לבקשת בני הקהילה להמשיך את דרך אבותיו, למד הלכות שחיטה, בין היתר אצל צאצאי המקובל מולא אור שרגא ביזד שבאיראן, וקיבל סמיכה לרבנות. הוא מילא תפקידים נוספים בשירות הקהילה ומטעם השלטונות באיראן.
התרגום מלווה בהערות שוליים, שחלקן נכתב בידי העורך האקדמי של הספר פרופ' דוד ירושלמי, ובנספחים הכוללים הרחבות בהיבטים שונים בחיי הקהילה היהודית באספהאן בתקופה הנדונה: החינוך, התרבות, הדת והמשפחה. משובצים בספר תצלומים ומסמכים אותנטיים רבים , תמונות מהרובע היהודי באספהאן (המחלה), מבית הספר "אתח’אד" של "אליאנס" באספהאן, תעודות הסמכה לרבנות, העתקות בכתיבת יד מתוך כתבים דתיים, תעודות רשמיות מאת השלטונות ועוד.
אל הספר