ספרה של מייסון ארשיד שחאדה מביא את סיפורם של הקומוניסטים הערבים הפלסטינים בישראל לאורך חמישה עשורים סוערים – מראשית דרכם המהפכנית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד ליום האדמה בשנת 1976. דרך ההיסטוריה שלהם אנו נחשפים למרחב חברתי ופוליטי מורכב שבו מתנגשים זהויות, אידיאולוגיות ואינטרסים. המחקר החדש שמוצג כאן התבהר הודות למסמך ארכיוני מאפריל 1925, אשר מצא שבשורות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פק"פ) התפקדו ערבים משתי קבוצות עדתיות: האחת מוסלמית, השנייה נוצרית (יוונית-אורתודוכסית). ממצא זה העלה את הצורך בבחינת אופי הגיבוש העדתי במפלגה, במיוחד אצל חברי הקבוצה היוונית-אורתודוכסית שהובילה מאוחר יותר את הצידוד בהחלטת החלוקה של האו"ם להקמת מדינה יהודית וחלוקת הארץ לשתי מדינות. מתוך ניתוח דינמי של ההיסטוריה, המחברת העלתה את התזה הבאה: הריאליזם העדתי של בני העדה היוונית-אורתודוכסית, שהובילו את הליגה לשחרור לאומי של פלסטין, היה המניע הראשון להסכמתם לחלוקה. התיאוריה המרקסיסטית, שהוצגה כקוסמופוליטית ורב-לאומית, סייעה בטשטוש הגיבוש העדתי במפלגה, והטרמינולוגיה הדתית שימשה ככלי לחיזוק זה.
בשם האל, המפלגה והלאום מתבונן בדינמיקת יחסי הכוח והזהויות בתוך המשולש "דת, מפלגה ולאום"; הוא מראה כיצד בסיוע הפלג היהודי במפלגה, הקומוניסטים הערבים – נוצרים כמוסלמים – פעלו כתנועת מאבק היברידי, מאבק לאומי שעטוף במאבק אזרחי, וכיצד הם סייעו בהבניית זהותם של הערבים בישראל כזהות של היברידים ללא מדינה, המוותרים על זכותם לאוטונומיה טריטוריאלית. בשם האל, המפלגה והלאום מציג תמונה מרתקת ומלאת חיים של קבוצה פוליטית שפעלה בתנאים קשים; הוא מזמין את הקורא לחשוב מחדש על זהות, אידיאולוגיה ומאבק, ואגב כך להכיר פרק חשוב ומרגש בהיסטוריה של החברה הערבית בישראל.
אל הספר