במדינת ישראל נחשפו יהודי צפון אפריקה לפן נוסף ולעליית מדרגה ברמת המודרנה והחילון. מייבאי המודרנה אינם עוד הצרפתים הגויים, כי אם אחיהם – היהודים יוצאי אירופה. יתרה מזו, תופעת החילוניות אינה עוד נחלתם של יחידים כי אם של המערכת הריבונית היהודית, שדגלה וכיוונה לחילון. עם כל זאת בחר הרב משאש לראות במדינת ישראל היבט אלוהי של התגשמות הנבואה לשיבת ציון, העניק לה תוכן דתי הלכתי וסִנגר על ראשיה החילונים.
הרב משאש חי במרחב גרעיני שהלך והתפשט והתרחב. הוא היה שרוי בדיאלוג מתמיד עם קיבוצים יהודיים ועם תופעות מגוונות, ואלו חשפו לפניו צורות קיום אחרות ודגמים שונים של תגובה אפשרית להוויה המודרנית על כל היבטיה. היו לו מסורת אבות יציבה ורציפה על ציר הזמן ואזור תָּחוּם ואוטונומי על ציר המרחב, אך העידן החדש הרבה את הקשרים ואת יחסי הגומלין והרחיב את הפתיחוּת למרחבים מקבילים.
תודעת העל־זמן היהודית הפכה אצל הרב משאש לתודעת זמן היסטורית, והמרחב הגאוגרפי הפך בשבילו למרחב גאו־תרבותי. בניסיון לסכם את המציאות שבה פעל הפוסק הנועז, העצמאי והנחוש הזה יש לבדוק שתי רמות של עיצוב תודעה. הרובד האחד הוא הרובד האישיותי־ביוגרפי של הרב משאש, והרובד השני הוא הגורמים הסוציולוגיים וההיסטוריים בעולם היהודי ומחוצה לו. דומה כי אם נסרטט ציר ונציב עליו את כל עשרות הפוסקים המסורתיים שפעלו בצפון אפריקה בראשית המאה העשרים, הרב משאש ימוקם בקוטב הרציונלי, העצמאי והפתוח ביותר של הציר. מכלול של סיבות ותהליכים פנימיים וחיצוניים הובילו אותו למקום זה, ולהלן, בקצרה, העיקריים שבהם.
אל הספר