|
|
עמוד:14
14 שאותה פגש פנים אל פנים לראשונה ; ולממשק המורכב עם האסלאם המרוקאי בגלגולו החדש . הכובש הצרפתי נתפס בעיניו כשליח אלוהים, רודף צדק, דואג לזולת, ממגר בערות ומפיץ השכלה . הוא נתפס כמשחרר לא רק את היהודי אלא את כל המין האנושי, מתוך ראייה אוניברסלית . ניתן לראות יחס זה בברכה ששזר בטקס לזכר ההרוגים הצרפתים בכיבוש מרוקו : אשר כל מלחמותם הם קדושות רק למען האמת והצדק, והחופש והדרור, להציל עני מחזק ממנו, ולפשוט אדרת הבערות מהבוערים, ולהלביש אותם מחלצות הדעת והשכל [ . . . ] והודות לאל עליון העומד לימין צדקם, הוציאו כמה רבבות נפש אדם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול [ . . . ] ושמש צדקת מעשיהם ופעולותם אשר הזריחו על המין האנושי, בדם קדשם, יהיו חקוקים על לוח לבנו תמיד, ויהיו חרוטים על ספרי דברי ימי עולם, לזכרון, לדור אחרון . [ אוצר המכתבים, סימן רעב ] הרב משאש זיהה בצרפת המשחררת רצון כן לשוויון בין אזרחיה ובינם לבין כל אזרחי העולם . הוא צייר אותה כגואלת שהביאה בשורה של חברה חדשה, איכות חיים והשכלה . הוא הכיר והבין את עיקרי מורשת המהפכה הצרפתית, שיוסדה על אדני החירות, השוויון והאחווה . בהקשר אחר הִנגיד בין העם הצרפתי לבין עמים אחרים ( רוסיה, פולין, רומניה ובפרט גרמניה ) , שבהם "לא מצאה יונת ישראל מנוח", וביכר את "הגוי הגדול הזה גוי צרפת ירום הודו ותינשא מלכותו" . ההנגדה מתחדדת עוד יותר בתיאוריו את הקיום היהודי במגרב . ובפרט היהודים יושבי המערב שלא ראו טובה מיום גלותם מבבל לאלו הארצות, ובפרט מתחלת האלף שעלינו, כאשר ספרו לנו אבותינו, שאין יום שלא היתה בו קללה חרב ודבר ורעב . [ אוצר המכתבים, סימן קצא ]
|
|