רקע

עמוד:7

7 הרחב . לדידו, ידיעה חלקית של פילוסופיה יכולה להיות מסוכנת ולהביא לידי מסקנות נחפזות ומוטעות . כך טען גם באשר לטעמי המצוות, אשר עיסוק בהם יכול להאיר ולהסביר, אך גם להוביל למסקנות לא רצויות . לכן, לשיטתו, יש להתייחס למצוות כולן כאל "גזרת מלך" . אם הטעם הוא אלוהי ונסתר, הרי שלא ניתן לשנות מצוות ; ואם הטעם אנושי ומובן – ניתן לפשטו ולשכללו או לעקרו, כפי שעשתה הרפורמה . הרב משאש העמיד את תרי"ג המצוות על האמונה הראשונית, התמימה והנקייה בהתבססו על דברי חבקוק – "וצדיק באמונתו יחיה" . גם כלפי תורת הקבלה היה יחסו של הרב משאש מורכב . בראשית דרכו במקנס נחשף לקבלה והתנהג על פי מנהגיה, אך העיד על עצמו כי שינה את יחסו אליה . הוא יצא נגד הפיכתה להמונית ושטוחה והטיף לכך שהיא צריכה להיות נחלתם של יחידי סגולה . הוא סיפר, לדוגמה, כי בצעירותו נהג להגיד "לשם ייחוד" לפני תפילות ומצוות, אך כעבור שנים מספר חדל מזה . ובזה הזמן תמה ונשלמה חכמת הקבלה מערי המערב, ותחתיה עמדה קבלה חדשה אצל בעלי הדמיון, מלאה על כל גדותיה, רק חלופי אותיות וגמטריאות, וסודות מעולפים בדברי הבאי אשר בדו מלבם ריקי המוח, ולמען התהלל במתת שקר, למדו לשונם איזה קטעים מדברי בעלי הסודות הראשונים הנכונים, והפכו אותם למרורת [ כך במקור ] פתנים, ויחזו בקרב ההמון משאות שוא ומדוחים, וחלומות והבלים [ . . . ] ובכן נסוגותי אחור ממנהגי, ובטלתי אמירתה אצל עצמי, מאחר כי נסתם ממני חזון הדברים . [ מים חיים, חלק א, סימן סז ] הרב משאש יצא כנגד האווירה הקבלית בזמנו והבחין בין חוכמת הקבלה האמיתית והנכונה, שאמורה להיות נחלת יחידים, לבין הקבלה הפופולרית, זו של "בעלי הדמיון", שאינה מבוססת על כתובים אלא נשענת על דברים טפלים ואף גובלת בכפירה . מעניין לראות את תהליך החיפוש האישי שהוביל אותו לסגת אחור ולנהוג ביטול במנהג נעוריו . הוא התייחס למקומו של הדור, שהתרחק מן היכולת לכוון כוונות בריכוז הנדרש מבעלי קבלה, ולא חשש להתייחס למסורות קבליות בביקורתיות או להתעמת עם מוסכמות קבליות . הוא התנגד לפסיקת הלכה על פי

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר