|
|
עמוד:15
15 המפגש עם צרפת זימן גם מפגש עם הנצרות האירופית בלבושה החדש, שהייתה פתוחה יותר לשיח יהודי-נוצרי . החשיפה החדשה אל הנצרות, שהגיעה למרוקו ביתר שאת עם הכיבוש הצרפתי, אתגרה את בעלי ההלכה . הרב משאש נדרש פעמים אחדות לשאלה אם יש לה מעמד של עבודה זרה . באחת השאלות הוא נשאל על הפיכת מקום שהיה כנסייה לבית כנסת . הוא פתח בבירור ובמהלכו העמיק וחקר כמרים על השילוש, על הצלב ועל האיקונות בכנסיות . נראה כי הוא ניגש לבדיקה מצויד בידיעה מוקדמת על הנצרות אך גם עם סקרנות ותמימות שבגילוי ראשוני . התשובות שקיבל היו שמדובר בסמלים של זיכרון ולא בפולחן של עבודה זרה . ועוד עמדתי על ענין הנוצרים בעבודתם והפצרתי ביהודי אחד מכיר כומר אחד גדול אדוק מאד בדתו, להציגני לפניו לשאול את פיו על רזא דנא, וכן היה נתודענו שלושתנו בבית תפלתם, וראיתי להם כמה פסלים של תמונת משיחם ומרים אמו עם כמה שתי וערב [ צלב ] של זהב כסף ונחושת, ושאלתי אותו בפה צח, למי אתם עובדים ולמי אתם מתפללים במקום הזה ובכל מקום ומקום, ותמה תמהון גדול מהשאלה ואמר, מה זו שאלה ? אנחנו כולנו בכל מקום עובדים ומתפללים רק לאל אחד המיוחד בתכלית האחדות . [ מים חיים, חלק ב, סימן קח ] מעיון בשאלות נוספות עולות כמה הבחנות של הרב משאש עם נפקא מינה הלכתית . הוא הבחין בין הנצרות ההיסטורית לנצרות המודרנית והגדיר את הנצרות של זמנו דת שנשאר בה שמץ ושריד של עבודה זרה . הוא הבחין בין "חוקות הגויים" שיש להן השלכה על חיי היום-יום של היחידים ולכן הן מותרות ( כמו טקסי לוויית המת המחקים את הנוצרים בהלבשת המת, קבורה בארון והנחת זרי פרחים ) , לבין "חוקות הגויים" המשנות את סדרי התפילה והפולחן של הציבור ולכן הן אסורות ( כגון נגינת עוגב בבית הכנסת ולבוש החזנים ) . בה בעת הוא הבחין בין תקנות חכמים קדומות שנבעו מתיקון חברתי ושהציבור חזר אליהן כחיקוי הגויים אך יש לו על מה לסמוך, לבין תקנות חכמים העולות מראייה
|
|