שיבת ציון וציונות: אתחלתא דגאולה הולך ואור

54 אביו שהורה לקרוע מכתבים שהגיעו מארץ ישראל מִטַּיילים ומעולים מאוכזבים, שמבחינתו הוציאו דיבת הארץ רעה . הוא כתב כי מיום עומדו על דעתו רצה לדור בארץ ישראל, ובתיאור מתנצל מעט תיאר את החיים הטובים שהתקופה הביאה בכנפיה והקהתה את הלהט לעלייה לארץ . ואמנם בלבי היה הדבר יוקד כאש, ותמיד הייתי חושב, מה זה עשה אלוהים לנו ? במקום לחסל את הגלות, אנחנו עושים לה כוונים להמשיכה ולקיימה ? [ . . . ] ואני הייתי בוכה במסתרים על שלבי לא היה חזק כל כך לנתק מוסרותיו מהגלות כפרה סוררה, ולהשליך על ה' יהבי, ולעלות בשמחה לארצנו, והבוחן לבבות וכליות אלוהים צדיק, היה מגיני וקרן ישעי משגבי . [ אוצר המכתבים, הקדמת המחבר, עמ' 17 - 18 ] בראשית שנות השלושים התרחש מפגש משמעותי של הרב משאש עם הציונות והשלכותיה, בהתכתבות בינו לבין עורך עיתון חרדי שבסאטמר – "בית ועד לחכמים" . נראה שעיתון זה, שהרב משאש היה מנוי עליו ואף שלח אליו חידושי תורה מפרי עטו, השמיץ את הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה רבה של ירושלים בעקבות נאום שנשא עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים . הרב משאש טרח ובירר את הדברים במכתב לרב קוק, ולאחר שקיבל את תשובת...  אל הספר