מתכננים עוסקים בארגון המרחב באמצעות כלים מופשטים, אשר כוללים תוכניות בקני מידה שונים ומסמכי מדיניות המגדירים את הגיאוגרפיה של חלוקת המשאבים. בתהליכים אלו של הסדרה וארגון מרחבי יש השפעה מכרעת לשפה ולמונחים המקצועיים שבהם משתמשים אנשי המקצוע והשחקנים האחרים המעורבים בעשייה התכנונית – תושבים, יזמים וארגוני החברה האזרחית. באמצעות מונחים אלו מובחנות קטגוריות אשר מסייעות לפשט את המורכבות המרחבית ובסופו של דבר מאפשרות להבין ולקבל החלטות ביחס לארגונו.
אסופת מאמרים רפלקסיבית זו מציגה את המושגים המרכזיים המשפיעים על השיח והעשייה התכנונית בישראל כיום. זו מעין תמונת מצב המסייעת להבין היכן אנחנו עומדים ביחס למושגים המכוננים מאז קום המדינה, לבחון באיזו שפה אנחנו משוחחים ומבנים את המרחב שבו אנו חיים, תוך כדי המשך הדיאלוג בין התפיסה האוטופית לאנקדוטלית.
פסיפס המושגים אשר מובאים בספר מייצגים נקודות מוצא תיאורטיות שונות, ערכים ותפיסות עולם מתחרות, תוך כדי העלאת שאלות כמו: בידי מי הכוח להמשיג, לפעול? – מתכננים, פוליטיקאים, אזרחים, יזמים? חשיבותו של הדיון נובעת מעצם היותו רגע של השהיה, של בחינה של שפה, שיח וקודים פוליטיים וחברתיים המכוננים את המציאות המרחבית בישראל. בפסק זמן זה אנו מבקשות לעורר מחשבה ביחס למושגים המוצגים, כמו גם לתת את הדעת על המושגים החסרים, הנעדרים מהשיח. אלו גם אלו, המומשגים ואלו העתידים להיות מומשגים, עשויים לסייע לנו לקדם עיצוב מרחב צודק ואיכותי יותר.
אל הספר