החרגה 70 החירום, כלומר על השעיית החוק שהמדינה עצמה חוקקה, היא מרכזית להבנת יצירת המוחרג, שהרי בהינתן סמכות זו, המדינה היא זו המכריזה איזה פיתוח ייחשב לפורמלי, ואיזה לבלתי פורמלי, כלומר מוחרג . כאן ראוי לפתח את טענתה של רוי, בעזרתו של אגמבן ( 2005 , Agamben ) : קווי הגבול בין חוקי לבלתי חוקי, בין מוכלל לחריג, בין שגרה לחירום הם תוצרים של הכרעות ריבוניות ומכאן פוליטיות . ישנו כוח פוליטי, המוגדר כריבון, אשר לו הסמכות החוקית להחליט היכן עוברים קווי הגבול . כל החלטה על מיקומו של קו גבול גוזרת החרגה ( כלומר הוצאה מן הכלל ) של אוכלוסייה מסוימת . החרגה כזו הופכת את חייה של האוכלוסייה המוחרגת לעירומה מחוק, כלומר לכזו שהחוק, המקנה הגנה ושוויון זכויות מרחביות, אינו מוּחל עליה . התוצאה הבלתי נמנעת של פעולת ההחרגה בשדה התכנוני היא מרחבים בלתי פורמליים המתאפיינים בבנייה שאינה מוכרת כחוקית ואין גם כוונה מוצהרת להכיר בה כחוקית, דוגמת הסלאמס והפאבלות ( 2006 , Davis ) . ארז צפדיה ואורן יפתחאל ( 2009 ) מדגישים את הזמניות הקבועה של בנייה זו, ומכנים את המרחבים שבהם בנייה זו מתקיימת "מרחבים אפורים" . למרות ...
אל הספר