|
|
עמוד:13
המתכננים 13 לתת שם למרות המחלוקות בעשורים האחרונים בין חוקרים פוסט-מודרניים ופוסט- סטרוקטורליסטיים באשר לאופן שבו מובנים קטגוריות ומושגים, בפרט בכל הנוגע לטענות בדבר אמת אוניברסלית, ולמרות הניסיון להציג קטגוריות מנקודת מבט מדעית ורציונלית, קיימת הסכמה על כך שהשפה אינה כלי תיאורי אלא כלי המבנה מציאות ( 1977 1971, , Foucault ) . נתינת שם לקטגוריה או תופעה היא מעשה של מסגור הכולל גבולות ולעתים בקרה . זו הדרך שבה אנו מבנים את הסדר בעולם וגם הכלי שבאמצעותו הכוח מתממש ( שם ) . במילים אחרות, גם החוקרים הביקורתיים אינם מבקשים לבטל את הרעיון של קטגוריזציה או להילחם בהבניה מושגית, אלא לאתגר את האפיסטמולוגיה המדעית הרציונלית, את האופן שבו אלו מובנים במקביל לחיפוש אחר המשגות 1 וחלוקות חדשות של העולם החברתי . בדומה לשדות אחרים, השדה התכנוני נשען על מונחים מקצועיים, בינלאומיים, המנוסחים ומתורגמים מחדש בהקשר מקומי ופוליטי, דינמי . בתהליך זה מתקבעות ( זמנית ) המשגות וקטגוריות, והשאלה המרכזית היא מהו המנגנון האחראי לקיבוע המערך המסוים של אותם קטגוריות ומושגים . מנקודת מבט משפטית התשובה לשאלה זו היא הריבון, כסמכות העיקרית שעוסקת בהגדרה של קטגוריות וגבולות, המגובה במנהלה ביורוקרטית המבוססת על רציונליות אינסטרומנטלית ( צפדיה, 2013 ; שנהב, 1995 ) . שהרי המוסד התכנוני הוא חלק מהמנהלה הזו . לכן, בחינה של מערך הקטגוריות והשפה התכנונית בנקודת זמן מסוימת היא בחינה של ההקשר האידיאולוגי שבו נטוע הריבון ואותו הוא מקדם . יתרה מזאת, השפה התכנונית בכל נקודת זמן מצביעה בו בזמן על "יש" אידיאולוגי ועל אופנות מושגיות שעוברות מניפולציות רעיוניות ומותאמות לאותו הלך רוח אידיאולוגי . נוסף על התכונות האידיאולוגיות המאפיינות את השימוש במושגים וקטגוריות בשדה התכנוני, ראוי להבחין בשימוש המושגי בשדה המקצועי ככלי שמתווה מדיניות תכנון וככלי שמעצב פיזית, ממשית, את המקום ( 1990 , Mitchell ) . אמנם לא ניתן להפריד בין שני רבדים אלו המקיימים יחסי תלות, אך תכופות הראשון משויך לקובעי מדיניות ומתכנני ערים ואילו השני 1 . תפיסה זו גם עומדת בבסיס הפרויקט לקסיקון למחשבה פוליטית : אנציקלופדיה בהתהוות , בראשותו של עדי אופיר . להרחבה ראו למשל http : / / mhc . tau . ac . il . תפיסה זו עומדת גם בבסיס הספר בעריכתם של הנדל ואחרים, 2012 .
|
|