נמצאו 44 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: ספר ייחודי זה מאגד שלושה משוררים שנולדו בארצות דוברות גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ונחשפו בילדותם לעברית ולתרבות יהודית: יהודה עמיחי, פאול צלאן ודן פגיס.
שלושתם טבעו את חותמם כמשוררים, מתרגמים וחוקרים בארצות מושבם.
שלושת המשוררים נפגשו בירושלים בבית משפחת עמיחי בשנת 1969, חודשים ספורים לפני התאבדותו של צלאן בנהר הסן בפריז. ניתוח מפגש זה פותח צוהר למעמקים משותפים בשיריהם ובהגותם.
מתוך גישה נועזת וחדשנית למלאכת "הפיוט", שיש בה קשר הדוק אל שרשרת השירה הליטורגית העברית מאז המאה החמישית וגם אל השירה האנגלית, מדגיש הספר שלפנינו את המשותף בין המשוררים.
מוסד ביאליק
מאת: אלן מינץ
תיאור: מפעל יצירתה של ספרות עברית רצינית על אדמת אמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה כמו נמחק מזיכרונה של ההיסטוריה היהודית-האמריקנית. העברית אומנם הוחייתה כשפה ספרותית מודרנית ברוסיה של המאה התשע-עשרה, ומשם הועברה לארץ ישראל כאחד מנכסי צאן ברזל של המהפכה הציונית, אבל המהגרים היהודים ממזרח אירופה התיישבו רובם ככולם באמריקה, ולא בארץ ישראל. בקרב המון המהגרים התלקטה קבוצה נלהבת קטנה, שראתה בשפה העברית כלי להולכת בני עמם בנתיב המודרניזציה מתוך שמירת הקשר עם ציון. ה"עברים" האמריקנים האלה הקימו בתי ספר ומכללה, הוציאו לאור כתבי עת ועיתונים, ומעל לכול – העמידו את בית היוצר לתרבות ספרותית גבוהה, שעיקרה שירה.
"מקדש מעט" הוא מבוא ביקורתי לשירה העברית באמריקה. המחבר מתמקד בתריסר דמויות מפתח, משוררים שיצרו שירה סקולרית, שעסקה ביסודה במצבו של היחיד הרגיש שנקלע לעולם של חולין. לאחר זמן פרצה השירה הזאת אל מעבר לתחום הצר הזה ועסקה בנופים אמריקניים, וכן בדרמת הגורל, הכיליון והתקווה בחיי עם ישראל באמצע המאה העשרים. המשוררים העבריים האמריקנים פרסמו את שיריהם בתקווה שייקראו גם בארץ ישראל וגם באמריקה. מזה ומזה נכזבה תוחלתם. כמה מהם עלו לישראל בשנות ייסוד המדינה והתערו כאן בסצנה הספרותית החיונית, אבל רוב המשוררים נשארו באמריקה, דבקים עד הסוף באידיאל של ה"עבריות" האמריקנית.
מוסד ביאליק
מאת: רוז'ה פלנצבוים גבר
תיאור:  "גם כשאני בקיוטו, אני מתגעגע לקיוטו", כך כתב המשורר היפני בשו במאה ה-17 וניסח בצמצום פיוטי רב-עוצמה תובנה שהפסיכואנליזה ניסחה מאות שנים לאחר מכן. תובנה זו היא הבסיס לכתיבתו של ספר זה. "פנטזיית הזהב", מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי סידני סמית, מבטאת את הכמיהה העמוקה של נושאיה לחזור לקיום בראשיתי-סימביוטי שבו כל צרכיהם הרגשיים והגופניים מסופקים במלואם- מצב המיוחס בדרך כלל לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של התינוק. פעמים רבות נתפסת הפנטזיה כמנגנון הגנה פסיכולוגי שמקורו בתכנים רגשיים מייסרים הקשורים לחרדות פרידה. סקירת הקשריה הספרותיים והתרבותיים מצביעה על כך שכמיהה זו נוכחת בתרבות המערבית מראשית ימיה ועד העידן הפוסטמודרני. המחקר המוצג כאן מציע יישום של מושג "פנטזיית הזהב" על השירה העברית של שנות ה-80 וה-90, בעיקר על שירתם של יצחק לאור ואגי משעול. לאחר שהוא בוחן את הקשרים הקיימים בין דרכי הביטוי של הפנטזיה לבין זרמי העומק הפועלי בעידן הפוסטמודרני בכלל ובשירה הפוסטמודרנית בפרט, הוא מראה כיצד היא מופיעה כמוטיב מרכזי חוזר בפואטיקות של לאור ומשעול, לצד משוררים עבריים אחרים הפועלים במקביל להם. הספר מעמיק בבחינת התהליכים הנפשיים העומדים ביסוד פואטיקות אלה, ומצביע על האופן שבו מלמדים ביטוייה השונים על תבנית העומק העומדת בתשתיתן המשפיעה על עיצוב המבנה והתוכן שלהן. מחקר זה חושף את מגוון האמצעים התמטיים, המבניים, הפואטיים, והלשוניים-האובססיביים לעתים- שבהם חותרים השירים למימוש פואטי של "פנטזיית הזהב".
רסלינג
מאת: עדי וולפסון, ורד טוהר
תיאור: שנים-עשר משיריו של דן פגיס זוכים בספר זה לעיון משתי נקודות מבט: זו של המדען וזו של חוקרת הספרות. זה לצד זה וזה נגד זה מעמידים ורד טוהר ועדי וולפסון את שני כיווני הפרשנות במעבדה שירית ניסויית, שבמציאות האקדמית העכשווית כמעט שאינה יכולה להתקיים. מבחינה זו מבטאות המסות הכלולות בספר זה חופש אקדמי במלוא מובן המילה: לכתוב מתוך הדיסציפלינה אך לאתגר אותה ולפרוש כנפיים מעבר לה, לייצר דיאלוג אינטלקטואלי הנמצא מחוץ לקווי המתאר של הפוליטיקה הממסדית, לערוך ניסויים ברעיונות ובאמצעי הבעה, לוותר על הערות שוליים. בכך מחברי הספר יצרו לעצמם מרחב שבו "כל החוקים נשמעים להם".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סבינה מסג
תיאור: הספר מהי אקופואטיקה שוטח בעמקות את תולדות הביקורת הירוקה על אגפיה השונים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, ובעיקר: פואטיקה. האקופואטיקה היא תנועה מחשבתית המבקשת לבחון כיצד יכולה התרבות, באמצעות התודעה המפותחת והדמיון, ובייחוד הדמיון הפואטי, לשמש כלי לריפוי הניכור שלנו מן הסביבה. איזו הפריה הדדית אפשרית בין מדעי הרוח והספרות ובין השיח הסביבתי? האם די ל"שירה ירוקה" לעסוק בטבע באמצעות תכניה, או שמא עליה לשקף ערכים אקולוגיים גם בצורתה? חלקו השני של הספר מוקדש למיפוי של השירה האקופואטית בישראל, החל מא.ד גורדון, אברהם שלונסקי ורחל, וכלה במשוררים צעירים המיישמים באופנים שונים את עקרונות הכתיבה האקופואטית. הספר מהי אקופואטיקה נכתב על ידי סבינה מסג, חלוצת השיח האקופואטי בישראל. לצד המידע המקיף שהיא שוטחת בספר, מגוללת מסג בספר גם את סיפור חייה, חיים המוקדשים לקידום השיח האקולוגי ומתנהלים מתוך נוכחות קבועה בטבע. מהי אקופואטיקה הוא ספר שמשרטט חזון מלהיב של יחסים עמוקים בין אדם וסביבתו, תוך שימת דגש על כוחה של השירה לחולל שינויים רבי-ערך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שולמית שירן
תיאור: יצירתו של חיים גורי מלווה את התרבות העברית מהשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל עד לימינו. מחקרה של ד"ר שולמית שירן מאיר באור חדש את כתיבת השירה של גורי מתוך נתינת דגש לקולו האישי להשפעה של הסביבה הספרותית והפוליטית על יצירתו. המחקר מצביע על מקומו הייחודי של גורי בנוף השירה העברית מתוך בחינה של ההשפעות משוררים בני דורות קודמים ויוצרים בני זמנו. שירן מתארת כיצד המבט הפרטי והאישי משתלב בהבט הלאומי ובתיאור החוויה הקולקטיבית בשיריו של אחד מן המייצגים המוכרים ביותר של דור הפלמ"ח בספרות, כמי שמדבר עבור המכלול אך גם מבקש להתבדל ממנו. המחקר מצביע על ההתפתחויות בכתיבה של גורי וכן על העוגנים אשר בכתיבתו לאורך כשבעה עשורים.
כרמל
מאת: דן לאור
תיאור: קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה - ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן. מי שהיטיב להבחין בשיעור קומתו של פוגל ובייחודו הספרותי היה המשורר נתן זך, שבמאמר מכונן שפרסם על אודותיו בשנת 1954 חילץ אותו מן השכחה והתניע תהליך ששינה את מעמדו מסופר שולי יחסית בספרות העברית שבין המלחמות לדמות מרכזית, מרתקת ומתסיסה בסצנה הספרותית העכשווית.
עם עובד
מאת: אפרים חזן, דב שוורץ
תיאור: דמותו של ר' יהודה הלוי היא לא רק של איש אשכולות אלא של אינטלקטואל שהביוגרפיה שלו מבטאת חיי אמן. הוא היה יוצר רגיש, שאותותיה של התקופה ומצבו הגלותי של עם ישראל הותירו בו חותם עמוק. שירה, הלכה, הגות ופרשנות חברו להן באישיותו הדגולה. דמותו, כתיבתו ורעיונותיו של ר' יהודה הלוי היו בעלי השפעה עמוקה על היצירה היהודית עד לעצם ימים אלה ממש. קובץ מאמרים זה, בעריכתם של פרופ' אפרים חזן ופרופ' דב שוורץ, מבקש לחשוף ולבחון רבדים שונים ביצירתו של ר' יהודה הלוי באמצעות שימוש במתודות מגוונות לפענוח יצירתו של המשורר וההוגה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: רק ביצירתו הספרותית של זאב ז’בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני, המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית, שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית–היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, ‘שמשון הנזיר’ ו’חמישתם’, וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר–המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו.
בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז’בוטינסקי לשני חלקיה - הסיפורת והשירה - ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את ‘דחף המשחק’ כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות ‘מעשים בלתי נחוצים’, וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק  עניינים ‘בלתי נחוצים’ דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה‘מלאכותיות’ שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים.
מוסד ביאליק
מאת: אבי שגיא
תיאור: תפיסה רווחת רואה בתפילה לוז הקיום הדתי. בעיני רבים אי אפשר להבין את משמעותה של התפילה ללא ההנחה שהיא פנייה לאל. יתר על כן גם תפילתם של מי שאינם מאמינים נתפסת כחיפוש דרך לאל. שאלות המפתח שמציג הספר הן : האם אמנם המתפלל, כל מתפלל, פונה בהכרח לאל? האם אכן המשמעות הדתית המיוחסת לתפילה היא הפשר היחיד שניתן להציע לתפילה.
הספר פצועי תפילה מבקש לבחון מחדש את ההנחות המטאפיסיות והדתיות העומדות ביסוד השיח על התפילה. לפיכך שאלות אלו מושהות מהדיון. זאת באמצעות התקת נקודת הכובד העיונית מהשאלות התיאולוגיות והמטאפיסיות הכרוכות בתפילה אל עבר הניסיון האנושי של המתפלל עצמו.
הספר לא מתמקד בהבנה תיאורטית של הניסיון האנושי בתפילה. הוא לא מציע תיאוריה חלופית לזו התיאולוגית. הוא מנסה לעקוב אחר המשמעות של התפילה בעולמם של המתפללים עצמם. כדי להתקרב לעולמם של מתפללים הספר מתמקד בתפילה כפי שהיא משתקפת בעולמה של הספרות העברית החדשה, בעיקר זו שמהעלייה השנייה ועד ימינו. ספרות זו מרבה לעסוק בתפילה ובמשמעויותיה . רוב רובה של יצירה זו מבטאת את עולמם של מי שמתנסים ב``מות האל``, היינו בעולם שבו האל שוב אינו רלוונטי. מהעיון בספרות זו עולה כי גם לאחר ``מות האל`` התפילה ממשיכה להתקיים. יתר על כן, הרפלקסיה הספרותית מניחה שהתפילה היא פנומן ראשוני בקיום, שאינו מותנה כלל ועיקר בשאלת הנמען של התפילה – האדם הוא יש מתפלל.
אכן, שאלת הנמען נותרת פתוחה: האם לתפילה יש בהכרח נמען? האם התפילה היא התמודדות עם שאלת הנמען? או שמא נמענה של התפילה הוא האדם המתפלל עצמו. בין כך ובין אחרת ספרות זו מצביעה על העובדה היסודית שהאדם הוא יש מתפלל. פצועי תפילה בוחן את משמעות התפילה בספרות העברית ומגלה כי התפילה היא בראש ובראשונה סירוב לקיים והכרה בכוח המתמיד של התקווה הגוברת על כובד העבר וההווה. האדם כיש מתפלל חורג מתנאי חייו, הוא יש בן חורין שפניו מוטות אל עבר העתיד. התפילה מגלמת חריגה וחירות זאת בצורה המובהקת ביותר.
פרקי הספר שזורים בניתוח מדוקדק של יצירות ספרותיות, ובעיקר שירה מבית הגנזים של הקיום היהודי בהווה. שורשיו של הספר נטועים ביצירות הספרות בנות הזמן אך אופקיו נוטים אל הבנה עמוקה וחדשה של הקיום האנושי עצמו; קיום המתגלם באפיונו של האדם כיש מתפלל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןמכון שלום הרטמן
מאת: גידי רשף
תיאור: ספרו החדש של גידי רשף, בחזרה לזמן וריתמוס, בוחן כמה מהטיעונים הבסיסיים נגד שירת אלתרמן כפי שבאו לידי ביטוי בשניים ממאמריו המרכזיים של זך: הרהורים על שירת אלתרמן, זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית. בין השאר נבחנות השאלות הבאות: האם נכון לאפיין את הריתמוס של אלתרמן באמצעות "חזרתו של הזהה", כפי שניסה זך לטעון בזמנו? והאם מושג הזמן המהפכני שטבע הפילוסוף ברגסון — מושג "המשך" — יכול לסייע לנו להבחין בין כתיבה במשקל לכתיבה בריתמוס חופשי?
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש להציב את כתבי אורי צבי גרינברג מחדש על גבי המצע התרבותי שעליו שגשגו, להשיב אותם אל המקום שממנו נחפרו ונעשו למוצגים על-זמניים. הספר בא לשחזר את ההתחלות של שירת אצ``ג טרם נעשתה לקנון מכונס בכרכים קלאסיים, שאחידותם מסווה את שונותם הפנימית ואת הסדקים שנבעים בינם לבין עצמם. המסות הכלולות בו באות לספר את ההבדל שבין כתבי אצ``ג, לצפות מחדש ברגע שהוליד אותם, לשוב לעשותם ראי של `סובייקט-נכתב`, מהסס מחליט, מתחרט ומהרהר על עצמו. פרקי הספר עוקבים בסדר כרונולוגי אחר ספרי השירה של גרינברג ומבקשים להחזיר להם, לאחר שמורקו ולוטשו בכינוסם הקנוני, את הפטינה שלהם, את עתיקותם הביבליופילית ואת נידחותם הנערצת. מחבר הספר הציב לעצמו משימה ארכאולוגית: לשחרר את ההיסטוריוגרפיה של שירת גרינברג מנרטיב המהפכנות שנקלעה לתוכו, ולתאר את הרציפויות האבודות שבתוכן נוצר האקספרסיוניזם העברי של שירתו המוקדמת והגותו המאוחרת. לא כפואטיקה מהפכנית, אלא דווקא כתשוקה תרבותית עמוקה של שיקום קווי ההמשך של צורות דתיות, אסתטיות ופואטיות שאיבדו לפתע את שייכותן לחיים המודרניים והמשורר מבקש לאחותן מחדש בטקסטים שלו. שתי המסות על אלזה לסקר שילר מציגות רעות אישית ושירית של המשוררים. לא מתוך `אחוות בריקדות` של מחוללי מרד ספרותי, אלא כמעוררי הקשבה של שייכות הדדית, המזהה את קולה שלה בקולו של האחר. השייכות הזו היא שעושה את שתי המסות האחרונות להמשך הטבעי של שבע המסות על שירת גרינברג.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יצחק למדן, אבידב ליפסקר
תיאור: יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914). היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: טליה הורוביץ
תיאור: הספר מתמקד באיתור מאפייני הקינה בשירת אורי צבי גרינברג, הנחשב כגדול משוררי ישראל במאה העשרים, בזיקתם לסוגת-על של הקינה העברית – המורכבת משלושה "טיפוסים אידיאליים": קינה מקראית לסוגיה (קינת יחיד, קינת ציבור,קינה נבואית וקינה אוניברסאלית), קינה תלמודית וקינות חול וקודש של ימי הביניים.
שפע האפשרויות שמציעה סוגת העל של הקינה מאפשר להצביע על אצ"ג כעל ממשיך מובהק של המורשה, ואף-על-פי שבין פֹּארות עֵצוֹ, ששורשיו כשרשי העץ הקדום, נתגלו ענפים זרים – לעתים זרים מאוד – ענפים זרים כגון אלה נשזרו גם בקינה העברית. אצ"ג נבדל ממולידיו במקום הנרחב שהוא מקצה לחריגים הללו, אולם אין בכך כדי לערער על היותו ממשיך נאמן למסורת עתיקה, שתוקפה מעבר לזמנה.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: ורד קרתי שם-טוב
תיאור: ‫ ספר זה מנסה לעדכן את תיאוריית הפרוזודיה ולשלבה בתוך ההתפתחויות האחרונות בביקורת הספרות, בהנחה שצלילו של השיח מחלץ את הטקסט מקיומו הבדיוני הדמום והופך אותו לישות עצמאית המתייחסת, באמצעות הדיאלקט הלשוני, להקשר חברתי המצוי מחוץ לטקסט. הנחה זו מאפשרת לנו לחרוג אל מעבר להגדרת הצורות הפרוזודיות רק על פי מספר ההברות או הרגליים בשורה, לקראת חקירה של יחידות גדולות יותר ומבני-על של יסודות פרוזודיים שבהם אין להפריד/להבחין בין צורה לבין תוכן אידיאולוגית. הספר מציג שלוש תופעות פרוזודיות מרכזיות - "הכלאת משקלים", "משקל חבוי" ו"אינטרטקסטואליות פרוזודית" - המשלבות סכמות משקליות רבות ומגוונות במבנה של דו-משמעות ריתמית, כשההבדל ביניהן אינו נעוץ במבנה הפורמלי דווקא אלא בדרך שבה המבנה הפרוזודי מגלם את ההקשר התרבותי כתוכן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יעל רשף
תיאור: חיבור זה עניינו זמר העם שנותר והתגבש ביישוב העברי החדש בארץ ישראל מראשיתו ועד להקמתה של מדינת ישראל. זו הייתה התקופה המכוננת בהתפתחות הזמר, ובה עוצבו מאפייניו העיקריים הן מבחינת הלחן הן מבחינת התמליל. מטרת החיבור לתאר את שימוש הלשון שנוצר בזמר בתקופה מכרעת זו בהתפתחותו ובהתפתחותה של הלשון. התיאור מביא בחשבון גורמים טיפולוגיים, הקשורים למקומו של הזמר במערכת התרבותית והלשונית, וגורמים היסטוריים, הקשורים למצבן של הלשון וספרותה בתקופה שהמחקר מתמקד בה. (מתוך פרק א).
מוסד ביאליק
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק היה שוחר שלום מטִבעו, אך היה נתון כל ימיו במאבקים אין-סופיים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים.
בתחילה הִשחיז המשורר את קולמוסו נגד הרצל וחסידיו "הצעירים", יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם, ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" משוכה ומכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית.
הצעירים התל-אביביים נראו בעיני ביאליק מין גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מִפנה המאה, שאף הם נשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעֵבר לים".
הספר "צפרירים" מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של ביאליק.
מעֵבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחִלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית.
הספר "צפרירים" עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבּהן הוא גלוי וביצירות שבּהן הוא סמוי מן העין.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: מוקי צור
תיאור: פניה ברגשטיין ידועה בעיקר בגלל שירי הפעוטות שכתבה.
שיריה היו לחלק בלתי נפרד מהילדות הישראלית, אולם דווקא כוחם של שירי הפעוטות, השכיח במידה רבה את יצירתה השירית למבוגרים ואת הביוגרפיה המיוחדת שלה.
בספר זה העלה מוקי צור קווים לדמותה כמשוררת, חלוצה ומחנכת. אישה שכמשוררת רחל, אף היא חיה ויצרה בצל מחלתה.
פניה לא ויתרה על קולה האישי, אולם במקביל לא השתיקה את המולת הימים.
בשירה 'שתלתם ניגונים' שהיה לאחד השירים החשובים בזמר העברי, נתנה ביטוי לרצף הדורות וגם לתחושת היתמות העמוקה המאפיינת את דורה.
ביוגרפיה זו שכתב מוקי צור, מחנך וחוקר, חבר קיבוץ עין גב, שזורה בשיריה ובקטעים מתוך רשימותיה ומכתביה. תוך כך נפרשת עלילת חייה הרקומה בקורותיו של העם היהודי בגולה מראשית המאה העשרים, ועד ההגשמה הציונית–חלוצית בארץ והתממשותה בביתה שבקיבוץ גבת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק מעולם לא התלבט באיזו שפה לבחור כשפת יצירה.
מראשית דרכו בחר לכתוב עברית בלבד, עד אשר ידידו י"ח רבניצקי החל לערוך מאסף ביִידיש – "דער יוּד" – וביקש מהמשורר שיר לעיתונו.
עיתון חדש זה ביקש לִפנות אל המוני בית ישראל ולרכוש את אהדתם במאבקו של אחד-העם על כתר ההנהגה של התנועה הציונית. בקשתו של רבניצקי, מבקר ועורך אנין טעם, רֵעו ויד-ימינו של אחד-העם, נתנה לביאליק את ה"הֶכשר" לכתיבת שירים בשפה שלא זוהתה עם שפת השירה "בת השמים", אף לא זוהתה כשפתם של החוגים הציוֹניים.
הִלכי רוח רומנטיים, שהעלו על נס את "האדם הפשוט", וכן צורכי השעה "הבוערים" העניקו גושפנקא ליִידיש כשפת יצירה לֶגיטימית.
חושיו של המשורר אותתו לו שהיצירה ביִידיש פתחה לפניו קשת ססגונית של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו באותה עת, ועד מהרה כתב במקביל בשתי הלשונות גם יחד. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימבּיוֹזה הזאת, שביאליק תיארהּ כיחסי "רות" ו"נעמי".
שיריו העבריים הפכו "פשוטים" ו"עממיים" יותר, ואילו יצירתו ביִידיש זכתה בשירי נבואה וחזון, מלאי פָּתוס מקראי. ביאליק כתב ביידיש עשרים שירים בסך-הכול, אך אחדים מהם הפכו לשירים מוּכָּרים ומוּשָׁרים, שהשפיעו על ההתפתחות של שירת יידיש המודרנית.
בשנות המלחמה והמהפכה, משהבין ביאליק כי הכתיבה ביִידיש פירושה הזדהות עם הציבור המבכּר את המהפכה הרוסית על המהפכה הציונית, ואינו מחפש גשר ביניהן, פסק לחלוטין מלכתוב ביִידיש לאחר עשרים שנות יצירה דו-לשונית.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: שמואל רומאנילי
תיאור: רומאנילי הוא בן המאה הי"ח, תקופת המהפכה הצרפתית. בספר מובא מבחר מכתביו בשלושה חלקים: החלק הראשון, "משא בערב", הוא חיבורו העיקרי שהופיע לראשונה בשנת 1792, ובו תיאור של חוויות מסעו וישיבתו במרוקו. בחלק השני, שירים ופואמות, שירת קודש התופסת מקום נכבד בכלל יצירתו.
ובחלק השלישי מחזות מקוריים ומתורגמים.
מוסד ביאליק
מאת: מוקי צור
תיאור: מסכת חייו של יצחק קצנלסון איש האשכולות היא עתירת יצירה - משורר, מחזאי, במאי, שחקן, ומעל לכל מחנך שפעל במזרח אירופה מראשית המאה ה-20 עד הירצחו באושוויץ.
את יצירותיו בשירה, בפרוזה ובמחזאות כתב באידיש ובעברית למען תלמידיו - פעוטות, ילדים ונערים שלמענם יצר שירי משחק עתירי תנועה והומור, שירים ומחזות. מאוחר יותר ליווה באהבה ובנאמנות את חברי הכשרות תנועות הנוער החלוציות בפולין.
יצירתו המגוונת טבולה בעצב ובהומור, בחיוב החיים ובאהבה קורנת לכל הנברא בצלם, והיא משלבת את רוח המציאות המשתנה עם דמויות תנכיות, המשקפות את תמורות הימים. ניכרים בה עין פקוחה וחכמה, שאר רוח, ראיית הנולד, ואהבה ללא תנאי לעם היהודי ולצעיריו.
עם פרוץ המלחמה עבר טלטלות קשות - נדד עם משפחתו מלודז' לוארשה; שהה בגטו וארשה; יחד עם בנו הבכור בנימין נכלא במחנה השבויים ויטל שבצרפת, עד שילוחם להשמדה. דווקא בתקופת אימים זו היה נתון בפרץ יצירה מופלא, שכוון לבני עמו, ויצירתו נטבלה בדיו ההיסטוריה היהודית לדורותיה.
בית לוחמי הגיטאותהקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: אבא קובנר האיש והמשורר, דמות מופת של סייפא וספרא, עורר את סקרנות הציבור הרחב בארץ ובעולם למן הרגע בו דרכו רגליו על אדמת ארץ-ישראל עם תום מלחמת העולם השניה באירופה ובפרוץ מלחמת השחרור בארץ.
קובץ זה מביא מבחר מן הדברים שנתפרסמו על יצירתו בשעתם, והכוח המגרה הטעון בהם - שריר וקיים עתה כאז
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: ספר זה תכליתו להביא לפני הקורא מבחר של השירה העברית בתקופת המעבר שבין שלהי ההשכלה לדורו של ביאליק, זוהי התקופה המכונה 'חיבת ציון'."
מוסד ביאליק
מאת: אבנר טריינין
תיאור: שתי התרבויות",זה המונח שטבע בשנת 1959 צ'רלס פרסי סנו, הסופר והפיזיקאי הבריטי, כדי לתאר את מה שהיה בעיניו קרע עמוק בין תרבות הספרות לתרבות המדע.
מדובר בקרע חדש יחסית, שנתגלע עם עליית התנועה הרומנטית בשלהי המאה ה - 18 ואף העמיק עם השנים, למרות השינויים הגדולים שחלו במאה ה - 20 הן בספרות (לעבר יתר "אובייקטיביות" ) הן במדע ( לעבר ערעור שלטונם של"השכל הישר" והסיבתיות) - שינויים שלכאורה היו צריכים לקרב את הספרות והמדע זה לזה.
סיבת הקרע הזה והעמקתו, מנקודת מבטה של השירה, הוא נושא מרכזי בספר. הדיון בו נעשה במסגרת רחבה יותר - דרכי ההשתקפות של החוץ ביצירה - בהנחה שהמדע מספק לנו את התמונה האובייקטיבית ביותר, ובימינו גם המפתיעה והדימיונית ביותר, של העולם החיצון.
בהקשר זה נבחנו בהרחבה שתי מגמות ספרותיות מנוגדות, הרומנטית - אקספרסיבית והמימטית - אובייקטיבית, ומוצגים בהתאמה שני דגמים של השתקפות החוץ ביצירה:הברכה והמראה.
מקום מיוחד מוקדש ללשון הציורית המאפיינת מגמות אלה: הלשון המטפורית לעומת הלשון המטונימית. על פי הבחנות אלו נבדקות יצירות שונות בספרות העברית, ובעיקר נבדקת השתקפות המדע בשירה העברית החדשה. הספר מורה על נקודות של קרבה בין השירה למדע, אך עם זאת אין בו שום ניסיון לטשטש את הניגוד היסודי בניהם. להפך, הוא רואה בניגוד זה מתח שיש בו כדי להזרים אנרגיה מיוחדת ביצירה הספרותית. שהרי בסופו של דבר, בלא מתח בין ניגודים לא יזרום שום דבר בטבע - ופירוש הדבר חידלון.
מוסד ביאליק
מאת: זיוה שמיר
תיאור: רחל דימתה את עצמה ואת שירתה הארץ-ישראלית ל"ספיח" – לתבואה שצמחה במאוחר, בפאת שדה.
אכן, כמו אחיותיה המשוררות העבריות הראשונות, הגיעה רחל אל הספרות העברית במאוחר ו"מאחורי הגדר", בלא ידיעת השפה ובלי כל התמצאות בתרבות הלאומית לדורותיה.
עם זאת, בהיותה שקויה ורווּיה בשירה הרוסית, הצליחה המשוררת החלוצה להגיע בתוך שנים אחדות להישגים אמנותיים חסרי תקדים.
עברית למדה אגב קריאה יום-יומית בתנ"ך והאזנה לפטפוטי הטף שבגן-הילדים העברי. שירתה, הממזגת בתוכה ענווה וגאווה, דומה לאותה רקפת מלאת ניגודים הפורחת בשניים משיריה: פרח עדין ורפה שראשו מורכן בהכנעה, אך מעל לגבעולו מתנוסס כתר בהיר ויפה של עלי-כותרת, ומתחתיו – עלווה כהה ושורשים חזקים הנאחזים בעקשנות בסלע.
לא בכדי הדגיש אליעזר שטיינמן את "עוז חולשתה" של רחל.
הספר "רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל" מתאר את התקבלותה של המשוררת על-ידי ביאליק, שלונסקי ואלתרמן – נציגיהן החשובים של שלוש משמרות בשירה העברית. הוא אף מאתר ומתאר צייני סגנון של יצירת רחל שלא אובחנו עד כה במחקר ובביקורת.
זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה.
בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' זיוה שמיר חיברה ספרים רבים, בעיקר על ביאליק ואלתרמן (אך גם על רטוש ועגנון). המחַברת היא כלת פרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: הספר הוא מחקר היסטוריוגרפי, המתאר את צמיחת השיר הפוליטי הארצישראלי ומתחקה על הגורמים ההיסטוריים והספרותיים שהביאו לעלייתו.
התגבשות השירה הפוליטית נבחנת בספר כחלק מזרמי האוונגרד בשירה הארצישראלית ביצירותיהם של ליובה אלמי, אביגדור המאירי, אברהם שלונסקי ואחרים.
מוסד ביאליק
מאת: דוד וינפלד
תיאור: בקובץ מבוא על השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם, מבחר מיצירותיהם של יותר מעשרים משוררים - ובהם בר פומרנץ, יצחק קצנלסון, וממתיהו שוהם, ונספח ביבליוגרפי.
חשיבותו של המבחר לא רק בחובת הזיכרון ההיסטורי, אלא גם בזכות הערכים הספרותיים הפנימיים שיש בחטיבה השירית הזאת, המציגה פן כמעט לא מוכר של מודרניזם בשירה העברית. מרבית היצירות שבקובץ לקוחות מספרים, מחוברות ומכתבי-עת נדירים מאוד.
מוסד ביאליק
מאת: ראובן שהם
תיאור: "ספר זה מתחלק אפוא לשניים: השער הראשון בא לתת לשירה הנבואית היהודית ולשירתו של אורי צבי גרינברג פרספקטיבה היסטורית שנעדרה עד כה מן הדיונים על השירה הנבואית החדשה.
השער השני, שהוא עיקר הספר, עוסק בפואטיקה, ברטוריקה ובדיוקן הדובר הנבואי בשירתו של גרינברג שראה עצמו כסנה נבואי לאלוהיו ולעמו, סנה בשר ודם.. "(מתוך התקציר על הספר).
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון
מאת: חנן חבר
תיאור: מסה על משיחיות ופוליטיקה בשירה העברית בארץ ישראל בין שתי מלחמות עולם.
הספר מתחקה אחר הדינמיקות הפואטיות, שהפכו את תרבות השירה הארץ-ישראלית לזירה של עימותים סביב השאלה המשיחית: מ'שירת העבודה' בראשית שנות העשרים ומאמציה לעצב את דמות החלוץ, הקרבן והמבשר, כפשרה שתנטרל את המשיחיות מהשתמעויותיה הפוליטיות; ועד סוף שנות השלושים, ששיאן בדיאלוג הפואטי המפותל שהתקיים דווקא בין האקספרסיוניזם של האפוקליפטיות הפוליטית, הימנית-רדיקלית, של אורי צבי גרינברג, ובין הזרמים המשיחיים המודחקים שרחשו מתחת לפני השטח באסכולה הסימבוליסטית של שלונסקי-אלתרמן.
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון
מאת: דבורה גילולה
תיאור: אהבתו של אלתרמן לתיאטרון ולאמניו החלה עוד בצעירותו. בהיותו בן 23 הוזמן לכתוב פזמונים לתיאטרון הפופולארי 'המטאטא', מה שהביא לו תהילה וגם פרנסה. 'המטאטא' היה בית ספרו, שם למד את סוד הכתיבה לבמה וגם הכיר את הקהילייה האמנותית של אותם ימים. לאחר שיצא שמו ככותב פזמונים מעולה זרמו אליו הצעות מתיאטרונים אחרים (תיאטרון למיניאטורות 'תיבת נוח', 'כל הרוחות', 'פפיליון') וגם מאמנים שהופיעו בנשפים ובבתי קפה. ב'מטאטא' החל אלתרמן גם לתרגם לבמה, תחום שלא חדל לעסוק בו עד סוף ימיו, ובעבורו זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי.
לאחר 'המטאטא' בא תורו של 'לי-לה-לו', תיאטרון שאלתרמן כתב לו פזמונים רבים ומערכונים. בעשור האחרון לחייו כתב אלתרמן ארבעה מחזות באורך מלא, שלושה הוצגו בתיאטרון הקאמרי- "כנרת ,כנרת", "פונדק הרוחות" ו"אסתר המלכה" - ואחד הוצג ב'הבימה' - "משפט פיתגורס".
הקאמרי הציג בהצלחה רבה גם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן שאלתרמן תרגם והוסיף לו פזמונים. אלתרמן כתב מחזות עד סוף ימיו, בעיזבונו נותרו שני מחזות לא גמורים: "ימי אור אחרונים" ו"חוף המדוזה".
בשנה האחרונה לחייו שיתף אלתרמן פעולה עם הבמאי שמואל בונים בערב פזמונים בשם צץ וצצה. מורשתו התיאטרונית של אלתרמן על כל ענפיה מרשימה מאוד. הוא הצטיין במיוחד בכתיבתו לבמה הקלה, שעליה השאיר חותם ברור בסגנונו, בעיצוב הלשוני של הפזמון, בקלילות הגישה ובעיקר ובעיקר בהומור שעל גבול העוקצנות, בביקורת מצחיקה אך לא פוגענית. גם תרומתו לתרגום מחזות משמעותית. תרגומיו לבמה הצטיינו בלשון עשירה, חדשנית לזמנה, גמישה וקליטה. במחזותיו, למרות חולשת חלק מהם, ניכר שנפח בהם מרוחו ומכישרונו של משורר נעלה ויוצר יוצא דופן, וחתם בהם את חותם מקוריותו.
דבורה גילולה היא פרופסור בגמלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת לימודים קלסיים ותולדות התאטרון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דן מירון
תיאור: מחקרו של דן מירון, "אמהות מייסדות, אחיות חורגות" שראה אור בשנת 1991, היה הראשון בו נשאלו השאלות ההיסטוריות המשמעותיות בענין הופעה של שירת הנשים העברית: מה היו התנאים שאפשרו את הופעתה? מדוע היא לא הופיעה קודם לכן (בעוד שסופרות נשים חדרו, כבר בסוף המאה ה-19, לתחום הסיפורת ואפילו הביקורת , וביידיש פרחה שירת הנשים מסוף המאה ה-19)? מדוע היא הופיעה בתחילה רק בארץ ישראל ובברית המועצות ורק אחר כך גם מרכזים האחרים של התרבות העברית בת הזמן?
מה היו קוי ההיכר הפואטיים שלה עם הופעתה? באילו אמצעים ודרכים נסתה המערכת הספרותית שקלטה אותה גם לתחום ולהגביל אותה וכו'.
בזכות השאלות והתשובות ההיסטוריות-הספרותיות המנומקות שנתנו להן נעשה מחקר זה לאבן הפינה בחקר שירת הנשים העברית, שהחלה להתפתח בעשור האחרון.
מהדורתו הראשונה של הספר, אזלה זה כבר. עתה הוא מופיע במהדורה מחודשת, מוכפלת בהקיפה, אחר שנוספו לה שתי מסות מקיפות, העוסקות בהרחבה בשירת אלישבע ובשירתה המוקדמת של לאה גולדברג.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עוזי שביט
תיאור: מחקר ראשון ומקורי להארת השלבים שהביאו למפכה ריתמית כוללת בשירה העברית ולמפנה מכריע בתפיסתה הפרוזודית, מפנה שהוא תנאי הכרחי ובסיס לשינוי פניה ולהתחדשותה הדרמטית של השירה העברית לסוף המאה ה-19, עם הופעת ביאליק וטשרניחובסקי, ועיקרו:המעבר מן המשקל המדוד, הסילאבי, אל המשקל המגונן, הטוני-סילאבי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: כיוונים ושינויי כיוון ביצירת נתן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: הספר "הרהורים על הפסיכותאולוגיה בשירת נתן זך" מטיל אור על הדיאלוג בין שירתו של זך לכתבי הקודש היהודיים והנוצריים, בעיקר הברית החדשה, ומגלה את הפרסונה של זך כמי שלעיתים ראה בעצמו מעין ישו של שירה.
קריאה שונה זו במכלול היצירתי של נתן זך מסיטה את המבט מן המקום השגור שקיטלג את זך כמשורר הקדרות האקסיטנציאליסטית החילונית וחושפת גם את הגעגוע לטרנסצנדנטי בשירתו. רות קרטון בלום מגלה קשר מרתק בין הביוגרפיה המורכבת של זך לבין הביוגרפיה הרוחנית המתייסרת שלו המוחה כנגד נפקדותו של האל.
המסה הנרחבת, המשלבת טקסטים שונים (פרוזה, קטעי סרטים וראיונות) מעמידה פרשנות לשירי זך אשר טרם נידונו במחקר ובביקורת- שירים מתוך הספרים המאוחרים "כיוון שאני בסביבה", "הזמיר לא גר כאן יותר", וכאלה שלא ראו אור בספר עד הכינוס האחרון.
אחד משיאיו של הספר היא הפרשנות המפתיעה לאחד השירים הגדולים בתולדות השירה העברית-"רגע אחד". "הרהורים על הפסיכותאולוגיה בשירת נתן זך" הוא חוליה נוספת במחקריה של פרופסור רות קרטון-בלום, אשר פתחה כיוון חדש בפענוח הקשרים הסמויים בין השירה הישראלית לבין הצל הלא מודע הנוצרי שלה. כיון שהספר מציע מפתח חדש לשירי זך, קריאה בשלושת הכרכים שהופיעו זה עתה לא תהיה אותה קריאה אחרי קריאה בספר זה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ויס
תיאור: שירת אורי צבי גרינברג (1981-1896), גדול המשוררים בשפה העברית ובשפת יידיש בספרות היהודית והעברית החדשה, זכתה בקובץ זה להארה מחקרית מקיפה, החושפת אותה במלוא עושרה בפני הקורא העברי – התלמיד, המשכיל והחוקר.
חוקריה המובהקים של שירת אצ"ג חברו בכרך זה, הניתן לפנינו, להציג קשת רחבה של נושאים, הנוגעים לגיוונה הבלתי מצוי של שירת ענקים זו: השער הראשון הוקדש למחקרים בפואטיקה של שירת אצ"ג, שבלשונה האקספרסיוניסטית המוקדמת ובפיתוחיה המטפיסיים המאוחרים הגיעה לשלמות צורנית ואידיאית שאין רבות כמותה בשירות בני דורה; בשער השני, נבחנים הן ההיבט הפילוסופי-הקיומי והן ההיבט הפוליטי-החברתי שיצירת אצ"ג היתה אחוזה בהם בשירה ובפובליציסטיקה, בבחינה מדוקדקת ומפורטת בשורה של עיונים חשובים וראשוניים מסוגם; בשער השלישי, מוגשת שורה של מחקרים השוואתיים של יצירת אצ"ג למשוררים בני זמנו על רקע זרמי שירה אירופיים ואחרים, ולמשוררים שאיתם בא המשורר במגע במהלך שבעים שנות יצירה; בשער הרביעי, מוגש לראשונה לקורא העברי מבחר מעניין של התרשמויות מדמות המשורר ומפעלו הספרותי כפי שהוטבעו בתודעת הסובבים אותו מקרוב.
ספר זה – ה מ ת כ ו נ ת ו ה ד מ ו ת הוא מפעל המקיף ביותר של דברי מחקר וביקורת על יצירת אורי צבי גרינברג, והוא כאח תאום וכמלווה נאמן למפעל הכינוס הגדול של כתבי המשורר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חגי רוגני
תיאור: בספר זה בוחן ד"ר חגי רוגני את הייצוגים של הסכסוך היהודי-ערבי בשירה העברית ואת העמדות הפוליטיות הנשמעות בה כלפיו מאז מאורעות תרפ"ט (1929), דרך מפנה מלחמת העצמאות ב-1948 ועד מלחמת ששת הימים ב-1967. במדגם נכללים משוררים מרכזיים שנתנו בשירתם ביטוי לנושא זה: אורי צבי גרינברג, אבות ישורון, אלכסנדר פן, נתן אלתרמן, חיים גורי, יהודה עמיחי ואחרים.
הספר עוקב אחר התפתחות תודעתו של כל משורר, כפי שהדבר משתקף בשירתו, בשאלת היחסים בין ישראל לבין הפלסטינים. וכך מתגלים לאורך השנים שלבים שונים בשירתו של כל משורר בשאלה זו, כגון התעלמות מהערבים, התייחסות אוריינטליסטית, גזענות או דמוניזציה, וגם הזדהות, אמפטיה עם הסבל, מחאה או גילויי אשמה.
בין השאר נבחנת השאלה, אם העמדות המתגלות בשירה משרתות את האידיאולוגיות ההגמוניות או עומדות בניגוד להן, האם הן מגויסות לטובת אתוסים, מיתוסים ונרטיבים הנוחים לשלטון, או שיש בהן התבוננות חדשה, שיח אחר או 'אלטרנרטיב' – נרטיב אלטרנטיבי. הספר מראה שבשאלת הסכסוך היהודי-ערבי אין השירה העברית מתבטלת בפני האידיאולוגיות ותצורות השיח ההגמוניות, ולא פעם היא שירת התנגדות של ממש.
רוב המשוררים שנבדקו עומדים באומץ על דעתם, גם כשהיא עומדת בניגוד לדעת הרוב, וחלקם אף משלמים על כך מחיר כבד.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דן מירון
תיאור: דן מירון, החוקר המובהק של שירת אצ"ג, סוקר בספר זה את התפתחות יצירת אצ"ג בשלמותה - אמנם ללא פירוט יתר, אך מתוך עמידה על העיקר בכל תחום ותקופה - ברצף של דברים בהירים ומשכים את הלב, שנועדו לקוראים שאינם אנשי מקצוע בחקר השירה, אבל הם מסוגלים להנות מפירותיו הניתנים כאן ללא גינוני מלומדות. הקורא בספר ימצא את עצמו טס מעל ים היצירה האצ"גית - האוקיינוס הלא שקט של השירה העברית.
מוסד ביאליק
מאת: חמוטל בר-יוסף
תיאור: האם הספרות החסידית היא השלב האחרון בתולדות הספרות המיסטית היהודית, כפי שסבר גרשם שלום? האם אפשר למצוא מיסטיקה בספרות, ובעיקר בשירה העברית החילונית, שנוצרו במאה העשרים? בספר זה מוכיחה חמוטל בר-יוסף שהשירה העברית במאה העשרים ירשה, המשיכה ופיתחה את היצירה הספרותית המיסטית היהודית, וכי גם סופרים ומשוררים שקיימו אורח חיים חילוני דוגמת ביאליק, אלתרמן, אברהם בן-יצחק, אמיר גלבוע, פנחס שדה ובנימין שבילי כתבו יצירות בעלות אופי מיסטי מובהק. זלדה, דליה רביקוביץ, רבקה מרים, יונה וולך, חביבה פדיה ואחרות הוסיפו למיסטיקה היהודית המסורתית שירה מיסטית נשית. המיסטיקה היהודית לדורותיה ספגה השפעות זרות, ועל כן שימשה לעתים גשר בין היהודים לבני דתות אחרות. גם השירה העברית המיסטית המודרנית יכולה לשמש גשר בין יהודים דתיים לחילונים שנכספים לחיים רוחניים, וכן לגשר בין הרוחניות היהודית לרוחניות הנוצרית והמוסלמית. בספר זה מבליטה חמוטל בר-יוסף את הרקע הרוסי שעליו צמחה ההתעניינות במיסטיקה בספרות העברית, ואת החותם המיסטי המודרני שהטביעו הספרות והתרבות הרוסית על השירה העברית שנכתבה במאה העשרים.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אבי מעפיל
תיאור: בקורפוס הצנום של שירי ביאליק, כמאה שירים בסך הכול, יש מקום מיוחד לעשרים וארבעה "שירי העם" שלו שנאספו לחטיבת "מזמורים ופזמונות", ולא רק מן ההיבט הכמותי. בעיני רבים מאוהבי שירתו של ביאליק זוהי חטיבת השירים המקסימה ביותר שלו. שירים אלה, כמו "בין נהר הפרת ונהר החדקל", "לא ביום ולא בלילה" או "יש לי גן", הן בין הידועים, האהובים והמושרים ביותר מבין שיריו. אולם למרות הפופולריות הרבה שלהם, ואולי דווקא בגללה, "שירי עם" אלה נדחקו במשך שנים ארוכות לשולי המערכת הספרותית. חוקרי ספרות כמעט שלא גילו בהם עניין, והמורים מיעטו ללמדם.
ספר זה בא למלא במידת מה את החסר: לחוקר הוא מציע דיון שיטתי בשאלות עקרוניות, כמו תהליכי ההתהוות של "שירי העם" של ביאליק, הגורמים לאי-ההתקבלות שלהם או מאפייני הסוגה (הז`נר) הזו. למורה מציע הספר שורה של ניתוחים מפורטים ל"שירי העם" הכלולים בתכנית הלימודים והצעות לדרכי הוראתם. המורה המעוניין בהוראה בין-תחומית ימצא בספר דיון משווה בין "שירי העם" לבין רישומי הציפורן של הצייר יוסל ברגנר, וכן דיון משווה בין הטקסט לבין לחני השירים.
ד"ר אבי מעפיל הוא ראש החוג לספרות ולספרות ילדים במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים
מכון מופ"ת
מאת: חמוטל בר-יוסף
תיאור: "כל שושנה"
כל שושנה היא אי
של שלום המובטח,
השלום הנצחי.
בכל שושנה מתגוררת
ציפור ספירית
ששמה "וכיתתו".
ונדמה
כה קרוב
אור השושנה,
כה קרוב
ניחוחה,
כה קרוב
הקיבוץ המאוחד
מאת: חמוטל בר-יוסף
תיאור: הסמבוליזם היה זרם מרכזי באמנות ובספרות בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים.
הוא נוצר בצרפת והתפשט אל כל ארצות אירופה, אנגליה ואף לאמריקה הצפונית והדרומית.
אותותיו ניכרים בספרות, באמנות ובקולנוע של המאה העשרים. חותם השפעתו של הסימבוליזם ניכר היטב גם בספרות העברית שנוצרה במאה השנים האחרונות.
הספר שלפננינו מאפשר לקורא להתוודע אל הסימבוליזם בשירת העולם ומציג לפניו את שלוחותיו בשירה העברית, החל מביאליק וטשרניחובסקי ועד זלדה ויאיר הורוביץ.
מאת: מיכל רוזנברג
תיאור: נושאי התבוננותו של ספר זה הם גילוייו של דימוי התאומים ביצירתו של ח"נ ביאליק. ארכיטיפ כפול פנים זה הוא אחד מייצוגיה של "לשון המראות" החידתית של המשורר, אך בהופעותיו בשירים ובסיפורים לילדים לובש הדימוי לבוש ילדי של לשון, צורה ותוכן, של מוען ונמען ומה שביניהם, ושל האנשה, הנפשה ודמיון. דרכי הבעה אלה שונות בהכרח מדרכי ההבעה ביצירתו למבוגרים, אך הן משמשות כחלונות שדרכם אפשר להציץ אל עומק חידות התאומים מזוויות ראייה נוספות. משמעו של דימוי התאומים מותנה בסוד הכפילות שביניהם ובמערכת היחסים היוצרת אותה: יש שהם זהים ויש שהם משלימים או מנוגדים, יש שהם עוינים זה לזה ויש שהם אוהבים, יש שהדמיון ביניהם אמיתי ויש שהוא מזויף ומטעה. לעתים התאומוּת היא קומית ולעתים טרגית, לעתים רומנטית ולעתים גרוטסקית, אירונית ואף פתטית. בקשריהם המרובים והמסועפים מבטאים התאומים את היחס שבין ה"אני" לבין האחר, ואת היחס שבינו לבין עצמו.
בכל אחד משלושת הפרקים הראשונים, נקודת המוצא היא זוג "תאומים" - הפרפר והפרח, צילי וגילי, היונה והסירה במסע אל "ארץ הבחירה" - ומכאן הולך הדיון ומתפרס אל מרחבי יצירה אחרים. הפרק הרביעי והאחרון מציג בפרוזה את שלמה המלך ואת "תאומיו" הרבים - מלכת הצפרדעים, המלך המת, מלכת שבא, אשמדאי מלך השדים והמשורר עצמו - ועל כל אלה מרחפים השברירים והצפרירים הממלאים את עולם הילדות.
הכותבת, מיכל רוזנברג, מרצה לספרות ילדים ולספרות חז"ל במכללה לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע.
מכון מופ"ת
מאת: מלכה שקד
תיאור: הספר "לנצח אנגנך" עוסק בקשר העמוק אל המקרא, שמתגלה בשירה העברית החדשה מאז דור התחיה ועד היום. מוצגים בו בכפיפה אחת כרך שכולו שירה וכרך שכולו עיון בשירה, ובשניהם מתקיים מקרא לפנים מן השירה, אם כי במשמעויות שונות: בכרך הראשון מוצגת אנתולוגיה של כחמש מאות שירים עבריים הנוגעים במקרא בדרך משמעותית, בין באמצעות יצירת מדרש מודרני לחוליות מקראיות רבות בין באמצעות יניקה המעשירה את השירה. בכרך השני מוצעת ראייה עיונית-מחקרית ופרשנית - בכל התופעה הספרותית של חדירת המקרא לשירה, וזאת בעיקר על סמך קריאה צמודה המבקשת לחדור אל פנימיותם של שירים רבים.
 הספר לנצח אנגנך הוא מפעל הכינוס המקיף ביותר של השירה העברית על המקרא.
"השירה העברית ממלאת בימינו את מקומה של ספרות המדרש בבואה לקרא קריאה חדשה בטקסטים הנצחיים של המקרא. לא זו בלבד שהיא שופכת אור בהיר ומפתיע על דמויות ואירועים מוכרים, מפענחת אותם באופן מקורי ומעניקה להם רלוונטיות, אלא הופכת את הטקסט הקלאסי לכלי הבעה רב עוצמה להבנת האדם בן ימינו והתמודדותו עם אלוהיו ועם גורלו.
האנתולוגיה של דר` מלכה שקד מעניקה לקורא העברי אמצעי ראשון במעלה להתבוננות על הקף התופעה של יצירת מדרשים ישראלים-מודרניים למקרא." חיים באר .
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אבנר הולצמן
תיאור: סיפור חייו ותולדות יצירתו של חיים נחמן ביאליק נפרשׂים בספר זה מזוויות ראות שונות.
חייו נראים כעלילת ניצחון של יתום אסופי דחוי ומושפל על פצעי ילדותו ועל סביבת גידולו המגבילה, עד שנעשה לא רק לגדול המשוררים אלא למנהיג הסמכותי של התרבות העברית כולה.
ואולם זוהי גם עלילה טרגית של דעיכה והיאלמות בגיל צעיר, שכן שירת ביאליק דללה והלכה זמן קצר אחרי שהעפילה לפסגות עילאיות, ושתיקתו הפיוטית המעיקה כוסתה במחצית השנייה של חייו בשלל ערוצים של פעילות ספרותית וציבורית.
בד בבד מצטיירים חיי ביאליק ויצירתו כשדה מערכה בין דחפים מנוגדים: מחויבות לענייני הלאום מול כמיהה להתכנסות ברשות היחיד; צורך בביטחונות בורגניים ובקנייני חומר מול התייסרות בכיסופים לאהבה שלא באה; העמקה רוחנית מפליאה לעומת משיכה להיבטים הארציים של הקיום האנושי.
הספר שוזר יחד את כל הקווים הסיפוריים האלה בניסיון להתחקות על סוד כוחה של יצירת ביאליק בימיו ובימינו.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
הצג עוד תוצאות