נמצאו 172 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: מאיר חת
תיאור: מאיר חת נועד למשרות בולטות, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי; אפשר לומר שעתידו כמעט נקבע מראש כבן למשפחות חיפאיות ותיקות בשירות הציבור. עם תום לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, התיישב יחד עם גרעין הצופים בקיבוץ חצרים, התגייס לצבא ולאחר שהשתחרר פנה ללימודי משפטים וכלכלה.

בתום לימודיו מתחיל מאיר חת לעבוד במוסדות כלכליים שונים, הכוללים את מכון המחקר הכלכלי פאלק, הבורסה לניירות ערך, משרד המפקח על הבנקים, וכן דירקטוריון בנק לאומי.

בנוסף הוא משרת גם בדירקטוריונים של חברות אחרות, ביניהן חברת התרופות טבע, שאותה הוא מלווה מתחילתה הצנועה כחברה משפחתית ועד היותה חברה בינלאומית, על כל התהפוכות שחוותה. במקביל הוא מרחיב ומעמיק את השכלתו, לומד ומלמד במסגרות אקדמיות, כותב ספרים רחבי היקף על כלכלה ובנקאות וטורים כלכליים בעיתונות, ובדרך גם מתגייס לתרום למפעלי חברה ותרבות שונים, בעיקר בעירו ירושלים. עבודתו מביאה אותו לצמתים חשובים בכלכלה הישראלית, חלקם גם קשורים בשערוריות כביכול — פרשת התמוטטות בנק ישראל בריטניה ומשבר מניות הבנקים. בכל המשרות שאחז ולאורך כל דרכו הוא פועל נקי מנטייה מפלגתית, רק על פי הידע שבידו, לפי יכולתו לצפות תהליכים עתידיים ובעיקר לאור מצפונו והאמת שלו — מה שהוביל אותו לא פעם למסלול התנגשות עם אנשים, עם מוסדות ובעיקר עם התקשורת. מאיר חת מספר כל זאת ללא כחל וסרק וללא התנצלות והתייפייפות, מאבחן את שגיאותיו ואת הלקחים שלמד, ומסיים בהרהור על עתיד המדינה הקרובה כל כך ללבו. כך היה הוא ספר אוטוביוגרפי שהקורא בו ילמד ממנו רבות על התפתחות המוסדות הכלכליים בארץ, על הפרשיות שהסעירו את הציבור בשעתן מנקודת ראות של מי שהיה שם, ועל החולשות והחוזקות האנושיות של כל מי שהיה שותף להחלטות כלכליות דרמטיות בתולדות המדינה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: רבקה רביץ
תיאור: כשצעדתי על השטיח האדום בכניסה לבית הלבן, לא יכולתי שלא להיזכר בבית שבו גדלתי, שבו היו רק שני חדרי שינה קטנים. באחד ישנו אבא ואמא ובשני אנחנו, הילדים. כשכבר לא הספיק לנו המקום, סגרו בתריסול את המרפסת הקדמית הקטנטנה ואני קבלתי את הכבוד לעבור אליה. בלילה סגרתי את התריסול כדי שאצליח לישון, אבל בבוקר, מיד כשיכולתי, פתחתי אותם לרווחה. כשהייתי קטנה חשבתי שאני פותחת חרך כדי שאצליח לראות מה קורה בחוץ. היום אני יודעת שאני רוצה לפתוח צוהר אל הבית בו גדלתי, אל החיים שחייתי, כדי שתוכלו גם אתם להכיר ולראות.

אם וארץ מגולל את זיכרונותיה של רבקה רביץ, מי ששימשה כראש הסגל של הנשיא העשירי של ישראל, ראובן (רובי) ריבלין. מהילדות במשפחה חרדית מעוטת אמצעים ועד למסדרונות הכנסת, מאירוסים בגיל שמונה עשרה ועד לפגישה עם האפיפיור, מהלימודים בסמינר ועד לדוקטורט. לאורך חוויות חייה הייחודיות משרטטת רביץ את האתגרים הרבים שבפניהם עמדה ועמם התמודדה - כאשה בעולם גברי, דתית במרחבים חילוניים וכאם במשרה תובענית מאין כמותה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: דנה עזריאלי
תיאור: לאחר שנים של בריחה וחיים של פחד וחרדה יכולתי סוף־סוף לפרוק מעלי את מה שהעיק על ליבי ועל דעתי. הרווחה והתשישות שחשתי היו שקולות בעוצמתן רק להתרוממות הרוח ולשמחה שהרגשתי כשבאתי לקיבוץ מעוז חיים. החלום להגיע בשלום אל ארץ־ישראל היה לי תמיד כמגדלור של תקווה, ומתח הבריחה המתמדת של השנים האחרונות הוקל מעט בזכות הצורך הדוחק להשיג את המטרה הזאת. כשנכנסתי בפעם הראשונה אל חדר האוכל של הקיבוץ, כאילו התגשמו כל חלומותי. דוד י' עזריאלי נולד ב־1922 במאקוֹב מזובייצקי שבפולין. סיפור הישרדותו המרתק בזמן מלחמת העולם השנייה, כפי שהעלתה על הכתב בתו דנה, מתחקה אחר מסעותיו יוצאי הדופן שבהם תמיד הקדים את הסכנה בצעד אחד. במנוסתו עבר דרך חלקה של פולין שהיה נתון תחת הכיבוש הסובייטי, אוקראינה, טשקנט ובוכרה. לאחר מכן התגייס לצבא אנדרס ומשם עשה את דרכו מבגדד אל גבול ארץ־ישראל שתחת המנדט הבריטי. צעד אחד לפנים מתעד את הגעתו של דוד י' עזריאלי ארצה, את לימודיו בטכניון בחיפה, את חוויותיו בתור חייל במלחמת העצמאות ואת ההבנה הפתאומית והקשה מנשוא שרוב בני משפחתו הקרובים נספו בשואה. ב־1954 השתקע עזריאלי בקנדה. שם נשא לאישה את סטפני ויחד הביאו לעולם ארבעה ילדים - רפי, שרון, נעמי ודנה. סיפור הישרדותו של עזריאלי מרשים אף יותר לאור הישגיו בהמשך דרכו בתור יזם מצליח בתחום הנדל"ן ונדבן פעיל, מענקי הכלכלה של העולם היהודי. יוזמותיו הרבות שינו את פני המסחר בישראל והן הוכחה חיה לאומץ ולעוצמה של הנער שהיטלר לא היה יכול לנצח. גולת הכותרת של פעילותו היא הקמת קרנות עזריאלי בישראל ובקנדה, המתמקדות בשיפור חייהם של הדור הזה ושל הדורות הבאים באמצעות חינוך, מחקר, רפואה, תרבות ואמנות.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: סולי גנור
תיאור: כמעט מכל נקודה בגטו היה אפשר לראות את הדרך המתעקלת במעלה הגבעה אל הפורט התשיעי ואת התהלוכה האין-סופית של הנידונים המתקדמת עליה לאיטה. לא הפסקתי לרעוד. [...] תושבי הגטו שניצלו התרוצצו כהמון מטורף בחיפוש אחר קרובי משפחה וחברים וניסו לאטום את אוזניהם מפני הקולות הנוראים של מכונות הירייה שבקעו מן הפורט התשיעי. הירי היה פעם חלש יותר ופעם חזק יותר אך נמשך בלי הפסקה שעה-שעה, יומם וליל. ניסינו לאטום את אוזנינו נגד הצליל הנורא, אבל לשווא. סולי גנור נולד בליטא ב-18 במאי בשם סולי גנקניד, ילד שלישי למשפחה יהודית מבוססת. מלחמת העולם השנייה קטעה באבחה חדה את ילדותו המאושרת. הוא ומשפחתו נכלאו בגטו קובנה. הנער חווה על בשרו את מוראות הגטו ושמע מעד ראייה על רצח ההמונים בפורט התשיעי. סולי ובני משפחתו גילו תושייה רבה בהברחת אוכל לגטו ואף עלה בידיו ובידי חבריו להסתיר ספרים, לקרוא וללמוד בעת של רעב, עבודת כפייה, אקציות אכזריות ומעשי טבח. לאחר חיסול הגטו נשלח לעבודות כפייה במחנה שטוטהוף ובלאגר 10, מחנה משנה של דכאו. כדי לשרוד גייס סולי את מלוא תושייתו ואומץ ליבו. אביו של סולי חיים גנקינד נודע בלאגר 10 כאחד ממספרי הסיפורים המוכשרים ביותר. אלה עברו בין הצריפים לאחר כיבוי האורות ובתמורה לסיפוריהם זכו בתוספת מזון צנועה. לבסוף אולצו הנער ואביו לצאת לצעדת המוות ורק בקושי שרדו. כחמישים שנה צפן סולי את זיכרונותיו עמוק בליבו. רק בעקבות מפגש מרגש עם משחרריו, חיילים אמריקנים ממוצא יפני, כמעט חצי מאה אחרי סוף המלחמה. הרשה לעצמו סוף-סוף להסתכל לאחור, להיזכר בחוויותיו הקשות מנשוא ולהתייפח כמו ילד. ספר זה הוא הפרי שצמח מפריצת הדרך הרגשית שלו באותו המפגש. סולי ירש בלי ספק את כישרון הסיפור מאביו, והסיפור שהוא מגולל כאן בחיות רבה, השזור תיאורים קשים, נקרא בנשימה עצורה ובלב נשבר.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: שאול זיידה
תיאור: בעיניים דומעות הסבירה לי דודתי פּוֹלֶט כי באה לבקרני כדי להביא לי את האופניים שאבי נתן לי במתנה לפני שנשלח לדרנסי. היא ניסתה להסביר לי שאמי מסתתרת עם אחותי בצריף בלב יער, שהיא לא נטשה אותי, שאין לה אפשרות לעמוד איתי קשר אבל שהיא אוהבת אותי בכל מאודה, כמו תמיד. היא הוסיפה שעלי להמשיך להישמע לבני משפחת רישאר, וברגע שתיגמר המלחמה תבוא אמי לקחת אותי. בעוד דודתי ממשיכה לדבר, הרגשתי שפניהם של אבי, אמי, אחותי התעמעמו כבתוך ענן שהקשה עלי להבחין בקווים ובתווים שאפיינו כל אחד ואחת מהם. אישיותם היא שנחרטה עמוק בזיכרוני. ביולי 1942 הצליחו שארל זיידה בן השמונה, אחותו אנט בת החודשיים ואמם להימלט ברגע האחרון ממצוד אצטדיון החורף בפריז. באמצעות רשת אנשי מחתרת נשלח שארל לפּאסֶה לָה קוֹנסֶפּסיוֹן, כפר קטן בנורמנדי. שם הוא נאסף לבית משפחת רישאר, איכרים מלאי שמחת חיים שהסתירו עוד ילדים יהודים. בני משפחת רישאר, זוג הורים ובתם מדלן, גידלו את הילדים בחיק המשפחה במשך כשנתיים, והם אף למדו בבית הספר המקומי בזכות שיתוף הפעולה הראוי לציון של כלל תושבי הכפר. שארל חי באווירה פסטורלית, גילה את הנאות הטבע ושכח את החרדה הקשורה להיעדר חדשות מבני משפחתו. רק עם שובו לפריז בספטמבר 1944 נודע לשארל על השואה דרך קורותיהם של שני דודיו: האחד היה שבוי בגרמניה והאחר ניצל ממחנות ההשמדה. כעבור זמן גילה שאביו נספה באושוויץ. שארל משתף את הקוראים בחוויותיו המטלטלות בתור קורבן למלחמה שאת מהותה לא הבין, ונגד כל הסיכויים, הילד הקטן והשברירי היה למדען וליזם מצליח. מציליו, בני משפחת רישאר, הוכרו כחסידי אומות העולם ביד ושם, וב־ 2007 קיבלו אות הוקרה רשמי מהאומה הצרפתית בפנתיאון של פריז. דרך סיפורה של משפחת רישאר המופתית משתקפת גבורתם של חסידי אומות העולם בשעתה האפלה של האנושות.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: חיה אלבאום-דורמבוס
תיאור: יש ימים בלי שם. ימים שאינם דומים לשום דבר, שאי־אפשר למדוד. רק בחלוף הזמן קל יותר לחשוב עליהם ואולי גם לדבר. אך הזמן לא ימחה לעולם את החוויות הכואבות שנגזרו עלי. תמרה, בתם הפעוטה של חיה וישראל דוֹרֶמבּוּס, וסבתה שרה אלבאום נלכדו בימי הגירוש הגדול מגטו ורשה בקיץ 1942 . שוטר יהודי שהכירו בני הזוג הציע להם אפשרות לחלץ את תמרה, אבל הם לא מצאו בליבם להיענות לדרישתו שיסגירו יהודי אחר תחתיה – ותמרה ושרה שולחו לטרבלינקה. בו ביום הצליחה חיה לצאת מן הגטו וזמן קצר לאחר מכן הצטרף אליה ישראל. לעזרתם נחלצו ידידם הפולני סטאך קוּכַרסקי, אשתו פרַניה, אחיו פרָנֶק, אחותם זוֹשקה ובני ביתם. בזכות נחישותה של חיה נחלצו גם אביו ואחותו של ישראל מן הגטו. חיה וישראל פתחו בחיים בזהות בדויה בצד הארי של ורשה, ואהבתם זה לזה העניקה להם כוחות לשרוד ולדבוק בחיים. בזכות תושייתה ואומץ ליבה המפעימים נחלצה חיה ממצבים מסוכנים, והאיום התמידי על חייה לא מנע ממנה להושיט עזרה לבת דודתה אסתר וליהודים אחרים שפגשה בדרכה. בני הזוג אף סייעו בהפצת עלונים מחתרתיים. מן הצד הארי הייתה חיה עדה באפריל 1943 למרד גטו ורשה, ובלב נשבר כתבה עליו בזיכרונותיה. באותו הזמן כבר נבטו חיים חדשים בתוכה. ביולי 1943 ילדה חיה את בתם מַלגוֹשה, ובאפריל 1944 מתה מַלגוֹשה בנסיבות טרגיות. על־אף אבלם הכבד השתתפו חיה וישראל במרד הפולני בוורשה באוגוסט 1944 . עם כישלון המרד בגזרתם נלכדו והופרדו זה מזה. חיה הצליחה להימלט, אבל לא הצליחה לעלות על עקבותיו של ישראל ונאלצה להתמודד לבדה עם אימת החיים בזהות בדויה בסביבה עוינת ליהודים. לאחר שחרור ורשה סירבה חיה להאמין לעדות שישראל נהרג והמשיכה לייחל לשובו אליה. ואכן, לאחר שבועות ארוכים הופיע ישראל על מפתן ביתה. ב־ 1946 נולדה בתם רות. בספר ימים בלי שם, המבוסס על רשימות שנכתבו עוד בימי השואה, פותחת חיה ביד אמן צוהר אל קורותיה המרתקים וקורעי הלב של אישה, רעיה ואם יהודייה שחייתה בזהות בדויה בוורשה הארית ומוראות חייה לא הכניעו את רוחה.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: נח ז'לכובר
תיאור: בלא פחות משבעה מחנות ריכוז והשמדה נכלא היהודי הפולני נח )נתן( זֵ 'לֵ כֹובֶ ר בשנות מלחמת העולם השנייה. עם פלישת צבא גרמניה לפולין וכיבוש עיר הבירה חווה נח, איש ורשה, את מדיניות ההדרה והנישול הגרמנית כלפי היהודים. בנובמבר 1940 נכלא עם אשתו בלבינה ובִתו סטֵלה וקרוב ל־500,000 יהודים בתחום גטו ורשה – הגטו הגדול באירופה. האישה והבת אבדו בימי הגירוש הגדול של יהודי ורשה בקיץ 1942, והוא נותר לבדו להתמודד עם איום ההשמדה והרדיפה הנאצית. עם פרוץ מרד גטו ורשה באפריל 1943 הועבר נח ללּוּבלין ונכלא במחנה שדה התעופה הישן ובמחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, ובו שהה ארבעה חודשים רוויי ייסורים וסבל. באוגוסט 1943 שולח למחנה אושוויץ ומשם למחנה הלוויין יאווישוביץ, ובמשך יותר מ־16 חודשים הועבד בחפירות וביציקת יסודות למבנים, בהנחת פסי רכבת ובכריית פחם. בינואר ,1945 עם התקרבות כוחות הצבא האדום, פונו אסירי מחנות אושוויץ בצעדת מוות לתחום הרייך הישן. נח ועימו עוד אלפי מפונים הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד העמוס עד אפס מקום אסירים שפונו מן המחנות במזרח. בחודשים האחרונים של המלחמה הועסק בעבודת פרך בתנאי מזג אוויר בלתי אפשריים במחצבות האבן של מחנה הריכוז מיטֶ לּבאּו־דֹורה. בשלהי מרס 1945 שולח בַשֵנית לבוכנוולד, ובמקום הזה זכה לרגע השחרור בידי כוחות צבא ארצות הברית באפריל 1945. בעזרת חוסן רב ותעצומות נפש הצליח נח לעמוד בתלאות עולם המחנות, עבודת הכפייה וצעדות המוות ולשרוד. את חיבורו מלא העוצמה והחיּות על ייסוריו וייסורי אחיו לגורל בשנות המלחמה כתב עוד בשנת 1946, חודשים מספר אחרי ששב לוורשה החרֵבה ונודע לו בוודאות כי משפחתו אבדה. בספר המחנה השביעי שלי, בצד תיאורים מפורטים של ידיעת רעב והמצאת דרכי עינויים ששוביו עינו בהם אותו ואת חבריו, הִ רבה נח לכתוב על מערכת היחסים של האסירים בינם לבין עצמם והדגיש את אובדן התקווה. לצד גילויים של אהדה ועזרה הוא תיאר בעוצמה את הייאוש, את הסבל ואת הכאב שִהקהו את רגשותיהם של האנשים. אחרי המלחמה נשא נח לאישה אתּ פאּולינה, שורדת שואה אף היא, וב־1947 נולדה בִ תם היחידה חנה (אָני). זיכרונותיו רואים אור ביוזמתה של חנה ובתרגומה המשותף לה ולבעלה סטפן ציטרון.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: פניה פישר
תיאור: פניה פישר לבית צייקינסקי נולדה ב־ 1901 לערך בעיירה איגנָלינָה, על גבול ליטא וביילורוסיה דאז. בבגרותה התגוררה לא הרחק משם בעיירה סְוויר עם המשפחה שהקימה — בעלה יהודה (יוּדל) פישר, בתם זלָטֶה ובנם משה. פניה הייתה אישה משכילה ומורה במקצועה. עם הכיבוש הנאצי ב־ 1941 זוהתה עם השלטון הסובייטי הקודם בגלל משלח ידה, ועל כן נאלצה לברוח פן תסכן נוכחותה את בני משפחתה. לאחר ימים קשים של נדודים, של חיים בזהות רוסית בדויה ושל עבודת פרך הצליחה פניה לבסוף לברוח ליערות מערב ביילורוסיה ולהצטרף לפרטיזנים, לפלוגת ייצור שנועדה לספק מזון, בגדים ומוצרים אחרים לפרטיזנים הלוחמים. בזמן ששהתה ביער עם הפרטיזנים הגיעה אליה הבשורה המרה כי בני משפחתה נרצחו בגיא ההריגה פּוֹנאר שמדרום לווילנה באפריל 1943 . מהרגע שהדבר נודע לה עד יום מותה לא חדלה פניה להתאבל על קהילתה שנספתה, ובייחוד על בתה ועל בנה. בשנת 1947 , בעת שהותה במחנה עקורים בברלין, החלה פניה להעלות את זיכרונותיה על הכתב. ספרה, שנכתב ביידיש, הודפס במכונת כתיבה והופץ בישראל בעותקים מעטים לחוג המשפחה וליוצאי מולדתה. המחברת הקדישה את מילות הכאב שלה להנצחת הנרצחים. אובדנה, ייסוריה וגעגועיה ניכרים בכתיבתה — הכוללת פרוזה ושירי עדוּת — וניכרת בה גם חשיבות ההנצחה
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: אהרון גוניק
תיאור: על אף האמור, אנחנו אוהבים את המדינה,
אך מאוד מודאגים מעתידה ומעתיד ילדינו.
יש לנו ארץ נהדרת,
אך איכות סביבה, תחבורה והתנהלות של עולם שלישי.
יש לנו כלכלה חזקה,
אך הדיור לא בר השגה, ויוקר המחיה ושירותי האזרח בתחתית הסולם.
יש לנו מודיעין והצבא החזק באזור
אך תושבי ירושלים ועוטף עזה חיים תחת טרור ובגליל והנגב אין משילות.
נותרה לנו מדינת תל אביב המפוקקת והמוגנת על ידי כיפות ברזל.
יש לנו בית משפט בעל מוניטין עולמי
אך ראש הממשלה ושריו רודפים אותו ומאיימים לנתץ את יסודותיו.
קרה לנו נס בקנה מידה עולמי של קיבוץ גלויות,
אך הממשל מעודד ליבוי שסעים בין-עדתיים ומוסדיים
המפרקים את חוסנה של החברה ואת עתידה של המדינה.
הרעיון הציוני היה חילוני ביסודו,
אך הציונות לאחרונה עוברת תהליך מואץ של גזענות ומשיחיות.

פרופ’ גוניק ניהל לאורך 30 שנה מפעלי תעשייה וחברות הנדסה בארץ ובחו”ל. ניהל את פרויקט השיקום באזור התעשייה רמת חובב. התמחה בתחומי חקר ביצועים, לוגיסטיקה, תעבורה, אנרגיה ואיכות סביבה. בוגר הטכניון, לימד באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת ספיר. פרסם יותר מ-40 מאמרים מדעיים וכתב שמונה ספרים, שניים מהם, בשפה האנגלית, היו לרבי מכר באמזון.
ספרי ניב
מאת: דן לאור
תיאור: קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה - ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן. מי שהיטיב להבחין בשיעור קומתו של פוגל ובייחודו הספרותי היה המשורר נתן זך, שבמאמר מכונן שפרסם על אודותיו בשנת 1954 חילץ אותו מן השכחה והתניע תהליך ששינה את מעמדו מסופר שולי יחסית בספרות העברית שבין המלחמות לדמות מרכזית, מרתקת ומתסיסה בסצנה הספרותית העכשווית.
עם עובד
מאת: אפרים יעקב
תיאור: אלגדס, מחוז, כפר משפחה ואיש בתימן מאת ד"ר אפרים יעקב מנוחת כבוד (נפטר 2015) הינו פרק בהיסטוריה של דרום תימן. זהו נדבך נוסף חשוב ומרכזי בבניית מסד נתונים לחקר יהדות דרום תימן המבוסס כולו על עבודת שדה, היסטוריה שבעל פה, והוא אינו נשען על חומר כתוב כלשהו. ספר ייחודי זה, פרי עמל רב של איסוף וליקוט, הוא מסמך נדיר לקורותיה של משפחה כפרית אמידה ובעלת השפעה מן הכפר אלגדס – מכפריה הּחשובים של דרום תימן.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: בנימין נתניהו
תיאור: האוטוביוגרפיה החדשה של בנימין נתניהו: ביצירה קולחת, רבת עוצמה ואישית, נחשפת - לראשונה בגוף ראשון - דמותו של האדם שהשפיע יותר מכל על עיצוב דמותה של ישראל בעשורים האחרונים. בכנות מדויקת ונוגעת ללב מוליך נתניהו את הקורא בין פעילותו המדינית בחזית ההסברה הישראלית ועד הסודות, התובנות ומאחורי הקלעים של הרגעים הגדולים בהם שימש כאחד המנהיגים הגדולים של העם היהודי בעת החדשה.
הוצאת סלע מאיר
מאת: גוטה טירנגל בן עזרא
תיאור: "אני, גופך, מוחך, תת-המודע שלך, קראי לזה איך שתרצי, נמאס לי להעמיד פנים. עכשיו, כשזקנתי, והעצב התועה שלי קצר רוח, מתכווץ ונמתח, אני מוצף תחושות. רשמתי הכל! את זוכרת את הציורים הראשונים שלך, בעיפרון ובצבע? את חייבת לחלוק את הזיכרון שלך, את האמת שלנו". כך מתנהל הספר המסעיר והחכם הזה אשר מתרחק מקלישאות שואה מוכרות על מנת להתעקש עם הקורא הלפות בו לא להרפות ממעשה הסיפור, כל זאת מתוך מעין שיחת חלום שחציה מואר ואפל בין חלקי הגוף והנפש, המודע והלא-מודע, האישי והאוניברסלי, ההיסטורי ומה שחומק ממנו ואף מעבר לו. זהו ספר שנכתב כמו על לוע של הר געש אשר עוד רגע עשוי להתפרץ והוא מוסר לנו עדות כמעט בלתי אפשרית בשפה שחלקה יציבה וחלקה נוטה על צידה ביחס לגורלה של גוטה טירנגל בן עזרא אשר נולדה בשנת 1940 בגטו מינסק מאזובייצקי בפולין, ניצלה במעשה יוצא דופן כשהייתה בת שנתיים בעזרת ארגון המחתרת הפולני-יהודי "זיגוטה" ונמסרה למשפחה נוצרית בעיר מולדתה, שם גדלה עד גיל 20 כנוצרייה לכל דבר, אבל בה-בעת כיהודייה האנוסה אל זיכרון קדום שממשיך לנהל אותה. מתוך כך אנו נחשפים לאחת העדויות המאלפות של מי שגדלה בפולין לאחר השואה ויש לה היכולת האינטלקטואלית והרגישות לדווח כעומדת מבפנים ומבחוץ על החיים החברתיים בפולין בצל המשטר הקומוניסטי – הן של החברה הנוצרית המלומדת והן של מעט היהודים אשר ביקשו להשתלב בה לאחר השואה, עד לגירושם מפולין בשנת 1968. "לא פעם, ובלי שיֵדעו על כך, העמידו אותי חבריי במבחן. הם לא ידעו על המוצא היהודי שלי, אף על פי שטענו שהם 'מריחים יהודי איפה שלא יסתתר'. התביישתי בפחדנות שלי אבל חששתי לאבד את החברוּת שלהם אם אהפוך ל'הם' ואהיה מגורשת מלב חוג הסטודנטים שבו חייתי". גוטה טירנגל בן עזרא עזבה מרצון את פולין בשנת 1961 לצרפת וקנדה וכיום מתגוררת בישראל; בעלת תואר דוקטור במשפטים, ציירת וסופרת; אישה רב-לשונית ורב-תחומית בפרקטיקה המשפטית והאקדמית בצרפת, קנדה וישראל. מספר ספריה שעוסקים בזיכרון-שואה ופוסט-שואה פורסמו בצרפת.
רסלינג
מאת: רוני אלשיך
תיאור: כשרוני אלשיך קיבל על עצמו את תפקיד מפכ"ל המשטרה, הוא לא ידע שהוא עומד בפני קדנציה שלא היתה כמוה. שלוש השנים )2015-2018 )שבהן כיהן כמפכ"ל היו אינטנסיביות מאוד, לא רק עבורו אלא עבור מדינה שלמה, ובמרכזן אירוע תקדימי: הגשת שלושה כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. אירוע שגליו עדיין מתנפצים בתוך החברה הישראלית.

אלשיך, ששירת 27 שנה בשב"כ, חבוי בצללים, מצא את עצמו בבת אחת לא רק חשוף מעצם תפקידו החדש, אלא גם בעין הסערה. אך מאחורי הכותרות הסנסציוניות, באותן שלוש שנים יזם אלשיך והניע שינויים מרחיקי לכת במשטרה: סידור מחדש של גופי המטה הארצי; רפורמת אמו"ן, ששינתה את תפיסת השיטור (בעקבותיה קיבל בשנת 2019 את פרס נשיא האגודה הישראלית לקרימינולוגיה); רפורמת הרצף המודיעיני, שהשביחה את המלחמה בפשיעה; מהפכה טכנולוגית רוחבית; טיפול עומק בנורמות ובערכים ועוד.

הספר מפכ"ל בחזית – ערכים במבחן הוא שילוב של שניים: אלשיך פורש בו את משנתו הערכית, הניהולית והמנהיגותית, אך זו ארוגה בביוגרפיה של מי ששירת שמונה שנים בצה"ל וכמעט שלושה עשורים בשב"כ, ומשובצת באירועים שליוו את כהונתו במשטרה, שאין אזרח במדינת ישראל שלא נחשף אליהם. ספרו של אלשיך, מי שהיה במוקד העשייה ובחזית הציבורית, עשוי לתרום להבנה מהי משטרה, מיקומה ומכלול תפקידיה, ולתרום לתיעוד האירועים ההיסטוריים מזווית נדירה.
תכלת הוצאה לאור
מאת: דורון רובין
תיאור: אלוף (מיל') דורון רובין הוא מהדמויות האגדיות בצה"ל. לוחם אמיץ, מפקד מסור ונערץ. מ"פ במלחמת ששת הימים, מג"ד במלחמת יום הכיפורים, מח"ט צנחנים בשלל מבצעים נועזים, מח"ט שריון במלחמת לבנון ומפקד אוגדה בשריון. מופת של דוגמה אישית ויושרה, שהכשיר מאות לוחמים ומפקדים. בדרכי שלי הוא מסע בין תחנות מפתח בקריירה הצבאית של רובין, ובין קרבות ידועים בתולדות צה"ל, במטרה  להפיק מהם תורת לחימה שעיקרה: מתאמנים כמו שנלחמים. • מה המוטו שנטבע בגדוד 202 בקרב ואדי מבעוק?
• מדוע החווה הסינית הוא "קרב גבורה" ללא גבורה?
• למה נהרגו רבים כל כך בגבעת התחמושת ובקרב על החרמון?
• מה אפשר ללמוד על הלם קרב מקרב סולטאן יעקוב?
• האם יש לחלץ פצועים בכל מחיר?
• למה לאמנות המלחמה אסור להתבסס על מיתוסים ועל הקרבה?
• מדוע בצה"ל מעדיפים חלוקת צל"שים על פני עריכת תחקירים? רובין אינו מהסס לשבור מוסכמות. הוא מצביע על הצלחות אך גם על כישלונות – שלו ושל אחרים – מתוך תפיסה שמפקד טוב צריך לקחת אחריות. הוא מנתח אירועים לעומק ומפרק אותם לגורמים. הוא מתבונן במפקדיו ועמיתיו לאורך השנים: רפול, יאנוש, שומרון, קהלני, מרדכי, מופז, ברק ורבים אחרים. כמו בדרכו הצבאית, גם כאן הוא יסודי, שולט בחומר ואינו מוותר על האמת שלו. לכן בדרכי שלי הוא לא רק קריאת חובה לכל מפקד, אלא ספר שירתק כל אדם שערכיה של מדינת ישראל וצבאה יקרים לו. דורון רובין הלך לעולמו בינואר 2018, זמן קצר לאחר שהשלים את כתיבת בדרכי שלי. הספר נפתח בהקדמה מאת הנשיא ראובן ריבלין, ומצורפים לו פרקים מאת אלוף (מיל') דורון אלמוג ואלוף (מיל') יום־טוב סמיה – שניהם פקודיו של רובין וחבריו. דורון רובין נולד ב־1944 בבית יוסף וגדל בבוסתן הגליל. ב־1963 התגייס לצנחנים. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה בגדוד 890. במלחמת יום הכיפורים פיקד על גדוד 202 והוביל אותו בקרב ואדי מבעוק. לאחר המלחמה שימש כקצין אג"ם של פיקוד הצפון, וב־1977 מונה למפקד בית הספר לקצינים. ב־1979 מונה למפקד חטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה, והוביל אותה בסדרת פשיטות בלבנון. הוא עבר הסבה לשריון, וב־1982, שלושה ימים לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל, מונה למפקד חטיבת השריון 500, שאותה הוביל בקרב עין זחלתא. לאחר מכן היה מפקד אוגדה 194, וב־1983 מונה למפקד אוגדה 162 ופיקד על הגזרה המזרחית בלבנון. באמצע שנות ה־80 עמד בראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה. ב־1987 הועלה לדרגת אלוף והיה לראש אגף ההדרכה במטה הכללי. ב־1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות. רובין היה בוגר החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, בוגר בית הספר למלחמה בפריז ובוגר המכללה לביטחון לאומי. הוא נפטר בינואר 2018, והותיר אחריו את אשתו הגר, ארבעה בנים ו־14 נכדים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: חנה משה
תיאור: סיפור נדודיו וחייו הסוערים של עזרא בנבנישתי, ותרומתו לחזון הציונות, מבית מדרשו של הרב יהודה אלקלעי, חזון שיבת ציון וחזון יישוב ארץ ישראל בעבודת אדמה כפתרון למצבו העגום של היישוב היהודי במאה ה־19 , הנסמך על כספי החלוקה, וכן תיאור המאבק כנגד המתנגדים לרעיונות אלה, רעיונות שגילמו במשמעם את המושג עזרה עצמית("לחבוש פצעיהם בעצמם"), נפרשים בספר זה ביריעה רחבה. בנבנישתי נולד בירושלים, גדל והתחנך בקושטא ובירושלים, ובגיל עשרים יצא למסע נדודים בבלקן ובערי אירופה. כ־ 15 שנים חי בבלגרד ובזמֶוּן הסמוכה, שם התוודע אל הרב יהודה אלקלעי, והיה מלווהו במסעותיו הלאומיים בשנים 1852 ו־1857 . בנבנישתי ערך והוציא לאור שני עיתונים: האחד, בפריז, עיתון רב־לשוני (עברית־צרפתית ולדינו) בשנת 1864, והשני, בירושלים, חבצלת, (בשפת לדינו), ב־1870-72 , בשיתוף עם חבריו, מיכל הכהן, ישראל ב"ק וישראל דב פרומקין שהוציאו בו בזמן את העיתון חבצלת בעברית. עיתוניו אלה שימשו לבנבנישתי כלי ביטוי לרעיונותיו וחזונו. בשנת 1867 שב בנבנישתי להשתקע בירושלים עם אשתו ובנו. במסגרת חֶברוֹת חֶסֶד שונות, ובעזרת חבריו לדרך במערכת עיתון חבצלת, פעל עזרא בנבנישתי בירושלים לטובת הציבור היהודי העני, "המון העם", כדי לחולל שינוי במצבו הקשה, וכדי ל"העיר על נחיצות החינוך לילדי ישראל" וההכשרה לעבודה יצרנית. כמורה, הציב מודל לחיקוי, בתי ספר לדוגמה שהקים, האחד בביירות ב־ 1879(ביה"ס "תפארת ישראל"), והשני בקהיר (1885). הבולטים מבין האישים הפעילים בהגשמת רעיון "שיבת ציון" עוד לפני פעילותו של חוזה המדינה, תיאודור הרצל, והמשולבים בסיפור חייו ונדודיו של בנבנישתי הם: ישראל ב"ֵּק, הרב חיים נסים אבולעפיה (חנ"א), הרב ראובן ברוך, הרב צבי הירש קאלישר, הרב יקיר גירון, ברוך בן יצחק מטראני, ישראל דב פרומקין, מיכל הכהן, מנחם פרחי, אברהם בן ישראל רוזאניס, קרל נטר, ואלעזר רוקח. חנה משה, המחְבַּרֶת, נינתו של עזרא בנבנישתי. מחקרה מבוסס על מסמכים ארכיונים שונים בארץ ובחו"ל, עיתוני התקופה העבריים, כתביו וספריו של בנבנישתי, ותמונות משפחתיות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורי ברייט
תיאור: היינריך שונפלד הוא אולי הכדורגלן היהודי הגדול ביותר שלא שמעתם עליו. ב-1924 הוא זכה בתואר ה"קאפוקנוניירה" – מלך השערים של הליגה האיטלקית – ושנתיים אחר כך הוא היה המבקיע המוביל של מועדון הפאר היהודי "הכח וינה" במסע המשחקים המפורסם שלו בארצות הברית. מאצטדיונים מפוארים בניו יורק ועד לדוכן אוכל בתוניס, מעמדת השוער בקבוצה וינאית קטנה ועד לעמדת החלוץ המוביל במועדון טורינו האיטלקי, היינריך שונפלד נדד בחייו בין ערים, מדינות ויבשות, עסק בתפקידים שונים, היה אהוב ומפורסם מחד גיסא והתחבא במחשכים מהכיבוש הנאצי מאידך גיסא. כל זאת כשלצידו תמיד נמצאת אשתו, אליזבתה, ושלושת ילדיו. היינריך שונפלד נולד בשנת 1900 ונפטר ב-1976, וסיפורו נשכח ונעלם לו במעטה הערפל של השנים. הספר הזה נכתב בתקווה לספר על היינריך שונפלד באופן המדויק ביותר שאפשר ולהשיב על כנם מעט מן הזיכרון ומקצת מן התהילה שלה זכה מלך השערים של איטליה לפני קרוב למאה שנים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: מוטי זעירא
תיאור: יגאל מוסינזון כתב את "חסמבה", את זה הכול יודעים. אבל מה באמת אנחנו יודעים על סיפור חייו הלא-מוּכּר והמפתיע?

הוא גדל במשפחה מסובכת, עם אמא לא יציבה נפשית ואבא בעל יומרות ספרותיות, שלא הצליח לממש את עצמו וסופו שהתאבד; ביחסיו עם אָחיו (בן אשתו הראשונה של אביו) היו שלובים אהבה, קנאה ותחרות; הוא היה איש של נשים, שהתחתן ארבע פעמים, ונולדו לו שישה ילדים משלוש נשים. יגאל מוסינזון נמנה עם ראשוני הסופרים הצעירים של דור הפלמ"ח (עם ס. יזהר ומשה שמיר), והיה הראשון בהם שזכה להכרה ולפרסום ספר משלו. כתיבתו היתה חדשנית ונועזת, וזכתה לביקורת על הארוטיקה היתֵרה שבה. הוא חיבר למעלה מעשרים מחזות, בהם "בערבות הנגב", "קזבלן" ו"אלדורדו". מחזותיו נגעו בסוגיות הנפיצות ביותר של החברה הישראלית ועוררו מחלוקות עזות. ועם זאת הקהל הישראלי נהר להצגותיו בהמוניו. הוא היה קיבוצניק (שעזב ברעש גדול את קיבוצו), מושבניק בבית-שערים, התגורר חמש שנים בניו-יורק – אך רוב חייו היה תל-אביבי. הוא היה מעורב במבצע פרטי ללכידת פושע נאצי בספרד של תקופת פרנקו; ידיד אישי של מרלין מונרו; דובר משטרת ישראל, עובד במחצבה, פועל בניין; וממציא פטנטים מקורי, שלא זכה להכרה. סיפור חייו של יגאל מוסינזון צבעוני יותר מכל עלילות חסמבה המופרכות ביותר שכּתב לאורך השנים. הספר שלפנינו מתאר את דמותו המיוחדת ואת תחנות חייו המפתיעות, מלידתו בעין-גנים בשנת 1917 ועד מותו בשנת 1994.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יצחק רבין
תיאור: יצחק רבין מספר על ילדותו, וזכרונותיו מבית אבא.
"…היום אני סבור, כי באותן שנות ילדות, שלא היו הכי נוחות, אבל היו יפות מאוד, גיבשתי בתוכי את הרגשת האחריות לתפקיד, את אהבת הנוף והארץ, ואת תחושת החברות."
”רואה אני את עצמי כאן כנציגם של אלפי מפקדים ורבבות חיילים שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים, כנציגו של צה״ל כולו.
יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק תואר דוקטור של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה. מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה, המסמלת את חיי התרבות? מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח? אלא שרואה אני בכבוד זה, שהנכם חולקים באמצעותי לחבריי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו”.
מתוך דברי רב־אלוף יצחק רבין במעמד קבלת תואר דוקטור כבוד – האוניברסיטה העברית ירושלים, 1967
הקיבוץ המאוחד
מאת: גולדה מאיר
תיאור: גולדה מאיר נולדה בשנת 1898 בקייב שבאימפריה הרוסית. בילדותה היגרה עם משפחתה לארצות הברית ובשנת 1921 עלתה לישראל. מאיר שימשה בתפקידים שונים בהנהגה הציונית ולאחר קום המדינה שימשה כשרת העבודה ושרת החוץ.
בשנים 1974-1969 כיהנה כראש ממשלת ישראל והיתה האישה הראשונה שמילאה תפקיד זה. היא עמדה בראש המדינה בזמן מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. מאיר הלכה לעולמה בשנת 1978. ספרה "בית אבי" ראה אור לראשונה בשנת 1972
הקיבוץ המאוחד
מאת: ירון רז
תיאור: אליאס-אליהו ששון היה הבולט מבניה של הקהילה היהודית בדמשק. הוא היה הראשון מיוצאי ארצות ערב שזכה למעמד של ראש אגף במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ומאוחר יותר היה הראשון מיוצאי הארצות האלה שזכה לכהן כשר בממשלת ישראל. עד להשתלבותו במערך המדיניות והמודיעין החשאי של הסוכנות היהודית קנה ששון את שמו בכתיבה בעיתונות הערבית במזרח התיכון. החל משנת 1934 השתלב ששון בצוות הלשכה הערבית של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית. בשנים 1948-1940 כיהן כראש האגף הערבי במחלקה המדינית. בתפקידו זה היה ששון הדמות המרכזית בין העוסקים במה שכינו בני הזמן 'השאלה הערבית' לצידם של דוד בן-גוריון ומשה שרתוק. תרומתו הייתה הבולטת ביותר להקמתה והתפתחותה של קהילת המודיעין הישראלית ולמגעיה עם ארצות ערב. ערב הקמת המדינה הוא היה חבר במשלחת הציונית לאו"ם ולאחר מלחמת העצמאות מונה לתפקיד מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ. בשנים 1949-1948 היה חבר במשלחת ישראל לשיחות המדיניות עם ממשלת מצרים ושותף בתחילת המגעים עם ירדן. מאוחר יותר כיהן כציר ישראל בתורכיה, כשגריר ישראל באיטליה וכשגריר ישראל בשוויץ, וכן כיהן בממשלת ישראל כשר הדואר וכשר המשטרה. ששון היה הראשון מבין המדינאים הישראלים שהתריע לאחר מלחמת ששת הימים על המשמעות הדמוגרפית של סיפוח מאות אלפי ערבים למדינת ישראל ועל הסכנה שתיווצר מדינה דו-לאומית. במהלך שנות השישים התריע ששון כי זעמם של בני עדות המזרח על יחס הממסד האשכנזי אליהם עלול להתפרץ בצורה אלימה. הוא היה מהראשונים לחזות את תופעת הפנתרים השחורים. מיואש מיכולות להביא למפנה בדרכה החברתית והמדינית של מפלגתו, פרש מהממשלה ולאחר מכן מן הכנסת. שנים מספר היה מרותק למיטתו, עד לפטירתו ב-1978.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ואן דה פר סלמה
תיאור: סלמה ואן דה פֶּר היתה יהודייה הולנדית בת 17 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 נהפכה העובדה הפשוטה הזאת לעניין של חיים ומוות. אביה נתפס ונשלח למחנה עבודה, אמה ואחותה הסתתרו – עד שנבגדו ביוני 1943 ונשלחו לאושוויץ. פעמים רבות חמקה סלמה, כמעט באורח נס, מליפול בידי הנאצים. לבסוף, בצעד של התרסה והתקוממות, הצטרפה לתנועת ההתנגדות ההולנדית תחת השם הבדוי מרגרטה ואן דר קאוט. במשך שנתיים סיכנה "מרגה" את כל מה שהיה לה. היא צבעה את שערה לבלונד, נעזרה בתעודת זהות מזויפת כדי להתחזות לבת הגזע הארי ונסעה בכל רחבי הולנד כדי להבריח עלונים, להעביר מידע, להציע תמיכה ועידוד ולהפיץ את רוח ההתנגדות, או במילותיה, כפי שהסבירה לאחר מכן, "עשתה את מה שהיה צריך לעשות." ביולי 1944 אזל מזלה והיא נתפסה ונשלחה למחנה הריכוז לנשים "ראוונסבריק", שם שרדה בעזרת זהותה הבדויה. רק לאחר סיום המלחמה היא יכלה להחזיר את זהותה והעזה לומר שוב: שמי הוא סלמה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: אדית אווה אגר
תיאור: השנה 1944 ואדית אגר, רקדנית בלט ומתעמלת בת שש־עשרה, נשלחת לאושוויץ. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה מכריח את אדית לרקוד כדי לשעשע אותו, ולמען הישרדותה היא עושה זאת. ב־1945, כשהמחנה משוחרר סוף־סוף על ידי חיילי ארצות הברית, היא נשלפת מתוך ערמת גופות, כמעט על סף מוות. במשך עשורים רבים סבלה אדית מפלשבקים ומרגשות האשמה של השורדים, אך אימי השואה לא שברו אותה; למעשה, הם עזרו לה ללמוד להיאבק, לחיות באומץ ולפתח חוסן עצמי. שלושים וחמש שנים אחרי תום המלחמה היא חזרה לאושוויץ והצליחה סוף־סוף להירפא עד תום ולסלוח לאדם היחיד שעד כה לא הצליחה לסלוח לו – היא עצמה. ד"ר אדית אגר אורגת את סיפור מסעה האישי המרשים בסיפוריהם הנוגעים ללב של אנשים אחרים. לאורך עשרות שנים סייעה לרבים – אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית. בבסיס השיטה הייחודית של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: יאיר דוד
תיאור: ‫ "שנים שאני מתחבט בשאלה מה גורם ללוחם להמשיך ולהילחם, במשימה, במלחמה, ולאורך השנים. ביקשתי מחבריי, אלו שלחמו איתי יחד במלחמת יום כיפור, לשתף אותי במחשבותיהם בסוגיה. קיבלתי התייחסויות מרתקות. לבסוף הבנתי שעלי למצוא את התשובה בתוכי הסיפור האישי שלי" (מן המעטפת האחורית.).
מאת: אניטה שפירא
תיאור: אניטה שפירא כותבת בהקדמה לספרה האוטוביוגרפי: "רק על עצמי לספר לא ידעתי", אך הקריאה בספר מעידה כי מי שעלה בידיה לחשוף את צפונותיהם של אבות מייסדים וראשי היישוב יודעת גם יודעת לספר על פרשת חיים שתחילתה כאב וניתוק וסופה תהילה. על מה ש"היה" לה היא מקפידה לספר בלשון זהירה ורגישה, אך היא רק מעצימה את היריעה.

שפירא כבשה את קהל הקוראים עם הביוגרפיה הראשונה שהוציאה לאור – ברל. עתה, לאחר עשרה ספרים שכתבה ולאחר שהתחמקה כל השנים ממענה לשאלות אישיות שהִפנו אליה מראיינים מכל עבר, היא מספרת את סיפור חייה, הנטוע בסיפור התחייה הלאומית והסוגיות הקשות והמסעירות ביותר שעימהן התמודדו הציונות והיישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.

אניטה שפירא משלבת בספרה את סיפור חייה, השזור בתולדות התפתחותה של היסטוריונית מן המעלה הראשונה. בספריה ובתחומי העניין המגוונים שלה עלה בידה ליצור תמונה מקיפה של חברה בהתהוותה.

הסיפור הלאומי משתלב בסיפור האישי, ולקורא מוגש מסמך מאלף על פרק חשוב בכתיבה ההיסטורית במדינת ישראל ועל דרכה והתגבשות אישיותה של החוקרת.
עם עובד
מאת: יצחק גרינברג
תיאור: במשך שני עשורים, בשנים 1975-1955 – כשר המסחר והתעשייה, כשר האוצר, כמזכיר מפלגת העבודה וכמושך בחוטים מאחורי הקלעים – היה פנחס ספיר דמות מרכזית, ובחלק מהתקופה הדמות המרכזית במשק הישראלי ובפוליטיקה הישראלית, עד נגיעה בתפקיד ראש הממשלה שאותו סירב לקבל על עצמו. בשנים הללו הוקמו והתפתחו עיירות הפיתוח, המשק הישראלי התעצם, נבנתה תעשייה מתקדמת, מערכת החינוך צמחה ונוסדו אוניברסיטאות, וישראל התפתחה כמדינת רווחה. במישור הפוליטי התחולל פילוג במפא"י, שהנהיגה את המדינה, ולאחר שנים אחדות הוקמה מפלגת העבודה. בתקופה הזאת התמודדה ישראל בשלוש מלחמות: מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בין שתי האחרונות התחוללה מלחמת ההתשה. בעקבות מלחמת ששת הימים הרחיבה ישראל את גבולותיה ולשליטתה נוספו יותר ממיליון פלסטינים. הספר שלפנינו מתחקה אחר מדיניותו הכלכלית והשקפתו החברתית של ספיר, כמו גם אחר מדיניותו בתחומי חוץ וביטחון וגישתו ביחס לשטחים הכבושים. הוא דן במנהיגותו הכלכלית ובהתנהלותו כשר המסחר והתעשייה ושר האוצר, ומבקש לפצח את סוד כוחו במפלגה בפרט ובפוליטיקה בישראל בכלל. בביוגרפיה כלכלית-פוליטית זו נבחנים הצמתים בצמיחתו הפוליטית של ספיר ודרכי הפעולה שנקט; יחסיו עם שורה של אישים – דוד בן-גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, פנחס לבון, יצחק בן-אהרן, משה דיין, שמעון פרס – והשפעתם בתהליך קבלת ההחלטות שלו. לעיני הקורא נפרשים חלקו ומעמדו של ספיר בתהליכים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו בישראל בעשורים הראשונים לקיומה; הגורמים והכוחות שהניעו אותו במאבקים הפנימיים במפא"י ובמפלגת העבודה ובמאבקים הבין-מפלגתיים; הטעמים לסירובו להיות ראש ממשלה ומעורבותו בפרשות שהסעירו את המדינה בתקופה הזאת: "הפרשה" במחצית הראשונה של שנות ה-60 ופרשיות כלכליות במחצית הראשונה של שנות ה-70.
רסלינג
מאת: יוסי כהן
תיאור: בסמכות ובגמישות, ספרו של יוסי כהן, נותן לנו הזדמנות להחזיק ספר קטן המחזיק הרבה. בתשעה פרקים מרוכזים, בקריאה קולחת, נתוודע לסיפור חייו של ילד יהודי בבגדד, אשר הגיע לישראל בגיל 11 , ומאז התמודד, צמח, למד ושרת את מדינת ישראל במסלול צבאי, ואחריו - קריירה בתחום ניהול הסיכונים וטיפול בבטיחות וחומרים מסוכנים, בתעשייה ובגופים מוסדיים.

בשפה כנה וישירה יוסי כהן מתאר את חייו. כיצד התנהלו חיי משפחות העולים במעברת סקייה ממנה צמחה העיר אור יהודה? איזו תנועת נוער פעלה שם? כיצד נוהלה הדילמה בין מסורתיות לחילוניות? מה עשו יועצים ישראלים באוגנדה? איך הוקמה יחידת הגששים ורוכבי הגמלים הבדואית בצה"ל ועם מה היא התמודדה? כיצד נחוותה מלחמת יום הכיפורים על ידי מפקד הגשרים על תעלת סואץ תחת פיקודו של אריק שרון? מה היו קווי הפעולה של הממשל הצבאי בשכם? כיצד ממנפים ניסיון חיים פיקודי ליזמות עסקית-משפחתית? אישיותו, המשלבת לימוד מעמיק בכל נושא, יחד עם חשיבה יזמית מקורית לפתרונות מאתגרים, הביאו את יוסי להקים את חברת הזמט בע"מ, המתמחה בניהול סיכונים תעשייתיים וניטור חומרים כימיים. ספר זה, בסגנונו המאופק והמדוד, עשוי לרתק היסטוריונים צבאיים, סוציולוגים, מזרחנים, יזמים וחוקרי ניהול. לא חייב אדם להסכים עם יוסי כהן, כדי להכיר בחשיבותם ההיסטורית של מעשיו ושל יוזמותיו.
מילותיו של יוסי כהן, מזמינות אותך להתחבר, "...לא נמנעתי גם מלחלוק על גדולים ממני... תמיד ראיתי ותמיד אני רואה את האדם ואת צרכיו ואת המשימה, כחלק מהסיפור הגדול..." כיום, בשיאו של גיל התבונה, יוסי משקיף על עברו האישי ועל מהלכי הקיום והפיתוח של מדינת ישראל בהבנה ובהזדהות ביקורתית, כפי שרק אוהבי ישראל מסוגלים לה. יוסי כהן, תושב תל אביב, איש שראה עולם, שהיה בנקודות החיכוך והשיתוף בין יהודים וערבים, מביא כאן מסמך מקור היסטורי, מתוך עשייתו האישית ובחוכמת חיים הן מעיניו של הפיל, והן מהתבוננותה של הציפור העומדת על מצחו.
מאת: יניב שמעון גולדברג
תיאור: בשיחות המובאות בספר זה משתפת שחקנית התיאטרון הלאומי הבימה ליא קניג את יניב גולדברג, ובאמצעותו את הקוראים, ברגעים מכוננים בחייה, מהם קשים ומהם שמחים, טווה זיכרון לזיכרון, וחושפת בכנות כיצד החיים והתיאטרון שזורים זה בזה. היא מספרת על חוויותיה החל בימי מלחמת העולם השנייה, על החיים במשטר קומוניסטי, על אהבתה לבעלה והבחירה לא להביא ילדים לעולם, על דרכה המקצועית ואופן עבודתה על תפקידים בתיאטרון, על הבחירה לוותר על היידיש ולשחק בעברית, על יהדות, ציונות וישראליות, ועל דרכה להתבונן על העולם.

מבעד לסיפור האישי המלווה בהומור האופייני לליא נשקפים נושאי יסוד בעבודת השחקנים: עבודה על סצנות, משחק, תנועה על הבמה, דיבור וקול, שיבוץ בהצגות ויחסים בין־אישיים בין המשתתפים בהפקת הצגה.

כ־50 תצלומים מאלבומה של ליא משולבים בספר והוא כולל גם נספחים ביוגרפיים של הוריה שחקני תיאטרון היידיש במזרח אירופה דינה קניג ויוסף קאמין.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מירי פרייליך
תיאור: ויטקה קמפנר-קובנר (1920-2012) מוכרת בעיקר כחברתו לחיים של המשורר, הפרטיזן, אבא קובנר. אולם בתקופת המלחמה הייתה ויטקה מפקדת כיתת סיירים ולוחמת, וכמו כן הצילה יהודים. על פעולותיה קיבלה אות הצטיינות מהצבא האדום לאחר המלחמה. מאז סיום מלחמת העולם השנייה הושמעו ונכתבו עדויות רבות שעוסקות בתיאור קורותיו של גטו וילנה וקורותיהם של הפרטיזנים יוצאי הגטו. ויטקה, למרות היותה אחת העדות המרכזיות באירועים היסטוריים אלו, נמנעה מלדבר על פעולותיה. היא הצניעה את חלקה בפרשות המאבק והגבורה אשר בהן נטלה חלק והבליטה את מרכזיותו של אבא קובנר באירועים הדרמטיים שהתרחשו בגטו וילנה וביער. ויטקה אומנם השתתפה בהזדמנויות שונות במספר ראיונות, אולם היא לא הביעה את עמדותיה ביחס לאירועים שהיו שנויים במחלוקת בפרשת ויטנברג, היציאה מהגטו והנקם. במהלך הפגישות הראשונות שקיימה מחברת הספר עם ויטקה היא דיברה על האירועים והחוויות שעברה בלשון "רבים", כמי שמייצגת גוף או קבוצה, כמי שמדברת בשמם של חבריה שכבר הלכו לעולמם. עם חלוף הזמן החלה לחלוק את מחשבותיה, רגשותיה ועמדותיה. ככל שהמפגשים הלכו ותכפו והמחיצות נפלו, הלכו ונגלו מעשיה הנועזים של ויטקה מתקופת המלחמה.
רסלינג
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: ספר זה דן בסגנון מנהיגותו של משה דיין המדינאי. המחבר רוקם עלילה מרתקת ורבת-עניין של אדם ותקופה העשויה לעניין כל אדם שוחר דעת. זהו סיפור על לוחם מזהיר שנעשה מצביא ומדינאי שהחלטותיו המיניסטריאליות כשר החקלאות, הביטחון והחוץ שינו את פניה של המדינה וקבעו לשנים רבות את עתידה.

זו אינה ביוגרפיה היסטורית, אלא ניסיון להטיל אור מפרספקטיבה תאורטית על תכונותיו שהתגבשו במהלך חייו ועיצבו את דפוסי מנהיגותו כאחד המנהיגים הבולטים בגלריית המנהיגים בישראל.

דיין היה מנהיג שנוי במחלוקת, מנהיג של מלחמות ושלום. מעריציו רבים וגם משמיציו, אך דומה שאיש אינו מטיל ספק במרכזיותו לאורך שנות פעולתו. כאסטרטג מדיני הוא חורג מהקליסיקה המקובלת בקרב רבים מחוקרי העוצמה הקלסיים. הוא לא היה עסקן מפלגתי או ממשלתי, ובכל זאת תומכיו יטענו שבזכות תבונתו ואלתוריו היצירתיים היו הישיגיו רבים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: אילן וואיה
תיאור: המבי"ט (ר' משה בן יוסף מטראני, 1580-1500),  ומנסה להשלים פער בנושא דמותו של חכם זה, שהיה אחד מחכמי צפת הבולטים במאה השש־עשרה. ייחודו של הספר הוא העיסוק ב"דמות האדם השלמה", כפי שרואה אותה המבי"ט אל מול כתביהם של מקצת חכמי המוסר, הן מתקופות קודמות, הן מתקופתו, ואף מעט לאחריה. הספר דן גם בבעיות שהתעוררו בתקופתו, דוגמת: אנוסים, גאולה וגירושין, וחושף את ביקורתו על התופעות החברתיות בחברה היהודית, לא רק בעיר צפת אלא גם בערים נוספות ברחבי האימפריה העות'מאנית, שעניינם: פרישות מן החברה, עשירים ועניים, חירות ההוראה ואלימות פיזית ומילולית. הספר מציע התבוננות מקורית ומחקרית בנושאים מגוונים, חשובים ועלומים, על־פי כתביו של המבי"ט ומציג תמונה רחבה יותר מזו שהייתה ידועה עד כה אודות משנתו החברתית והמוסרית.
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים
מאת: שלמה אבינרי
תיאור: קרל מרקס (1883-1818) נחשב אחד מחשובי הפילוסופים וההיסטוריונים הכלכלנים בדורו ובעל ההשפעה הרבה ביותר בעולם המהפכה של העידן המודרני. המשטרים שביקשו לדגול בתורתו של מרקס עברו מן העולם, אך דווקא בימינו - כאשר החברה מתמודדת עם בעיות כלכליות קשות ואי־שוויון הולך ומעמיק בין עניים לעשירים, בין אזורים מוכים לעולם הולך ומתפתח - רבים פונים להגותו, גם אם אינם מקבלים אותה על כל פרטיה. על התרומה הזאת של הספר עמדו גם מבקריו ששיבחו את המחבר על נקודות המבט החדשות שהעלה. עם זאת, אף שהרבו לכתוב על השקפותיו של מרקס, על הרקע היהודי של הביוגרפיה שלו ממעטים לכתוב, ורבים מן הנדרשים לסוגיה מעוותים אותה בדרך כלל. שלמה אבינרי, בביוגרפיה התמציתית והמעמיקה שלו, מציב את “החיים היהודיים“ של מרקס במעמדם הראוי והמאוזן. הוא משרטט את תחנות חייו ואת פרקי הגותו של מרקס על רקע ההתפתחויות האינטלקטואליות, ההיסטוריות והפוליטיות של זמנו.
עם עובד
מאת: נינה ליפובצקי־פרייגרזון
תיאור: צבי פרייגרזון, נער מוכשר מאוקראינה, הגיע בשנת 1913, בגיל 13, לארץ ישראל ולמד בגימנסיית הרצליה. בקיץ 1914 נסע לבקר את משפחתו, ומלחמת העולם חסמה לו את דרך החזרה לארץ. צבי מצא את עצמו בזוועות מלחמת האזרחים באוקראינה, ואחר כך במדינה הסובייטית שממנה לא ניתן לצאת. הוא נסע למוסקבה ללמוד ונהיה מהנדס מכרות ידוע, מרצה ומחבר ספרי לימוד במקצועות טכניים. אך בו בזמן הוא המשיך לכתוב שירים וסיפורים בעברית שבינתיים נאסרה בברית המועצות. ב-1949 נעצר באשמת לאמנות ונשלח לכלא ולמחנות. הוא שוחרר ב-1955, אחרי מות סטלין, בתקופת ה"הפשרה", אך שפתו האהובה נשארה אסורה והוא המשיך ליצור בסתר. כתביו העבריים שרדו באורח נס, בזכות אשתו. פרייגרזון הצליח להעביר חלק מכתביו לארץ, בעזרת בן-דודו שמונה לשגריר ישראל בברית המועצות, והם פורסמו תחת שם בדוי "א.צפוני". הוא זכה לראות את ספרו שיצא בארץ ב-1966, אך לא זכה לשוב לארץ שחלם עליה כל חייו. ב-1969 הוא מת במוסקבה מהתקף לב ורק בשנת 1971 קיבלו בני משפחתו את היתר העליה.

בתו נינה ליפובצקי-פרייגרזון, מספרת על אביה האהוב ועל חיי המשפחה במדינה שבה כל דבר היה אסור.

הספר כולל גם נאומים של סופרים ישראליים דגולים המספרים על יופיין של יצירותיו של פרייגרזון ועל חשיבותן לקורא העברי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דוד אשכנזי
תיאור: הביוגרפיה מתחקה אחר מהלך חייו ופעילותו הציבורית של הרב הספרדי־ציוני יעקב מאיר, שנולד בירושלים ב 1856- ואשר פעל בה למען הקהילה הספרדית, לצד חוגים מתקדמים של צעירים שואפי תיקונים בהנהגה בירושלים. התמיכה שקיבל סייעה לבחירתו למשרת החכם באשי, ממנה הודח כעבור חודשים אחדים בהשפעתם של בעלי ממון שמרנים מהעדה הספרדית ובלחצם של החרדים האשכנזים בירושלים. יוקרתו כרב מתקדם וקרבתו לקהילת סלוניקי, ממנה הגיעה אשתו, הביאו לבחירתו למשרת רב ראשי בקהילת סלוניקי. במהלך אחת עשרה שנות כהונתו שם פרצה מהפכת "התורכים הצעירים", ומנהיגותו בתקופת מלחמת הבלקן ומלחמת העולם הראשונה סייעה רבות לקהילה. ב־ 1919 חזר לירושלים והשתלב בפעילות ציבורית. משנוסדה הרבנות הראשית ב־ 1921 נבחר למשרת הרב הראשי הספרדי לצד הראי"ה קוק, הרב הראשי האשכנזי. כהונתו כרב ראשי ספרדי העניקה לו גם את נשיאות העדה הספרדית בירושלים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: הספרות הביוגרפית שנכתבה לאחרונה על לוי אשכול מספקת מידע רב על אודותיו ומאפשרת לחשוף את הרבדים הפסיכולוגיים והקונצפטואליים שהניעו את החלטותיו לסכסוך הערבי־ישראלי ואשר עיצבו את השקפתו הביטחונית והמדינית. רק טובי הדיפלומטיים, אנשי רוח ומעשה, היו רוקמים עלילה כה מפתיעה, כמו זו של שר הביטחון וראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל המתוארת כאן, שהתעצבה במשך יותר מיובל שנים וקבעה בצורה דרמטית כל כך את כיוון התפתחותה של מדינת ישראל. גישתו של לוי אשכול, עיצובה והשלכותיה הם נושאו של ספר זה. קורותיה של תקופה מכריעה, ערב מלחמת ששת הימים, במהלכה ולאחריה, וקורותיו של אדם מורכב ופשוט, זהיר ונחרץ, יעניינו כל קורא שוחר דעת. אשכול עלה לבמה ההיסטורית כשהוא ניצב בתווך בין גישתו האקטיביסטית של בן־גוריון ובין גישתו המתונה של שרת. אז רבים ראו בו אדם מהוסס וחסר כריזמה, ובמחקר העכשווי הוא מתגלה כפוליטיקאי שבמהלכיו המדודים ובניסיונו העסקני מתפקד כדיפלומט מוכשר, רב־אמן, שהצעיד את ישראל להצלחות מדיניות וצבאיות מרשימות. מרחק הזמן והעדויות הזמינות מלמדים שמנהיג כאשכול הוא נכס אסטרטגי לתקופה שאחד מסממניה העיקריים הוא ערפול ואי־ודאות. במילים פשוטות, האיש התאים לתקופתו. קשה לדעת מה הייתה דמותה של מדינת ישראל אלמלא אשכול. אפשר רק להיווכח שבזכות יכולותיו וסגנונו הדיפלומטי המשיכה ישראל את בניית הכור בדימונה, פרצה את מחסומי השוק האמריקני לאספקת נשק איכותי לישראל, שינתה את פניה הצבאיים של ישראל, והפכה אותה למעצמה אזורית. ואולם אשכול לא היה שונה מבני העלייה השנייה שהיכרותם את הערבים הייתה לא ישירה. שלא כמו שרת היא ניזונה מדיווחים מודיעיניים ומעמדות שהושמעו בישיבות הממשלה ולא מהיכרות פנים אל פנים. מעייניו היו נתונים לביצור כוחה של ישראל — דבר שהביא להישגיו הפחותים של אשכול בזירה הערבית והמזרח־תיכונית.
אוריון הוצאה לאור
מאת: אמיל חי
תיאור: רבות נכתב על מעללי הנאצים ביהודי אירופה ועל הסבל הנוראי שחוו היהודים בשואה, אבל מעט מאוד נכתב וסופר על הפרהוד וההרג ההמוני, שחוו יהודי עיראק בשנות הארבעים; וכלל לא נכתב על חיי יהודי עיראק בשנות השישים ובריחתם אחרי מלחמת ששת הימים בסוף שנות השישים - תחילת שנות השבעים.
ד״ר חי אמיל ברח מעיראק בשנת 1971 כמו שאר יהודי עיראק. כאשר הגיע לארץ, ישב וכתב את סיפור הבריחה שלו כל עוד היה טרי בזיכרונו, ובו כל התחושות שליוו אותו במהלך הבריחה. הוא כתב את הסיפור בשפה הערבית, כי לא ידע טוב מספיק לקרוא ולכתוב עברית. כעת, כמעט חמישים שנה לאחר הגעתו ארצה, תרגם את סיפור הבריחה והוסיף קטעים נרחבים על חיי יהודי עיראק, כולל המנהגים בחגים, הלימודים בבתי הספר של היהודים, המועדון הקהילתי ועוד, בתקווה שסיפור חיי יהודי עיראק והבריחה ייזכר לעולמי עולמים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: אהרון קמפינסקי
תיאור: זבולון המר ז"ל (1998-1936) היה ממנהיגיה הבולטים של המפלגה הדתית־לאומית (המפד"ל), והספר שלפנינו מבקש לפצח את דרכו הפוליטית. החל משנת 1969 הוא כיהן כחבר כנסת, ולאחר מכן שימש בתפקידי שר הסעד, שר הדתות, שר החינוך וסגן ראש הממשלה. כברת דרך ארוכה עשה המר, מהיותו פעיל במשמרת הצעירה של המפד"ל בראשית שנות השישים ועד לעמדת המנהיגות אליה הגיע בגיל צעיר יחסית. המר הוביל את אחת המהפכות הדרמטיות במפלגה פוליטית בישראל כמנהיג סיעת הצעירים, שהצליחה לאחר שנים רבות להחליף את ההנהגה הוותיקה. סיפורו של זבולון המר אינו רק סיפורו של האיש, הוא סיפורו של דור: דור הנהגה של התנועה הדתית־לאומית שהתמרד בדור שמעליו, אך מצא עצמו , אחרי שני עשורים , באותה נקודת הנהגה שהייתה לפניו. דור שביקש לשנות סדרי עולם, אך נאלץ בסופו של דבר להסתפק בשימור האינטרסים של הציונות הדתית, במציאות של מאבקי כוח פוליטיים המאיימים לכרסמם. דור שניסה לשאת את דגל ארץ ישראל השלמה, אך התמתן בדעותיו כאשר המציאות המדינית אפשרה פריצת דרך מדינית. דור שביקש לחזק תפיסות דתיות תורניות, אך לימים התברר כליברלי אף יותר מאבותיו. דור שביקש לחתור להנהגה כללית, אך בסופו של דבר נאלץ להסתפק במפלגה מגזרית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רפאל ש. פוירשטיין
תיאור: "הפוטנציאל האנושי" הוא מושג שמלווה אותנו בתחומים רבים. לעתים הוא אף טורד את מנוחתנו ככל שמדובר בפוטנציאל הלא ממומש שלנו, של ילדינו או של תלמידינו. לא אחת אנו שואלים את עצמנו: האם נוכל להיות יותר ממה שאנו היום? עד כמה? כיצד מממשים את הפוטנציאל הטמון בנו? למרבה הפלא, מושג זה, השגור בפי רבים, זכה עד היום לפרדיגמה אחת בלבד המוקדשת רק לו – זו של חתן פרס ישראל, פרופ' ראובן פוירשטיין (1921­-2014), שגיבש תפיסה החותרת תחת עולם ההגדרות המקובעות המעצבות את חיינו. כך למשל הוא פיתח מדד אינטליגנציה חליפי למדד ה-IQ המוכר, מדד שמעריך את פוטנציאל הלמידה. ואכן, בעקבות עבודותיו, מושגים כגון לקות למידה, אינטליגנציה, כישורים, הפרעות קשב, מוגבלות שכלית, מצוינות ועוד רבים אחרים מקבלים פרשנות חדשה וזוכים לאורה להתייחסות שונה ובעיקר לאופק רחב ומבטיח יותר. אבי הפוטנציאל האנושי מתחקה אחר סיפור חייו האישי המרתק, חוצה היבשות והתרבויות, של פרופ' פוירשטיין, ובעיקר אחר מפעל חייו וחידושיו הבינלאומיים בנוגע לטבע האדם ולפוטנציאל הטמון בו. הספר נכתב על ידי בנו וממשיך דרכו, הרב ד"ר רפאל פוירשטיין, והוא רוקם שיחה אישית כנה ונוגעת ללב בין אב לבנו ולוקח אותנו למסע מחְכּים ומשנה חיים המספר לנו מחדש את כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אברהם ריינר
תיאור: ר' יעקב בן מאיר (1171-1100), נכדו של רש"י, המוכר בכינויו 'רבנו תם', היה ראש וראשון לבעלי התוספות שפעלו בצרפת ובגרמניה במאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה. חידושיו הפרשניים הפכו לאבן פינה בתולדות פרשנות התלמוד, פסקיו פורצי הדרך עיצבו את הדיון ההלכתי בדורות שאחריו, ותקנותיו הנועזות הוכיחו כושר מנהיגות יוצאת דופן. כל אלה יחד השפיעו על דורות של לומדים, מפרשים ופוסקים, והטביעו חותמם על מגמות הפרשנות והפסיקה של חכמי ימי הביניים בכל רחבי הפזורה היהודית. בשבעה־עשר פרקי הספר מתואר עולמו האינטלקטואלי והחברתי של רבנו תם ובין השאר נידונים בו סדר קורות חייו, זהות מוריו ואופי קשריהם עמו, מידת היכרותו עם ספרות חז"ל לסוגותיה ודרכי שימושו בה, דרכי טיפולו בנוסח התלמוד, אופי יצירתו הפרשנית, תקנותיו, פולמוסיו, קשריו עם בני זמנו ומידת השפעתו על בני דורו והבאים אחריהם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: נגה רוזנפרב
תיאור: יש משהו טיפ טיפה מסולף כשמעבירים אל הנייר את סיפור החיים. אתה בונה עולם שהוא קצת מסולף מן העולם האמתי... כפי שאני רואה את זה, הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך , צורך חי , שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב' עמליה כהנא־כרמון, 29 במרס 2011.

החיבור הביוגרפי הקומה השנייה מציג לראשונה את הקשר בין תולדות חייה של הסופרת עמליה כהנא־כרמון ועבודותיה הספרותיות. פרטי החיים האישיים של כותבת מרכזית זו בספרות העברית מתגלים כחומרי גלם יסודיים בסיפוריה.

הספר מגולל את תולדות המחצית הראשונה של סיפור חייה ויצירתה, החל מימי ילדותה בקיבוץ עין חרוד, דרך ימי התבגרותה בתל־אביב בצל המנדט הבריטי ותקופת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, תקופת השירות בחטיבת הנגב במלחמת העצמאות, ועד לימי התגוררותה באירופה, אהבותיה וכינון חיי המשפחה שלה. בתוך כך מתואר 'יומן הקריאה' שלה, וכן נפרשות הרשתות המשפחתיות והחברתיות שאליהן השתייכה בימי ניסיונותיה להיעשות לסופרת. תיאור זה מכין את הופעתה הייצוגית ביותר על במת הספרות העברית עם צאתו לאור של ספרה בכפיפה אחת.

סיפור חייה הניתן כאן נכתב בחייה של הסופרת שפתחה לעיני החוקרת את ארכיונה האישי החסוי, המופקד בספרייה הלאומית בירושלים במחלקת הארכיונים האישיים. ארכיון אינטימי זה הוא כעין שער לעולמה הפנימי של הכותבת שמיעטה מאוד בחשיפת פרטי חייה ולא הרבתה לדבר בם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ארנון למפרום, אריה נאור
תיאור: כרך ההנצחה למנחם בגין הוא התשיעי בסדרת הספרים שמוציא ארכיון המדינה בהתאם ל'חוק הנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה (1986 )'. בעזרת מבחר מן התיעוד הנרחב שהותירו חייו האישיים ופעילותו הציבורית הענפה של מנחם בגין מסרטט כרך ההנצחה את דמותו בכל שנות חייו.
ישראל. ארכיון המדינה
מאת: חגי צורף
תיאור: 182 התעודות מכתביה ומדבריה, המתפרסמות בספר, שחלק ניכר מהן נחשפות בפעם הראשונה, הן והמבואות ההיסטוריים, מתארים את דמותה ואת עשייתה של גולדה מאיר מהיבטים שטרם הוצגו. בספר מוצגים תפקידיה במהלך השנים ובכללם: מהפעילים הבולטים של ההסתדרות הכללית, שרת העבודה הראשונה בימים של קליטת העלייה הגדולה ובניית מערכת הרווחה יש מאין, מזכירת מפא"י ומפלגת העבודה, ושרת החוץ במשך עשר שנים בהן פעלה רבות לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם. רובו של הספר מוקדש לשנים 1969–1974, שבהן שימשה בתפקיד ראש הממשלה. בעזרת מסמכים שנחשפים לראשונה מתוארות שנים אלה שהיו גדושות במגעים מדיניים, במעשי טרור ובפעולות איבה בגבולות. היה בהן שגשוג כלכלי לצד סערות ומחאות חברתיות, והן הסתיימו במלחמה קשה וכואבת. פרק נרחב בוחן את הדרך שבה הנהיגה גולדה את ישראל במלחמת יום הכיפורים. מתוארים בו התמודדותה של גולדה מאיר עם המשבר הקשה בתחילת המלחמה, דרך קבלת ההחלטות העיקריות בניהול המלחמה ובהתאוששות שהובילה את צה"ל להישגים כבירים, וניהול המשברים עם האמריקנים בשלהי המלחמה.
ישראל. ארכיון המדינה
מאת: גלי מנור
תיאור: "רַק מִלָּה בְּעִבְרִית": שירֵי אהוד מנור בין ה"אני" ל"אנחנו" משרטט לראשונה דיוקן אישי ופואטי שלם לדמותו של הפזמונאי והמתרגם שהביא לזמר העברי של סוף שנות השישים קול חדש; קול של יוצר רגיש אשר איננו חושש להפגין פגיעות ולבטא יסודות אוטוביוגרפיים על רקע הפזמון הישראלי הקולקטיבי- לאומי ברובו. זהו ספרה של ד"ר גלי מנור, בתו של חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי ( 1998 ), מהפזמונאים הבולטים והמשפיעים של דור המדינה. טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו - כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי  הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ - שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. דרך שירים אלו ורבים נוספים עולים ונחשפים מאפייני כתיבתו של מנור, ההשפעות התרבותיות על יצירתו והנושאים הבאים לידי ביטוי בכל פרק בחייו, מילדות ועד זקנה. לכל אלה נלווים ניתוחים ספרותיים וחומרי ארכיון נדירים, המוצגים כאן לראשונה.
מכון מופ"ת
מאת: ניר ברקת
תיאור: ניר ברקת הוא מן האנשים שנולדו להנהיג. כשנפצע בלבנון, נלחם שלא יורידו לו פרופיל כדי שיוכל להתמנות למ"פ; אחרי ההצלחה בהייטק וההשקעה המוצלחת ב"צ'ק פוינט", הפך את הפילנתרופיה לדרך חיים; כשגילה איך מתנהלת עיריית ירושלים, החליט שהגיע הזמן לחולל שינוי, השאיר מאחוריו את עסקיו ויצא לדרך חדשה, ולא התייאש גם כשהפסיד במערכת הבחירות הראשונה. לאחר שנבחר לראשות העיר, חולל בה מהפך והפך את ירושלים מעיר שהבדיחות על אודותיה גרסו שהדבר הטוב ביותר בה הוא הכביש לתל אביב לעיר שוקקת חיים ותרבות שנהנית מצמיחה כלכלית חסרת תקדים, עיר שצעירים בוחרים להישאר בה. זו היתה מהפכה מתוכננת היטב, ואת כל זאת עשה ברקת תמורת שכר של שקל לשנה. בספר מרתק שכולו שיעור מאלף בניהול ובהנהגה, משרטט ברקת את דרך עבודתו ואת תפיסת העולם שלו, ומספר בכנות על האתגרים שאיתם התמודד בניהול עיר כה מורכבת: מהמאבק הבלתי מתפשר על חיים טובים יחד במסגרת הסטטוס קוו, דרך המלחמה מול האוצר על עתידה של העיר ועד ההתמודדות עם טרור בעיר מעורבת – כולל המקרה שבו נטרל בעצמו מחבל בכיכר צה"ל. באותה כנות מספר ברקת גם על חייו האישיים: מה קורה לאדם שמגלה יום אחד שהוא לא צריך לעבוד יותר, מה גורם לו בכל זאת לבחור להמשיך לשרת את הציבור ולחולל שינוי במדינה שלו, ומה המחיר שמשלמת משפחתו על ההחלטה הזאת.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: ירון נעים
תיאור: דוד לוי הוא מדינאי, פוליטיקאי ופרלמנטר, שנבחר כחבר כנסת כבר בגיל 31 . דומה ששמו של לוי יחזור ויוזכר שוב ושוב, בכל דיון אודות מדינאים ישראלים ממוצא צפון אפריקאי ומארצות האסלאם, כמייצג מרכזי ואולי ייחודי של קבוצה זו. הנער, שעלה מרבאט שבמרוקו לבית שאן והתנסה עם משפחתו בתלאות הקליטה, פיתח תודעה פוליטית חברתית שהובילה אותו בסופו של דבר למלא שורה ארוכה של תפקידים בפוליטיקה המקומית, בוועדות הכנסת השונות, ובכהונותיו כשר הקליטה, שר השיכון והבינוי, שר החוץ וסגן ראש הממשלה. לוי ישב לאורך מרבית המחצית השנייה של המאה ה־ 20 , בצומתי ההחלטות המכריעים והמשפיעים בתולדות מדינת ישראל. הוא הציג שורה ארוכה ומרשימה של הישגים בתפקידים שאותם מילא. לוי לא ראה בעצמו נציג עדתי אלא נציג של עיירות הפיתוח, נציג חברתי ששבר, כך קבע, את מחיצות הזכוכית המפרידות בין שכבות העם. עם הגיעו לגבורות ולרגל חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, החליטה ממשלת ישראל להכיר בפועלו ולהעניק לו את פרס ישראל על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה".
מאת: מוטי זעירא
תיאור: הביוגרפיה המרתקת של זהבי, שכתב ד'ר מוטי זעירא, חושפת לראשונה את דמותו של המלחין הצבר הראשון, ממייסדי תנועת 'הנוער העובד' בתל אביב של שנות העשרים, וממקימי קיבוץ נען. איש יפה תואר ואהוב על נשים, חבר קיבוץ נאמן וצנוע, שלא הרבה בדיבור ומיעט להיחשף בציבור. לכן, גם אחרי שהלחין מאות שירים, שבוצעו בידי מיטב הלהקות והזמרים והפכו לנדבכי יסוד בבניין התרבות העברית – הוא נעדר, באופן מופגן כמעט, מספרי ההיסטוריה, מעמודי העיתונים ומשולחנות בתי הקפה של חבריו היוצרים, אבל מנגינותיו שלנשמעות עד היום במלוא צלילותן - בכל אתר, כינוס ומופע, וראויות לאזכור, הסבר ופיענוח. סיפור חייו של דוד זהבי, אותו מפליא מוטי זעירא לשחזר ולרקום, מנסה לבחון ולהבין מה מקור הנימה העצובה המתגנבת לשיריו? מהיכן השמחה המתפרצת, ומנין ההתגייסות העמוקה לצו הקיבוץ-התנועה-הפלמ'ח-המדינה? זהו סיפורו של מי שלוחמי הפלמ"ח שרו את ניגוניו מסביב למדורה וחבריו המיואשים והרעבים בקיבוצו, נען, שאבו עידוד מצלילי חלילו בשנות הבראשית שלהם. זהו סיפור על אבדן בן בכור שנעלם בגיל עשר ועקבותיו לא נודעו, על אהבת נשים ועל בדידות, על הורות וקשייה, על החיבור המורכב בין עבודה למוסיקה, בין חיי קיבוץ לאמנות, בין שירת יחיד לשירת רבים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יצחק נתנאל גת
תיאור: המכשף היהודי משואבך הוא ספר מרתק המגולל את הסיפור על חייהם ועל משפטם של צמד אחים יהודים בנסיכות ברנדנבורג-אנסבך בפרנקוניה (צפון בווריה של היום) בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18. האח האחד, אלחנן פרנקל, היה יהודי החצר של דוכס מדינת ברנדנבורג-אנסבך, בעוד אחיו, הירש (צבי) פרנקל, משמש כרב המדינה. ב-1712 נעצרו השניים בפקודת השלטונות, הושמו במעצר, הועמדו למשפט ונשלחו, כל אחד בתורו, למאסר עולם. אלחנן הורשע בשורה ארוכה של פשעים קשים, כולל קשירת קשר נגד ביטחון המדינה, העלבת המלכות וגילוי עריות, הולקה בפומבי, הושלך לכלא ושם מצא את מותו. רב המדינה צבי-הירש הורשע בכישוף ובהכפשת הנצרות. הוא שרד עשרים וארבע שנים מאחורי סוגר ובריח בבידוד מוחלט, וקיבל חנינה לאחר שחצה את גיל שבעים. בעבודה בלשית מהמעלה הראשונה מתחקה יצחק גת אחר שורשי משפחתם, סיפור חייהם, פועלם, משפטם ומאסרם של שני האחים. בתום עבודת נמלים מאומצת, שכללה לא רק שימוש נרחב בספרות המחקר, כי אם גם – ובעיקר – חומר ארכיוני ממספר לא מבוטל של ארכיונים בגרמניה ומחוצה לה, המחבר מצליח לסחוף את הקורא במסע אל פרטי חייהם של שני האחים ומשפחתם. סיפורי חייהם של השניים מעניינים לא רק כשלעצמם, הם גם מאירי עיניים בכל הקשור לחייהם של יהודי חצר בעת החדשה. הספר הוא מיקרו-היסטוריה שתרתק מגוון רחב של מלומדים העוסקים בתחומים מתחומים שונים בחיי היהודים בגרמניה ובאירופה בכלל, בעת החדשה המוקדמת.
מאת: יוסי גולדשטיין
תיאור: זלקינד הגיע לארץ ישראל בשנת 1933 כילד, יחד עם הוריו שנמלטו מגרמניה הנאצית. במלחמת השחרור, כסטודנט מגויס, היה ממגיני גוש עציון ונפצע בקרב "שיירת נבי דניאל". לאחר לימודים בפוליטכניקום היוקרתי שבציריך, שווייץ, ויתר על קריירה מבטיחה כפיזיקאי חוקר ובחר לחזור לארץ ולהמשיך את שושלת התעשיינים שהקימו אבות אבותיו עוד ברוסיה של המאה ה-19. דרכו של זלקינד ממפעל השנאים "אלקו" עד לאימפריית "אלקו-אלקטרה" היא סיפור מרתק של כישרון, תעוזה וחריצות, שזור בהצלחות מפוארות וגם בכישלונות שמהם ידע להתאושש, להפיק תובנות ולהמשיך הלאה בהצלחה להצלחה הבאה. בשל הקפדתו היתרה להתרחק מאור הזרקורים ומעין התקשורת, רבים מן האירועים המתוארים בספר נחשפים כאן ראשונה. בסיפורו האישי והמשפחתי משולבות גם אבני דרך ונקודות ציון משמעותיות מ-70 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל וכלכלתה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: דוד טל
תיאור: ההיסטוריה השמיטה את שמו של י"ל קנטור מהזכרון הקולקטיבי והצניעה את תרומתו.
סיפור חייו של קנטור משתלב בדברי ימיה של החברה היהודית באימפריה הרוסית במחצית השניה של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. קנטור צמח בתוך הבית היהודי הדתי שבתחום המושב, למד ב"חדר" ובישיבות וילנה והוסמך לרבנות. כשהגיע לבגרות בחר קנטור בהשכלה, במובן הרחב של המונח, שקד על לימודי הרפואה ואוניברסיטת ברלין העניקה לו תואר דוקטור למדיצינה.
במקביל ללימודים פירסם קנטור מאמרים בעיתונות היהודית בת-התקופה. קנטור כתב עברית, יידיש, רוסית וגרמנית, ולרוב חתם על פרי עטו בשמות בדויים. בשנים 1874-5 ערך קנטור בפועל את עיתון "הצפירה" שיצא לאור בברלין באותן שנים.
את רוב שנות חייו הקדיש קנטור לעיתונות היהודית: כפובליציסט בכתבי-עת שערכו אחרים, או בביטאונים שהוא קיבל על עצמו להיות עורכם. מסוף שנת 1879 ועד לשנת 1884 ערך קנטור את השבועון היהודי-רוסי "רוסקיי-יבריי". קנטור חולל מפנה בעיתונות העברית ובלשון התקשורת הלאומית כאשר יסד במחצית השניה של שנות ה-80 את "היום" - היומון העברי הראשון, וערך אותו במשך שנתיים ויותר. נחום סוקולוב הגדיר את קנטור: "היסטוריון של המאורעות מיום ליום" ("הצפירה" גליון ל"ט, 1916) והוסיף: "אנשים כקנטור הם קנין האומה, רכושה וכבודה".
אין חולק על כך ש"היום" הייתה יצירה חלוצית שתרמה להתגבשות הלאומיות היהודית שהתחדשה באותם ימים, ולביסוס השפה העברית כשפת תקשורת המונים.
ספר זה, כולל הנספחים הרבים שבו, מבקש לגאול את קנטור מאלמוניות ולהושיב אותו במקום הראוי לו, בפנתיאון של אנשי זרם ההשכלה ובוני דור התחיה. הספר מבוסס על מקורות ראשונים השמורים בארכיונים בארץ ובמדינות אחרות, רבים מהם אותרו רק לאחרונה בגנזכים שונים שבערי ברית המועצות לשעבר. נוסף להם נשען הספר על כתבי-עת בשפות שונות שקנטור היה קשור אליהם כסוֹפר או כעורך. כדי להשלים את המלאכה נבדקו נקודות חיכוך שהיו לקנטור עם ידידים ומתחרים במשך שנים רבות, נסרקו פרסומים בהם נאמרו דברים על קנטור בפניו ושלא בפניו, בימי חייו ובנקרולוגים, והעין "הציצה" לתוך מכתבים פרטיים שמשכילים החליפו ביניהם כדי להלל את קנטור או כדי לדבר בו דופי. לעיתים העלה המחקר הערכות ועדויות סותרות והיה צורך לבחור מביניהן את החלופה ההגיונית והמבוססת ביותר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יוכבד בת מרים
תיאור: ספר זה רואה אור בעקבות תגלית ארכיונית מרתקת: קבוצת מכתבים שכתבה יוכבד בת־מרים הצעירה אל חיים הזז, ואשר לא פורסמו מעולם. זוהי עדות נדירה לפרק חייה העלום של יוכבד בת־מרים (1901–1979), טרם עלייתה ארצה, כמשוררת עברייה צעירה ברוסיה הסובייטית. סיפור האהבה המורכב בינה לבין הסופר חיים הזז (1898–1973) נרקם על רקע פרידתם ונדודיהם של השניים, עד לפגישתם המחודשת בפריז, ב־1926. לצד 24 ממכתביה של בת־מרים, מובאים כאן 24 שירי המחזור "מרחוק", שנכתב באותה עת ממש. פרסומם זה לצד זה מאיר באור חדש מפתיע את יצירתה המוקדמת של אחת מן המשוררות העבריות הגדולות. מעבר לאינטימיות הביוגרפית, מזומנת לנו כאן הצצה יחידה במינה לפרק דרמטי בחיי יהדות רוסיה שלאחר המהפכה.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות