נמצאו 282 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: מרדכי נאור
תיאור: קרב תל חי בי"א באדר 1920 היה, ללא ספק, אחד האירועים המכוננים של "המדינה שבדרך". למעלה ממאה שנים חלפו ועמידתה, נפילתה ויישובה מחדש של תל חי הם אירוע היסטורי ששב ועולה אל סדר היום הלאומי. סיפורה של תל חי ומגִניה, תחת פיקודו של יוסף טרומפלדור, הנו סיפור יוצא דופן בהיסטוריה הציונית, יחיד מסוגו ואדיר בעוצמתו. זהו הסיפור המאחד של מקבץ אנשים, אוהבי אדם וארצם שנהפכו לנאמני ארצם ומשרתי עַמם.

ספר זה במהדורתו החדשה והמעודכנת, מאיר מחדש את האירוע ההיסטורי של הקרב, את המחלוקות שליוו את הקמת תל חי, את השוני בהשקפות עולם שהתאגדו לרגע מכריע אחד, את הסכנות שאיימו על נקודת ההתיישבות הצעירה באצבע הגליל, את ההתקפה על חצר תל חי ואת המורשת שנוצרה ברבות השנים. הספר מאגד דעות, מאמרים, תכתובות, תמונות, קטעי ארכיון חדשים וישנים, מגולל את גבורתם של נשים וגברים שנפלו בקרב זה לצד זה ואת בנייתו של מיתוס ההולך ומתעצם.

קרב תל חי ומורשת תל חי הם כמו הסימפוניה הבלתי גמורה – לעולם לא נס ליחם. כמו ביציאת מצרים חובה עלינו לספר לדור ודור את אשר אירע בתל חי, ואת המסד שהונח שם, שתרם להקמת המדינה וממשיך לעצב את דמותה וצביונה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספרות העברית החדשה והשָׁבתה של העברית לחיים מלאים נדונו במחקרים רבים בתחום העברית ואף בבלשנות הכללית. שאלות יסוד עדיין מעסיקות את החוקרים: מה תפקידה של ספרות ההשכלה בשיבת העברית לדיבור? כיצד הונחלה העברית בפי יושבי הארץ? במה דומה תחיית העברית לתהליכים דומים בלשונות אירופה ובמה היא שונה מהם? מה כוחם והשפעתם של מתכנני הלשון בהכוונת השפה המדוברת? שאלות אלו ושאלות קרובות נדונות בספר זה. הספר "תחייה והתחדשות בלשון העברית" מכנס עשרה ממחקריו של המחבר בעברית החדשה. רובם התפרסמו בעבר בכתבי עת ובספרי יובל. פרקי הספר עוסקים בנושאים המרכזיים והעקרוניים בחקר העברית החדשה בהתהוותה ובשלבי התפתחותה הראשונים, ויש בהם גם דיון בפועלם של אישים מרכזיים בספרות העברית החדשה ובוועד הלשון.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אירווינג האו
תיאור: עולם אבותינו מספר סיפור אמריקני קלאסי אך גם יהודי מובהק; זה הוא סיפורם של כשני מיליון בני אדם שעזבו את ביתם באירופה וחצו את האוקיינוס אל ארץ כיסופיהם, אל ארצות הברית של אמריקה. הם התיישבו בעיקר בערים הגדולות שבצפונה, ורבים מהם - בלואר איסט סייד, הצד המזרחי התחתון של העיר ניו יורק. עולם אבותינו עוסק בחיי יהודים מזרח-אירופים בתקופת ההגירה הגדולה, שהחלה בשנות השמונים של המאה ה־19: העיירה היהודית שממנה יצאו, הפלגתם במחלקה השלישית הצפופה באוניות מסע גדולות, החיים המרהיבים בלואר איסט סייד, העיתונות ותיאטרון היידיש, המרכזים הקהילתיים, תעשיית הביגוד ואיגודי העובדים, הלנדסמנשאפטים, הקבוצות הסוציאליסטיות והאינטלקטואליות, בית הכנסת והחדר, סדנאות היזע וגם האסונות שפקדו את פועליהן. הספר היה עם פרסומו ב-1976 לרב-מכר בארצות הברית. זו היא יצירה נועזת, היסטוריה רחבה, צבעונית וגדושה של המהגרים היהודים ההם ושל עולמם שהלך ושקע בעודם צועדים את צעדיהם הראשונים בארץ החדשה רגע לפני שנמוגו. אירווינג האו (1920-1993), יליד העיר ניו יורק ודור שני למהגרים היהודים ממזרח אירופה, היה ממנהיגיה של התנועה הסוציאליסטית בארצות הברית, אינטלקטואל ומבקר ספרות נערץ. לימד באוניברסיטת ברנדייס, באוניברסיטת העיר ניו יורק, ובמכללת האנטר.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יצחק קשתי
תיאור: המהגרים היהודים להונגריה החל בראשית המאה ה-18 גילו תוך כדי תנועתם לעבר תעסוקות חדשות את מעלותיה של ההשכלה. הקהילות המתארגנות הקימו בתי ספר, רובם במתכונת חדשה. "חוק היהודים" משנת 1840 גרם להזדהות עם הממשל הלאומי הליברלי, ובתי הספר החדשים שיקפו את מגמות הזהות המתגבשות. "תור הזהב" של יהודי הונגריה – בין האמנציפציה (1867) לבין מלחמת העולם הראשונה – נטה לאשש את הציפיות של המעמד הבינוני היהודי שחתר להשתלבות בחברה ובתרבות ההונגרית. בתי הספר היהודיים המודרניים תרמו למהלך זה במידה רבה.

בתי הספר היהודיים המודרניים בהונגריה היו תופעה יוצאת דופן באירופה. ראשיתם ברבע האחרון של המאה ה-18, ולמלוא גיבושם הם הגיעו ברבע האחרון של המאה ה-19; הם התמידו לפעול, אומנם במספר מופחת מאוד, עד 1948. בית הספר העממי הנפוץ היה בתקופה זו שש שנתי. חינוך תיכוני הוענק באירופה, גם בין שתי מלחמות העולם, ללא יותר מ-10% עד 15% מהשנתונים המתאימים. לא כך לגבי תלמידיו של בית הספר העממי היהודי הארבע שנתי. בוגריו ייצגו שיעורי למידה גבוהים ביותר והם התמידו ללמוד במוסדות המשך בהיקף הולך וגדל החל בשנות ה-60 של המאה ה-19. בסוף המאה חלקם של התלמידים היהודים מסך הלומדים באוניברסיטאות שבממלכה הגיע ל-30% (האוכלוסייה היהודית היוותה במועד זה מעט פחות מ-5% מכלל התושבים). ראיית המבוקש כמציאות התגלתה בבתי הספר העממיים היהודיים לאחר מלחמת העולם הראשונה. רוח הלאומיות (ההונגרית) השתמרה בהם גם כאשר היהודים, כפרטים וככלל, נהפכו במולדתם ל"אחר": תחילה הדחוי, אחר כך המנושל ובסוף ההולך ומושמד. רובם של בתי הספר העממיים היהודיים לא נפתחו מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה. בתי הספר המעטים שחזרו לפעול בערי השדה, בדומה לעיר הבירה, נסגרו או הולאמו בקיץ 1948.
רסלינג
מאת: מוקי צור
תיאור: המפעל הציוני שבמסגרתו ובלבו פעל הקיבוץ הוגדר פעם כ״גינה בלוע הר געש״. העולם, האזור, סימנו את הלבה שעלולה לפרוץ. בתקופה המתוארת בספר זה, הר הגעש התפרץ. המסע הסוער של הקיבוץ וחבריו בתנאים הכמעט בלתי אפשריים הגביר את טלטלות הדרך שחוו אנשים שביקשו להקים כפר שיתופי מתקדם. ספר זה הוא המשך לספר כאן על פני אדמה על הפרק הראשון בתולדות הקיבוץ.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתהקיבוץ המאוחדיד יערי
מאת: עומר עינב
תיאור: ביוני 1940 עזבו מחצית מחברי קיבוץ בית אלפא את ביתם ועברו לקיבוץ רמת יוחנן. מספר גדול יותר של חברים עשה את הכיוון ההפוך. חילופי האוכלוסייה האלה, שקיבלו את הכינוי "טרנספר", באו בעקבות סכסוך אידאולוגי, פוליטי וחברתי חריף, ולאחר תהליך מצלק ומייגע, במעורבות הנהגת היישוב היהודי ותנועת העבודה בפלשתינה-א"י. שעות וימים טרחו ברל, בן גוריון, אשכול, גולדה ואחרים בניסיון לפתור את הפלונטר שנוצר בשני הקיבוצים, כשברקע התרחשויות דרמטיות שהשפיעו על גורל העם והארץ — המרד הערבי ומלחמת העולם השנייה. במלאת מאה שנים לקיבוץ בית אלפא (נוסד בשנת 1922) חוזר עומר עינב, בן הקיבוץ, לפרשה המטלטלת שקרעה את הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר, שיצא מחיק התנועה וחזר אליה בסופו של דבר. במסע מרתק לימים רחוקים הוא משרטט בספרו נישאר פה לעולם תמונה מורכבת ורבת־פנים של פרשה נשכחת. זהו סיפור על אנשים, על יצרים, על נעורים ועל חלומות נשגבים שמתנפצים על קרקע המציאות האכזרית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדעון ביגר
תיאור: ארץ ישראל, על שמותיה וכינוייה הרבים – ציון, ארץ הקודש, פלשתינה, פלסטין ועוד – הייתה ידועה במשך הדורות לכל מי שעסק בנושא הארץ – סופרים, עולי רגל, ציירי מפות, חוקרי מקרא, תיאולוגים ועוד. השמות הללו הופיעו במפות שצוירו והודפסו במשך השנים שקדמו למאה ה‐20, אבל שטחה של ארץ ישראל לא הוגדר בהן במדויק. חוסר הבהירות והיעדר ההסכמה באשר לתיחומה של ארץ ישראל היו בין הגורמים שהביאו לקביעת גבולות חדשים לארץ, ללא התחשבות בעבר או במה שדימו לעצמם אנשים בעת ההיא. תהליך קביעת הגבולות, הנעוץ בתדמיות שגובשו במשך מאות ואלפי שנים, החל להתבצע בשטח בתחילת המאה ה‐20, והוא נמשך גם בימינו אנו. הגבולות הנוכחיים של מדינת ישראל נקבעו תוך כדי תהליך מדיני‐צבאי‐פוליטי שתחילתו רק בראשית המאה ה‐20. תהליך זה התבצע בשלוש צורות ובשלוש תקופות: גבולות שקבעו גורמים עולמיים במשא ומתן דיפלומטי בין השנים 1906-1947; גבולות שקבעו המדינות באזור בעקבות מהלכי מלחמה וכיבוש בין השנים 1948‑1974; גבולות שלום שקבעו מדינות האזור במשא ומתן דיפלומטי משנת 1977 עד היום, תהליך שטרם הסתיים. בספר זה מתואר בהרחבה תהליך עיצובם של גבולות מדינת ישראל. תהליך זה טרם הושלם, שכן חלק מגבולות הקבע עם המדינות השכנות עדיין לא נקבעו. ספרו החדש של גדעון ביגר מבקש להציג לציבור הקוראים את המסד ההיסטורי של סוגיה זו לקראת הבאות .
רסלינג
מאת: נורמן לברכט
תיאור: במחצית השנייה של המאה ה־19 החלה מהפכה שקטה, שמעטים בעולם השגיחו בה בזמן אמת: היהודים, שבמשך מאות שנים חיו מחוץ לחברה הכללית, זינקו אל תוך ההיסטוריה ושינו את מהלכה ואת האופן שבו אנו רואים את העולם. בכל תחום כמעט – בפוליטיקה ובכלכלה, בספרות ובציור, במוזיקה ובתיאטרון, בפסיכולוגיה ובפיזיקה וברפואה - יהודים מילאו תפקיד מרכזי בעיצוב העולם כפי שהוא כיום. לצד השמות המוכרים מאוד, כמו מרקס ופרויד, איינשטיין וקפקא, היו עוד עשרות רבות של יהודים שפועלם ממשיך לתת את אותותיו בחיי היומיום שלנו: היינריך היינה התיר את מחוכי השפה הגרמנית, בנג'מין ד'יזראלי הפך את המפלגה הטיפשית של אנגליה למפלגת שמרנים כל־ארצית, קרל לנדשטיינר אִפשר את עירויי הדם והניתוחים הגדולים, פאול ארליך הביא לעולם את הכימותרפיה, ארנולד שנברג הביא לעולם את האטונליות, מגנוס הירשפלד היה מראשוני הסקסולוגים ומאבות התנועה לזכויות ההומוסקסואלים, רוזלינד פרנקלין סייעה בלא ידיעתה בפענוח מבנה הדנ״א, ליאון טרוצקי הציע לעולם את סיוט המהפכה המתמדת, שרה ברנר המציאה את הידוענות, ואלמלא פריץ האבּר לא היה די מזון לקיים את החיים עלי אדמות... בספרו רחב היריעה גאונות וחרדה מספר ההיסטוריון נורמן לברכט את סיפוריהם של כל האנשים המיוחדים האלה, ושל עוד רבים אחרים, ובתוך כך בוחן מדוע דווקא בתקופה הזאת הצליח קומץ יהודים לראות את מה שאחרים לא ראו, והאם גם העולם שינה את היהודים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: דרור חוברה
תיאור: עם כיבוש תימן על ידי הטורקים בשנת 1872 נכללו תימן וארץ ישראל במסגרת מדינית אחת של האימפריה העות'מנית. המעבר לארץ ישראל היה חופשי וללא הגבלות. זיקתם של יהודי תימן לארץ ישראל, אשר באה לידי ביטוי בתפילה ובפיוט, לצד התגברות שנאת המוסלמים בתימן ליהודים בשל ההגנה היחסית אשר לה זכו מהממשל העות'מני, הביאו לאכזבה משוויון הזכויות אשר להם ציפו, כל זאת בהשוואה לקהילות יהודים אחרות שהיו נתינים ברחבי האימפריה העות'מנית.

ספרו של דרור חוברה בוחן את מצבם החברתי, הדתי והכלכלי של עולי תימן בירושלים בין השנים 1948-1881. יש בו תיאור הגורמים המייחדים את המשתכנים התימנים משאר האוכלוסייה בירושלים, כמו גם הרקע והמגמות שהובילו אותם להתיישבות בשכונות שמחוץ לחומה. הספר מספק תיאור של חיי החברה והדת בשכונות השונות של ירושלים, אשר כוללים עניינים שבין אדם לחברו לצד אירועים חברתיים ייחודיים. הספר מציג תמונה מקיפה ורחבה של מכלול האתגרים שעמם התמודדו החברים בקהילת עולי תימן בשכונות ירושלים.

דרור חוברה מצליח להעביר את תחושת החיים המקיפה של חיי קהילה יהודית, ייחודית, דתית – קהילת עולי תימן בשכונות ירושלים. הספר מספק תמונת חיים מקיפה של חיי קהילה שעמודי התווך שלה שזורים בתהליכי התהוות של מוסדות קהילתיים בעלי אופי יהודי. ספרו של חוברה הוא מחקר היסטורי מקורי, הוא מבוסס על מחקרים שפורסמו ועל ארכיונים מרכזיים ופרטיים במטרה לחשוף את קורות העולים בירושלים והשתלבותם בחיי המעשה.
רסלינג
מאת: יצחק שדה
תיאור: הפלמ"ח (פלוגות המחץ), הכוח הצבאי של ארגון "ההגנה", הוקם בשנת 1941 ופעל עד קום המדינה, 1948.
יצחק שדה (1952-1890) היה מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. שדה שימש בתפקיד זה בשנים 1945-1941.

ספרו מה חידש הפלמ"ח ראה אור לראשונה בספרית פועלים בשנת 1950.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבנר בן-זקן
תיאור: ספרו פורץ הדרך של אבנר בן-זקן, קומוניזם כאימפריאליזם תרבותי, בוחן בפריזמה בין-תרבותית את התגלגלות התנועה הקומוניסטית במזרח התיכון בשנים 1919-1948. הוא חושף את המתח התרבותי בין קומוניסטים ארצישראלים שבאו מאירופה ובין קומוניסטים מקומיים, ערבים ויהודים כאחד, ולראשונה מראה כי השיח המרכסיסטי נתפס כסוג של אימפריאליזם תרבותי. אך עניין זה לא נבע מהבדלים תרבותיים-פרסונליים בלבד. שכן האימפריאליזם התרבותי הוגבר בעיקר בשל הצגת השיח המרכסיסטי לא כתוצר של התרבות וההיסטוריה האירופיות, אלא כ"מדעי" ו"אובייקטיבי", וכתוצאה מכך גם כבעל סמכות אוניברסלית. במובן זה, ה"אמת המדעית-אובייקטיבית" של המרכסיזם החדירה מידה גדולה של שכנוע עצמי בקרב הקומוניסטים הארצישראלים, ולפיה ניתן לגשר על פערים תרבותיים, להפיץ את המרכסיזם ולהעביר את התרבות והחברה המקומיות טרנספורמציה תודעתית. שכנוע עצמי זה, בתמהיל משיחי עם מכלול של גורמים, יצר מציאות שנראית במבט לאחור פרדוקסלית משהו, ולפיה קומוניסטים ארצישראלים הסדירו את השיח המרכסיסטי המקומי ובו בזמן ייסדו, ניתבו וארגנו את המפלגות הקומוניסטיות במזרח התיכון. אולם התרבות הפוליטית הקומוניסטית לא הייתה הרמונית כלל וכלל: באמצעות פירוקם של המנגנונים של התגלגלות התנועה הקומוניסטית, בן-זקן מראה שמפגש בין תרבויות מעורר סנסציות של זרות הדוחפות לכיוונים שונים ומנוגדים. על כן, הטענה המרכזית של ספר זה היא שתפיסות פוליטיות "אינטרנציונליות" אינן בהכרח נתפסות כניטרליות מבחינה תרבותית. זאת ועוד, הזרות התרבותית, השזורה כחוט השני בהיסטוריה של היחסים שבין קומוניסטים ארצישראלים לערבים, היא זו שעוררה ועיצבה את הניסיונות השונים להפיץ את הקומוניזם במזרח התיכון. בן-זקן מבקש, אפוא, לכתוב באופן שונה את ההיסטוריה של הקומוניזם במזרח התיכון, כלומר לכתוב אותו כהיסטוריה של המאבק להתאמה תרבותית של השיח המרכסיסטי. הוא מסמן את קווי המתאר של היסטוריה זו דרך הניסיונות המגוונים – של הקומינטרן, ברית המועצות, הקומוניסטים הארצישראלים והקומוניסטים הערבים – להציג, להתאים ולפעמים אף לדחות תרבות פוליטית אינטרנציונלית.
רסלינג
מאת: גור אלרואי
תיאור: בשעות הבוקר המוקדמות ביום שישי, 27 באוקטובר 1911, נשמע קול ירייה בחוות כינרת. הרועה אלכסנדר ברקנר כיוון אקדח אל ליבו ושם קץ לחייו. הכדור פילח את בית החזה ויצא מגבו. ברקנר גסס שעות ארוכות, גנח, צעק והתפתל. דקות אחדות לפני שנפח את נשמתו השתתק ועצם את עיניו. סיפור חייו ומותו של החלוץ אלכסנדר ברקנר נשכח, אך מתוך היומן שהותיר אחריו, ורואה אור כעת, מצטיירת ועולה דמותו המורכבת על לבטיה ועל מצוקותיה. כותב היומן לא היה ממנהיגיה הידועים של העלייה השנייה – נקודת מבטו היא של פועל פשוט החי בשוליה של החברה החלוצית וטרוד בצרותיו ובחולשותיו. כתיבתו חפה מכל תחבולה אידיאולוגית – ודווקא בזכות זה אפשר ללמוד מהיומן לא רק על קשייו שלו, אלא גם על קשייהם של בני דורו, בטרם עמעם או עיוות הזיכרון את המעשה ההיסטורי. סיפור חייו של ברקנר מרתק ונוגע ללב. יש לו חשיבות רבה להבנת תקופת העלייה השנייה כולה. לפנינו מקור היסטורי אותנטי המשקף את חיי הפועלים באותה העת: המפגש עם אנשי העלייה הראשונה, כיבוש העבודה והשמירה, האכזבה מן הארץ ומתושביה, הייאוש ומפח הנפש, התאבדויות וירידה מן הארץ. מחד גיסא, חוויותיו של ברקנר הן אישיות וייחודיות; מאידך גיסא הן חוויות קולקטיביות של דור, שעלה לארץ-ישראל בעקבות הקול הקורא של יוסף ויתקין ומות הרצל, ביקש לבנות את הארץ ולהיבנות ממנה ולהקים בה חברת מופת עובדת אדמה ודוברת עברית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ראובן גפני
תיאור: לעברת את שרלוק הולמס הוא סיפור יצירתם הנפתל והמרתק של התרגומים הראשונים לעברית של סיפוריו הבלשיים של ארתור קונן דויל. הסאגה הספרותית, התרבותית והאידיאולוגית הנפרשת בספר עוקבת אחר הדמויות העיקריות שהיו מעורבות במהלך, בהן מתרגמים ועורכים, עיתונאים ומבקרים, מחזאים ומדפיסים. אגב כך, נדונות בספר אחדות מן הסוגיות העקרוניות שבהן התלבט עולם התרבות העברי באותן שנים: כיצד יש ליצור ספרות עברית לאומית חדשה? מה יש לכלול בה ומה להותיר מחוצה לה? מהו מעמדה של הספרות המתורגמת? ומה בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים בהקשר הלאומי? היבוא התרבותי של דמות הבלש הנודע לארץ ישראל בתקופת המנדט מוצג בספר זה על רקע הקשרו התקופתי: התפיסה האידיאולוגית שנלוותה ליצירת התרגומים הראשונים, הפולמוס המפתיע שנלווה לא אחת להופעתם, ומגוון האופנים הכתובים והמומחזים שבהם נעשה שימוש פוליטי בדמותו של הולמס בתקופה זו. המעקב אחר היווצרותם והתקבלותם של התרגומים הראשונים חושף גם את יחסו המורכב של היישוב העברי לספרות ולתרבות האנגלית, בתקופה שבה היחסים בין היישוב העברי לשלטון הבריטי בארץ ישראל היו ממילא מתוחים ומורכבים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דורית וייס
תיאור: שליחות בלבן מביא לראשונה את סיפור שליחותם של אחיות ורופאים במחנות עתלית, מאוריציוס, עָדֶן וקפריסין, אשר בהם נעצרו עולים ופליטים יהודים בדרכם לארץ ישראל בימים של טרום הקמת המדינה. היו אלה מחנות במושבות כתר בריטיות שהממשל הבריטי אמור היה לספק בהם מענה רפואי הולם. העובדה שבכל המחנות הללו ניתנו שירותי הרפואה והסיעוד בסיוע אנשים מהיישוב היהודי בארץ ישראל, כמו גם בכוחות עצמיים של הפליטים, הייתה גורם מסקרן ומדרבן למחקר שעליו מבוסס ספרה של דורית וייס. שליחות בלבן הוא תולדה של מחקר רחב היקף המתבסס על יומנים, מכתבים ועדויות נדירות של מי שהיו פעילים בשירותי הבריאות במחנות הללו בין השנים 1948-1940. במחנות שררו מצוקה ותנאי מחיה קשים, תזונה לקויה ומחלות, מציאות שאנשי הבריאות התמודדו איתה תוך מחסור מתמיד בכוח אדם, בציוד רפואי ובמשאבים כספיים. שמונה השנים שנבחרו למחקר מתחילות בראשית מלחמת העולם השנייה ומסתיימות עם קום המדינה. תקופה זו אופיינה באירועים היסטוריים משמעותיים בארץ ישראל ובעולם, אירועים שהשפיעו על המחנות, על הקמתם ועל סגירתם. סוף המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל הם נקודת הסיום של המחקר. בפועל, עבור שירותי הבריאות והסיעוד במדינה שאך זה קמה לא היה זה סיום "השליחות בלבן", שכן במובן מסוים הייתה זו רק ההתחלה של עיצוב שירותי הבריאות בישראל כפי שאנו מכירים אותם היום.
רסלינג
מאת: הר נוי שמואל
תיאור: ההיסטוריה המפוארת של צפת במאות האחרונות זכתה למחקרים רבים. מעט מהמחקרים התמקדו בצפת של מחצית המאה ה־ 19 ותחילת המאה ה־ 20 . בתקופה זו התרחשו אירועים ותהליכים משמעותיים שהשפיעו ועיצבו את עתידה של צפת. אחד התחומים המרכזיים שלא זכה למחקר נפרד ומעמיק הוא התפתחות החינוך בצפת. ספר זה, הסוקר בצורה מעמיקה ורחבה את התפתחות החינוך בצפת ביובל השנים 1870 – 1920 , מנסה לגולל את הסיפור המופלא של התפתחות החינוך בעיר, מחינוך אורתודוקסי־מסורתי לחינוך עברי לאומי. הספר מבוסס על מקורות שונים ומגוונים, שואב מידע ממאגרי מידע רבים, משלב גם שירים וציטוטים של הדמויות שפעלו בתחום החינוך בצפת באותן שנים, ומוסיף נדבכים חדשים לאירועים ההיסטוריים שהשפיעו על התפתחות החינוך בצפת. הספר מגבש לנגד עיני הקורא מסמך שיכול ללמד רבות על צפת ותושביה, על מערכת החינוך בה ועל מערכת החינוך בארץ ישראל של אותן שנים. הספר מיועד לתושבי צפת ולאוהביה, למתעניינים בתולדות ארץ ישראל בעת החדשה בכלל, ובהתפתחות החינוך בגליל בפרט, לאנשי חינוך, למורי דרך, לחובבי היסטוריה ולאורחים המתכננים ביקור בעיר צפת.
מאת: משה בלע
תיאור: זאב ז׳בוטינסקי ((1940-1880 התפרסם כעיתונאי, סופר, משורר, מתרגם, חייל וכאחד מגדולי הנואמים בתקופתו, המרתק את קהל שומעיו בכל אחת משבע השפות בהן שלט.
מעל לכל היה ז׳בוטינסקי מנהיג פוליטי כריזמטי בעל חזון, אשר שמו נישא בפי כל יהודי אירופה שטרם השואה.

ז׳בוטינסקי היה תוצר מובהק של הליברליזם בנוסח המאה ה־ 19 שהטיף בלהט שווה לציונות ולתפיסת עולם הומנית-ליברלית. במרכז מאבקו הפוליטי עמדה התנגדותו לקו של ההסתדרות הציונית והדרישה להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, בה יראה כל יהודי באשר הוא את ביתו. ז׳בוטינסקי הקים תנועת נוער מפוארת - בית״ר - והעמיד במרכזה את רעיונות ההדר, הצבאיות והחלוציות. ספר זה כולל מבחר דברים מדבריו וכתביו ומהווה אוסף יחודי לרעיונותיו. גם היום, לאחר השואה ותקומת ישראל בארצו, נשארו רעיונותיו של ז׳בוטינסקי אקטואליים כביום כתיבתם.
מכון ז'בוטינסקי בישראל
מאת: אבשלום ארבל
תיאור: ספרו המרתק של ההיסטוריון אבשלום ארבל מבקש להסביר את מהותו והולדתו של הסכסוך היהודי-ערבי עם תובנות עכשוויות אשר עשויות להאיר באור שונה את המפגש הראשוני של התנועה הציונית עם האוכלוסייה הערבית, עם המציאות שהתקיימה בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בתקופה זו נערך המפגש הראשוני והרה הגורל, מבחינת שני העמים, בחבל ארץ זה; שנים שבהן נוצרו והתקבעו היחסים בין שני העמים, אשר השפיעו על עתיד המפעל הציוני, לצד הטרגדיה הערבית המקומית. המחבר בוחן וחוקר תקופה ראשונית זו, שכן ממנה ניתן להבין את פשר התהום שנפערה בין שני העמים, אשר לפחות מבחינה היסטורית-תנ"כית הם בני אותו אב. ספק אם מתיישביה הראשונים של התנועה הציונית היו מוכנים לקראת עימות עם שכניהם; שמא סברו המתיישבים הראשונים שהם מגיעים לארץ ריקה מאדם אשר ממתינה לגואלה ולהפרחתה, ולהפתעתם גילו שאינה ריקה מאדם, שנמצאים בה באופן קבע לא מעט תושבים אשר לא מקבלים כמובן מאליו את חדירת התושבים החדשים למרחביהם, ואשר ראו בהתיישבות הציונית מעין פלישה לא לגיטימית לאזור מגוריהם ולגזלת פרנסתם. תוצאת המפגש של שני העמים הובילה שלא ברצונם לראשית העימותים והסכסוכים שמשקפים את ההוויה הנידונה, שמוצגת בבהירות מחשבתית בספר זה, ואשר באה לידי ביטוי בשלושה היבטים עיקריים: התעלמות היישוב היהודי מתושבי הארץ הוותיקים; המפגש הבלתי נמנע ביניהם, וסכסוך הקרקעות שממשיך לרדוף את דרי המרחב עד ימינו.
רסלינג
מאת: עומר עינב
תיאור: אמנם משחק הכדורגל המודרני נולד באנגלייה, ובעיקר בבתי הספר המיוחסים שלה, אך הוא נפוץ במהירות לכל חלקי העולם. עומר עינב, מחבר הספר עומדים בשער, מספר לנו כי משחק הכדורגל הפופולרי הגיע לגבולות ארץ ישראל עוד בימי האימפריה העות מאנית. עם זה, אין ספק כי כיבושה של הארץ בידי הבריטים ב 1917 והנהגת משטר המנדט חוללו תפנית דרמטית במעמדו ובמקומו של המשחק. השלטונות הבריטיים קיוו שהמשחק יהיה אמצעי של קירוב לבבות בין הקהילות בארץ, הרחק מן הפוליטיקה והעימותים הלאומיים. תקוותם נכזבה, וברבות הימים לא היססו גם הם להשתמש במשחק ככלי לקידום מדיניות במיטב כללי ההפרד ומשול. יהודים וערבים נפגשו במגרשים ושיחקו כדורגל, אך שני הצדדים התקשו מאוד להרחיק את המחלוקות העדתיות והלאומיות מן השדה. ואכן, הניסיונות ללכד את השורות, להקים התאחדות כדורגל אחת רב לאומית משקפים, כמו שהמחבר מתאר, את שלבי היחסים בין הקהילות. עומר עינב כתב מחקר חלוצי מרתק על החיים בתקופת המנדט הרחק ממטות התנועות הלאומיות, ומחקרו מוסיף נדבך חשוב ונסתר עד כה על הווי החיים בארץ בצילם של הסכסוכים.
עם עובד
מאת: אסתר מאיר-גליצנשטיין
תיאור: "מרבד הקסמים", המיתוס על עליית יהודי תימן, מציג את יהדות תימן כקהילה עתיקה ואותנטית, דתית ומשיחית, אשר במשך אלפיים שנה נשאה עיניה לציון. בבוא הבשורה על הקמת מדינת ישראל קמו היהודים כאיש אחד ונטשו את תימן אשר בה חוו שנאה, דיכוי ועוני. הם נהרו בהמוניהם אל עדן, ומשם הועברו לישראל ברכבת אווירית אשר נשאה אותם על פני יותר מאלפיים וחמש מאות קילומטרים – ממחשכי "ימי הביניים" אל המודרנה והקדמה. אבל סיפור עלייתה של יהדות תימן היה שונה בתכלית, שכן העלייה הייתה כרוכה במחיר אנושי יקר שנתן את אותותיו בחיי העדה התימנית בישראל במשך שנים רבות. עיון במסמכי התקופה השמורים בארגוני הג'וינט בישראל ובניו יורק ובארכיוני הסוכנות היהודית וממשלת ישראל מעלה שאלות נוקבות על אופן התנהלותו של מבצע "מרבד הקסמים", למשל: מה היו הגורמים למותם של מאות מהעולים בעת שהותם במחנה העולים בעדן? מדוע מרבית העולים, כשלושים אלף בני אדם, בכללם אלפי תינוקות וילדים, הגיעו לישראל חולים ותשושים מרעב ומחלות? איזה תפקיד מילאו ארגון הג'וינט, ממשלת ישראל והסוכנות היהודית במבצע זה, ומי היו אחראים לטרגדיה הקשה? מדוע נתפסת העלייה מתימן כסיפור של הצלחה בעוד שהמחיר הכבד מצביע על מבצע כושל? וכיצד הפך המבצע הכושל למיתוס של הצלה וגאולה אשר נקשר לא רק ביהודי תימן אלא בכל העליות מארצות האסלאם? ספרה של אסתר מאיר-גליצנשטיין הוא מחקר היסטורי מקורי ופורץ דרך. הוא מתבסס על אלפי מסמכים אשר מצויים בארכיונים שונים, ובעזרתם משרטט לא רק את הסיפור הטרגי של יציאת יהודי תימן אלא גם פרק חשוב בבניית החברה הישראלית ובעיצובו של אחד המיתוסים המכוננים של מדינת ישראל.
רסלינג
מאת: דוד שחר
תיאור: החינוך העברי בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היה בין הגורמים המרכזיים לקידום המטרות הציוניות. כבר מראשיתו פעלו חלוציו (המורים העבריים) לעיצוב דמותו של דור הבנים. מיתוסים לאומיים היו בין דרכי ההבניה של תודעתו האידיאולוגית והערכית של דור הבנים, בבחינת אמצעי לסגל לו השקפה ותפיסת עולם על פי האידיאות המרכזיות של הציונות. על פי תפיסה זו, תקופת בית ראשון ושני הובנו כמיתוסים מכוננים ותבניות עומק של תודעה היסטורית; הודגשו מיתוסים של גבורה והקרבה ומאבקים למען חירות לאומית; מיתוסים היסטוריוסופיים התוו "מעגל היסטורי" דטרמיניסטי; צויר מיתוס של דמות אנושית חדשה, דיוקן רצוי של דור הבנים הארצישראלי – "היהודי החדש" או "העברי החדש", והואדר מיתוס ה"מולדת" ו"זכותנו ההיסטורית על הארץ". מיתוסים אלה מתאפיינים ברטוריקה ריגושית, עשירה במבעים פיגורטיביים, עשירה במושגים ואופני מבע הטיפוסיים לשיח האידיאולוגי-ציוני, רטוריקה המתאפיינת בלשון מלאת פאתוס המשרתת את תוכנם וייעודם. ספרו של דוד שחר, מיתוס וחינוך, עומד על המיתוסים הלאומיים שעיצבו את עולם הערכים של דור הבנים בראשיתו של החינוך העברי בארץ ישראל, והם עתידים להשתרש בתרבות העברית בארץ ישראל בהמשך הדרך ולהפוך במידה רבה לחלק חשוב של תרבות לאומית זו. מנקודת מבט מחקרית הספר נותן מענה לשאלה מהם התכנים והמנגנונים היוצרים תודעה היסטורית לאומית וזהות לאומית בראשיתה של חברה לאומית מתהווה – הוא מהווה נדבך חשוב בבחינת דפוסי הזיכרון הקולקטיבי ובבחינת השימוש בייצוגי העבר בתהליך בניית האומה העברית בארץ ישראל.
רסלינג
מאת: אביבה אופז
תיאור: מכתביהם של איטה ומוטקה חדש פורשים עשרים שנה של דיאלוג זוגי. עשרים השנים שבהן מתנהלת ההתכתבות, החל מ- 1926 ועד 1946, היו שנים סוערות בהיסטוריה של העם היהודי ושל היישוב בארץ ישראל. מוטקה ואיטה חווים באופן אישי, פעיל ואינטנסיבי, לא תמיד מאותו צד של המתרס, את אירועי התקופה: עלייה שלישית, התיישבות בעמק, פלמ"ח, שואה, שרות בבריגדה, ראשית המאבק לעצמאות בארץ. בד בבד עם האירועים ההיסטוריים הללו הם מקימים משפחה. ההתרחשויות הדרמתיות מהדהדות במכתביהם, תוך השלכותיהן על התא הזוגי והמשפחתי.
לאחר שהקימו משפחה ובנו את ביתם בקבוצת כנרת איטה ומוטקה חיו בו מעט מאד בצוותא. שוב ושוב יצא מוטקה למשימות שונות, ואיטה יצאה את הבית, משום צורך בשינוי, ששב והציף אותה.
מערכת היחסים הנפרשת במכתבים הינה עלילה רוויית מתחים. היא נעה בריתמוס של עליות ומורדות דרמטיים ובין קטבים של אהבה לוהטת, חברות ושותפות מחד גיסא, כעס, מרירות, אכזבה ובגידה, מאידך גיסא.
ניתן לומר, כי בדיאלוג שמתנהל במכתבי איטה ומוטקה מצויה ההיסטוריה במובנה הפנימי והאותנטי. במכתביו של מוטקה מתועדות, מנקודת מבט אישית, ההתרחשויות ההיסטוריות הגדולות בהן היה מעורב באופן ממשי. על מכתביו שורה "רוח התקופה" - ערכיה והפאתוס שלה.
באופן שונה מתעדים גם מכתביה של איטה את התקופה ואת רוחה. היא מביאה אל המכתבים את עצמה ואת חוויית "יום הקטנות" ואחורי הקלעים של במת ההיסטוריה. במכתביה לא היה מקום לקלישאות רווחות ולא לפאתוס לאומי. כתיבתה נובעת ישירות מנהמת ליבה. בפער ובמתח בין שני ה"נוסחים" וה"לשונות", של איטה מזה ושל מוטקה מזה, – מהדהדת "רוח התקופה" ויש שימצאו בהם את צידו המייחד והמרתק של צרור מכתבי איטה ומוטקה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ראובן שהם
תיאור: כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,/ אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו./ הָלְכָה, הָלְכָה פְּלֻגָּה בַּלַּיְלָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת,/ פָּנַיִךְ, מוֹלַדְתִּי, הוֹלְכִים אִתָּם בַּקְרָב! ארבע שורות אלה שנכתבו בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה הפכו לקריאת הקרב הציונית מאז ועד היום. שורות ציוניות אלה הן חלק מההמנון שכתב אלתרמן עבור פלוגות השדה הידוע בשם "זמר הפלוגות", שכל ילד ישראלי ינק אותן בשעתו עם חלב אמו. שירי הזמר ההמנוניים מלווים את הישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה העשרים ועד היום הזה. במחקר ראשוני זה נדונים המנוני יחידות המתנדבים של בית"ר, אצ"ל ולח"י, הפלמ"ח, הפרטיזנים היהודיים, הבריגדה היהודית ובהמשך: המנוני הנח"ל וחטיבות השריון, הצנחנים, גולני, גבעתי, כפיר, המנוני הסיירות, מטכ"ל, שקד, שייטת 13, מגלן, דובדבן, כמו גם המנוני חיל הים, השלישות ודובר צה"ל – רובם מוכרים ומושרים, גם מחוץ לגדרות המחנות הצבאיים. אבל מה אנחנו יודעים על הטקסטים האלה באמת? מה הסיפור שהם מספרים לנו על עצמנו לאורך ציר הזמן? איך משתקפת ישראל מבעד לטוריהם? מהו הקונצנזוס הלאומי המשתקף בהם? מה קורה לקונצנזוס הציוני לפני מלחמת העצמאות ואחריה לאחר מלחמת סיני, מלחמת ההתשה, ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההתנחלות מעבר לקו הירוק? על שאלות אלה ואחרות מנסה מחקר חלוצי זה לענות באמצעות עיון בהמנונים הפורמליים והלא פורמליים של היחידות הנידונות כאן. טקסטים המבקשים להתוות את דרכו של הישוב היהודי לאורך הדורות. כל אחד מהם מבקש לתפוס מקום טוב על המדף הלאומי והצה"לי תוך שהוא מבקש, בו זמנית, גם ליחצ"ן את היחידה אותה הוא מהלל ומשבח ולהציגה לראווה בחלון הראווה של העם היושב בציון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חיים סעדון
תיאור: קובץ מאמרים זה חושף טפח מהפעילות הענפה וארוכת השנים של ארגון כי"ח ומהשפעתו על החיים היהודים, בעיקר בארצות האסלאם, בעת החדשה. למן הקמתו בשנת 1860 היה כי"ח הגורם היהודי הבין־לאומי החשוב ביותר, לפחות עד מלחמת העולם השנייה.

תרומתו ניכרת בחזון שהציב לעם היהודי במפנה המאות התשע עשרה והעשרים ובמערכת הארגונית הענפה שהקים. הארגון נאלץ לפלס את דרכו ולהוכיח את חיוניותו לקהילות היהודיות. המחברים שתרמו מאמרים לקובץ זה מובילים את הקוראים ביד אמונה בין הקהילות השונות ובין המאבקים שניהל הארגון למימוש חזונו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: נינה פינטו–אבקסיס
תיאור: בין שלוש התרבויות של טיטואן, בירתה של מרוקו הספרדית - התרבות היהודית, התרבות הנוצרית והתרבות המוסלמית - התקיימו יחסים מורכבים ברבע השני והשלישי של המאה העשרים, התקופה שבה מתרכזים המחקרים המוצגים בספר זה. היבטים שונים של יחסי גומלין בין־תרבותיים ניכרים בסיפורים על אודות מקום קונקרטי ובאגדות מקום, בטקסים, באמירות פואטיות מן הרחוב ובשפת החכתייה, שאותם בוחן הספר בשיטות ובמתודות מתחומים מגוונים: הפולקלור ולימודי התרבות, חקר הספרות העממית, הסמנטיקה והסוציולינגוויסטיקה.

פרקי הספר מוקדשים לחמש סוגיות מרכזיות מהווי חיי היהודים בטיטואן שלא נחקרו עד כה באופן ממוקד. הספר תורם גם לחקר מצבים בין־תרבותיים אחרים אשר התקיימו בעבר ומתקיימים כיום באירופה, בארצות הברית, בישראל ובמקומות אחרים בעולם, והוא מקנה תובנות חדשות על מצבים סבוכים הנובעים ממגעים בין תרבויות, באשר הן.
יד יצחק בן-צבי
מאת: זאב שיף
תיאור: עד קום מדינת ישראל היה אבא הלל סילבר (1963-1893) אחד המנהיגים הבולטים בתנועה הציונית. בעיני רבים הוא נחשב כיורש ראוי לוויצמן בראשות התנועה, וכמתמודד בעל תפיסה ציונית אידיאולוגית חלופית לזו של בן-גוריון וההנהגה הישראלית. בשיא כוחו, ערב הקמת המדינה, הוא נחשב כמנהיג היהודי האמריקאי הפופולרי ורב-הכוח ביותר, כאחד האדריכלים המרכזיים של המאבק המדיני להכרה במדינה היהודית. והנה, באופן פרדוקסלי, דווקא הצלחת המאבק הביאה כמעט באחת לסיום הקריירה הציונית המבטיחה שלו, ובראשית 1949 הוא נאלץ להתפטר מכל תפקידיו בהנהגה הציונית. עופר שיף מבקש לפצח את חידת נפילתו הפוליטית הפתאומית של אבא הלל סילבר. הוא מסביר זאת בקושי המובנה שליווה את מאבקו של סילבר למען תפיסה יהודית תפוצתית בתקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל. תפיסה זו אמנם ייחסה להקמת המדינה חשיבות עצומה, אבל התנתה חשיבות זו בהפיכת המציאות הריבונית היהודית לפיגום ושלב לקראת מהפכה תודעתית יהודית שתיאבק לא רק למען ביצור גבולות הקולקטיב היהודי, אלא גם למען תיקון של מנטליות ההסתגרות היהודית. בלשונו של סילבר, הקמת המדינה הייתה משולה לבניית חומות שעיקר תפקידן לבנות לגיטימציה וביטחון עצמיים שיובילו לפתיחות וליצירת גשרים, לחתירה למצב אידיאלי של ביטול עצם הצורך בקיום חומות לאומיות או תרבותיות. בניסיונותיו לשנות את סדר-היום הפוליטי של התנועה הציונית הובס סילבר כמעט ללא-תנאי. ברם, מבחינה אידיאולוגית נמשך מאבקו במהלך כל העשור ומחצה האחרונים של חייו. ניתוח המאבק, על קשייו וכשליו הפנימיים ועל נקודות העוצמה שבו, עומד במוקד הדיון של ספר זה. הוא מלמד שעל אף התבוסה הפוליטית, מדובר באופציה ציונית שלפחות מתחת לפני השטח עדיין עשויה להיות רלוונטית לדילמות שבפניהן עומדות גם כיום היהדות ומדינת ישראל.
רסלינג
מאת: גיא מירון, אנה סלאי, שלמה שפיצר
תיאור: עשרים המאמרים בקובץ זה מציגים פנים שונות של ההיסטוריה, התרבות והחוויה היהודית ההונגרית, והם מוגשים לקוראים בלשון בה נכתבו - עברית או אנגלית. השער הראשון בקובץ, "אמנציפציה והשתלבות", מציג פרספקטיבות היסטוריות שונות על השתלבותם של היהודים בהונגריה מאמצע המאה ה-19 ועד לאחר תקופת השואה. השער השני, "ציונות ואורתודוקסיה", מתמקד בפילוגים ובמאבקים הפנים-יהודיים משלהי המאה ה-19 ועד לאחר תקופת השואה. השער השלישי, "חינוך, תרבות וחברה", מציג מבטים שונים על החינוך, היצירה המדעית והתרבותית והלשון של היהודים בהונגריה ובקהילת יוצאי הונגריה בישראל בתקופה שלאחר השואה. הקובץ חותם בשער "אישים" שארבעת המאמרים בו מציגים דמויות שונות מעולמה של היהדות ההונגרית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: גור אלרואי
תיאור: הגיבורים המרכזיים בדרמה של כל הגירה הם המהגרים והמהגרות, דמויות בשר ודם, אלא שלא אחת דווקא הם מובלעים בהכללות מחקר שונות, מוצגים בספרי ההיסטוריה כחלק מגלי ההגירה ולפעמים אפילו נשכחים.
ארץ מקלט עוסק בהגירה לארץ ישראל בשנים 1927-1919 , בתקופת העלייה השלישית והעלייה הרביעית, אך אין הוא מתמקד בהגעת המהגרים לארץ ישראל, בקליטתם ובתרומתם ליישוב היהודי באותן השנים, אלא בשלבים הראשונים של תהליך ההגירה: בהתחבטויות שלהם אם להגר, מתי ולאן, בהתמודדותם עם המערכות המנהלתיות, בטלטוליהם בדרכים, ולבסוף — בהגעתם לארץ ישראל, לחוף יפו או חיפה. סיפוריהם האישיים של המהגרים היחידים הם מוקדו של ספר זה: הפליטים והפליטות מאוקראינה, מתימן ומאורמיה, ניצולי הפוגרומים והפרעות, בנים בלי בית, יתומים ואלמנות, נשים שנאנסו, פגועי הנפש; יהודים מן השורה, פולנים פושטי רגל שמטה לחמם נשבר, שורדי הרעב הכבד ברוסיה בתקופת לנין ובתקופת סטלין, ניצולי היבסקציה הבולשביקית; היהודים שבשולי החברה — אנשי המוסר הירוד, הגנבים, היצאניות, בעלי אשרות הכניסה המזויפות או חולי הנפש שחמקו מעינם הפקוחה של הרופאים. הם, במסעם המפרך — מי שסבלו באנייה ומי שחלו בדרך, מי שעוכבו בדרכם או נשלחו בחזרה, מי שמזוודתו נפרצה או נגנבה — הם, שעל פי רוב לא זכו להיכנס לספרי ההיסטוריה, אפילו לא כהערת שוליים, הם בלִבו של ספר זה. דרמת הגירה זו, שעלילתה רצופה עליות ומורדות, תקוות והצלחות גדולות, משברים ואכזבות מרות, היא חלק חשוב בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ובהיסטוריוגרפיה של הגירת היהודים במחצית הראשונה של המאה ה־ 20 .
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עמוס נוי
תיאור: ספר זה עוסק בקבוצה של משכילים בני ירושלים שפעלה מסוף המאה ה-19 עד תחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. אנשים אלה, אשר גדלו, חונכו, התעצבו ופעלו כמשכילים שוחרי ידע בתקופת השקיעה של האימפריה העות׳מנית ובתחילת ימי המנדט הבריטי, ראו את עצמם כמי שעתידים להיות עילית אינטלקטואלית מובילה בתנועת התחייה העברית, אשר תשלב השכלה ונאורות ״אירופית" עם תודעת-עצמי מזרחית של בני הארץ והמקום. ואולם בפועל הם מצאו את עצמם מתמקחים על תפקידם ומעמדם: בין מבט אירופי שראה בהם ״עדים״ – מקורות סבילים וילידיים של ידע גולמי – לבין דימויים העצמי כ״חוקרים״ משכילים אשר זיקותיהם התרבותיות המגוונות למורשת המזרח ולנאורות האירופית היו להם נכס תרבותי. הם ניסו להגדיר את עצמם מחדש, ללא הצלחה, בתוך ניגודים שנכפו עליהם – מזרח מול מערב, דת מול חילון, מסורת מול קידמה – ונאלצו לראות כיצד הם יורדים מנכסיהם הסמליים אל מול יחס אדיש או סולד ביחס לאוצרות הרוח של יהודי המזרח ועמי ערב, אשר בהיכרות אינטימית עם אורחות חייהם הם ראו, בצדק, הון סִמלי אשר ברשותם. בין חבריו של חוג זה נמנו, בין השאר, אברהם אלמאליח, יוסף מיוחס, ויחזקאל בנימין יהודה. הספר, המאורגן סביב הדיון בעבודותיהם המונומנטליות, מבקש להשיב לסדר היום המחקרי והציבורי אותם ואת יצירתם המחקרית הענפה והנשכחת ברובה, תוך כדי גילוי מחדש של חומרים רבי-ערך, בחלקם בלתי ידועים כלל.
רסלינג
מאת: רחל הרט
תיאור: הספר קרובים-רחוקים עוסק ביישוב היהודי כנושא ראשי וביישוב הערבי כנושא משני מבחינת מערכת היחסים ביניהם. במרכזו של הספר סוגיות שלא נחקרו עד כה והוא נועד להאיר פרקים בקורות היהודים והערבים ביפו ובתל אביב, פרקים אשר נעלמו מאתנו או שידיעותינו לגביהם מקוטעות ומעורפלות. הספר מנתח את המרכיבים השונים של הדואליות ביחסים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בין שתי הקהילות, יחסי תלות הדדיים מצד אחד והתבדלות והתארגנות קהילתית מצד שני. מניתוח זה עולה הבעייתיות של יחסי שכנות בתוך עיר אחת (יפו) ובין שתי ערים (תל אביב ויפו) במסגרת מכלול היחסים בין שני עמים השרויים במצב של תחרות אשר מתגבשת עם הזמן לעימות לאומי כולל.
מעקב אחר ההתפתחות והדינמיקה של מערכות היחסים בין יהודים וערבים ביפו, ולאחר מכן בתל אביב ויפו, מאפשרת להבין את מערכת היחסים הסבוכה בין שתי הקהילות ושני העמים. הספר בוחן את הדו-קיום היהודי-ערבי ביפו; בהקשר הזה נידונה השאלה עד כמה הצליחו המהגרים היהודים להשתלב בחייהם של התושבים הערבים בעיר, ואם בכלל שאפו להשתלב באוכלוסייה זו או שמא כל מבוקשם היה להתבדל משכניהם הערבים, בין בשל המחויבות האידיאולוגית שהביאו עמם לארץ ובין בשל המציאות התחרותית, תנאי החיים והעוינות שהתפתחו ביפו ובארץ-ישראל כולה.
ההיסטוריה והגיאוגרפיה של יפו ושל תל אביב הן ללא ספק פריזמה אשר מבעדה אפשר לבחון את היחסים בין הפרויקט הציוני לבין האוכלוסייה הערבית והיהודית הילידית של ארץ-ישראל. הן יוצרות מיקרו-קוסמוס של הנושאים והתהליכים הגדולים יותר שהגדירו את היחסים התוך-קהילתיים והבין-קהילתיים בארץ-ישראל במאות ה- 19 וה- 20.
דעת : מרכז לימודי יהדות ורוחרסלינג
מאת: נירית רייכל, טלי תדמור-שמעוני
תיאור: החינוך העברי במושבות בתקופה העות'מאנית מוצג כנדבך חשוב בתהליך של בינוי אומה בהיסטוריוגרפיה הישראלית.

מחברות הספר מבקשות לטעון כי אבני הבניין של החינוך הציוני, כגון הטיול, הגינה החקלאית, השירים בגני הילדים ועוד, הם תוצר של השתרגות בין אידאות חינוכיות אירופאיות לבין ניסיונות העיצוב של תרבות עברית מקומית. תהליכי ההשתרגות נבחנים באמצעות גישתה של ההיסטוריה הטרנס-לאומית (transnationalism). התבוננות באמצעות העדשה של ההיסטוריה המשתרגת, שהיא תת-קטגוריה של אותה גישה, מראה, למשל, כי הנורמה של חינוך ציבורי יישובי, שהיתה רווחת באירופה בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה, הועברה לארץ-ישראל העות'מאנית על ידי פקידות הברון רוטשילד וארגון יק"א. גופים אלה, שלא היו שותפים לחזון של חיבת ציון (והתנועה הציונית), מימנו את מסגרות החינוך העבריות שביקשו לחנך ולהטמיע תודעת מקום חדשה. התנאים הבראשיתיים ששררו במערכת החינוך העברית בארץ-ישראל יצרו מציאות של מעין מעבדה חברתית-תרבותית קטנה אשר מאפשרת לבחון באופן כמעט פרטני כיצד הביוגרפיה המקצועית ובתי הגידול השונים של המורים השפיעו על רכישת הידע שלהם ועל תפיסותיהם, וכן מאפשרות היא לבחון את דרכי אימוצה, הבערתה, עיבודה והתאמתה של אידאה חינוכית למציאות של ארץ-ישראל העות'מאנית במושבה. תהליכים אלה באו לידי ביטוי בין היתר במדיקליזציה של החינוך, ביצירת הכשרת מורים וגננות מודרנית, בעיצוב חינוך מתקדם (פרוגרסיבי) לגיל הרך עוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שרה זיו
תיאור: יעקב שכביץ (תר"ד-תרצ"ג) איש העלייה הראשונה שהתיישב בגדרה, הוא אישיות שנעלמה מהשיח ההיסטורי על תקופתו ודמות של הפכים. את הניגודים התרבותיים שתודעתו הכילה ביקש להפוך למשנה אחידה חדשה, איש חרדי משכיל וציוני זה ראה בציונות מצווה וחובה הנגזרת מן הדת וההיסטוריה היהודית. כ'איכר תלמודי' ראה בעבודת כפיים חקלאית משולבת בלימוד במקורות היהודיים דרך אוטופית להגשמת הציונות.

שכביץ, כותב ודובר דו-לשוני - יידיש ועברית, ביקש לייצר מרחב תרבות משותף לשתי השפות דווקא בתקופה של יחסים מתוחים ביניהן, בימים של תחייה לאומית שבחרה לבטא עצמה רק בעברית. כמי שביקש להיות מכונן פעיל של התרבות הלאומית בארץ ישראל, והציע 'עבודת קולטורא' שלא תחליף ישן בחדש, אלא תשמר את המסורות היהודיות בתוך חברת החלוצים בארץ ישראל בעת שהיא שעוברת שינויים דרמתיים, ניתן לאפיינו כ'חרש תרבות'. הודות לעבודת ליקוט מסמכים ביידיש ובעברית והעמדת ארכיון אד-הוק של מכתביו וכתביו, שרובם אבדו ומיעוטם שרדו במצב קשה לקריאה עקב פגעי הזמן, שנעשתה בידי ד"ר שרה זיו, מחברת הספר, ניתן לקורא העברית בימינו להתוודע לדמות ולתקופה מרתקות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ברוך כנרי
תיאור: יוסקה רבינוביץ' איש הקיבוץ המאוחד, חבר נען, מהמקורבים ביותר ליצחק טבנקין, היה עד נוכח במאורעות רבים וחשובים בתולדות הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות והארץ.
מבעד לעיניו חדות הראייה, בזיכרונו המופלג ובחדות הניתוח שלו באים לביטוי חדש וצבעוני מאורעות תקופה אפית בחיי הגולה המזרח אירופית בטרם השמדה במאבקים על דרכי בניין הארץ והקיבוץ.
במכתביו האישיים, המובאים כאן לראשונה בדפוס, מצטיירת דמותו המורכבת של יוסקה על אהבותיו, לבטיו ומחשבותיו – החל משנת עלייתו לארץ כנער צעיר ועד הגיעו לשיבה טובה, בקיבוצו נען.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמיר גולדשטיין
תיאור: כיצד הסביר ז'בוטינסקי את האנטישמיות? מדוע תמך בשיתוף פעולה של ציונים עם חוגים שנתפסו כשונאי ישראל? האומנם צפה את השואה והאם בכלל רלוונטית השקפתו לבני החברה הישראלית ולעם היהודי בימינו?
איש רב-כישרונות, גוונים וניגודים חושף במחקר מקיף זה אמיר גולדשטיין, המבקש לפענח בדרך שלא נבחרה את ה'אחר' הלא יהודי בתפיסת ז'בוטינסקי, את פרשנותו לתופעת האנטישמיות ואת מקומה בהשקפתו הציונית.
ז'בוטינסקי בלט בעיסוקו העקיב, השיטתי והאינטנסיבי באנטישמיות, בגילוייה ובמקורותיה. בעיניו הייתה זו בעייתן של החברות הלא-יהודיות כשם שהייתה בעייתם של היהודים שבתוכן חיו. לא זדון או רשע מעוררים אותה, כתב, אלא האנומליה שבה חיו היהודים באירופה, בעיקר במזרחה, בעודם שומרים בעיקשות על זהותם הנפרדת והנבדלת, מנותקים ממולדתם ההיסטורית וממסגרת חיים לאומית יהודית ממלכתית. מכאן גזר ז'בוטינסקי את הדרך למיגור או לצמצום האנטישמיות: הקמת תנועה לאומית יהודית המונית. רק בכוח תנועה כזו יהיה אפשר 'לנרמל' את היהודים, ובכלל זה את מערכת היחסים שלהם עם כלל העמים; להשתחרר מתרבות הגטו היהודי ומן היחס החשדני כלפי העולם הלא יהודי; ולהקנות ליהודים תפיסה לאומית ממלכתית, בוטחת ומשוחררת מפחדי העבר. משעה שיבינו כולם, יהודים ולא יהודים כאחד, את שורשיה של האנטישמיות, סבר, יכירו גם בכוחה של הציונות לצמצם אותה.
על חבל דק פסע ז'בוטינסקי. הוא דגל בהתחדשות לאומית תרבותית וביקש להזין ולהניע את בינוי האומה היהודית בכוח מקורות פנימיים חיוביים, ולא בכוחה השלילי של האנטישמיות. בה בעת לא עצם עיניו מראות והעריך כי יגברו ויחמירו גילויי שנאת היהודים, ועל כן קודרות היו, לפרקים קטסטרופליות, התחזיות שנשא בשנות השלושים באשר לעתיד שצופנת בחובה אירופה ליהודיה.
אמיר גולדשטיין סוקר ומנתח בדרך שלא נבחרה את הגותו ואת פועלו של ז'בוטינסקי מנעוריו ועד ימיו האחרונים, מהלך בין חסידיו הנלהבים של ז'בוטינסקי ובין מתנגדיו המרים בזהירות רבה ומאיר באור חדש דמות מרתקת, נושא מרכזי ותקופה חשובה בהיסטוריה של יהודי אירופה.
מכון ז'בוטינסקי בישראלמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: איליה לוריא
תיאור: מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית מוקדש לתולדותיה ולמאבקיה של חסידות חב"ד, שנודעה כאחד הזרמים החסידיים הבולטים והפעילים ביותר במרחב היהודי של תחום המושב ברוסיה ובארץ ישראל. במרכז הספר ניצבות השקפותיה החברתיות ופעילותה הפוליטית של הנהגת חב"ד נוכח המשברים הקשים שפקדו את יהדות רוסיה במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים. כל אלה נדונים בהקשר היסטורי רחב ובזיקה לתהליכים שאפיינו את החברה היהודית המסורתית ברוסיה באותה העת. מלחמות ליובאוויץ' עוסק בתקופת כהונתם של שלושה אדמו"רים — ר' מנחם מנדל (הצמח צדק), ר' שמואל ור' שלום דב בער (רש"ב) — שראשיתה בפיתוח מנגנונים ומוסדות חברתיים של חצר הצדיק ושל הקהילות החסידיות, וסופה בקריסת המסגרות החברתיות והפוליטיות של יהודי רוסיה במערבולת של מלחמת העולם הראשונה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. בכרך זה מחקרים בסוגיות חברתיות ורעיוניות במחנה הציוני הדתי, ובהן חידוש הסנהדרין בעקבות התחייה הלאומית, תפיסת המלחמה בהגות הציונית הדתית והזיקות הפמיניסטיות, האורתודוקסיות המודרניות והחינוכיות של הציונות הדתית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דפנה סליאר
תיאור: הספר עוסק בחקר כלכלת יהודי "רומניה הישנה"(הרגאט) בתקופת הזמן 1859- 1914, מטרתו המרכזית היא זיהוי המבנה הכלכלי של המיעוט היהודי, תוך בחינת מידת התאמתו לעקרונות ההתנהגות הכלכלית של מיעוטים בד"כ, ושל מיעוט יהודי בפרט.

המחקר מתבסס על חומרים סטטיסטיים-עובדתיים, שלוקטו בעבודת חלוץ ממקורות היסטוריים (ברובם ראשוניים). הממצאים מפורשים ומנותחים בעזרת מסגרת תיאורטית (מודל לניתוח כלכלת מיעוטים של סימון קוזנץ ומודל לניתוח תפקוד מיעוט אתני/דתי כ"אנשי ביניים" ), הנקבעת במבואות לעבודה.
הדיון נפתח בהצגת הגורמים שעמדו ברקע הפעילות הכלכלית של היהודים ברגאט: חלק-א' העוסק בגורמים הקשורים בארץ הקלט-הרגאט, מציג את תהליכי הקפיטליזציה, התיעוש והמודרניזציה, המבנה הדמוגראפי והסוציו-אקונומי, התנאים הפוליטיים והמשפטיים העוינים כלפי היהודים, ההגבלות הרשמיות על פעילותם הכלכלית ועוד. הגורמים הפנימיים, הקשורים במיעוט היהודי עצמו, מוצגים בחלק-ב' ונוגעים בעיקר למעמדם המשפטי, רמת השכלתם והכשרתם המקצועית, התמורות הדמוגרפיות ופעילותם הכלכלית בקווים כלליים.  חלק-ג', דן ביהודים, רומנים ו"זרים"(בני מעוטים אחרים) בחלוקה לחמישה ענפי פרנסה עיקריים: 1. סוחרים, אנשי ממון ומתווכים 2. בעלי-מלאכה 3. תעשיינים 4. עובדים בשרות הציבור ובעלי מקצועות חופשיים 5. חוכרי האחוזות החקלאיות והיערות.  בחלק זה נערך הדיון במבנה הענפי והמעמדי של היהודים, בהשוואה שיטתית לרומנים ולמיעוטים אחרים, תוך סקירת המקורות העומדים לרשות המחקר. התרכזות ומשקל הפעילים בענפים המקצועיים למיניהם נבחנת ב-5 פרקים נפרדים ברמת ענפי משנה ותת-ענפים, בעיר ובכפר. סיכום העבודה מציג את מסקנות המחקר, המרכזית שבהן מלמדת שנבדלות המבנה הכלכלי של יהודי הרגאט, במידה והתקיימה - נקבעה במידה מכרעת ע"י התנאים הנסיבתיים שבהם פעלו. ומכאן, שמבנה כלכלי של מיעוט עשוי להיות דומה לזה של אוכלוסיית הרוב בתנאי שיהא חופשי לפעול בהתאם לתנאי המשק הכלכלי בארץ הקלט, ולהיפך מכך: ככל שיוגבל בפעילותו , כך תתחזק נבדלותו הכלכלית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מיכל חכם
תיאור: ד"ר מיכל חכם היא חוקרת תרבות חזותית וחומרית. בספר נועז וחדשני זה היא מתחקה אחר הבנייתה של הזהות האשכנזית המודרנית באמצעות השיח שעסק בהסדרת מרחב הבית וחיי היומיום בימי המנדט ובשני העשורים הראשונים למדינה. לראשונה בחקר התרבות הישראלית, חכם ממפה את התמהיל המודרניסטי, האוריינטליסטי והקולוניאליסטי שממנו נוצקה קטגוריית זהות זו. במחקרה המקיף חכם בוחנת שלל מופעים שבאמצעותם עוצבה האשכנזיות המודרנית והוצגה לראווה בחלל הפרטי והציבורי גם יחד כמודל ראוי לאימוץ. היא מנתחת מנעד רחב של טקסטים – ספרות ועיתונות לילדים, ספרי הדרכה לארגון הבית, אוטוביוגרפיות, אוטופיות ציוניות, כרזות, איורים אדריכליים, יצירות אמנות, תצלומים ויצירות קולנועיות – שבכולם מופיעים ייצוגים של מרחב הבית ודייריו ומובלעות בהם הנחיות לניהול חיי היומיום. כל אלה מתכנסים תחת המטרייה המושגית החדשה: "שיח הדומסטיוּת הציוני".
הוצאת גמא
מאת: ענת גרנית-הכהן
תיאור: הספר מביא את סיפורן של כ-3,600 נשים יהודיות בגילי 45-18 מהיישוב בארץ-ישראל שהתנדבו לשרת בשני כוחות - אט"ס (ATS) – חיל העזר של חיל היבשה, ווא"ף (WAAF) – חיל העזר של חיל האוויר. הגיוס היה ביוזמת מועצת ארגוני נשים שבראשה עמדה הדסה סמואל, והנשים תבעו את זכותן להיות במרחב הציבורי. בין הנשים היו גם כ-120 אימהות, שחלקן עזבו משפחה וילדים קטנים כדי לשרת בצבא. רוב המגויסות שירתו במצרים, חלקן בארץ ישראל, בסוריה ובלבנון וגם באיטליה. המגויסות היו פקידות, מחסנאיות ועובדות בתי חולים וכמה מאות היו נהגות – משאיות ואמבולנסים. היו גם חברות בהגנה ובלח"י שביצעו תפקידים בלתי לגליים כמו הברחת נשק ועולים וזיוף תעודות חייל. שתי חברות לח"י אף היו מעורבות בהכנות לרצח של הלורד מוין בקהיר (נובמבר 1944).
יד יצחק בן-צבי
מאת: מרדכי אלטשולר
תיאור: יהדות במכבש הסובייטי מתאר את השפעתה של הדת היהודית בברית המועצות על הזהות הלאומית במשך יותר מעשרים שנה. במרביתה של תקופה זו היו הקהילה הדתית ובית הכנסת המוסדות היהודיים היחידים המורשים במדינה. אין תימה אפוא כי בפעילות של הקהילות ובתי הכנסת השתתפו בצורה ישירה או עקיפה המוני יהודים שלא היו שומרי מצוות כלל, ובית הכנסת היה המקום היחיד שבו הם יכלו לתת ביטוי לזהותם הלאומית, שהתעוררה בעקבות השואה. הספר בוחן כיצד תפקדו המוסדות הדתיים המוכרים, מה הייתה ההשפעה של הדת ומוסדותיה על הציבור היהודי הרחב, שרובו ככולו לא היה דתי, ומה תרמה הדת לקיום הלאומי היהודי בתקופה הנדונה. בחלקו הראשון של הספר נדונים, כמעט באופן כרונולוגי, השינויים במדיניות הסובייטית כלפי הדת בכלל והדת היהודית בפרט, ונבחנות דרכי ההתמודדות של הקהילות עם שינויים אלה. בחלקו השני נבחנים נושאים שונים, כגון: לימודי קודש, שחיטה, צדקה, אספקת מצות לפסח, מקוואות, ברית מילה ומצב בתי העלמין וחברות קדישא.
מן הספר עולה היחס המורכב שבין הדת לזהות היהודית בברית המועצות, 1964-1941.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: יעל זרובבל, אמיר גולדשטיין
תיאור: - מה חשף המחקר על הקריירה הצבאית של טרומפלדור ברוסיה? מה הייתה השפעתם של כתבי טולסטוי על תודעתו?
- מה אירע בקרב תל חי ומה היה מקומו במכלול האירועים באזור מנקודת מבטם של הערבים, הצרפתים - והבריטים?
- מדוע לא זכו שתי הנשים שנפלו בתל חי למקום משלהן בהנצחת תל חי?
- כיצד התייחסו למיתוס תל חי תנועות שונות ביישוב? ומה עמד ברקע הקטטות שאירעו במהלך העליות לתל חי בי"א באדר?
- איך התכתב ההומור שהתפתח סביב דמותו של טרומפלדור עם המיתוס?
- כיצד התגלגלה דמותו של טרומפלדור מהזמר העברי של ימי היישוב להיפ-הופ של שנות האלפיים? פרשת תל חי (מארס 1920) מייצגת צומת של הקשרים היסטוריים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. היא התרחשה בשלב מעבר מכריע בעיצוב פני המזרח התיכון והארץ וזכתה להנצחה מיידית כאירוע מכונן. המיתוס שהתפתח סביבה הסעיר את בני הדור, אך היה גם למוקדו של פולמוס פוליטי חריף ביישוב הציוני. ככל שהחברה השתנתה והמציאות הישראלית הייתה למורכבת יותר, חלו תמורות בתפיסת האירוע ההיסטורי ובמשמעויותיו של מיתוס תל חי. קובץ זה יוצא לאור לרגל יובל המאה לפרשת תל חי, והוא שופך אור חדש על פרשת תל חי לקהל המתעניין בתולדות החברה היישובית והישראלית במאה השנים שחלפו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: חיים סעדון
תיאור: ספר זה בוחן את מקומה ואת חשיבותה של הציונות בתוניסיה באמצעות עיון בשלוש קבוצות: החברה היהודית, החברה המוסלמית והחברה הקולוניאלית הצרפתית. הציונות בתוניסיה הייתה אפיק לביטוי של זהות יהודית מודרנית. היא נאבקה עם זהויות יהודיות מודרניות אחרות שאפיינו את הקהילה היהודית על מקומה בחברה היהודית. מאבקים אלה היו על הגדרת מצבה של יהדות תוניסיה ועל ההתמודדות עם האתגרים שניצבו בפניה בעידן הקולוניאלי הצרפתי ובתקופה של התחזקות הלאומיות בתוניסיה. כוחה של הציונות בתוניסיה הלך וגדל בזכות כוחה הארגוני של התנועה, דרכי פעולתה המודרניות והקונקרטיזציה של הזהות הלאומית שהציעה ליהודי תוניסיה. לשיא כוחה הגיעה התנועה לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר המאבק לעצמאותה של תוניסיה הלך והתעצם ושאלת הקמת מדינת ישראל נעשתה ממשית. בשנת 1947 ארגנו הציונים בתוניסיה את העלייה הבלתי חוקית המאורגנת הראשונה, שפתחה את העלייה הגדולה מצפון אפריקה והחלה את תהליך סיום הנוכחות היהודית בחבל ארץ זה. הספר סוקר את התפתחותה של הציונות מראשיתה ועד 1948 תוך ניסיון להבין את תפקודה של הציונות במציאות הקולוניאלית המורכבת.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אלעד בן-דרור
תיאור: בקיץ 1947 נחתה בארץ ישראל משלחת שמנתה 11 בני לאומים שונים, חברי ועדת אונסקו"פ. הוועדה נשלחה מטעם האו"ם לחקור את שאלת ארץ ישראל ולהגיש המלצות באשר לעתידה הפוליטי. חברי המשלחת שהו בארץ ישראל פחות מארבעים יום, אולם עבודתם שינתה את מהלך ההיסטוריה של העם היהודי ושל תושבי הארץ היהודים והערבים מקצה לקצה. לאחר חקירה מאומצת החליטו רוב חברי הוועדה לאמץ כמעט במלואן את התביעות הציוניות שהוצגו להם, והמליצו על סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל הקמתן של שתי מדינות ריבוניות ועצמאיות: מדינה יהודית, שתשתרע על רוב השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, ומדינה ערבית. שתי המדינות והעיר ירושלים, שיועדה בתכנית להיות בשליטת האו"ם, תחוברנה במנגנון שישמר את אחדותן הכלכלית. המלצות אלה היו הבסיס לדיון שהתקיים במושב העצרת השנייה של האו"ם ולאחר שינויים קלים הן אומצו על ידי העצרת הכללית ב-29 בנובמבר 1947, והביאו מבחינות רבות להקמתה של מדינת ישראל. ספר זה מציג לראשונה תיאור מקיף של פרשת ועדת אונסקו"פ, על מכלול ההיבטים הקשורים בה. המחבר מבקש להעריך כיצד עיצבה אונסקו"פ את מסקנותיה ומה היו התהליכים והמניעים שהביאו להמלצותיה הסופיות. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שחלקו נחשף כאן לראשונה, ומגיע למסקנות מרתקות ומפתיעות.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוסף קונפורטי
תיאור: הספר חושף בפני הקורא את תולדותיה של אחת הקהילות הקטנות והייחודיות בקרב יהודי אירופה – קהילת יהודי בולגריה. הדיון מתמקד בעיצוב הקהילה למן כינונה של מדינת הלאום הבולגרית (1878) ועד למלחמת העולם הראשונה. בתודעה הישראלית וגם בתודעתה העצמית של יהדות בולגריה, היא מצטיירת כקבוצה חילונית והומוגנית בעלת מאפיינים לאומיים חזקים, המייחדים אותה הן משאר הקבוצות ביהדות העות'מאנית ויהדות ספרד, הן משאר הקבוצות בחברה הישראלית. השינויים הפוליטיים במדינת הלאום הבולגרית החדשה הצמיחו הנהגה שחתרה להוביל את יהודי בולגריה לעבר הקדמה ולהשוות את מעמדם האזרחי והווייתם החברתית, הכלכלית והתרבותית לאלה של הקהילות היהודיות המתקדמות במרכז אירופה ובמערבה. הדגש בספר זה והפן המקורי שבו הוא חקר תפקידה של ההנהגה המסורתית במארג הכוחות ברחוב היהודי ובחינת מקומה בגיבוש לאומיותה של יהדות בולגריה. לקראת סוף המאה התשע-עשרה הופיעה בבולגריה התנועה הציונית שהתסיסה את הרחוב היהודי וקראה תיגר על שלטונה של ההנהגה המסורתית. הספר בוחן מחדש את מטרותיה של התנועה הציונית בבולגריה בשני העשורים הראשונים לכינונה, על רקע מאבק פוליטי חסר פשרות על ההגמוניה ברחוב היהודי, שניהלה נגד הממסד הישן. התודעה הלאומית של יהודי בולגריה התהוותה תוך כדי מאבק זה ולצד ההתמודדות עם האנטישמיות. הזינו אותה גם יחסי הגומלין עם העם הבולגרי ושאיפותיו הלאומיות שיהודי בולגריה היו שותפים מלאים להן.
יד יצחק בן-צבי
מאת: תמי קמינסקי
תיאור: בדרכן מספר את סיפורן של חברות קיבוץ עין חרוד שהובילו מהפכה מגדרית בקיבוצן והשפיעו על כלל החֶברה היישובית במחצית הראשונה של המאה העשרים. מי הן היו? אילו שינויים הן חוללו? ומה הייתה תרומתן לעיצוב החֶברה הקיבוצית והחֶברה היישובית? מייסדות עין חרוד – נשות העלייה השנייה, השלישית והרביעית, ראו את עצמן ככוח מוביל וחוד חנית של מהפכה מגדרית=ציונית במגוון תחומים. הן הדגישו את היעדר השוויון המעמדי והמגדרי בחֶברה ומתחו ביקורת על מצבן, עודדו נשים להתבטא ולממש את עצמן בחייהן האישיים והציבוריים ובה בעת האמינו בקבוצה ובחיים הקולקטיביים. ברוח זו הן חוללו שינויים הדרגתיים, צעד אחר צעד, בדפוסי העבודה בקיבוץ, בתפיסת המשפחה והאימהוּת ובתפקידן של נשים בהגנה על היישובים, והוסיפו לחתור להשגת שוויון זכויות וחובות לנשים בכל התחומים. ואולם דווקא בקיבוץ שביקש לחולל מהפכה בתפיסת הבית והמשפחה ולהחליף את התא המשפחתי בחיי הקולקטיב התקשו נשות עין חרוד להטמיע את רעיונותיהן ולשמֵר את הישגיהן הציבוריים והלאומיים. היחס אליהן היה חשדני, ונטו ללעוג להן על עסקנותן ועל התדמית ה"גברית" שיצרו לעצמן. הספר מגולל גם את מכאוביהן ואת התלבטויותיהן הסמויים והגלויים, הנחשפים בכתביהן שהשתמרו בעין חרוד. תמי קמינסקי מציירת בסגנון בהיר וקולח ביוגרפיה קולקטיבית שנשענת על מקורות ארכיוניים עשירים, מאירה את האירועים והתהליכים הציבוריים של התקופה והמרחב שבהם צמחו ופעלו נשות עין חרוד, ומוסיפה נדבך חשוב למחקר ההיסטורי של ישראל בכלל ולחקר נשים ומגדר בתולדות ההתיישבות והיישוב בפרט.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: דפנה הירש
תיאור: פעילות נמרצת לחינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה התקיימה בחברה היהודית בפלשתינה בשלושים שנות המנדט, שנים של הגירה ושינויים חברתיים, תרבותיים ואתניים ניכרים. מטרת הפעילות החינוכית הזאת הייתה להנחיל רפרטואר רחב של דגמי התנהגות והסדרת חיי היום-יום של הציבור בדרך שנתפסה כמדעית ורציונלית. 'האדם ההיגייני' זוהה עם תרבותיות, עם מודרניות ועם המערב, ובשיח הרפואי הוצגה ההיגיינה כרפרטואר של התנהגויות שהנחלתן נועדה לספק תשתית משותפת של תרבות חיי יום-יום לבני הקהילה הלאומית. חינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה בחברה היהודית בפלשתינה, בראש ובראשונה על ידי ארגון הנשים הציוניות האמריקני 'הדסה', היה אפוא חלק מתהליך בניית התרבות [העברית] ועיצוב 'אדם חדש', מודרני ומערבי; ואולם, בפועל הִבנה הפרויקט ההיגייני הבדלים והבחנות בין קבוצות בחברה הארץ-ישראלית, בראש ובראשונה בין 'יוצאי אירופה' ל'מזרחים', שצוירו כניגודו של האדם ההיגייני. הספר עומד על המתח שהתקיים בין תהליך בנייתה של תרבות לאומית ובין תהליך ההתמערבות, ומתמקד בגילוייו של המתח הזה בשיח ובפרקטיקה ההיגיינית בהתיישבות הציונית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אילן טרואן
תיאור: עיצוב ההתיישבות הציונית: דמיון ותכנון במבחן המציאות הוא סיפור מרתק על תכנונם והקמתם של מאות יישובים וצורות התיישבות שונות בישראל; על המתח בין האידאולוגיה, הכלכלה והאסטרטגיה הביטחונית ועל גלגולם של רעיונות. קרוב לשבע מאות נקודות יישוב, ובכלל זה קיבוצים ומושבים, ערי גנים, פרוורי גנים, ערים חדשות וערים גדולות שנועדו לשמש מטרופולינים, נוסדו בעקבות תכניות אזוריות, עירוניות ולאומיות שתכננו מוסדות ציוניים בשנים 1880–2000. עשייה מרשימה זו של מתכננים, אדריכלים, מומחים ממדעי החברה, אנשי צבא וביטחון, פוליטיקאים ומתיישבים, נעוצה ומוסברת בספר זה בכמה הקשרים ומעגלים: בהיסטוריה היהודית והציונית, בתולדות הסכסוך הערבי-יהודי ובהעתקת רעיונות אירופים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ראובן גפני
תיאור: בית הכנסת העברי בימי המנדט ובעשור הראשון למדינה היה אתר בעל משמעות דתית ולאומית כאחד, מוסד פעיל ותוסס בחיי הקהילות ובארגונן, ששיקף את ההוויה העברית בארץ ישראל ואת האירועים המרכזיים שהתחוללו בה באותה העת. כיצד הוקמו בתי כנסת ביישוב העברי החדש? מיהם האישים שעיצבו את חיי בתי הכנסת ואילו חידושי ליטורגיה, אדריכלות וצורות ארגון קהילתיות נוצקו בתוכם? 'תחת כיפת הלאום' משיב על שאלות אלה ואחרות: הוא מבאר את השמות החדשים שניתנו לבתי הכנסת, מנתח את בתי הכנסת של העדות השונות ואת זיקתם להוויה הלאומית, מזהה את הדמויות הבולטות והמובילות בעיצוב מחדש של אופיו המסורתי של עולם בית הכנסת, מצביע על חידושים במבני בתי הכנסת ועוד. 'תחת כיפת הלאום' הוא אף מחקר ראשוני שיטתי על אודות התפתחותה של הליטורגיה הציונית, ואנו למדים ממנו, למשל, על בחירת השפה, ההברה ונעימת התפילה, ועל תוכנן של התפילות הלאומיות הראשונות. בצד כל אלה מתחקה המחבר גם אחר צדו הכלכלי של מוסד בית הכנסת, ומקיש מדרכי מימונו על זהותן של דמויות המפתח שהיו מעורבות בחיי הישוב העברי ובחיים הדתיים עצמם. 'תחת כיפת הלאום' מעיד על מורכבותה של שאלת היחסים בין דת לחברה ובין דת ללאומיות בתקופת היישוב העברי המתחדש, על טיבן של ההשפעות ההדדיות בין המוסדות הלאומיים הלא דתיים מצד זה, ובין החיים הדתיים שהתפתחו בתקופת המנדט בעשור הראשון של המדינה מצד זה. המחקר בוחן את שנעשה בבתי כנסת גדולים וקטנים, חדשים וישנים, של עולים ושל ותיקים, בעיר ובכפר, ומתעמק בעיקר במספר בתי כנסת גדולים וייצוגיים בירושלים ובתל אביב, שעיצובם הלאומי השפיע על מאות בתי כנסת אחרים ברחבי הארץ. בד בבד הוא בוחן את ההתרחשויות בבתי כנסת שאוכלוסייתם נותרה אדישה או התנגדה לתנועה הלאומית. ספר זה מבוסס על מידע שנאסף מארכיונים מרכזיים וארכיונים מקומיים, ובהם גם של בתי כנסת, ושילובו בתיעוד אוראלי וחזותי. מחקר היסטורי גדוש ועשיר זה מאפשר לקוראיו להביט מקרוב על האופן שנחווית בו הלאומיות ונעשית לגוף של פרקטיקות יום-יומיות המוטמעות בפרהסיה הציבורית והלאומית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: גרשון דוד הונדרט, דימיטרי שומסקי, יונתן מאיר
תיאור: אסופת המחקרים עם ועולם, ובה עשרים מחקרים פרי עטם של עמיתים ותלמידים בני דורות שונים, מוגשת כמתנת הוקרה לפרופסור ישראל ברטל, מבכירי החוקרים במדעי היהדות, ממוריה הוותיקים של האוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מחקריו הרבים והמגוונים של פרופ' ישראל ברטל פרושׂים במרחב ובזמן – בין מזרח אירופה לארץ ישראל ובין המאה השמונה עשרה למאה העשרים. הקורא ימצא בהם את הפנים השונות של ההיסטוריה היהודית ושל התרבות היהודית בעת החדשה: ההשכלה, החסידות, הספרות העברית וספרות יידיש, הלאומיות היהודית על גווניה השונים, האורתודוקסיה, הציונות, ההגיוגרפיה, ההיסטוריוגרפיה ועוד. עם ועולם – שי לישראל ברטל כולל מאמרים בתחומי מחקריו של פרופ' ברטל. האסופה נחלקת לארבעה שערים: שער ראשון – ספרויות היהודים; שער שני – השכלה, חסידות, אורתודוקסייה; שער שלישי – ארץ ישראל, לאומיות, ציונות; שער רביעי – חברה, תרבות, זיכרון. את הספר מסיימת רשימת הפרסומים של ישראל ברטל.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: חנן חריף
תיאור: מימי 'חיבת ציון' בסוף המאה התשע עשרה ועד לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ניסו אישים ציונים ליישב את הסתירה שבין מוצאם וחינוכם האירופיים לבין תפיסתם העצמית כבני המזרח השבים לכור מחצבתם. אנשים אחים אנחנו: הפנייה מזרחה בהגות הציונית בוחן את הדרך שבה פיתחו הוגים ומחברים ציונים השקפות ששילבו בין ציונות לבין תפיסות על-לאומיות, מתוך שאיפה לשיתוף פעולה עם עמי המזרח, ובראשם ערביי ארץ ישראל. גיבוריו של ספר זה ביקשו לראות במרחב הערבי שבו שוכנת ארץ ישראל את מקומם הטבעי של היהודים, וראו ביהודים עם שֵמי השב אל מקורו שבמזרח, לחיות לצד אחיו לגזע. הם ביקשו למצוא ביהדות זיקה דתית ותרבותית אל האסלאם, וראו את העליות הציוניות לארץ ישראל כשיבה של בנים גולים מאירופה אל אסיה, היבשת המתעוררת לתחייה. רעיון 'תחיית המזרח', שהיה לו תפקיד מרכזי בתודעה העצמית הציונית, זוכה בספר לדיון ראשון מסוגו, לצד ניתוח חלוצי של התפיסות הציוניות הפן-מזרחיות. הספר מזמין למפגש עם הוגים מקוריים שקצתם טרם זכו לעיון של ממש, ומציג את כתיבתם כחלק מתופעה כלל-עולמית של הגות אנטי-אימפריאליסטית ופן-מזרחית שרווחה בקרב אינטלקטואלים רבים באסיה ובמזרח התיכון. מבט השוואתי זה שופך אור על צד על-לאומי נשכח בהגות הציונית, שפעלה בתוך המסגרות של זמנה ועיצבה לאורן את תמונת העתיד היהודי.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: עודד שי
תיאור: ספר זה הוא פרי המחקר המקיף ביותר על אודות תולדות המוזאונים והאוספים בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית. הקו המנחה בספר הוא שתופעת המוזאונים והאוספים בארץ ישראל הושפעה מן העניין של המערב הנוצרי האימפריאליסטי מזה, ומן ההתעוררות הלאומית היהודית מזה. הספר סוקר בהרחבה את הקמתם של המוזאונים ושל האוספים הציבוריים והפרטיים בארץ ישראל, מתוך שילוב גישות מתודולוגיות ובירור המניעים האידאולוגיים של מייסדיהם ואוצריהם, מקורות יניקתם, הנסיבות הסוציו-אקונומיות להיווצרותם, התפיסות, הרעיונות והתהליכים שהביאו לידי הקמתם, ותרומתם להתפתחות החברתית והתרבותית של החברה המתחדשת בארץ ישראל מראשיתה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. בהקשר זה נידונו המוזאונים והאוספים של אגודות המחקר האירופיות במנזרים ובכנסיות, המוזאון העירוני בירושלים, המוזאון הלאומי "בצלאל", ובית הנכות הפדגוגי של הסתדרות המורים. הספר עוסק גם בכל האוספים של האספנים הפרטיים, בהם האוספים הזואולוגיים והבוטניים שהעמידו, לאחר זמן, את התשתית להקמת מוזאונים ואוספים ציבוריים.
מוסד ביאליקאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הצג עוד תוצאות