מאת:
אמנון מגן, פנינה הילמן
תיאור:
במסגרת הפעילות הרחבה של "יד טבנקין", היה לנו ברור, שבמועד זה, שמונים שנה בערך להולדת חיים אנצו סרני וארבעים שנה להרצחו עלינו להתאסף ולשוחח עליו, על פעילותו ועל התקופה שבה חי ופעל. טבעי הדבר, שיום עיון זה מתקיים בגבעת ברנר, במשותף עם נצר-סרני.
סרני היה שותף בהקמת ובבניית הבית הזה, את הבית הזה הוא אהב, ממנו יצא לכל השליחויות ואליו היה שב. גם לשליחותו האחרונה יצא מכאן, זו שממנה לא שב הביתה.
חוקרי "יד טבנקיו" עוסקים בתיעוד ההיסטוריה שלנו ומתעמקים בתהליכים, בתופעות ובמיוחד בשורשים, שמהם צמחה תנועתנו, צמחה האידיאולוגיה שלנו, צמחנו אנו.
החוקר נתקל בעבודתו באישים הבולטים במיוחד, בהשפעתם על החלטות ועל מעשים, ובכך השפעתם על התהליכים בהיסטוריה. האם תמיד אלה היו החשובים בהשפעתם? האם לא היו אנשים אחרים, שלא עמדו על הבמה הציבורית ואינם מופיעים בפרוטוקולים, שלא כתבו מאמרים וספרים ובכל זאת היו חשובים יותר בהשפעתם על התהליכים, בהיותם פעילים בשטח? האם בהם לא נתחשב והם ישכחו?
על סרני אפשר לומר כבטחון, שאין סכנת העיוות בהערכת אישיותו קיימת. הוא עמד על הבמה הציבורית בתקופתו וגם היה בתוך החברה והעם, אחד מיני רבים. סרני היה הוגה מעמיק ופורה במחשבה ובביטוי וגם פעיל ומעשי בחיי היום-יום. הוא היה מחנך שמסקנותיו ודעותיו חייבו קודם כל אותו, ועל כן נהפך לסמל של ההגשמה העצמית, ללא פשרות... ועד תום.
בהתכנסות הזאת יש יותר מאשר העלאת סיפור חייו, הערכת פעולותיו וניתוח התקופה. יש בה גם התייחדות, זכרון, התרוממות רוח ועצב צורב על הסוף המר, המוקדם כל כר.