נמצאו 953 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דרור חוברה
תיאור: עם כיבוש תימן על ידי הטורקים בשנת 1872 נכללו תימן וארץ ישראל במסגרת מדינית אחת של האימפריה העות'מנית. המעבר לארץ ישראל היה חופשי וללא הגבלות. זיקתם של יהודי תימן לארץ ישראל, אשר באה לידי ביטוי בתפילה ובפיוט, לצד התגברות שנאת המוסלמים בתימן ליהודים בשל ההגנה היחסית אשר לה זכו מהממשל העות'מני, הביאו לאכזבה משוויון הזכויות אשר להם ציפו, כל זאת בהשוואה לקהילות יהודים אחרות שהיו נתינים ברחבי האימפריה העות'מנית.

ספרו של דרור חוברה בוחן את מצבם החברתי, הדתי והכלכלי של עולי תימן בירושלים בין השנים 1948-1881. יש בו תיאור הגורמים המייחדים את המשתכנים התימנים משאר האוכלוסייה בירושלים, כמו גם הרקע והמגמות שהובילו אותם להתיישבות בשכונות שמחוץ לחומה. הספר מספק תיאור של חיי החברה והדת בשכונות השונות של ירושלים, אשר כוללים עניינים שבין אדם לחברו לצד אירועים חברתיים ייחודיים. הספר מציג תמונה מקיפה ורחבה של מכלול האתגרים שעמם התמודדו החברים בקהילת עולי תימן בשכונות ירושלים.

דרור חוברה מצליח להעביר את תחושת החיים המקיפה של חיי קהילה יהודית, ייחודית, דתית – קהילת עולי תימן בשכונות ירושלים. הספר מספק תמונת חיים מקיפה של חיי קהילה שעמודי התווך שלה שזורים בתהליכי התהוות של מוסדות קהילתיים בעלי אופי יהודי. ספרו של חוברה הוא מחקר היסטורי מקורי, הוא מבוסס על מחקרים שפורסמו ועל ארכיונים מרכזיים ופרטיים במטרה לחשוף את קורות העולים בירושלים והשתלבותם בחיי המעשה.
רסלינג
מאת: עופר שיף, דוד גדג'
תיאור: שבעה עשר חוקרות וחוקרים ממגוון תחומי דעת בוחנים מחזות תאטרון ישראליים שעוסקים בשואה. הם רואים במחזות מעין כמוסות זמן שאוצרות דיאלוג בין מבטים שונים על השואה, כמוסות של שיח מורכב ומרובד בחברה הישראלית על השואה ועל זכרה. כיצד קבוצות שונות בתקופות שונות מגיבות להפיכת זיכרון השואה למסמן מרכזי של ה'אנחנו' הישראלי? מי מתריס, חברתית ופוליטית, נגד מקומה המרכזי של השואה בתפיסות הזהות הישראלית? עד כמה ההשתתפות במחזות השואה מסייעת לקבוצות שוליים בחברה הישראלית? כיצד התקבלו מחזות שואה שנכתבו והוצגו בארצות אחרות, תורגמו לעברית והותאמו לחברה בישראל? בשאלות אלה ואחרות עוסק ספר זה. בחינת השואה דרך התאטרון הישראלי סודקת את יסודותיהן של רבות מהבחנותינו השגורות, החוצצות בין זמנים, מקומות ומצבים. האסופה השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי מלמדת כי אין השואה אירוע היסטורי שאנו מתרחקים ממנו בהדרגה. נוכחותה עיקשת, מפעפעת ומתמידה בנו ובמקומותינו.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ליאור שטרנפלד
תיאור: הקהילה היהודית באיראן נמנית עם התפוצות היהודיות העתיקות ביותר בעולם. ואולם, למרות ההיסטוריה הארוכה והרצופה של יהודים על אדמת איראן, שנמשכת עד ימינו אלה, מעטים הם המחקרים האקדמיים אודות היבטים ותקופות שונות בהיסטוריה ארוכת שנים זאת. הדבר נכון במיוחד אם אנו משווים את מספרם והיקפם של מחקרים ופרסומים בחקר תולדות יהודי איראן עם אלה העוסקים בתולדות הקהילות היהודיות דוברות ערבית-יהודית, ארמית חדשה ולדינו שהתקיימו במשך מאות שנים בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. ספרו החדש והמקיף של ד"ר ליאור שטרנפלד, שעניינו חקר ההיסטוריה, החברה והתרבות של יהודי איראן במאה העשרים, מהווה תרומה משמעותית ומרעננת לחקר האוכלוסייה היהודית באיראן בעת החדשה. תוך שימוש זהיר ומדוד בקשת רחבה של מקורות ראשוניים ומשניים בשפות הרלוונטיות, ביניהם דוחות ותכתובות של גופים וסוכנויות מדינתיות ובינלאומיות, ארכיונים, כתבי עת ועיתונים, ביוגרפיות, ספרי זכרונות, ראיונות אישיים, סרטים, ועוד, הספר מציג ומנתח את ההיסטוריה המורכבת ורבת הפנים של יהודי איראן לאורך המאה העשרים. ארבעת פרקי הספר ופרק המסקנות דנים בחברה וברבדים של אוכלוסייה יהודית הטרוגנית במדינה שהייתה ועודנה נתונה בתהליך בלתי פוסק של תמורות ותהפוכות מדיניות, חברתיות ותרבותיות מאז המחצית השנייה של המאה התשע עשרה. הספר מיטיב לזהות ולנתח את השפעתם של תהליכים ותמורות לוקאליים ואזוריים אלה על החברה היהודית באיראן ושופך אור על הדרכים והאופנים שבהם אישים, קבוצות וארגונים בקרב האוכלוסייה היהודית במדינה עיצבו את זהותם והגדרתם העצמית יד ביד עם שמירה על זיקה עמוקה לחברה ולתרבות האיראנית מחד ולמורשת הפרסית-יהודית ולעולם היהודי מאידך. בצד יתר תרומותיו לחקר יהודי איראן בעת החדשה, הספר שופך אור על לא מעט הטיות ומוסכמות בלתי ביקורתיות שהשתרשו מזה שנים בהיסטוריוגרפיה הציונית ובקרב לא מעט חוקרים יהודיים בכל הנוגע לעברן, זהותן ומאפייניהן הקהילתיים והתרבותיים של הקהילות היהודיות בארצות האסלאם. כפי שהספר מסביר ומנתח ביד רחבה, לאורך המאה העשרים, וביתר שאת בשנים שקדמו למהפכה האסלאמית בשנת 1979, היוו יהודי איראן חלק אינטגרלי ופעיל בפסיפס החברתי, פוליטי, כלכלי ותרבותי של ארץ שבה נולדו, חיו ויצרו. תרגומו הנאמן והרהוט של המקור האנגלי בידי מר תומר בן אהרון מנגיש לקורא העברי מחקר חשוב ובעל ערך רב".
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
תיאור: "האל היהודי עבר תמורות רבות מאז נברא על-ידי הרבנים, והוא עדיין ממשיך לככב בצורותיו השונות בישראל של המאה ה-21. אך כמו היהדות הרבנית עצמה, הוא אל גלותי שאינו מצליח להשתלב ולמצוא את מקומו במדינה עצמאית ודמוקרטית. הוא לא יודע להתאים את עצמו לתנאים החדשים, ונציגיו אינם מוכנים לחשוב מחדש על מהותו ומעמדו של האל בחברה מודרנית, פלורליסטית וחופשייה. נוצר מצב, שהאל עצמו ממשיך להימצא בגלות בתוך הגאולה שהיא מדינת ישראל. לרוע המזל, ככל שהזמן עובר, ביחד עם נציגיו הרבנים לגוניהם, הופך האל לדמות זרה ולא רצויה עבור רבים."

היהדות כפי שאנו מכירים אותה היום, נולדה בתוך הקשר היסטורי-לאומי. לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל ללא מדינה, ללא מרכז פוליטי-חברתי או ישות ריבונית, ועל קרקע זו היהדות הרבנית צמחה ופרחה במסגרת של קהילות אוטונומיות ומפוזרות. מנהיגיה הרבניים הציעו דרך חיים שענתה על הצרכים הקיומיים של היהודים הגולים, והפרשנות הרבנית לתורה השתרשה והפכה לאבן פינה של הזהות היהודית מאז ועד ימינו. האם כעת, לאחר שתהליך הגאולה הסתיים עם הקמתה של מדינת ישראל, יש צורך ביהדות הרבנית במתכונתה הנוכחית? האם היהדות הרבנית יכולה להסתגל למצב שבו היהודים ריבוניים בארצם? האם היא יכולה לתת מענה אמיתי לצרכים הקיומיים של היהודי החי כיום בישראל?

כדי להיות עם חופשי במולדתנו, עלינו להתחבר לשורשי העבר המקראיים והרבניים, לינוק מהם את הרוח הערכית הנושבת מהם, ויחד עם זה, להתאים את עצמנו לעולם המודרני ולמצב בו אנו עם חופשי היושב במדינתו וריבון בה. עלינו לכתוב את תורת ישראל החדשה שתחבר את הישראלים אל הזמן והמקום ותעניק משמעות לעצם היותנו בארץ הזאת.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: שרה בנדר
תיאור: על עובדי כפייה ועל מחנות לעבודת כפייה בשטח הרייך ובשטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית, שבהם עבדו מיליוני אסירים מלאומים שונים, נכתבו מחקרים רבים. מדובר בסוגיה שהמחקר על אודותיה נמשך ושמעסיקה לא מעט אנשי מחקר. אולם, למעט מחקרם של כריסטופר בראונינג ופליציה קראי, טרם נכתב מחקר מקיף על שאר מחנות העבודה במחוז רדום. מטרתו של הספר להשלים את המחקר על 14 מחנות לעבודת כפייה שהוקמו עבור יהודים במחוז זה. הספר מבוסס ברובו על עדויותיהם של ניצולים ועוסק בחייהם של עשרות אלפי עבדים יהודים במחצית השנייה של מלחמת העולם השנייה בפולין.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: חנה משה
תיאור: סיפור נדודיו וחייו הסוערים של עזרא בנבנישתי, ותרומתו לחזון הציונות, מבית מדרשו של הרב יהודה אלקלעי, חזון שיבת ציון וחזון יישוב ארץ ישראל בעבודת אדמה כפתרון למצבו העגום של היישוב היהודי במאה ה־19 , הנסמך על כספי החלוקה, וכן תיאור המאבק כנגד המתנגדים לרעיונות אלה, רעיונות שגילמו במשמעם את המושג עזרה עצמית("לחבוש פצעיהם בעצמם"), נפרשים בספר זה ביריעה רחבה. בנבנישתי נולד בירושלים, גדל והתחנך בקושטא ובירושלים, ובגיל עשרים יצא למסע נדודים בבלקן ובערי אירופה. כ־ 15 שנים חי בבלגרד ובזמֶוּן הסמוכה, שם התוודע אל הרב יהודה אלקלעי, והיה מלווהו במסעותיו הלאומיים בשנים 1852 ו־1857 . בנבנישתי ערך והוציא לאור שני עיתונים: האחד, בפריז, עיתון רב־לשוני (עברית־צרפתית ולדינו) בשנת 1864, והשני, בירושלים, חבצלת, (בשפת לדינו), ב־1870-72 , בשיתוף עם חבריו, מיכל הכהן, ישראל ב"ק וישראל דב פרומקין שהוציאו בו בזמן את העיתון חבצלת בעברית. עיתוניו אלה שימשו לבנבנישתי כלי ביטוי לרעיונותיו וחזונו. בשנת 1867 שב בנבנישתי להשתקע בירושלים עם אשתו ובנו. במסגרת חֶברוֹת חֶסֶד שונות, ובעזרת חבריו לדרך במערכת עיתון חבצלת, פעל עזרא בנבנישתי בירושלים לטובת הציבור היהודי העני, "המון העם", כדי לחולל שינוי במצבו הקשה, וכדי ל"העיר על נחיצות החינוך לילדי ישראל" וההכשרה לעבודה יצרנית. כמורה, הציב מודל לחיקוי, בתי ספר לדוגמה שהקים, האחד בביירות ב־ 1879(ביה"ס "תפארת ישראל"), והשני בקהיר (1885). הבולטים מבין האישים הפעילים בהגשמת רעיון "שיבת ציון" עוד לפני פעילותו של חוזה המדינה, תיאודור הרצל, והמשולבים בסיפור חייו ונדודיו של בנבנישתי הם: ישראל ב"ֵּק, הרב חיים נסים אבולעפיה (חנ"א), הרב ראובן ברוך, הרב צבי הירש קאלישר, הרב יקיר גירון, ברוך בן יצחק מטראני, ישראל דב פרומקין, מיכל הכהן, מנחם פרחי, אברהם בן ישראל רוזאניס, קרל נטר, ואלעזר רוקח. חנה משה, המחְבַּרֶת, נינתו של עזרא בנבנישתי. מחקרה מבוסס על מסמכים ארכיונים שונים בארץ ובחו"ל, עיתוני התקופה העבריים, כתביו וספריו של בנבנישתי, ותמונות משפחתיות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורי ברייט
תיאור: היינריך שונפלד הוא אולי הכדורגלן היהודי הגדול ביותר שלא שמעתם עליו. ב-1924 הוא זכה בתואר ה"קאפוקנוניירה" – מלך השערים של הליגה האיטלקית – ושנתיים אחר כך הוא היה המבקיע המוביל של מועדון הפאר היהודי "הכח וינה" במסע המשחקים המפורסם שלו בארצות הברית. מאצטדיונים מפוארים בניו יורק ועד לדוכן אוכל בתוניס, מעמדת השוער בקבוצה וינאית קטנה ועד לעמדת החלוץ המוביל במועדון טורינו האיטלקי, היינריך שונפלד נדד בחייו בין ערים, מדינות ויבשות, עסק בתפקידים שונים, היה אהוב ומפורסם מחד גיסא והתחבא במחשכים מהכיבוש הנאצי מאידך גיסא. כל זאת כשלצידו תמיד נמצאת אשתו, אליזבתה, ושלושת ילדיו. היינריך שונפלד נולד בשנת 1900 ונפטר ב-1976, וסיפורו נשכח ונעלם לו במעטה הערפל של השנים. הספר הזה נכתב בתקווה לספר על היינריך שונפלד באופן המדויק ביותר שאפשר ולהשיב על כנם מעט מן הזיכרון ומקצת מן התהילה שלה זכה מלך השערים של איטליה לפני קרוב למאה שנים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: קלונימוס קלמיש ‬ שפירא
תיאור: ספר זה מביא את דרשותיו של ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, שנדרשו במהלך שנות השואה (ת"ש–תש"ב) בגטו ורשה,על פי כתב ידו אשר שמור במכון היהודי ההיסטורי בוורשה.
קובץ הדרשות נמסר ב'שנות הזעם', כלשונו של האדמו"ר, לארכיון המחתר־ תי 'עונג שבת' בראשותו של ד"ר עמנואל רינגלבלום, הוטמן בכד חלב ונמצא לאחר השואה.
כתב היד פוענח מחדש ויוצא כאן לאור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות.
האדמו"ר הגיה את דרשותיו מספר פעמים, מחק והוסיף, וצירף הערות בגוף הדרשות ובשולי הגיליון.
מהדורה זו עוקבת אחר השינויים הללו ומציגה את שכבותיהם השונות שנכתבו בזמנים שונים במהלך השואה.
האיגוד העולמי למדעי היהדותיד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורההמכללה האקדמית הרצוג - רשות המחקר
מאת: נתן שיפריס, טובה גמליאל
תיאור: קובץ מאמרים חלוצי זה נענה לקריאה המוסרית הבוקעת מפרשת חטיפת ילדים מקרב העולים, רובם מתימן, בעלייה הגדולה של ראשית קום המדינה; זהו עוול שהתרחש לצד מימוש זכויות אזרחיות ואידיאולוגיה לאומית. מדובר בהיענות אינטלקטואלית המגיבה למתחייב מתופעה סוציולוגית יוצאת דופן – שאינה רק קיצונית במונחי סבל וקורבנוּת אלא גם זרה ברחישתה התמידית, בהפצעותיה מעת לעת – כדי לשוב ולתבוע את מקומה של הפרשה ההיסטורית באקטואליה הישראלית. היענות זו, שקשה להגזים בחשיבותה, קשובה לכאב שאינו מרפה, לקריאה בגרון ניחר להרגיש את מצוקת ההורים שנעשקו מבעלותם הטבעית. על אֵם דרכם האינטלקטואלית בחרו חוקרות וחוקרים מתחומי דעת שונים להישמע לצו מצפונם כדי להתחקות אחר סימניה הבלתי נמחים של הפרשה, גילוייה ומופעיה. אסופת המאמרים המקיפה שלפניכם מיוסדת על מחקר, עיון, ומעל לכול – על מעורבות אקדמית חוצת גבולות תרבותיים ושיחיים המעוגנת בערכים של סובלנות וסולידריות. פריסתה של הפרשה על היבטיה הרב-גוניים – ההיסטוריים, הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים, המשפטיים, התקשורתיים והפסיכולוגיים – נועדה להעניק לחוקרים, לבני המשפחות, שהפרשה מהווה עבורם פצע מדמם, כמו גם לציבור הרחב, כלים ונקודות מבט להבנת נרטיב זה, כך שיהיה ניתן להצביע על המהמורות והמכשולים ולפלס דרך להכרה ממסדית בו ולתיקון.
רסלינג
מאת: איתי נגרי
תיאור: קיץ 1959 היה סוער בחיפה ולאורכה ולרוחבה של הארץ כולה. המחאה העדתית שפרצה בוואדי סאליב ב-8 ביולי, לאחר ירי שוטר ביהודי ממוצא מרוקאי, הציתה את האווירה הטעונה בשכונה החיפאית הישנה מרובת המדרגות והסמטאות הצרות. דוד בן הרוש, תושב השכונה שפעל למען תושביה חודשים קודם לכן, לקח את הנהגת האירועים לידיו. יידויי האבנים, המבנים והרכבים ההרוסים והשרופים, השוטרים והמפגינים הפצועים – אלה ועוד העידו על עוצמתה של המחאה העדתית בחיפה, במגדל העמק ובבאר שבע. ניסיונות הרגעה מצדם של שוטרים מיתנו במשהו את גובה הלהבות. הממשלה הקימה ועדת חקירה והטילה על המשטרה להפסיק את האירועים. היא ניסתה לצפות היכן יפרצו אירועים נוספים, ובמפנה החודשים יולי-אוגוסט הם פרצו שוב בחיפה. המהומות היו קשות – שוטרים ומפגינים אלה מול אלה. אבנים וחפצים כבדים הושלכו ברחובות ומהגגות לעבר השוטרים שהגיבו במעצרים ובשימוש באלותיהם. בן הרוש נעצר ונכלא לאחר שירה כדור מאקדחו כששוטרים הגיעו אל הדירה אשר בה שהה. הוא התמודד בבחירות לכנסת וכשל, אבל זכרו ופועלו לא נשכחו. המחאה החברתית אשר אותה הוביל הייתה לאירוע מכונן בתולדות המדינה והחברה הישראלית. השפעות המחאה ניכרו לאורך שנות ה-60 ועד לימי הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70; הן ניכרו בתקוות לשינויים שנמשכו זמן רב או שלא התממשו כלל; הן ניכרו גם בפינוי הבתים הרעועים הראשונים בשכונה ועד להתחדשותה רק לאחרונה. ספרו של איתי נגרי מספר את סיפורה של מחאת ואדי סאליב – מחאה חברתית-מזרחית שהחלה בשכונה אחת בחיפה והפכה להיות רעידת אדמה עדתית-חברתית שהשאירה את חותמה על החברה הישראלית כולה. הבנת סיפורה של המחאה והשפעותיה מהווה נקודת מפתח להבנתם של המפגש, המאבק והשילוב בין "מזרחיים" ל"אשכנזים" בישראל.
רסלינג
מאת: יצחק שדה
תיאור: הפלמ"ח (פלוגות המחץ), הכוח הצבאי של ארגון "ההגנה", הוקם בשנת 1941 ופעל עד קום המדינה, 1948.
יצחק שדה (1952-1890) היה מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. שדה שימש בתפקיד זה בשנים 1945-1941.

ספרו מה חידש הפלמ"ח ראה אור לראשונה בספרית פועלים בשנת 1950.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מוטי זעירא
תיאור: יגאל מוסינזון כתב את "חסמבה", את זה הכול יודעים. אבל מה באמת אנחנו יודעים על סיפור חייו הלא-מוּכּר והמפתיע?

הוא גדל במשפחה מסובכת, עם אמא לא יציבה נפשית ואבא בעל יומרות ספרותיות, שלא הצליח לממש את עצמו וסופו שהתאבד; ביחסיו עם אָחיו (בן אשתו הראשונה של אביו) היו שלובים אהבה, קנאה ותחרות; הוא היה איש של נשים, שהתחתן ארבע פעמים, ונולדו לו שישה ילדים משלוש נשים. יגאל מוסינזון נמנה עם ראשוני הסופרים הצעירים של דור הפלמ"ח (עם ס. יזהר ומשה שמיר), והיה הראשון בהם שזכה להכרה ולפרסום ספר משלו. כתיבתו היתה חדשנית ונועזת, וזכתה לביקורת על הארוטיקה היתֵרה שבה. הוא חיבר למעלה מעשרים מחזות, בהם "בערבות הנגב", "קזבלן" ו"אלדורדו". מחזותיו נגעו בסוגיות הנפיצות ביותר של החברה הישראלית ועוררו מחלוקות עזות. ועם זאת הקהל הישראלי נהר להצגותיו בהמוניו. הוא היה קיבוצניק (שעזב ברעש גדול את קיבוצו), מושבניק בבית-שערים, התגורר חמש שנים בניו-יורק – אך רוב חייו היה תל-אביבי. הוא היה מעורב במבצע פרטי ללכידת פושע נאצי בספרד של תקופת פרנקו; ידיד אישי של מרלין מונרו; דובר משטרת ישראל, עובד במחצבה, פועל בניין; וממציא פטנטים מקורי, שלא זכה להכרה. סיפור חייו של יגאל מוסינזון צבעוני יותר מכל עלילות חסמבה המופרכות ביותר שכּתב לאורך השנים. הספר שלפנינו מתאר את דמותו המיוחדת ואת תחנות חייו המפתיעות, מלידתו בעין-גנים בשנת 1917 ועד מותו בשנת 1994.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יצחק רבין
תיאור: יצחק רבין מספר על ילדותו, וזכרונותיו מבית אבא.
"…היום אני סבור, כי באותן שנות ילדות, שלא היו הכי נוחות, אבל היו יפות מאוד, גיבשתי בתוכי את הרגשת האחריות לתפקיד, את אהבת הנוף והארץ, ואת תחושת החברות."
”רואה אני את עצמי כאן כנציגם של אלפי מפקדים ורבבות חיילים שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים, כנציגו של צה״ל כולו.
יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק תואר דוקטור של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה. מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה, המסמלת את חיי התרבות? מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח? אלא שרואה אני בכבוד זה, שהנכם חולקים באמצעותי לחבריי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו”.
מתוך דברי רב־אלוף יצחק רבין במעמד קבלת תואר דוקטור כבוד – האוניברסיטה העברית ירושלים, 1967
הקיבוץ המאוחד
מאת: גולדה מאיר
תיאור: גולדה מאיר נולדה בשנת 1898 בקייב שבאימפריה הרוסית. בילדותה היגרה עם משפחתה לארצות הברית ובשנת 1921 עלתה לישראל. מאיר שימשה בתפקידים שונים בהנהגה הציונית ולאחר קום המדינה שימשה כשרת העבודה ושרת החוץ.
בשנים 1974-1969 כיהנה כראש ממשלת ישראל והיתה האישה הראשונה שמילאה תפקיד זה. היא עמדה בראש המדינה בזמן מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. מאיר הלכה לעולמה בשנת 1978. ספרה "בית אבי" ראה אור לראשונה בשנת 1972
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבנר בן-זקן
תיאור: ספרו פורץ הדרך של אבנר בן-זקן, קומוניזם כאימפריאליזם תרבותי, בוחן בפריזמה בין-תרבותית את התגלגלות התנועה הקומוניסטית במזרח התיכון בשנים 1919-1948. הוא חושף את המתח התרבותי בין קומוניסטים ארצישראלים שבאו מאירופה ובין קומוניסטים מקומיים, ערבים ויהודים כאחד, ולראשונה מראה כי השיח המרכסיסטי נתפס כסוג של אימפריאליזם תרבותי. אך עניין זה לא נבע מהבדלים תרבותיים-פרסונליים בלבד. שכן האימפריאליזם התרבותי הוגבר בעיקר בשל הצגת השיח המרכסיסטי לא כתוצר של התרבות וההיסטוריה האירופיות, אלא כ"מדעי" ו"אובייקטיבי", וכתוצאה מכך גם כבעל סמכות אוניברסלית. במובן זה, ה"אמת המדעית-אובייקטיבית" של המרכסיזם החדירה מידה גדולה של שכנוע עצמי בקרב הקומוניסטים הארצישראלים, ולפיה ניתן לגשר על פערים תרבותיים, להפיץ את המרכסיזם ולהעביר את התרבות והחברה המקומיות טרנספורמציה תודעתית. שכנוע עצמי זה, בתמהיל משיחי עם מכלול של גורמים, יצר מציאות שנראית במבט לאחור פרדוקסלית משהו, ולפיה קומוניסטים ארצישראלים הסדירו את השיח המרכסיסטי המקומי ובו בזמן ייסדו, ניתבו וארגנו את המפלגות הקומוניסטיות במזרח התיכון. אולם התרבות הפוליטית הקומוניסטית לא הייתה הרמונית כלל וכלל: באמצעות פירוקם של המנגנונים של התגלגלות התנועה הקומוניסטית, בן-זקן מראה שמפגש בין תרבויות מעורר סנסציות של זרות הדוחפות לכיוונים שונים ומנוגדים. על כן, הטענה המרכזית של ספר זה היא שתפיסות פוליטיות "אינטרנציונליות" אינן בהכרח נתפסות כניטרליות מבחינה תרבותית. זאת ועוד, הזרות התרבותית, השזורה כחוט השני בהיסטוריה של היחסים שבין קומוניסטים ארצישראלים לערבים, היא זו שעוררה ועיצבה את הניסיונות השונים להפיץ את הקומוניזם במזרח התיכון. בן-זקן מבקש, אפוא, לכתוב באופן שונה את ההיסטוריה של הקומוניזם במזרח התיכון, כלומר לכתוב אותו כהיסטוריה של המאבק להתאמה תרבותית של השיח המרכסיסטי. הוא מסמן את קווי המתאר של היסטוריה זו דרך הניסיונות המגוונים – של הקומינטרן, ברית המועצות, הקומוניסטים הארצישראלים והקומוניסטים הערבים – להציג, להתאים ולפעמים אף לדחות תרבות פוליטית אינטרנציונלית.
רסלינג
מאת: שלי פריד
תיאור: מאז היווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים במלחמת תש"ח התבססה המדיניות של ישראל על הציפייה והתקווה שעם השנים תצטמק הבעיה בלי שיהא צורך ממשי להתמודד עם הפליטים. הציפייה הזאת הייתה סבירה לשעתה, שכן מאז תחילת המאה ה-20 היו מיליוני פליטים באירופה ועשרות מיליוני פליטים באסיה. איש מהפליטים האלה לא זכה לשוב לביתו, ורק פליטים מעטים התיישבו מחדש בעקבות מדיניות מתוכננת. ברוב המקרים התפזרו הפליטים ובנו חיים חדשים בסביבות שנטו לקבלם. מדינת ישראל שאפה לכך שהפליטים הפלסטינים יקבלו פיצויים עבור רכושם הנטוש ויתיישבו במדינות ערב. עמדה זו הייתה מקובלת על דעת הקהל הישראלי, בפרט לאחר העלייה ההמונית של יהודים ממדינות ערב. העולם הערבי השתמש במצוקת הפליטים על מנת לגייס ביקורת נגד ישראל, אבל בירושלים עודדה הממשלה מדיניות של "הזנחה בלתי מזיקה" – בתקווה שהבעיה תיעלם, שכן בממשלה האמינו שכל התייחסות לבעיה רק תעצים את נוכחותה. הוגי דעות בעולם האקדמי ובעיתונות בארץ הפנימו גישה זו, ונושא הפליטים על שלל היבטיו לא זכה להתייחסות. כיום אנו מתקשים להבין את החלל שנפער במחקר בשל העדר ההתייחסות לנושא חשוב זה. ייתכן שהנושא היה כאוב מדי עבור הישראלים, מה גם שבאופן לא רשמי בעיית הפליטים הפלסטינים הייתה בגדר טאבו. לתחום בעייתי זה כיוונתי את שלי פריד והוא הרים את הכפפה בהתלהבות. הנושא סיקרן אותו וגם התאים לדעותיו הפוליטיות. בעיית הפליטים לא הייתה רק בעיה הומניטרית מדרגה הראשונה, היא הייתה גם מכשול לשלום, וייתכן שהבהרת המדיניות של ישראל הייתה מניבה תרומה כלשהי למציאת פתרון.
[רונלד צוויג, New York University]
רסלינג
מאת: ניר קידר
תיאור: מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם שלא אימצה חוקה בסמוך להקמתה. מה הסיבה לכך? האם ראש הממשלה דוד בן־גוריון באמת התנגד לחוקה כי לא רצה מסמך משפטי שיגביל את כוחו? וכיצד קשור הוויכוח על החוקה לשאלות המטרידות את החברה הישראלית כיום בעניין "חוק הלאום", הדמוקרטיה הישראלית, יחסי הצבא עם הדרג הפוליטי ומעמדה של מערכת המשפט? הספר בן־גוריון והחוקה שופך אור חדש על פרשת החוקה ומזמין את הקוראים לחשיבה אחרת על עיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: גור אלרואי
תיאור: בשעות הבוקר המוקדמות ביום שישי, 27 באוקטובר 1911, נשמע קול ירייה בחוות כינרת. הרועה אלכסנדר ברקנר כיוון אקדח אל ליבו ושם קץ לחייו. הכדור פילח את בית החזה ויצא מגבו. ברקנר גסס שעות ארוכות, גנח, צעק והתפתל. דקות אחדות לפני שנפח את נשמתו השתתק ועצם את עיניו. סיפור חייו ומותו של החלוץ אלכסנדר ברקנר נשכח, אך מתוך היומן שהותיר אחריו, ורואה אור כעת, מצטיירת ועולה דמותו המורכבת על לבטיה ועל מצוקותיה. כותב היומן לא היה ממנהיגיה הידועים של העלייה השנייה – נקודת מבטו היא של פועל פשוט החי בשוליה של החברה החלוצית וטרוד בצרותיו ובחולשותיו. כתיבתו חפה מכל תחבולה אידיאולוגית – ודווקא בזכות זה אפשר ללמוד מהיומן לא רק על קשייו שלו, אלא גם על קשייהם של בני דורו, בטרם עמעם או עיוות הזיכרון את המעשה ההיסטורי. סיפור חייו של ברקנר מרתק ונוגע ללב. יש לו חשיבות רבה להבנת תקופת העלייה השנייה כולה. לפנינו מקור היסטורי אותנטי המשקף את חיי הפועלים באותה העת: המפגש עם אנשי העלייה הראשונה, כיבוש העבודה והשמירה, האכזבה מן הארץ ומתושביה, הייאוש ומפח הנפש, התאבדויות וירידה מן הארץ. מחד גיסא, חוויותיו של ברקנר הן אישיות וייחודיות; מאידך גיסא הן חוויות קולקטיביות של דור, שעלה לארץ-ישראל בעקבות הקול הקורא של יוסף ויתקין ומות הרצל, ביקש לבנות את הארץ ולהיבנות ממנה ולהקים בה חברת מופת עובדת אדמה ודוברת עברית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יעקב בן–טולילה
תיאור: הקהילה היהודית של טיטואן נוסדה בידי מגורשים שבאו מספרד. בשנת 1860 כבשו הספרדים את העיר ועזבו אותה כעבור שנתיים. הם שבו אליה ב-1912, עם כינון משטר החסות הספרדי על צפון מרוקו, שנמשך עד 1956, שעה שזכתה מרוקו בעצמאות. יום כניסתם הראשונה של חיילי ספרד בשערי טיטואן מסמל מפנה בחיי היהודים בעיר. ב-1987 הייתה טיטואן כמעט ריקה מיהודים, בעקבות גל הגירה לישראל ולארצות אחרות שהתעצם אחרי עצמאות מרוקו. בקיץ אותה שנה, במסגרת סיור מחקרי, ביקר יעקב בן-טולילה בטיטואן. שם נתוודע לפנקס של החברה קדישא, שתועדו בו נפטרי הקהילה במשך קרוב למאה שנה. בחיבור זה המחבר מביא את תיאור הפנקס, את הרקע ההיסטורי, הסוציולוגי והתרבותי של הקהילה בתקופת ניהולו, תובנות שעלו מניתוח דרכי הרישום בו, ולבסוף את רשימת הנפטרים המלאה. מבעד לכל אלה ניבטת קהילת טיטואן בצבת תהליכים של נסיגה בהוויתה היהודית ושל כיבושי המודרנה בהשפעה ספרדית.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ראובן גפני
תיאור: לעברת את שרלוק הולמס הוא סיפור יצירתם הנפתל והמרתק של התרגומים הראשונים לעברית של סיפוריו הבלשיים של ארתור קונן דויל. הסאגה הספרותית, התרבותית והאידיאולוגית הנפרשת בספר עוקבת אחר הדמויות העיקריות שהיו מעורבות במהלך, בהן מתרגמים ועורכים, עיתונאים ומבקרים, מחזאים ומדפיסים. אגב כך, נדונות בספר אחדות מן הסוגיות העקרוניות שבהן התלבט עולם התרבות העברי באותן שנים: כיצד יש ליצור ספרות עברית לאומית חדשה? מה יש לכלול בה ומה להותיר מחוצה לה? מהו מעמדה של הספרות המתורגמת? ומה בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים בהקשר הלאומי? היבוא התרבותי של דמות הבלש הנודע לארץ ישראל בתקופת המנדט מוצג בספר זה על רקע הקשרו התקופתי: התפיסה האידיאולוגית שנלוותה ליצירת התרגומים הראשונים, הפולמוס המפתיע שנלווה לא אחת להופעתם, ומגוון האופנים הכתובים והמומחזים שבהם נעשה שימוש פוליטי בדמותו של הולמס בתקופה זו. המעקב אחר היווצרותם והתקבלותם של התרגומים הראשונים חושף גם את יחסו המורכב של היישוב העברי לספרות ולתרבות האנגלית, בתקופה שבה היחסים בין היישוב העברי לשלטון הבריטי בארץ ישראל היו ממילא מתוחים ומורכבים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אבי בראלי, אורי כהן
תיאור: עלייתן של קהילות שלמות מקרב יהודי ארצות האסלאם בשנות החמישים העמידה במבחן היסטורי ואמפירי את הרעיון שקיים קולקטיב לאומי יהודי אחד. נראָה כאילו התהום שרבצה בין חלקיה השונים של החברה ההטרוגנית שהתפתחה אז במהירות תמנע התגבשות של סולידריות בחברת המהגרים החדשה. אולם לא כך קרה. הספר מבקש לתרום לביאור הסיבות לכך שהחזוּת הקשה הזאת לא התגשמה - כלומר לתאר חלק מהבסיס החברתי־כלכלי ליצירתה של סולידריות חברתית ופוליטית בימי ראשית המדינה. הספר בודק את חתירתם של אקדמאים מהמעמד הבינוני האשכנזי לנצל את יתרונותיהם ולהרחיב את פערי השכר בינם לשאר העובדים, בעיקר עובדים מזרחים, ואת ההתנגדות רבת העוצמה של השלטון לשאיפותיהם. בהתנגשות בין שני הגורמים, ששיאה בשביתה כלל־מעמדית כושלת של האקדמאים בראשית 1956, נחשפו תפיסות מנוגדות באשר לתשתית החברתית־כלכלית והתרבותית הראויה לגיבוש הזהות הקולקטיבית של מדינת הלאום החדשה. הניצחון של שלטון מפא"י על האקדמאים היה בבחינת 'שירת הברבור' האחרונה של מפא"י כמפלגת פועלים. המעמד הבינוני, שמפלגת השלטון הכניעה בתחילת 1956, כבש אותה עצמה ממחצית שנות השישים והכתיב לה את דרכו החברתית־כלכלית, שנדחתה בעשור הראשון לקיום המדינה. הספר מתמודד אפוא עם טענה מושרשת במחקר הסוציולוגי וההיסטורי על עמדת השלטון כלפי המזרחים ועל שיתוף הפעולה של מפא"י עם המעמד הבינוני האשכנזי, ופותח צוהר חדש להבנת ההתגבשות המעמדית־עדתית של החברה והפוליטיקה בישראל.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ירון רז
תיאור: אליאס-אליהו ששון היה הבולט מבניה של הקהילה היהודית בדמשק. הוא היה הראשון מיוצאי ארצות ערב שזכה למעמד של ראש אגף במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ומאוחר יותר היה הראשון מיוצאי הארצות האלה שזכה לכהן כשר בממשלת ישראל. עד להשתלבותו במערך המדיניות והמודיעין החשאי של הסוכנות היהודית קנה ששון את שמו בכתיבה בעיתונות הערבית במזרח התיכון. החל משנת 1934 השתלב ששון בצוות הלשכה הערבית של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית. בשנים 1948-1940 כיהן כראש האגף הערבי במחלקה המדינית. בתפקידו זה היה ששון הדמות המרכזית בין העוסקים במה שכינו בני הזמן 'השאלה הערבית' לצידם של דוד בן-גוריון ומשה שרתוק. תרומתו הייתה הבולטת ביותר להקמתה והתפתחותה של קהילת המודיעין הישראלית ולמגעיה עם ארצות ערב. ערב הקמת המדינה הוא היה חבר במשלחת הציונית לאו"ם ולאחר מלחמת העצמאות מונה לתפקיד מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ. בשנים 1949-1948 היה חבר במשלחת ישראל לשיחות המדיניות עם ממשלת מצרים ושותף בתחילת המגעים עם ירדן. מאוחר יותר כיהן כציר ישראל בתורכיה, כשגריר ישראל באיטליה וכשגריר ישראל בשוויץ, וכן כיהן בממשלת ישראל כשר הדואר וכשר המשטרה. ששון היה הראשון מבין המדינאים הישראלים שהתריע לאחר מלחמת ששת הימים על המשמעות הדמוגרפית של סיפוח מאות אלפי ערבים למדינת ישראל ועל הסכנה שתיווצר מדינה דו-לאומית. במהלך שנות השישים התריע ששון כי זעמם של בני עדות המזרח על יחס הממסד האשכנזי אליהם עלול להתפרץ בצורה אלימה. הוא היה מהראשונים לחזות את תופעת הפנתרים השחורים. מיואש מיכולות להביא למפנה בדרכה החברתית והמדינית של מפלגתו, פרש מהממשלה ולאחר מכן מן הכנסת. שנים מספר היה מרותק למיטתו, עד לפטירתו ב-1978.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוחאי עתריה
תיאור: אל פרימו לוי ואל ק.צטניק, מהדמויות הבולטות ביותר בשיח השואה בארץ, מתייחסים בדרך כלל כאל שני הפכים גמורים: בעוד לוי כותב באופן שקול ומודע, משחזר ק.צטניק בכתיבתו את הטראומה. בספר שלפניכם מראה פרופ' יוחאי עתריה שתפיסה זו מוטעית מהיסוד, ושהקרבה בין פרימו לוי וק.צטניק גדולה בהרבה מכפי שאפשר לשער. עתריה מציע שכדי להבין טוב יותר את עולמם של הקורבנות ושל הניצולים עלינו לאחוז בשתי נקודות המבט: בעוד האחיזה בלוי, בזמן שקוראים בק.צטניק, מאפשרת לנו לשמור על עוגן בזמן הקריסה החוזרת ונשנית, האחיזה בק.צטניק, בשעה שקוראים בלוי, מאפשרת לנו להרגיש בתהומות הפעורות מתחת למשפטים הנקיים והמדויקים. היכולת של עתריה לאחוז בשתי נקודות המבט ולנוע ביניהן מאפשרת לו להגיע לתובנות עומק חדשות על עולמו של הקורבן ולזעזע מהיסוד את מה שנתפס כבר עשרות שנים כמובן מאליו. הספר מכיל קטעים מספריהם של לוי וק.צטניק, נוסף על קטעי מחקר ועדויות; כל אלה נארגים בכתיבתו המדויקת של עתריה ליצירה מטלטלת שיש בה בשורה של ממש.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דורית וייס
תיאור: שליחות בלבן מביא לראשונה את סיפור שליחותם של אחיות ורופאים במחנות עתלית, מאוריציוס, עָדֶן וקפריסין, אשר בהם נעצרו עולים ופליטים יהודים בדרכם לארץ ישראל בימים של טרום הקמת המדינה. היו אלה מחנות במושבות כתר בריטיות שהממשל הבריטי אמור היה לספק בהם מענה רפואי הולם. העובדה שבכל המחנות הללו ניתנו שירותי הרפואה והסיעוד בסיוע אנשים מהיישוב היהודי בארץ ישראל, כמו גם בכוחות עצמיים של הפליטים, הייתה גורם מסקרן ומדרבן למחקר שעליו מבוסס ספרה של דורית וייס. שליחות בלבן הוא תולדה של מחקר רחב היקף המתבסס על יומנים, מכתבים ועדויות נדירות של מי שהיו פעילים בשירותי הבריאות במחנות הללו בין השנים 1948-1940. במחנות שררו מצוקה ותנאי מחיה קשים, תזונה לקויה ומחלות, מציאות שאנשי הבריאות התמודדו איתה תוך מחסור מתמיד בכוח אדם, בציוד רפואי ובמשאבים כספיים. שמונה השנים שנבחרו למחקר מתחילות בראשית מלחמת העולם השנייה ומסתיימות עם קום המדינה. תקופה זו אופיינה באירועים היסטוריים משמעותיים בארץ ישראל ובעולם, אירועים שהשפיעו על המחנות, על הקמתם ועל סגירתם. סוף המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל הם נקודת הסיום של המחקר. בפועל, עבור שירותי הבריאות והסיעוד במדינה שאך זה קמה לא היה זה סיום "השליחות בלבן", שכן במובן מסוים הייתה זו רק ההתחלה של עיצוב שירותי הבריאות בישראל כפי שאנו מכירים אותם היום.
רסלינג
מאת: משה שמש
תיאור: ספרו החדש של משה שמש, מהנכּסה לעֻבּוּר, הוא השלישי בטרילוגיה שנועדה לתעד ולסקר את קורותיה של התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה מתוך התייחסות לעמדת מדינות ערב בסכסוך הערבי-ישראלי בשנים 1974-1949. תקופה זאת מתאפיינת בשני קטבים: מצד אחד התבוסה במלחמת 1948 – הנָכּבָּה הערבית-פלסטינית; מצד שני, "אל-עֻבּוּר" (חציית התעלה) – הניצחון האסטרטגי הערבי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים וההישג של התנועה הלאומית הפלסטינית בהחלטת ועידת הפסגה הערבית ברבאט (אוקטובר 1974): הכרעה ערבית בדבר היותו של אש"ף המייצג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. המחבר עושה זאת תוך כדי התייחסות להתפתחויות המדיניות בעולם הערבי ובזירה הפלסטינית, כהמשך לשני הספרים הקודמים בטרילוגיה: מהנכבה לנכסה: הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית, 1967-1957, והתחייה הלאומית הפלסטינית בצל משבר מנהיגות – מהמופתי עד שקירי, 1967-1937. שלושת ספרי הטרילוגיה נכתבו בפרספקטיבה היסטורית של מספר עשורים. מכאן שהערכת האירועים הייתה לעיתים קרובות שונה מהערכתם בזמן ההתרחשויות עצמן, כפי שסוכמו בדוחות דיפלומטיים, בספרי היסטוריה או בסקירות מודיעין והערכות שגובשו בזמן האירועים או בסמוך אליהם. המחקר הנוכחי מציב במרכזו את התפיסה באשר לקשר ההדוק בין התפתחות הסכסוך הערבי-יהודי (ציוני) ואחר כך הערבי-ישראלי, ובין התפתחותה, תוכנה ומרכיביה של התנועה הלאומית הפלסטינית מראשית צמיחתה במחצית הראשונה של המאה ה-20 עד ימינו. מחקר על הבעיה הפלסטינית (או התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה) ללא מחקר על הרקע הערבי והעמדה הערבית בסכסוך הערבי-ישראלי הוא כמו עץ בלי שורשים, ולהפך – חקר הסכסוך הערבי-ישראלי ללא חקר הסוגיה הלאומית הפלסטינית לוקה בחסר.
רסלינג
מאת: הר נוי שמואל
תיאור: ההיסטוריה המפוארת של צפת במאות האחרונות זכתה למחקרים רבים. מעט מהמחקרים התמקדו בצפת של מחצית המאה ה־ 19 ותחילת המאה ה־ 20 . בתקופה זו התרחשו אירועים ותהליכים משמעותיים שהשפיעו ועיצבו את עתידה של צפת. אחד התחומים המרכזיים שלא זכה למחקר נפרד ומעמיק הוא התפתחות החינוך בצפת. ספר זה, הסוקר בצורה מעמיקה ורחבה את התפתחות החינוך בצפת ביובל השנים 1870 – 1920 , מנסה לגולל את הסיפור המופלא של התפתחות החינוך בעיר, מחינוך אורתודוקסי־מסורתי לחינוך עברי לאומי. הספר מבוסס על מקורות שונים ומגוונים, שואב מידע ממאגרי מידע רבים, משלב גם שירים וציטוטים של הדמויות שפעלו בתחום החינוך בצפת באותן שנים, ומוסיף נדבכים חדשים לאירועים ההיסטוריים שהשפיעו על התפתחות החינוך בצפת. הספר מגבש לנגד עיני הקורא מסמך שיכול ללמד רבות על צפת ותושביה, על מערכת החינוך בה ועל מערכת החינוך בארץ ישראל של אותן שנים. הספר מיועד לתושבי צפת ולאוהביה, למתעניינים בתולדות ארץ ישראל בעת החדשה בכלל, ובהתפתחות החינוך בגליל בפרט, לאנשי חינוך, למורי דרך, לחובבי היסטוריה ולאורחים המתכננים ביקור בעיר צפת.
מאת: ואן דה פר סלמה
תיאור: סלמה ואן דה פֶּר היתה יהודייה הולנדית בת 17 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 נהפכה העובדה הפשוטה הזאת לעניין של חיים ומוות. אביה נתפס ונשלח למחנה עבודה, אמה ואחותה הסתתרו – עד שנבגדו ביוני 1943 ונשלחו לאושוויץ. פעמים רבות חמקה סלמה, כמעט באורח נס, מליפול בידי הנאצים. לבסוף, בצעד של התרסה והתקוממות, הצטרפה לתנועת ההתנגדות ההולנדית תחת השם הבדוי מרגרטה ואן דר קאוט. במשך שנתיים סיכנה "מרגה" את כל מה שהיה לה. היא צבעה את שערה לבלונד, נעזרה בתעודת זהות מזויפת כדי להתחזות לבת הגזע הארי ונסעה בכל רחבי הולנד כדי להבריח עלונים, להעביר מידע, להציע תמיכה ועידוד ולהפיץ את רוח ההתנגדות, או במילותיה, כפי שהסבירה לאחר מכן, "עשתה את מה שהיה צריך לעשות." ביולי 1944 אזל מזלה והיא נתפסה ונשלחה למחנה הריכוז לנשים "ראוונסבריק", שם שרדה בעזרת זהותה הבדויה. רק לאחר סיום המלחמה היא יכלה להחזיר את זהותה והעזה לומר שוב: שמי הוא סלמה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: אלי אבידר
תיאור: מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי? מאז קום המדינה ידעה ישראל מנהיגים משמאל, שגישושי השלום הנלהבים שלהם נענו בטרור ובשפיכות דמים, ומנהיגים מימין, שהכרזותיהם הלוחמניות שידרו לצד שני דווקא חולשה. אלה וגם אלה השיגו את התוצאות ההפוכות מאלה שקיוו להן. למה, בעצם? מה משבש בצורה כה מסוכנת את הדיאלוג שלנו עם העולם הערבי? האם באמת אין פרטנר, או שמא לא למדנו את שפתו? ספרו של אלי אבידר, 'התהום', מנסה להשיב בכנות ובאומץ על שאלות יסוד אלה.
אגם הוצאה לאור
מאת: אדית אווה אגר
תיאור: השנה 1944 ואדית אגר, רקדנית בלט ומתעמלת בת שש־עשרה, נשלחת לאושוויץ. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה מכריח את אדית לרקוד כדי לשעשע אותו, ולמען הישרדותה היא עושה זאת. ב־1945, כשהמחנה משוחרר סוף־סוף על ידי חיילי ארצות הברית, היא נשלפת מתוך ערמת גופות, כמעט על סף מוות. במשך עשורים רבים סבלה אדית מפלשבקים ומרגשות האשמה של השורדים, אך אימי השואה לא שברו אותה; למעשה, הם עזרו לה ללמוד להיאבק, לחיות באומץ ולפתח חוסן עצמי. שלושים וחמש שנים אחרי תום המלחמה היא חזרה לאושוויץ והצליחה סוף־סוף להירפא עד תום ולסלוח לאדם היחיד שעד כה לא הצליחה לסלוח לו – היא עצמה. ד"ר אדית אגר אורגת את סיפור מסעה האישי המרשים בסיפוריהם הנוגעים ללב של אנשים אחרים. לאורך עשרות שנים סייעה לרבים – אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית. בבסיס השיטה הייחודית של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: צבי צמרת, חנה יבלונקה
תיאור: העשור השלישי למדינת ישראל, השנים תשכ"ח-תשל"ח ( 1977-1967 ) היה עשור של שלוש מלחמות - מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים - ושל תמורות רבות בתחומים שונים: חברה; התיישבות; תעשייה ומשק; חינוך; משפט; עלייה וקליטה; יחסי החוץ ועוד. עשור זה השפיע השפעה משמעותית על כל שהתרחש במדינת ישראל מאז ועד ימינו. הכרך הנוכחי כולל 25 מאמרים אשר כתבו חוקרים בולטים בתחומים השונים: גאוגרפיה; היסטוריה; מדע המדינה; סוציולוגיה; המזרח התיכון; יחסים בינלאומיים; משפט; חינוך; אמנות; תאטרון; ספרות עברית; קולנוע; מגדר ותקשורת.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דורון מצא
תיאור: ביטול הממשל הצבאי בשלהי 1966 ותוצאות המערכה הצבאית של 1967 חתמו פרק בתולדות היחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים-פלסטינים ופתחו פרק חדש. אירועים אלה נעלו באופן סופי את שערי האפשרות לפתרונה המוחלט של "השאלה הערבית-ישראלית", ומנקודת מבטה של המדינה הם החריפו את הדילמה שנוצרה כבר עם שוך קרבות 1948 בין תכליותיה האסטרטגיות למציאות הנכחת המיעוט הערבי-פלסטיני בתחומה. התקבעות המיעוט בישראל הפכה לעובדה קיימת, בה-בעת שיכולתה של המדינה להמשיך לסמן את נבדלות המיעוט באמצעות קיר הברזל שהעמיד הממשל הצבאי, אשר התקיים כמעט שני עשורים, הפכה בלתי-אפשרית. בניסיון להתמודד עם הפער בין האידיאל למציאות, ובהיעדר חלופות אסטרטגיות אחרות, חתרה ישראל להמשיך לקבע את מעמד האוכלוסייה הערבית-פלסטינית כסוג של מובלעת הנוכחת במרחב הישראלי, אבל גם נבדלת ממנו בערכים שונים. ספרו של דורון מצא בוחן את האופן שבו הופעלה המדיניות הישראלית דרך ניתוח שדה השיח הפוליטי-ממסדי. מדובר באופן שבו דובר על המיעוט באמצעות מערכות מושגיות, הגדרות לשוניות ומונחים כמו "ערביי ישראל", "השתלבות", "גיס חמישי", "נאמנות" ועוד, אשר הפכו את השפה לכלי של מדיניות לכל דבר ועניין וקבעו מסמרות גם לעתיד. הבניית השיח הסתייעה ברשתות של המומחים לענייני ערבים אשר פיתחו את הידע על אודות המיעוט, ובאמצעותו כוננו את השיח, הפיצו אותו והעניקו לו פרשנות במרחב הציבורי, בעיקר אצל קובעי המדיניות. בתהליך זה בלט היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, "המלך הפילוסוף", שמואל טולידאנו, אשר ידע להסתייע בלימודי מזרחנות באקדמיה הישראלית והפך לליבה הפועם של רשת המומחים בנושא "הערבי-ישראלי". ספרו של מצא קושר בין ענייני שיח, ידע, שפה, מדיניות ומומחים. חשיבותו בכך שהוא מספק הצצה לא רק לאופן שבו עוצבה המדיניות דרך מנגנוני השיח, אלא גם להיגיון הפנימי העומד מאחוריה. במובן הזה יש בספרו של מצא כדי לסייע בפענוח הדינמיקה המאפיינת את יחסי המדינה עם המיעוט עד ימנו אלה.
רסלינג
מאת: משה בלע
תיאור: זאב ז׳בוטינסקי ((1940-1880 התפרסם כעיתונאי, סופר, משורר, מתרגם, חייל וכאחד מגדולי הנואמים בתקופתו, המרתק את קהל שומעיו בכל אחת משבע השפות בהן שלט.
מעל לכל היה ז׳בוטינסקי מנהיג פוליטי כריזמטי בעל חזון, אשר שמו נישא בפי כל יהודי אירופה שטרם השואה.

ז׳בוטינסקי היה תוצר מובהק של הליברליזם בנוסח המאה ה־ 19 שהטיף בלהט שווה לציונות ולתפיסת עולם הומנית-ליברלית. במרכז מאבקו הפוליטי עמדה התנגדותו לקו של ההסתדרות הציונית והדרישה להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, בה יראה כל יהודי באשר הוא את ביתו. ז׳בוטינסקי הקים תנועת נוער מפוארת - בית״ר - והעמיד במרכזה את רעיונות ההדר, הצבאיות והחלוציות. ספר זה כולל מבחר דברים מדבריו וכתביו ומהווה אוסף יחודי לרעיונותיו. גם היום, לאחר השואה ותקומת ישראל בארצו, נשארו רעיונותיו של ז׳בוטינסקי אקטואליים כביום כתיבתם.
מכון ז'בוטינסקי בישראל
מאת: צבי צמרת, יחיעם ויץ, זאב דרורי
תיאור: העשור החמישי תשמ"ח-תשנ"ח (1998-1988) הוא אחד העשורים העצובים ביותר בתולדות מדינת ישראל ואחד העשורים המעצבים שלה. זהו עשור שהיו בו אירועים קשים שייזכרו לדורות. ראשיתו באינתיפאדה הראשונה, המשכו במלחמת המפרץ ובמאות פיגועי טרור בארץ ובלבנון, ושיאו ברצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין שזעזע את יסודות המדינה והחברה. בו זמנית, זהו עשור מעצב שבו צמחה הכלכלה הישראלית ובו הופרטו חלקים גדולים של המשק; נחקקו חוקי יסוד ששינו את פני המשפט בישראל; נקבעו סטנדרטים חדשים לזכויות האדם, ובמיוחד לזכויות נשים וילדים; נחתמו הסכמי אוסלו והסכם שלום עם ירדן; עשרות מדינות כוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל (כולל סין והודו); ישראל התבססה כמדינת 'היי־טק' ופרצה לחלל; כמיליון עולים עלו מברית המועצות ועשרות אלפים עלו מאתיופיה. אין ספק כי בסיום העשור החמישי פניה של המדינה השתנו. על כל אלו – ועל נושאים נוספים הנוגעים לתקופה – מובאים בספר זה מאמרים מפי טובי החוקרים והחוקרות.
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים
מאת: יאיר דוד
תיאור: ‫ "בחטיבת מילואי צנחנים צה"לית הייתה מחלקת אנשי מילואים שהתנהגה אחרת. שונה מכל מחלקה אחרת. אנשיה כינו את עצמם לעיתים המחלקה, לעיתים מחלקת סאגר. הם היו צנחנים, כעשרים אנשי מילואים שהתגייסו בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. רובם הוכשרו כנווטי טילי נ"ט קלים, טילים שיצאו משירות לאחר כמה שנים, והתפזרו ביחידות צנחנים שונות. לאחר מלחמת יום כיפור הם התקבצו יחדיו, מיוזמתם, מכמה מסגרות לוחמות, התמקמו בחולות של איסמעיליה, ליקטו טילים נגד טנקים מסוג סאגר שהותירו המצרים בחולות סיני ושיגרו כמה מהם על המצרים. גם אל לבנון הגיעו. הם השתתפו בלחימה במלחמת שלום הגליל ומיד עם תום הקרבות, אולי מעט לפני תום הקרבות, חזרו על דפוס פעולתם – חיפשו, איתרו ואספו טילי סאגר בדרום לבנון ושיגרו מהם על הסורים. הם דאגו למנות לעצמם מפקד מחלקה, שלא היה קצין; התנהלו ברמת המחלקה שלא על פי הפקודות; ניהלו שיחות על עתיד המחלקה על דעת עצמם ואף שזכו לתמיכה של מפקדיהם הישירים, המחלקה מעולם לא קיבלה בצה"ל הכרה רשמית כמחלקת לוחמה בשריון האויב.צה"ל ראה בהם לוחמי צנחים רגליים ותו לא". (מאתר האינטרנט של העורך). ‬
מאת: יאיר דוד
תיאור: ‫ "שנים שאני מתחבט בשאלה מה גורם ללוחם להמשיך ולהילחם, במשימה, במלחמה, ולאורך השנים. ביקשתי מחבריי, אלו שלחמו איתי יחד במלחמת יום כיפור, לשתף אותי במחשבותיהם בסוגיה. קיבלתי התייחסויות מרתקות. לבסוף הבנתי שעלי למצוא את התשובה בתוכי הסיפור האישי שלי" (מן המעטפת האחורית.).
מאת: מאיר חזן, מרדכי בר-און
תיאור: ובץ זה הוא היבול השלישי של פרויקט חקר החברה האזרחית במלחמת העצמאות. קדמו לו הקובץ 'עם במלחמה' שיצא לאור ב – 2006 והקובץ 'אזרחים במלחמה' שיצא לאור ב – 2010.

במרכז הקובץ הנוכחי עומדים תיאור וניתוח של מגוון ההתפתחויות הפוליטיות שהתרחשו בקרב היישוב היהודי הארצישראלי בשנות מלחמת העצמאות. הקובץ נחלק לארבעה שערים: השער הראשון עוסק בבחינת המסגרת החוקית והארגונית שהוקמה בהדרגה לאורך התקופה ושקבעה את התנאים שבהם תפקדו המפלגות השונות. השער השני מוקדש לדיון במרבית הגופים המפלגתיים שפעלו בזירה הפוליטית בתש"ח-תש"ט. נכלל בו עיון פרטני בהתפתחויות שחלו במפלגות שנבחרו לאספה המכוננת ובגורמים שהשפיעו על היערכותן ועל מדיניותן. בשער השלישי נדונים כמה ארגונים לא מפלגתיים, שהיו מעורבים באופנים מסוימים בחיים הפוליטיים באותה עת. השער האחרון מעניק ביטוי להשתקפותה של הפוליטיקה בספרות, בתאטרון ובהלכי הרוח של האזרחים.
מאת: משה יגר
תיאור: ספר זה מתאר את תהליך התהוותו של שירות החוץ של ישראל והתפתחותו ההדרגתית במשרד הראשי בארץ ובנציגויות שברחבי תבל. נסקרות כאן כעשרים השנים הראשונות של משרד החוץ, מקום המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים. היו אלה ימי שר החוץ המייסד משה שרת והמנכ״ל הראשון, ד״ר ולטר איתן; שרת החוץ גולדה מאיר ושר החוץ אבא אבן.
כרמל
מאת: אניטה שפירא
תיאור: אניטה שפירא כותבת בהקדמה לספרה האוטוביוגרפי: "רק על עצמי לספר לא ידעתי", אך הקריאה בספר מעידה כי מי שעלה בידיה לחשוף את צפונותיהם של אבות מייסדים וראשי היישוב יודעת גם יודעת לספר על פרשת חיים שתחילתה כאב וניתוק וסופה תהילה. על מה ש"היה" לה היא מקפידה לספר בלשון זהירה ורגישה, אך היא רק מעצימה את היריעה.

שפירא כבשה את קהל הקוראים עם הביוגרפיה הראשונה שהוציאה לאור – ברל. עתה, לאחר עשרה ספרים שכתבה ולאחר שהתחמקה כל השנים ממענה לשאלות אישיות שהִפנו אליה מראיינים מכל עבר, היא מספרת את סיפור חייה, הנטוע בסיפור התחייה הלאומית והסוגיות הקשות והמסעירות ביותר שעימהן התמודדו הציונות והיישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.

אניטה שפירא משלבת בספרה את סיפור חייה, השזור בתולדות התפתחותה של היסטוריונית מן המעלה הראשונה. בספריה ובתחומי העניין המגוונים שלה עלה בידה ליצור תמונה מקיפה של חברה בהתהוותה.

הסיפור הלאומי משתלב בסיפור האישי, ולקורא מוגש מסמך מאלף על פרק חשוב בכתיבה ההיסטורית במדינת ישראל ועל דרכה והתגבשות אישיותה של החוקרת.
עם עובד
מאת: מיכל גוברין, אתי בן-זקן, דנה פריבך־חפץ
תיאור: מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה משתנה? כיצד לעצבו כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? ומהו הזיכרון היהודי? שמונה עשורים אחרי מלחמת העולם השניה, ככל שמתמעט דור הניצולים, מתעצמת השאלה כיצד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. הדי השואה מוסיפים לרדוף את האנושות ונמשך המאבק על הנרטיב של הזיכרון.

עם סוגיות אלו התמודדה קבוצת מחקר במכון ון ליר בהובלתה של מיכל גוברין. אמנים, היסטוריונים, פילוסופים, חוקרי מוח ופסיכואנליזה, ספרות וקולנוע, בני שלושה דורות ומרקעים שונים חברוּ יחד לקהילה, וחלקו את תובנותיהם המקצועיות ואת סיפוריהם האישיים. הם דנו בריבוי מופעיו של השבר ובדרכי הבנייתו: איך לזכור בלי להִכנע לקרבניות? איך למזג את “האחריות לזכור” ב”לזכור באחריות”? תובנותיהם פורצות הדרך הובילו גם ליצירת ה”התכנסות ליום השואה”, אשר מאז 2017 מונחלת בידי מכון שלום הרטמן. ספר זה מביא את פירות המחקר במגוון קולות וסוּגות, תוך חשיפת המתח שבין הזיכרון הקולקטיבי לבין משקעיו של הזיכרון הפרטי. זוהי הזמנה לכל קוראת וקורא להוסיף את קולם האישי ולקחת חלק פעיל בעיצוב זיכרון השואה כאחריות מוסרית, חברתית ואישית – וכקריאה לחיים.
כרמל
מאת: אהרן עזתי
תיאור: התנועות הקיבוציות כתנועות וולונטריות חלוציות התמודדו עם השינוי שחל במעמדן ובתפקידן במעבר מיישוב למדינה. ספר זה עוסק בבחינת הפער בין השאיפות של התנועות הקיבוציות בנוגע לצבא לבין המציאות שבה פעלו בשנים 1948–1957. בספר נעשה ניסיון להשוות בין הרעיונות לבין המעשים בפועל של כל תנועה בפני עצמה בנושא הצבא ובין התנועות. הנושאים שנדונו הם דמות הצבא; השפעת הפעילות המפלגתית; הקשר בין עמדותיהן המדיניות של התנועות למצב הביטחון השוטף ולהגנה המרחבית; יחסן לנח"ל; הכנת בני הקיבוץ לשירות בצבא והתנדבותם לשירות ביחידות מיוחדות; ההתייחסות לשירות ממושך בצבא הקבע. השאלה שעלתה היא האם למרות ההבדלים האידאולוגיים, הארגוניים והמפלגתיים היו בפועל הבדלים ניכרים בין התנועות השונות (הקיבוץ המאוחד; הקיבוץ הארצי; איחוד הקבוצות והקיבוצים; הקיבוץ הדתי). המתח שבין הנטיות האוטופיות החברתיות לבין העמדות הפוליטיות שהשפיעו על התפיסות הביטחוניות מלווה כחוט השני את הספר.

במעבר מחברה וולונטריסטית לחברה המונחית על ידי השלטונות נקלעו התנועות הקיבוציות למערכת של סתירות, ואחת מהן הייתה תפקידן במערכת הביטחונית. השפעתן על עיצוב דמותו של צה"ל נכשלה במידה רבה. אמירת ראשי התנועות "לא יוכלו בלעדינו" הייתה שאיפה שבלב, אך לא התממשה במציאות. מדינת ישראל וצבאה התעצבו שלא בדרכן ולאור חזונן של התנועות הקיבוציות. אולם בצה"ל, בני הקיבוצים ממשיכים להיות בולטים מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. גם כיום הם משרתים כלוחמים איכותיים, והם בעלי נכונות להתנדב למשימות לאומיות לפני שירותם הצבאי ובמהלכו. רעיון ההתנדבות נהפך להיות לרכיב ראשון במעלה בדרג הלוחם.
מאת: יעקב שמיר
תיאור: המעבר מחברת יישוב וולנטרית למדינה ריבונית הביא לשינויים רבים, אשר מולם המשיך הקיבוץ להיאבק על דרכו להגשמת המפעל הציוני, אולם ללא הצלחה יתרה. ספר זה דן בפולמוס הרעיוני והפוליטי החריף שהתרחש בראשית ימי המדינה בין שתי דרכים שונות של ההגשמה הציונית: הדרך הממלכתית של המדינה בהנהגת בן גוריון, ומולה הדרך התנועתית של הקיבוץ המאוחד בהנהגת טבנקין. מכל שאלות התקופה מתמקד הספר ב"שלוש השאלות הגדולות" של ראשית המדינה: מבנה הצבא ודמותו, תפקידי ההתיישבות, עלייה וקליטה. שאלות שבהן נתגלה כוחה הריבוני של המדינה שאיפשר לה להגדיל את "נפח" ההגשמה. כלומר: את מספר העולים ואת היקף אמצעי הקליטה השונים; יישוב יותר אזרחים על יותר אדמות; בניית צבא גדול יותר המגייס אוכלוסייה רבה ומגוונת. מנגד, הקבה"מ, בדרכו הריאל-אוטופית, עמד על התרת המתח בכל שאלה בין התקווה המבוקשת, האוטופית משהו, לבין המציאות הקשה של ראשית המדינה: בין השאיפה הציונית לרכז את כל העם בארץ-ישראל, לבין מצוקות קליטתו במדינה; בין הרצון ליצור ארץ ואדם חדשים, לבין קשיי ההתיישבות דלת האמצעים; בין הניסיון לעצב "צבא אחר", לבין המבנה המאולץ של הצבא דל התקציב והאמצעים. טענת הספר- ובזה חידושו – היא שהקבה"מ הציע תיקון לדרכי השלטון ולא את חילופם. הספר מערער על הטענה המקובלת שהקבה"מ ראה עצמו אלטרנטיבה לשלטון והציע חלופות לדרך הממלכתית מפני שהחטיא את הבנת התקופה ובכך גם החמיץ את האפשרות לתרום למדינה. חידוש נוסף שבספר הוא המושג "ריאליזם ממלכתי", העומד במרכיביו השונים מול המושג "ריאליזם אוטופי.
מאת: רות לנדאו
תיאור: באביב 1944 עלו יהודי הונגריה בהמוניהם על רכבות שלקחו אותם ליעד בלתי ידוע. בסתיו 1944 נשלחה לאותו יעד גם שארית יהדות סלובקיה. היהודים, ברובם, לא ידעו מה צפוי להם. ההערכה היא שבשואה נספו 83% מיהודי סלובקיה (כ-70,000 בני אדם) ו- 68% מיהודי הונגריה (כ-565,000 בני אדם). איך ייתכן הדבר? איך יכול להיות ששנה לפני תום המלחמה מאות אלפי יהודים לא ידעו מה צפוי להם? האם איש לא ידע? ומה בדבר ההנהגות היהודיות? האם ידעו? ואם ידעו - מדוע לא הפיצו את המידע הזה, מידע שהיה עשוי להציל חיים רבים? ואיך ייתכן שמנהיגי הקהילות, כמעט כולם, נותרו בחיים בעוד שהציבור שלהן עלה ללא התנגדות לרכבות המובילות אותם להשמדה?

מחיר השתיקה של רות לנדאו מערער על נרטיבים שהתקבעו בחקר השואה; הוא מנסה להשיב על שאלות קשות אלה ועל עוד רבות אחרות. הספר, המבוסס על מחקר משווה מעמיק וביקורתי, בוחן את ההתנהלות של ההנהגות היהודיות בזמן מלחמת העולם השניה בשתי מדינות שכנות שחלקו תרבות משותפת - הונגריה וסלובקיה - ואת הקשרים ביניהן. הוא סוקר, בין השאר, את המוטיבציות האישיות, השנויות במחלוקת לעתים, של המנהיגים השונים - ביניהם גיזי פליישמן, אוסקר נוימן והרב דב וייסמנדל בסלובקיה, ואוטו קומוי, משה קראוס, יואל ברנד ורודולף קסטנר בהונגריה.
רסלינג
מאת: יצחק דהן
תיאור: גלי ההגירה מהמזרח למערב שאפיינו את המאה ה־20, הכרזת העצמאות של מרוקו, ההתעוררות הלאומית הערבית, הקמת מדינת ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי והמלחמות עם המדינות הערביות במחצית השנייה של המאה ה-20 – כל אלה הביאו לסופה של הקהילה היהודית במרוקו. אולם בשונה מקהילות יהודיות רבות בעולם המוסלמי, תהליך הניתוק ממרוקו נמשך קרוב ל-40 שנה, עובדה המעידה על הקשר המיוחד שהיה לקהילה זו הן עם יושבי הארץ המוסלמים והן עם בית המלוכה. קשר זה נמשך עד היום (2022) בארץ היעד החדשה. סוציולוגים והיסטוריונים רבים חקרו את עלייתם של 250,000 יהודי מרוקו שעלו לישראל במחצית השנייה של המאה ה־20, אולם על הגירתם של 100,000 יהודי מרוקו לארצות המערב נכתב מעט. ספרו של יצחק דהן מציע מסע אינטלקטואלי העוקב אחר יהודים ממרוקו אשר לאחר אלף שנות חיים במדינה זו, קמו במחצית השנייה של המאה ה-20 ונפרדו מערש לידתם: מקנס, פאס, מרקש וקזבלנקה. הם היגרו לפריז, לונדון, ז'נבה, מונטריאול וניו יורק, כמו גם למקומות אחרים, לא-נודעים מבחינתם, אשר שפתם ותרבותם שונות מזו שגדלו עליה. המחבר מציג את ארצות ההגירה, דוברות הצרפתית והאנגלית, וכן את מאפייניהן הייחודיים בתחומי החברה, התרבות והכלכלה, לצד הצגת פסיפס של אנשים וקהילות בעלי גיוון מרתק הנגזר מהשפעות מקומיות. ההיכרות מקרוב של קהילה זו, על תרבותה ומורשתה, הקלה על המחבר את כניסתו לשדה המחקר. כך התאפשר לו להתמקד הן בחקר הקהילות החדשות שיצרו המהגרים בארצות המערב והן בחקר הדרכים שבהן חיזקו המהגרים את זהותם הקולקטיבית על מרכיביה השונים.
רסלינג
מאת: אבשלום ארבל
תיאור: ספרו המרתק של ההיסטוריון אבשלום ארבל מבקש להסביר את מהותו והולדתו של הסכסוך היהודי-ערבי עם תובנות עכשוויות אשר עשויות להאיר באור שונה את המפגש הראשוני של התנועה הציונית עם האוכלוסייה הערבית, עם המציאות שהתקיימה בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בתקופה זו נערך המפגש הראשוני והרה הגורל, מבחינת שני העמים, בחבל ארץ זה; שנים שבהן נוצרו והתקבעו היחסים בין שני העמים, אשר השפיעו על עתיד המפעל הציוני, לצד הטרגדיה הערבית המקומית. המחבר בוחן וחוקר תקופה ראשונית זו, שכן ממנה ניתן להבין את פשר התהום שנפערה בין שני העמים, אשר לפחות מבחינה היסטורית-תנ"כית הם בני אותו אב. ספק אם מתיישביה הראשונים של התנועה הציונית היו מוכנים לקראת עימות עם שכניהם; שמא סברו המתיישבים הראשונים שהם מגיעים לארץ ריקה מאדם אשר ממתינה לגואלה ולהפרחתה, ולהפתעתם גילו שאינה ריקה מאדם, שנמצאים בה באופן קבע לא מעט תושבים אשר לא מקבלים כמובן מאליו את חדירת התושבים החדשים למרחביהם, ואשר ראו בהתיישבות הציונית מעין פלישה לא לגיטימית לאזור מגוריהם ולגזלת פרנסתם. תוצאת המפגש של שני העמים הובילה שלא ברצונם לראשית העימותים והסכסוכים שמשקפים את ההוויה הנידונה, שמוצגת בבהירות מחשבתית בספר זה, ואשר באה לידי ביטוי בשלושה היבטים עיקריים: התעלמות היישוב היהודי מתושבי הארץ הוותיקים; המפגש הבלתי נמנע ביניהם, וסכסוך הקרקעות שממשיך לרדוף את דרי המרחב עד ימינו.
רסלינג
מאת: עומר עינב
תיאור: אמנם משחק הכדורגל המודרני נולד באנגלייה, ובעיקר בבתי הספר המיוחסים שלה, אך הוא נפוץ במהירות לכל חלקי העולם. עומר עינב, מחבר הספר עומדים בשער, מספר לנו כי משחק הכדורגל הפופולרי הגיע לגבולות ארץ ישראל עוד בימי האימפריה העות מאנית. עם זה, אין ספק כי כיבושה של הארץ בידי הבריטים ב 1917 והנהגת משטר המנדט חוללו תפנית דרמטית במעמדו ובמקומו של המשחק. השלטונות הבריטיים קיוו שהמשחק יהיה אמצעי של קירוב לבבות בין הקהילות בארץ, הרחק מן הפוליטיקה והעימותים הלאומיים. תקוותם נכזבה, וברבות הימים לא היססו גם הם להשתמש במשחק ככלי לקידום מדיניות במיטב כללי ההפרד ומשול. יהודים וערבים נפגשו במגרשים ושיחקו כדורגל, אך שני הצדדים התקשו מאוד להרחיק את המחלוקות העדתיות והלאומיות מן השדה. ואכן, הניסיונות ללכד את השורות, להקים התאחדות כדורגל אחת רב לאומית משקפים, כמו שהמחבר מתאר, את שלבי היחסים בין הקהילות. עומר עינב כתב מחקר חלוצי מרתק על החיים בתקופת המנדט הרחק ממטות התנועות הלאומיות, ומחקרו מוסיף נדבך חשוב ונסתר עד כה על הווי החיים בארץ בצילם של הסכסוכים.
עם עובד
מאת: יצחק גרינברג
תיאור: במשך שני עשורים, בשנים 1975-1955 – כשר המסחר והתעשייה, כשר האוצר, כמזכיר מפלגת העבודה וכמושך בחוטים מאחורי הקלעים – היה פנחס ספיר דמות מרכזית, ובחלק מהתקופה הדמות המרכזית במשק הישראלי ובפוליטיקה הישראלית, עד נגיעה בתפקיד ראש הממשלה שאותו סירב לקבל על עצמו. בשנים הללו הוקמו והתפתחו עיירות הפיתוח, המשק הישראלי התעצם, נבנתה תעשייה מתקדמת, מערכת החינוך צמחה ונוסדו אוניברסיטאות, וישראל התפתחה כמדינת רווחה. במישור הפוליטי התחולל פילוג במפא"י, שהנהיגה את המדינה, ולאחר שנים אחדות הוקמה מפלגת העבודה. בתקופה הזאת התמודדה ישראל בשלוש מלחמות: מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בין שתי האחרונות התחוללה מלחמת ההתשה. בעקבות מלחמת ששת הימים הרחיבה ישראל את גבולותיה ולשליטתה נוספו יותר ממיליון פלסטינים. הספר שלפנינו מתחקה אחר מדיניותו הכלכלית והשקפתו החברתית של ספיר, כמו גם אחר מדיניותו בתחומי חוץ וביטחון וגישתו ביחס לשטחים הכבושים. הוא דן במנהיגותו הכלכלית ובהתנהלותו כשר המסחר והתעשייה ושר האוצר, ומבקש לפצח את סוד כוחו במפלגה בפרט ובפוליטיקה בישראל בכלל. בביוגרפיה כלכלית-פוליטית זו נבחנים הצמתים בצמיחתו הפוליטית של ספיר ודרכי הפעולה שנקט; יחסיו עם שורה של אישים – דוד בן-גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, פנחס לבון, יצחק בן-אהרן, משה דיין, שמעון פרס – והשפעתם בתהליך קבלת ההחלטות שלו. לעיני הקורא נפרשים חלקו ומעמדו של ספיר בתהליכים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו בישראל בעשורים הראשונים לקיומה; הגורמים והכוחות שהניעו אותו במאבקים הפנימיים במפא"י ובמפלגת העבודה ובמאבקים הבין-מפלגתיים; הטעמים לסירובו להיות ראש ממשלה ומעורבותו בפרשות שהסעירו את המדינה בתקופה הזאת: "הפרשה" במחצית הראשונה של שנות ה-60 ופרשיות כלכליות במחצית הראשונה של שנות ה-70.
רסלינג
מאת: אסתר מאיר-גליצנשטיין
תיאור: "מרבד הקסמים", המיתוס על עליית יהודי תימן, מציג את יהדות תימן כקהילה עתיקה ואותנטית, דתית ומשיחית, אשר במשך אלפיים שנה נשאה עיניה לציון. בבוא הבשורה על הקמת מדינת ישראל קמו היהודים כאיש אחד ונטשו את תימן אשר בה חוו שנאה, דיכוי ועוני. הם נהרו בהמוניהם אל עדן, ומשם הועברו לישראל ברכבת אווירית אשר נשאה אותם על פני יותר מאלפיים וחמש מאות קילומטרים – ממחשכי "ימי הביניים" אל המודרנה והקדמה. אבל סיפור עלייתה של יהדות תימן היה שונה בתכלית, שכן העלייה הייתה כרוכה במחיר אנושי יקר שנתן את אותותיו בחיי העדה התימנית בישראל במשך שנים רבות. עיון במסמכי התקופה השמורים בארגוני הג'וינט בישראל ובניו יורק ובארכיוני הסוכנות היהודית וממשלת ישראל מעלה שאלות נוקבות על אופן התנהלותו של מבצע "מרבד הקסמים", למשל: מה היו הגורמים למותם של מאות מהעולים בעת שהותם במחנה העולים בעדן? מדוע מרבית העולים, כשלושים אלף בני אדם, בכללם אלפי תינוקות וילדים, הגיעו לישראל חולים ותשושים מרעב ומחלות? איזה תפקיד מילאו ארגון הג'וינט, ממשלת ישראל והסוכנות היהודית במבצע זה, ומי היו אחראים לטרגדיה הקשה? מדוע נתפסת העלייה מתימן כסיפור של הצלחה בעוד שהמחיר הכבד מצביע על מבצע כושל? וכיצד הפך המבצע הכושל למיתוס של הצלה וגאולה אשר נקשר לא רק ביהודי תימן אלא בכל העליות מארצות האסלאם? ספרה של אסתר מאיר-גליצנשטיין הוא מחקר היסטורי מקורי ופורץ דרך. הוא מתבסס על אלפי מסמכים אשר מצויים בארכיונים שונים, ובעזרתם משרטט לא רק את הסיפור הטרגי של יציאת יהודי תימן אלא גם פרק חשוב בבניית החברה הישראלית ובעיצובו של אחד המיתוסים המכוננים של מדינת ישראל.
רסלינג
מאת: איאן לוסטיק
תיאור: ספרו של איאן לוסטיק, הפרדיגמה האבודה, מעלה את הטענה שכיום כל משא ומתן להשגת פתרון שתי מדינות בין הים התיכון לנהר הירדן נידון לכישלון ומזיק. היהודים הישראלים והערבים הפלסטינים יוכלו ליהנות מהדמוקרטיה שהם ראויים לה רק בעוד כמה עשורים של מאבק אל מול ההשלכות מרחיקות הלכת, אף אם במקורן לא היו מכוונות, של מציאות המדינה האחת הנוכחית. בזכות מחקר מדוקדק והמשגה רעננה הספר עונה על הקושי בשינוי דרכי חשיבה בעולם שמשתנה מהר יותר מההנחות הבסיסיות שמוצעות ביחס אליו. לוסטיק מראה כיצד השילוב של אסטרטגיית "קיר הברזל" הציונית, שהצליחה רק חלקית בהתמודדות עם הערבים, יחד עם התרבות הפוליטית הישראלית הרוויה במה שהמחבר מכנה "הוֹלוֹקוֹסטיָה", לצד ההשפעה הדומיננטית של הלובי הפרו-ישראלי על המדיניות האמריקאית ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי, כיצד כל אלה סיכלו את המאמצים לכינון מדינה פלסטינית לצד ישראל. עם זאת המחבר מצביע על כך שהתוצאות גם הכשירו את הקרקע למאבקים חדשים ול"בעיות טובות יותר", הן עבור ישראל והן עבור הפלסטינים. לוסטיק מתעקש שיש לקחת ברצינות את העובדה ש-14 מיליון אנשים חיים בתוך מדינת ישראל הדמוקרטית בחלקה. הוא קורא לנו להסב את תשומת הלב לדמוקרטיזציה של התחרות שמתעוררת כאשר קבוצות עויינות נאלצות להיות חלק מאותה ישות פוליטית, להגדיר מחדש את האינטרסים שלהן וליצור בריתות חדשות כדי להשיגם.
רסלינג
מאת: פנינה רוזנברג
תיאור: "זו תערוכת האמנות היהודית היחידה המתקיימת עתה באירופה". דברים אלה, שנכתבו בספר המבקרים של תערוכה שהתקיימה באחד המחנות בתקופת השואה, משקפים נאמנה את מצבם של האמנים הכלואים בתקופה זו. בשטחי הכיבוש הנאצי הוגדרו אמנים רבים כלא-רצויים, ויצירותיהם נאסרו לתצוגה. באירוניה של הגורל, המקום היחיד שבו יכלו האמנים המנודים ליצור היו המחנות, שבהם הפכה יצירתם לכלי מחאה. ספרה של פנינה רוזנברג, אשר מציג את המנעד הרחב של האמנות בתקופת השואה – מתיאורים ריאליסטיים של חיי היום-יום עד ציורי קומיקס חתרניים – הוא פרי מחקר ראשוני הבוחן את הפעילות האמנותית הייחודית הזאת, שבה משתקפים החיים מאחורי גדרות התיל.

השואה מוסיפה להיות נוכחת בעבודות אמנות בנות זמננו פרי יצירתם של אמנים בארץ ובעולם, גם אם על פי רוב לא חוו אותה אמנים אלה על בשרם. היצירות, אשר מקיפות את כל תחומי המבע האמנותי הפלסטי, משלבות לא אחת תצלומים ארכיוניים לצד תמונות הלקוחות מאלבומים משפחתיים ויצירות אמנות שיצרו אמנים בשואה, ובאופן הזה יוצרות דיאלוג מרתק בין היסטוריה לזיכרון.

עימות מרתק עם העבר מתקיים בעשורים האחרונים גם באמנות הנצחת השואה בגרמניה, אשר מבקשת באמצעות תרבות ההנצחה העשירה למלא את החלל העמוק שהותירה העלמתם של היהודים ממרחב הרייך השלישי. באמצעות מבעי ההנצחה, שהיו לחלק מנוף הזיכרון שלה, מתקיים עימות יום-יומי של התושבים עם צלו הכבד של העבר הנוכח במקום.
רסלינג
מאת: יוסי כהן
תיאור: בסמכות ובגמישות, ספרו של יוסי כהן, נותן לנו הזדמנות להחזיק ספר קטן המחזיק הרבה. בתשעה פרקים מרוכזים, בקריאה קולחת, נתוודע לסיפור חייו של ילד יהודי בבגדד, אשר הגיע לישראל בגיל 11 , ומאז התמודד, צמח, למד ושרת את מדינת ישראל במסלול צבאי, ואחריו - קריירה בתחום ניהול הסיכונים וטיפול בבטיחות וחומרים מסוכנים, בתעשייה ובגופים מוסדיים.

בשפה כנה וישירה יוסי כהן מתאר את חייו. כיצד התנהלו חיי משפחות העולים במעברת סקייה ממנה צמחה העיר אור יהודה? איזו תנועת נוער פעלה שם? כיצד נוהלה הדילמה בין מסורתיות לחילוניות? מה עשו יועצים ישראלים באוגנדה? איך הוקמה יחידת הגששים ורוכבי הגמלים הבדואית בצה"ל ועם מה היא התמודדה? כיצד נחוותה מלחמת יום הכיפורים על ידי מפקד הגשרים על תעלת סואץ תחת פיקודו של אריק שרון? מה היו קווי הפעולה של הממשל הצבאי בשכם? כיצד ממנפים ניסיון חיים פיקודי ליזמות עסקית-משפחתית? אישיותו, המשלבת לימוד מעמיק בכל נושא, יחד עם חשיבה יזמית מקורית לפתרונות מאתגרים, הביאו את יוסי להקים את חברת הזמט בע"מ, המתמחה בניהול סיכונים תעשייתיים וניטור חומרים כימיים. ספר זה, בסגנונו המאופק והמדוד, עשוי לרתק היסטוריונים צבאיים, סוציולוגים, מזרחנים, יזמים וחוקרי ניהול. לא חייב אדם להסכים עם יוסי כהן, כדי להכיר בחשיבותם ההיסטורית של מעשיו ושל יוזמותיו.
מילותיו של יוסי כהן, מזמינות אותך להתחבר, "...לא נמנעתי גם מלחלוק על גדולים ממני... תמיד ראיתי ותמיד אני רואה את האדם ואת צרכיו ואת המשימה, כחלק מהסיפור הגדול..." כיום, בשיאו של גיל התבונה, יוסי משקיף על עברו האישי ועל מהלכי הקיום והפיתוח של מדינת ישראל בהבנה ובהזדהות ביקורתית, כפי שרק אוהבי ישראל מסוגלים לה. יוסי כהן, תושב תל אביב, איש שראה עולם, שהיה בנקודות החיכוך והשיתוף בין יהודים וערבים, מביא כאן מסמך מקור היסטורי, מתוך עשייתו האישית ובחוכמת חיים הן מעיניו של הפיל, והן מהתבוננותה של הציפור העומדת על מצחו.
הצג עוד תוצאות