נמצאו 211 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: הדס עפרת
תיאור: ספר זה סוקר תופעה אורבנית, בין-לאומית ועכשווית, של התערבויות אמנותיות שמבקשות להשפיע ולחולל שינוי במרקם החיים בעיר. מדובר ביוזמות מקומיות של אמנים, מעצבים, קולקטיבים ומרכזי תרבות ואמנות בערים רבות בישראל ובעולם. הן מצליחות ליצור מצב אזרחי חדש ומתמודדות עם האתגרים החברתיים והמרחביים שמציבה המטרופולין הפוסט-מודרנית, ובכלל זה ערי לוויין ושכונות פריפריאליות. הרשויות למדו להכיר ביתרונות החשיבה של האקטיביזם האמנותי, השונה מאופני פעולה מקובלים, ונוטות לשתף עמו פעולה. שילובם של כוחות חוץ-ממסדיים היא ניצחונה של העיר היצירתית – עיר של תושביה ושל כל הפועלים בה.
רסלינג
מאת: אברהם עוז
תיאור: במחקר ראשון מסוגו בוחן אברהם עוז לעומקו את היחס בין התיאטרון העברי המודרני לבין הסיפֵּר שעליו מושתתת האידיאולוגיה הציונית. טענות היסוד של הספר הן שכמו בצמיחתה של כל תנועה לאומית משחר העת החדשה עד ימינו, מלווה גם אמנות התיאטרון את כינונה של תודעה וזהות לאומית, בין אם כנושאת דברה של ההגמוניה ובין אם כמתבוננת מהצד ולעיתים אף כגורם חתרני נגד ההגמוניה. בשל רצינות הקשר שנרקם בין העולם המימטי לבין המציאות בקונטקסט של כינון זהות לאומית, נבחן באופן ייחודי הקשר בין שיקוף הנרטיב הלאומי לבין הדרמה הרצינית, כשגולת הכותרת שלה היא הטרגדיה. שאלה זו הנה משמעותית במיוחד ביחס לסיפר הציוני אשר מתחילת דרכו היה אמור להתמודד עם דילמות מורכבות שנבעו מן ההקשרים המיוחדים של ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים, כמו גם מהסכסוך עם ישות לאומית מתחרה על טריטוריה משותפת.
ספר זה מתחקה אחר כמה נקודות ציון מרכזיות בדרכו של התיאטרון העברי: מהצגות החובבים הראשונות שהתקיימו במושבות העלייה הראשונה, ביפו ובירושלים, דרך מחזות שהוצגו בשנות המנדט הבריטי ומאז קום המדינה, כולל מספר מחזות מתורגמים אשר הנם רלוונטיים לנושאים הנדונים. דיונים מפורטים יותר מתקיימים במחזות דור בארץ, מחזאות השואה, לצד יצירתם של מחזאים כמו ל. א. אריאלי-אורלוף, עמוס קינן, נסים אלוני, חנוך לוין, יהושוע סובול, יצחק לאור ועוד. בכל הדיונים הללו נבחן היחס בין שאלות היסוד של הסיפר הציוני לבין הדרמה הרצינית, במיוחד הטרגדיה.
דעת : מרכז לימודי יהדות ורוחרסלינג
מאת: שמעון לוי
תיאור: בהיעדר מסורות דרמה ותיקות, נמצא התאטרון העברי החדש בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 במלכוד פורה ומרתק. עם תהליכי החילון והליברליזציה ביהדות הגולה ותחילת ההתיישבות בארץ ישראל נוצרה פתיחות גם לתאטרון. אמנות חדשה יחסית זו ביהדות נתפסה גם כבידור, אך בשנותיה הראשונות היא נרתמה בעיקר ככלי חינוכי ואידיאולוגי המגויס לשירות הציוני-לאומי ולמאבק על יצירת תרבות עברית. האופי הדרמטי של השינוי במעמד היהודים וההתיישבות בארץ לא רק הזמין קריאה מחודשת בהיסטוריה היהודית, אלא את העלאתה, תרתי-משמע, לארץ ולבימה העברית – כמובן, בלשון העברית. ספר זה עוסק בסוגיות ובנושאים בדרמה ובתאטרון הישראליים מנקודת מבט חברתית-אמנותית. הפרולוג מטפל בצמיחת התאטרון היהודי-עברי-ישראלי על רקע חילונה של החברה היהודית מראשית המאה ה-19 עד הפריחה הגדולה בישראל בימינו. תנאי היסוד לתאטרון בכלל ולתאטרון הישראלי בפרט נידונים בפרק על החלל בדרמה הישראלית. חפצים בתאטרון נידונים בפרק הבוחן את ייחוד הדרמה המקומית דרך אחד ממרכיבי עיצוב החלל – חפצי הבימה. התנ"ך והיהדות נידונים בפרק על הקדושה החילונית האופיינית לבימה שלנו. מרכיב נוסף בזהות הישראלית, היחס לערבים, למלחמות ולסכסוך המתמשך, נידון בפרק "שבויים בבדיון". הדיון בשלושה מגדולי היוצרים בתאטרון הישראלי, נסים אלוני, יהושע סובול וחנוך לוין, מעוצב על פי המכוונות המטא-תאטרונית העצמית של כל אחד מהם. פסטיבל עכו, אירוע שנתי מאז שנת 1980, נידון כמרכיב מרכזי בתמונת התאטרון בישראל. הספר נחתם באשכבה לתסכית העברי, סוגה שזכתה לעדנה עד שנדחקה לקרן זווית מפני הטלוויזיה, אך תרומתה המשמעותית לדרמה הישראלית עדיין נשמרת.
רסלינג
מאת: שגית בלומרוזן-סלע
תיאור: למעלה מ-10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות אישיות שונות, ואף על פי כן מאפייניהן והדינמיקה הפסיכולוגית שבבסיסן לרוב אינם מוכרים כמעט. ספר זה מאפשר היכרות עם הדינמיקה של כל אחת מהפרעות האישיות באמצעות 10 דמויות ראשיות בספרות הישראלית – ביצירות "זבובים" מאת אהרן מגד, "הדבר היה ככה" מאת מאיר של̤ו, "דולי סיטי" מאת אורלי קסטל-בלום, "האישה הגדולה מן החלומות" מאת יהושע קנז, "חפץ" מאת חנוך לוין ו"חיוך הגדי" ו"מישהו לרוץ איתו" מאת דויד גרוסמן – המתאימות ל-10 הפרעות האישיות העיקריות המוכרות כיום בעולם המערבי. המחברים משרטטים את הפרעות האישיות השונות בחדירה פסיכולוגית עמוקה, המתאימה להפליא לתיאוריהן בספרות הקלינית, ויתרה מזאת הם מספקים תיאורים, תובנות וסמלים ספרותיים מרתקים אשר מעשירים את הבנתנו את הפרעות האישיות. בכל פרק בספר מתוארת הדינמיקה הנפשית של הגיבור לאור מאפייני הפרעות האישיות שבספרות הקלינית, ובכלל זה כתבי תיאורטיקנים פסיכואנליטיים שונים (כמו פרברן, מסטרסון, קוהוט, בולאס ואחרים). בהמשך כל פרק מתואר כיצד הפריזמה של הפרעת האישיות של הגיבור שופכת אור על היבטים רבים נוספים ביצירה, כמו דמויות אחרות (בעלות קשרי דמיון או ניגוד לדמות הראשית), תמות, מוטיבים, סמלים והיבטים רעיוניים, מבניים וסגנוניים. כך מתגלה שלצירים הפסיכולוגיים שבבסיס הפרעות האישיות תפקיד מרכזי במישמוע היצירות. המתעניינים בפסיכולוגיה יוכלו למצוא בספר תיאורים מפורטים ומעמיקים של הפרעות האישיות, על מאפייניהן (דפוסי יחסים, רגשות, דימוי עצמי, הגנות ועוד), הרקע להיווצרותן, מהלכן במרוצת החיים ורמזים לפתרונן; חובבי הספרות יוכלו למצוא ניתוחים מעמיקים של היצירות דרך מנסרת הפרעות האישיות המאירה היבטים רבים ומגוונים ביצירות, אשר רבים מהם לא הובנו היטב ללא המפתחות שמנסרה זו מספקת.
רסלינג
מאת: אבידב ליפסקר, תמר וולף־מונזון
תיאור: קןבץ מאמרים זה הוא השלישי בסדרה של דברי מחקר על ספרי השירה של אורי צבי גרינברג, הרואים אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דפנה לוין
תיאור: ניתוח ספרות בכלים מרחביים הוא אתר בלתי נדלה להבנת המורכבות החברתית העומדת בבסיס הייצוגים התרבותיים. מטרתו של ספר זה לשרטט את המרחב המופיע כרקע, להפוך אותו לרטורי ולחשוף באמצעותו רכיבים שהטקסטים הספרותיים מבקשים להדחיק. הדיון בכלים מתחום חקר המרחב הנו פורה במיוחד בהקשר של הספרות הישראלית, שכן ספרות זו נכתבת במסגרת השיח הציוני שמאבק מרחבי מתמיד מתחולל בו. אולם הדיון פורה לא רק כשהספרות שותפה לפרויקט של רכישת הבעלות על הטריטוריה, אלא גם כשהיא מתנערת כביכול מהטריטוריה ומתרכזת באינדיבידואל, במרכז או במערב, תוך כדי הדחקה והשתקה של המרחב ה"אחר", או תוך כדי יצירת רב-תרבותיות ופוליפוניה אתנית מדומה. או-אז מתגלה המרחב המדומיין כתמונת ראי ליחסי כוח בין מרכז לפריפריה. הייצוגים המרחביים הספרותיים מאפשרים לבחון כיצד מתעצבות תרבויות מוכפפות תוך כדי הפנמה של ערכי התרבות ההגמונית, תהליך המלווה ביצירת מרחב (פיזי ולשוני) היברידי שלישי שבו מובנת זהותם תוך כדי "זיהום הדדי", על פי מונחיו של הומי באבא. יחסי הגומלין בין המרכז והפריפריה יופיעו בספר זה כאתר דינמי הנמתח מעבר לדיכוטומיות הבינאריות, תוך כדי ניתוח לא צפוי של שלוש יצירות ישראליות: "חמסין וציפורים משוגעות" מאת גבריאלה אביגור-רותם, "שום גמדים לא יבואו" מאת שרה שילה, ו"ככה אני מדברת עם הרוח" מאת סמי ברדוגו.
רסלינג
מאת: שרון שטרית ששון
תיאור: המשוררת פדוא טוקאן (1917-2003) והסופרת סחר ח'ליפה (1942) הן שתי כותבות פלסטיניות פוריות וחשובות שכתיבתן הפכה לסמל של מאבק פמיניסטי ולאומי. ספר זה עוסק בכתיבה האוטוביוגרפית של השתיים אשר ממחישות בכתיבתן את הזיקה בין המאבק הלאומי-חברתי למאבק הנשי. שתיהן מתארות את מאבקה של האישה להגשמה עצמית ואת הדרך למימוש הזהות האישית על רקע החברה הפלסטינית בתקופה של זעזוע. במרכזו של הספר דיון ספרותי-תיאורטי לצד ניתוח תמטי ופואטי של מגוון מיצירותיהן של טוקאן וח'ליפה. הדיון בשער התיאורטי מתמקד בתיאוריות התפתחות הספרות הנשית במרחב הפלסטיני – ספרות זו היא אומנם חלק מכלל הספרויות הערביות המודרניות, אך במקביל היא ניחנת במאפיינים ייחודיים הנובעים מגורמים היסטוריים וחברתיים המייחדים את העם הפלסטיני ואת תרבותו. הדיון בשער השני מסייע בהצגת תמונה חברתית המשתקפת מבעד לדמויות ולעלילה. בחלק זה של הספר מוצגות נסיבות חייה הייחודיות של כל אחת מהכותבות, תוך כדי בחינת התמות המרכזיות ביצירותיה ודיון באמצעים הפואטיים שבעזרתם היא מדגישה את תהליכי עיצוב הזהות. כל יצירה מוסיפה נדבך נוסף למאבק הנשי המשתקף מכתיבתן של השתיים, כך שנראה שחייהן האישיים כפעילות חברתיות וכנשים משכילות, כמו גם זהותן כנשים פלסטיניות אשר הצליחו ליצור מנגנון חלופי ולפרוץ את תכתיבי החברה הפטריארכלית, משפיעים על כתיבתן באופן ניכר ועל המסר שהן מבקשות להעביר באמצעות הכתיבה.
רסלינג
מאת: אילת שמיר
תיאור: כלאיים (Hybridity) הוא מושג מודחק בדיון על החברה, התרבות והספרות הישראלית. ספר זה עוסק במושג הכלאיים, בגנאולוגיה התרבותית שלו, במהותו ובמאפייניו; הוא מציע אותו כפריזמה לקריאה בשלוש יצירות מהפרוזה הישראלית החדשה: "חסות" (1977) מאת סמי מיכאל; "ערבסקות" (1986) מאת אנטון שמאס ו"הכלה המשחררת" (2001) מאת א"ב יהושע. יצירות אלה מגלמות בעצם מהותן את חוויית הכלאיים התרבותיים שמתקיימים בין החברה היהודית לערבית, וניתן בהן ביטוי לדואליזם הלשוני והחברתי המאפיין את החוויה הזאת. כוחות משיכה ודחייה פועלים בין שתי החברות, והדואליזם גורם לקונפליקט פנימי ובה-בעת מאפשר הזנה הדדית. לצד ביטויים של חרדה, נבדלוּת ודחייה מפני המיעוט האחר, אשר נתפס לא פעם כ"זר מקומי" השוכן בתוכנו, מתקיימות בעוצמה לא פחותה משאלות של מיזוג, משיכה ואינטימיות ארוטית, משאלות פורעות-סדרים שמשמען טשטוש גבולות וחצייתם. מיהו ה"זר המקומי"? מהו קולו? מה מקור כוחו? מהו אותו "שלישי ישראלי" היברידי? מה עשוי להיות המבע הספרותי ההולם עבורו?
רסלינג
מאת: איבון קוזלובסקי גולן
תיאור: מלחמת העולם השנייה התחוללה גם באפריקה, למעשה בצפונה – בלוב, תוניסיה ואלג'יריה. אלא שחווית המלחמה של קהילות היהודים שחיו באזורים אלו כמעט לא באה לידי ביטוי בתקשורת ובאמנות הישראלית, שכן לפיהם מעשי הגבורה של המחתרת היהודית באלג'יריה, הגלייתם למחנות כפייה וריכוז לקראת העברתם לאירופה, החיים בברגן בלזן ומערכת היחסים עם הגרמנים, כל אלה נדמה שמעולם לא התרחשו. כתוצאה מחשיפה מועטה זו נעלמה האפשרות של המלחמה להתבסס בתודעה הציבורית בישראל ולהנחיל הבנה היסטורית מלאה של התקופה ושל חוויות העבר אצל יהודי צפון-אפריקה. ובכן, מה היו הגורמים והסיבות לכך? האמנם הסיבה נעוצה במוסדות הציוניים בלבד שדחו את הנרטיב הצפון-אפריקאי לשולי השיח על השואה בשל מספרם הקטן של הקורבנות ביחס לאסון העצום של יהדות אירופה? או שהיו אלו גם נציגי העדות שישבו בממשלות ובכנסת ישראל ולא עשו רבות למען זיכרון קהילותיהם? או שמא היו אלו האינטלקטואלים המזרחים שנטשו את זיכרון עברם הקרוב? ספר זה מנתח את מכלול הסיבות – לצד בדיקת הסרטים ותוכניות הטלוויזיה שנעשו במהלך השנים בישראל – על מנת להתחקות ולהבין כיצד הפכה חווית המלחמה של יהדות צפון-אפריקה למסך של שכחה.
רסלינג
מאת: חיה מילוא
תיאור: הספר נשיקה של זהב מונה ל"ח סיפורי עם מן המורשת התרבותית של יהודים יוצאי אתיופיה החיים בישראל. הסיפורים נרשמו באמהרית, והם מוגשים לקורא בליווי תרגום לעברית. בתהליך תרגומו של הסיפור לעברית ביקשנו לשמור ככל הניתן על המשלב הלשוני של המספר ולנסות להעביר את קולו הייחודי דרך הדף הכתוב. בנוסף לתרגום המילולי, מספר סיפורים בקובץ שלפנינו נזקקו לתיווך תרבותי כדי להבינם לאשורם. חלקם מבוססים על ערכים ונורמות שוודאי אינם מובנים למי שאינו בקי בתרבות האתיופית, או דורשים ידע היסטורי או חברתי. בהערות המתלוות לסיפורים ניסינו להאיר את הרקע, המשמעות או ההקשר המיוחדים של הסיפור על מנת להבהירו. הסיפורים מעידים על מאפייני התרבות האתיופית. בד בבד הם מעידים על התנגדות המספרים לנורמות מסוימות הרווחות בחברה הישראלית. הם מצביעים על שאיפתם של העולים לאינטגרציה תרבותית חלקית ולא מלאה בזרם המרכזי של החברה הישראלית, ומייצרים שיח המהווה מחסום סמלי מפני היטמעות מוחלטת. אנו מקווים כי הספר ישמש כלי בידי הקהילה להעברת מסורתה התרבותית לבניה ובנותיה, המצויים בשלב שונה של מעבר בין־תרבותי, כחומר גלם ליצירת תחושת שייכות ולכידות משפחתית בין־דורית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
תיאור: למן ראשיתה מילאה ספרות הילדים העברית תפקיד מפתח בהנחלת הלשון העברית ובהטמעתם של ערכי לאומיות וציונות בקרב דור העתיד. גדולי סופרינו ומשוררינו כתבו ועדיין כותבים לילדים: ח"נ ביאליק, אשר ברש, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, תרצה אתר, דוד גרוסמן ומאיר שלו הם מהבולטים שבהם, אך כמובן לא היחידים. חרף זאת, ספרות הילדים עמדה תמיד בצילה של הספרות היפה למבוגרים, וכמוה גם חקר ספרות ילדים לא קיבל את מעמדו הראוי בחוגים לספרות באוניברסיטאות. בגיליון זה של 'ביקורת ופרשנות' כונסו שנים-עשר מאמרים, שכל אחד מהם מאיר זווית ייחודית של ספרות הילדים העברית והיהודית במאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת , מההיבטים הפואטיים, הלשוניים, ההיסטוריים והאתיים. ביחד מתגבש אנסמבל של קולות מחקריים, הנותנים ביטוי למזרח ולמערב, לארץ ישראל ולתפוצות, לחילוניוּת ולדתיוּת, שעשוי לתרום תרומה משמעותית לשיח ולמחקר העכשווי אודות ספרות ילדים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: נגה רוזנפרב
תיאור: יש משהו טיפ טיפה מסולף כשמעבירים אל הנייר את סיפור החיים. אתה בונה עולם שהוא קצת מסולף מן העולם האמתי... כפי שאני רואה את זה, הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך , צורך חי , שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב' עמליה כהנא־כרמון, 29 במרס 2011.

החיבור הביוגרפי הקומה השנייה מציג לראשונה את הקשר בין תולדות חייה של הסופרת עמליה כהנא־כרמון ועבודותיה הספרותיות. פרטי החיים האישיים של כותבת מרכזית זו בספרות העברית מתגלים כחומרי גלם יסודיים בסיפוריה.

הספר מגולל את תולדות המחצית הראשונה של סיפור חייה ויצירתה, החל מימי ילדותה בקיבוץ עין חרוד, דרך ימי התבגרותה בתל־אביב בצל המנדט הבריטי ותקופת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, תקופת השירות בחטיבת הנגב במלחמת העצמאות, ועד לימי התגוררותה באירופה, אהבותיה וכינון חיי המשפחה שלה. בתוך כך מתואר 'יומן הקריאה' שלה, וכן נפרשות הרשתות המשפחתיות והחברתיות שאליהן השתייכה בימי ניסיונותיה להיעשות לסופרת. תיאור זה מכין את הופעתה הייצוגית ביותר על במת הספרות העברית עם צאתו לאור של ספרה בכפיפה אחת.

סיפור חייה הניתן כאן נכתב בחייה של הסופרת שפתחה לעיני החוקרת את ארכיונה האישי החסוי, המופקד בספרייה הלאומית בירושלים במחלקת הארכיונים האישיים. ארכיון אינטימי זה הוא כעין שער לעולמה הפנימי של הכותבת שמיעטה מאוד בחשיפת פרטי חייה ולא הרבתה לדבר בם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דוד גורביץ', רוני לוינגר
תיאור: בשנת 1949 מצייר יוחנן סימון, צייר הריאליזם החברתי, את "התור לאוטובוס" (התמונה שמופיעה על כריכת הספר), ובה הוא משרטט את הפסיפס השבטי העשיר שממנו מורכבת הישראליות הצעירה של ראשית המדינה. בשנת 2014 כותב סמי ברדוגו על גיבור ספרו היורד אל הכנרת: "היה מספיק ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לשם ולהיות ישראלי". השבט אמר את דברו? משרטט את פניה המרובות של הישראליות המתגעגעת לשורשים הקהילתניים שלה. ישראליות זו נעה בין ערכים ליברליים, אוניברסליים וגלובליים לבין ערכים שבטיים ומקומיים. את הדיאלקטיקה הזאת קוראים המחברים אל תוך יצירותיהם של עמוס עוז, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, דורית רביניאן, סייעד קשוע וסמי ברדוגו; היא משתקפת גם בספרות העולמית, בכתיבתם של ז'ורז' פרק, מישל וולבק וג'ונתן פראנזן. קומוניטריזם-קהילתנות היא ההנחה שזהויות אנושיות מעוצבות על ידי סוגים שונים של קהילות פוליטיות, ממשיות ומדומיינות, ושהאני הוא פרי ההבניה התרבותית שבה אנו חיים. הפולמוס הליברלי-קהילתני משמש מנוף לקריאה פוליטית-מוסרית של התרבות, וזו מחזירה את הסיפוריות אל מרכז הבמה, שכן באמצעות נרטיבים אנו מעניקים לחיינו ערך ומשמעות, כלומר שאנו מייצרים פרשנות קוהרנטית לקיום האישי שלנו בעולם. השבט אמר את דברו? צולל אל תוך הסוגיות האסתטיות והחברתיות הדחופות של ההווה; הוא מבקש להתמודד עם בדידותו של האדם בתוך הקפיטליזם הטכנולוגי שבו אנו חיים. זהו מחקר ראשון מסוגו על ניאו-ליברליזם וקומוניטריזם בספרות – מבט ביקורתי על פניה המשתנות של התרבות בשעת משבר.
רסלינג
מאת: טלי חתוקה
תיאור: יוני 2006. סיור במפעל. העיניים משוטטות על המבנה, אומדות את עוצמתו ואת איכויותיו האדריכליות. המבט אחר, המקום שונה. אינני עוד הילדה המבקרת את אביה במפעל בחופשת הקיץ. חדר האוכל ההומה, המכונות הרועשות מחרישות האוזניים, תחושת הגודל וחוסר האוריינטציה – רשמים אלה מתחלפים במבט אחר, אדריכלי, מקצועי, מרוחק. גם המראות אחרים. עדיין תחושת הגודל והעוצמה של מעטפת משוכללת, אך של מעטפת שקרביה ריקים, של חללי ייצור מצולקים בסימנים של מכונות עקורות. שקט מופתי. למרות אותות ההזנחה והפירוק הניכרים בכול, האיכויות האדריכליות והאסתטיות של המפעל עדיין נראות בכל פינה. האור הנכנס דרך הפתחים הצפוניים עושה חסד גם עם הריק. בכתיבת ספר זה ביקשתי להבין את היחס שלי למפעל, לאופן שבו השפיע על חינוכי. מחשבותיי הראשונות על סגירתו, כמו גם על בחינת הקשר בין קפיטליזם, תעשייה וסביבות עבודה, הבהירו לי שקשר זה נזנח בשיח האדריכלי והתכנוני. זניחה זו הנה מפתיעה במיוחד לאור העובדה שסביבות העבודה המעוצבות על ידי אדריכלים משפיעות על חיי היום-יום של כולנו, שהרי הן המרחב שבו מבלים רבים מאתנו את מרב שעות היום. אמנם הרציונל של סביבת העבודה העכשווית השתנה, ועמו גם שיטת התכנון וארגון מרחב העבודה, אולם אין בכך כדי להמעיט את הקשר ההדוק בין אופיו של תהליך הייצור לסביבת פועלו של העובד אלא רק לחזקו. זו סביבה פיזית המייצגת את ההיגיון הכלכלי-חברתי של המפעל או המיזם, המעוגן בתורו בתוך מערך כלכלי רחב יותר של המדינה והכוחות הגלובליים. ואולי, במחשבה שנייה, זניחה זו אינה מפתיעה כל עיקר; השיח הישראלי הנשלט על ידי השיח הביטחוני והלאומי מטשטש ומדחיק סדר יום חברתי-כלכלי. הספר עוקב אחר בניית "הבית" לתהליך הייצור ולעובדים במפעל הטקסטיל "ארגמן" ביבנה, בתוך קונטקסט של בניית הבית הלאומי ובזיקה לתהליכים הכלכליים-חברתיים שהביאו לפירוקו – תהליכים שלא הותירו חלל ריק אלא מקום אחר, מדינה אחרת.
רסלינג
מאת: מיכל משה
תיאור: ניתוקה של האדריכלות הישראלית מהמקום בו היא נמצאת ומתפיסת ה'מקום' הניע מסע ארוך לגילוי השפה האדריכלית המקומית שעקבותיה נותרו בשרידיה של אדריכלות כפרית עתיקה. אדריכלות עממית, בה היו האדם והקהילה מחוברים למקום ולמשאביו הטבעיים, ובה מצאו רחש הים, גובה ההר ושתיקת המדבר את ביטויים. הספר עוקב אחר אדריכלות הכפר והבית הכפרי בתקופות היסטוריות אחדות בחלקו הראשון, מפרק את התמונה הכללית לתבניות אדריכליות, בחלקו השני, למעין מרכיבים בסיסיים בעזרתם ניתן יהיה להרכיב את שפה אדריכלית מקומית בתכנון ובבנייה.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: עמליה כהנא-כרמון
תיאור: במשך שנים כתבה והרצתה הסופרת עמליה כהנא-כרמון (2019-1926) על האתגרים הניצבים לפתחה של סופרת, בייחוד בספרות העברית. כך ביקשה לבחון באופן אנליטי ומקיף את ניסיונה האישי, שהיה לא אחת כואב. בשבע המסות שנאספו כאן ניסחה את מבנה העומק הגברי של התרבות העברית והישראלית, שלאורו יצירה של נשים מוּעדת להיות "דרך קוצים". ונדמה שעִם כל התמורות שחלו מאז נכתבו מסות אלו, הבחנותיה החודרות של כהנא-כרמון עוד עומדות בעינן. באחרית הדבר המקיפה של היוצרת וחוקרת הספרות ד"ר יערה שחורי, החותמת את הספר, היא בוחנת את שבע המסות הללו כיצירה מניפסטית, מעין גלגול מאוחר ל'חדר משלך' מאת וירג'יניה וולף. וולף הצביעה על המכשולים שמציבה התרבות הכללית לכתיבתן של נשים ואילו כאן, טוענת שחורי, כהנא-כרמון עומדת על חסמים נוספים ויסודיים הנובעים גם מן ההקשר היהודי והציוני; וכמו 'חדר משלך', גם מסות אלו מאת כהנא-כרמון שוברות בעצם העלאתן על הכתב קשר שתיקה גדול.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שלמה הרציג
תיאור: אריה סיון, חתן פרס ישראל לשירה (תש"ע, 2010), מלווה בכתיבתו את מדינת ישראל מראשיתה ועד ימינו. מאחוריו כששים שנות פעילות ספרותית ענפה, שהולידה יבול נכבד של קרוב לאלף שירים, עשרות סיפורים, ששה מחזות, רומן, מסות ספרותיות, מאמרי ביקורת ותרגומי שירה. יצירתו העשירה והמגוונת של סיון מזמנת כר נרחב למחקר אנליטי שתכליתו לְמַשטֵר וּלתַבנת את השפע הלשוני-תמאטי-פואטי הזה. הנה כי כן, מוגשת בזה לראשונה, לקורא העברי, מונוגרפיה מקיפה על יצירת אריה סיון, שמטרתה לשקף את מגוון החוויות והלבטים, הנושאים והרעיונות, הז'אנרים והפואטיקות המאפיינים את כתיבתו הספרותית במהלך עשרות שנות יצירה. בבסיס הספר עומדת הטענה שמיתוס הילידות הוא פני השטח ומבנה העומק ביצירתו הספרותית של אריה סיון. את זהותו כאדם וכאמן, כיהודי וכישראלי, מגדיר סיון באמצעות המרחבים הארץ-ישראליים שהוא צמח מתוכם ונקשר אליהם במהלך חייו הממשיים והפואטיים. עם זאת, אין מדובר בזהות פשוטה וחד-ממדית, כי אם בזהות המתפתחת ומתגוונת, תוך שימור יסודות מקומיים קבועים, עד להפיכתה לזהות רפלקסיבית (מודעת לעצמה) מורכבת ורבת פנים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יגאל שוורץ, קציעה עלון, נועה שקרג'י
תיאור: רוני סומק (יליד בגדד, 1951) הוא כנראה המשורר הפופולרי ביותר בשירה הישראלית. מראשית דרכו הפואטית באמצע שנות ה-70 זכתה יצירתו הן באהדת הביקורת והן באהבת הקוראים. במרוצת השנים הפך סומק למשורר הישראלי הנקרא, המוזמן, המתורגם והנוכח ביותר במדיה, בארץ ובעולם. שירים כדוגמת "קו העוני" ו"שיר אושר" נלמדים בתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים, וצוטטו אינספור פעמים. סומק עצמו הפך "אב שירי" למשוררים צעירים רבים, והשפעתו חורגת משדה השירה. למרות נוכחותה הרבה של הפואטיקה של סומק במרחב התרבות הישראלי, טרם נעשתה עבודה מחקרית מקיפה על יצירתו. ספר זה מבקש למלא חלל זה, ולהגיש לראשונה מכלול מחקרי מרתק העוסק כולו בשירת רוני סומק. טובי חוקרי השירה העברית תרמו מפרי עטם לספר זה: מוריה דיין, אורי הולנדר, טפת הכהן־ביק, חנן חבר, רונית חכם, גלעד מאירי, קציעה עלון, יובל פז, רות קרטון־בלום, ורד קרתי שם-טוב, שרון שדה, יגאל שוורץ, נועה שקרג'י.
הוצאת גמא
מאת: קציעה עלון
תיאור: אמירה הס - יש משהו מדויק בשמה: אמירה. בכתיב העברי שלו, ההדהוד הברור הוא לספר “בראשית”, לאמירה הראשונה בפסוק “ויאמר אלוהים יהי אור”. הדיבור הבראשיתי, ההיולי, ניכר גם בפואטיקה של אמירה, בדרך בה היא יוצרת אור בכתיבתה. זאת שירה שיש בה עירוב של לשונות, של קולות, של גופים, של תודעות, של נזכרות ונשכחות, של זהויות. עירוב שמפרק הכל ומקים הכל לתחייה מחדש בדרכה שלה. אמירה כותבת טקסטים שדורשים מן הקוראים להתעכב ליד המלים, ליד השורות, להבין “בהמשכים”. כתב היד שלה מעניק לנו שהות. שירה היא מלאכת הקודש שלה. ובה, כמו בכתבי הקודש, יש סיפורים וסתירות, דמויות ברורות ואחרות שעוטות מסכות, יש בה קול הבוקע מן הסנה הבוער ואחר שיורד מן ההר האפוף ערפל, ויש קול ילדות מן המעברה, שמעבֵּר את הערבית לעברית, שמחפש את המלים ולְש את העצמי בתוך הגירת הגוף והשפה, לש בתשוקה וללא מורא את הנפש ואת ההיסטוריה. זאת אמירה עם פואטיקה עשירה כרימון - מדממת גרעיני יופי וחוכמה, משפריצה מיץ אדום וסוער ונוטעת בכל שורה עץ חיים ועץ דעת, לא מפחדת לחטוא בעבור הכתיבה. שיריה תאווה לעיניים ולשכל וליבי נפקח כאשר אני קוראת אותה, כאשר אני קור ת את שירתה. (מתוך שיחות רדיו עם ענת שרון-בלייס - הקדמה).
הוצאת גמא
מאת: קציעה עלון, בת-שחר גורמזאנו גורפינקל
תיאור: לראשונה‭ ‬זוכה‭ ‬יצירתו‭ ‬הענפה‭ ‬של‭ ‬יצחק‭ ‬גורמזאנו‭ ‬גורן (‬יליד‭ ‬1941‭ , ‬אלכסנדריה) ‬ לשלל‭ ‬התבוננויות‭ ‬מחקריות. ‬בספר‭ ‬זה‭ ‬מאמרים‭ ‬פרי‭ ‬עטם‭ ‬של‭ :‬בתיה‭ ‬שמעוני, ‬עמרי‭ ‬הרצוג, ‬רמי‭ ‬קמחי, ‬נפתלי‭ ‬שם‭ ‬טוב, ‬עמיאל‭ ‬אלקלעי, ‬קציעה‭ ‬עלון, ‬דביר‭ ‬אברמוביץ, ‬ליאת‭ ‬סידס‭ ‬ודליה‭ ‬כהן‭ ‬קנוהל. ‬הקורפוס‭ ‬היצירתי‭ ‬שלו‭ ‬נפרש‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭ ‬40‭-‬שנה, ‬וכולל‭ ‬בתוכו‭ ‬הן‭ ‬רומנים‭ ‬והן‭ ‬מחזות. ‬גורמזאנו‭ ‬גורן‭ ‬פרץ‭ ‬לראשונה‭ ‬לתודעה‭ ‬הציבורית‭ ‬עם‭ ‬ספרו‭ ‬קיץ‭ ‬אלכסנדרוני, ‬שזכה‭ ‬בשנים‭ ‬האחרונות‭ ‬לתרגום‭ ‬לאנגלית‭ ‬ולהערכה‭ ‬רבה‭ ‬גם‭ ‬בארצות‭ ‬הברית. ‬מאז‭ ‬פרסם‭ ‬15‭ ‬ספרים, ‬ומחזות‭ ‬ותסריטים. ‬באסופה‭ ‬זו‭ ‬ימצאו‭ ‬הקוראות‭ ‬והקוראים‭ ‬התייחסות‭ ‬מחקרית‭ ‬מקיפה‭ ‬ומעמיקה‭ ‬ליצירתו‭ ‬המגוונת. ‬
הוצאת גמא
מאת: עירית אבישי–צביאל
תיאור: הספר "האם את צוכה או בוחקת" המתבסס על עבודת הדוקטוראט של עירית אבישי–צביאל, מתבונן בעושר יצירתן של שתיים מן הכותבות החשובות בספרות העברית בדורנו — המשוררת אגי משעול והסופרת אורלי קסטל–בלום. הספר מתבונן ביצירתן של השתיים מפרספקטיבה מיוחדת במינה, ופורש את גווני צליליו ההומוריסטיים של הקול הנשי. באופן ייחודי ומרתק עומדת אבישי-צביאל על הזיקות המשותפות לקול ז ה- עמדות נשיות החותרות תחת תפישות חברתיות כמו מיתוס היופי, וקוראות תיגר על עליונותו של הגבר בחברה הישראלית. הפרקים השונים בוחנים את מסיכת ההומור רבת הפנים ביצירות, שבדומה לכותרתו המלהטטת של הספר, מצביעים על מחאה נשית המנסה להשתחרר מכבלים; מחאה המוסווית מאחורי חיוך מריר-מצחיק המתאפיין באינסוף צורות - היתממות, אירוניה, פרודיה, סאטירה גרוטסקה וביטויי הומור נוספים.
הוצאת גמא
מאת: יוחאי אופנהיימר, קציעה עלון
תיאור: אנא מן אלמגרב הינו ספר המחקר הראשון ליצירתו של המשורר ארז ביטון. ארז ביטון כתב עד כה 6 ספרים שירה מופתיים: מנחה מרוקאית (1976) וספר הנענע (1979), ציפור בן יבשות (1990) תימביסרת - ציפור מרוקאית (2009) ונופים חבושי עיניים(2013), בית הפסנתרים (2015) ביטון, יליד אלגיר, בן להורים מרוקאיים, עלה עם משפחתו ללוד בשנת 1948 כשהוא בן 6. עקב התעוורות בגיל 11 הוא נשלח לבית חינוך עיוורים בירושלים, וחוויותיו בשנים אלו הן הבסיס הרגשי לספרו, נופים חבושי עיניים.
הקיבוץ המאוחדהוצאת גמא
מאת: יוחאי אופנהיימר, קציעה עלון
תיאור: בספרם אומנות הסימפטום מציעים יוחאי אופנהיימר וקציעה עלון קריאה חדשנית ביצירתו של אהרון אפלפלד, אשר משתמשת בכלי המחקר הפסיכואנליטיים, הפוסט– קולוניאליים והפוליטיים ומחלצת מן הספרות העניפה של אפלפלד שלל תובנות. לטענתם, יצירתו איננה מתייחדת בעיסוק מפורש בסיפורים של אובדן ואסון קולקטיבי, בחוויות טראומטיות של אלימות שמונחלות מדור לדור, אלא להיפך, היא מתייחדת בייצוגם העקיף על ידי מכלול של סימפטומים הקשורים ונובעים מהם. קריאה זו מבליטה לא רק את הדימויים האנטישמיים שהנוצרים עשו בהם שימוש אלא את אותם דימויים אנטישמיים (למשל ביחס לגוף היהודי) שהאידיאולוגיה הציונית ידעה להפנים ולנכס לעצמה וכן את הביטוי הכמעט סמוי מהעין לאופן בו דמויותיו הפנימו את הדיכוי והפכו אותו לחלק מחייהם. מכאן מוסברת העדפתו של אפלפלד את הסימפטום על פני הייצוג התודעתי–פסיכולוגי המפורש. במקום מעמקי התודעה הבלתי נגישים, הוא מדגיש את הביטויים המוחצנים, העקיפים, ומעצב מערך מחושב של סימפטומים: השתקנות של הדמויות, הגמגום, השיכחה החלקית, העיסוק בהסחת דעת, התנועה המרחבית התזזיתית והמחלות הנפשיות והגופניות. גם הסתירות שמאפיינות את הטקסט האפלפלדי הן סימפטומטיות באותה מידה: שלילת הגלות מצד אחד לעומת המשיכה אל הטריטוריות הגלותיות מהם היגרו יהודים לארץ ישראל מצד אחר; שלילת הגופניות היהודית הגלותית לעומת חשיפת עוצמתו הכמעט על–טבעית של אותו גוף; דיכוי היידיש באמצעות הגרמנית ואחר כך העברית, לעומת ההיזכרות הלא–רצונית בשפה המודחקת; יחס של אמון כלפי השפה מצד אחד לעומת יחס של חשדנות כלפיה, ועוד. הופעתם של סימפטומים אלה - על הדו–משמעות הברורה שלהם - ניכרת ביצירתו של אפלפלד במרחב הפרטי, המשפחתי, הקיבוצי וכמובן הפואטי.
הוצאת גמא
מאת: הדרה שפלן-קצב
תיאור: האם‭ ‬היוצרת‭ ‬אמנות‭ - ‬האימנית‭ - ‬היא‭ ‬נושאו‭ ‬של‭ ‬ספר‭ ‬זה. ‬בעוד‭ ‬אמנות ואימהות‭ ‬נתפסו‭ ‬כספירות‭ ‬המתנהלות‭ ‬בשני‭ ‬קווים‭ ‬מקבילים‭ ‬ונפרדים הספר‭ ‬מציע‭ ‬תיאוריה‭ ‬ביקורתית‭ ‬חדשנית‭ ‬המעמידה‭ ‬את‭ ‬האימהות‭ ‬כנקודת מוצא. ‬גישה‭ ‬זו‭ ‬מאמצת‭ ‬את‭ ‬התפיסה‭ ‬המטריצנטרית‭ ‬הרואה‭ ‬באימהות קטגוריה‭ ‬נפרדת‭ ‬ושמה‭ ‬במרכז‭ ‬השיח‭ ‬את‭ ‬נקודת‭ ‬המבט‭ ‬של‭ ‬האם‭ ‬עצמה‭,‬ תחת‭ ‬הגישה‭ ‬המקובלת‭ ‬המביטה‭ ‬על‭ ‬האם‭ ‬כאובייקט‭ ‬בתוך‭ ‬השיח. ‬תפיסה זו‭ ‬רואה‭ ‬באימהות‭ ‬גורם‭ ‬בעל‭ ‬חשיבות‭ ‬המגדיר‭ ‬את‭ ‬חייהן‭ ‬של‭ ‬נשים‭ ‬רבות‭,‬ לעיתים‭ ‬אף‭ ‬יותר‭ ‬מן‭ ‬המגדר‭ ‬עצמו, ‬וטוענת‭ ‬כי‭ ‬רבות‭ ‬מהסוגיות‭ ‬שנשים מתמודדות‭ ‬עימן‭ ‬קשורות‭ ‬במישרין‭ ‬לתפקידן‭ ‬ולזהותן‭ ‬כאימהות‭.‬ מקומה‭ ‬של‭ ‬האימהות‭ ‬כגורם‭ ‬מכונן‭ ‬ביצירה‭ ‬האמנות‭ ‬נשאר‭ ‬כלקונה‭ ‬מחקרית‭.‬ השאלה‭ ‬‮– ‬האם‭ ‬וכיצד‭ ‬האימהות‭ ‬משפיעה‭ ‬על‭ ‬האימנית‭ ‬‮– ‬כמעט‭ ‬ולא נשאלה‭ ‬בשיח‭ ‬האמנותי, ‬וזאת‭ ‬בניגוד‭ ‬לשאלות‭ ‬חיוניות‭ ‬אחרות‭ ‬שעלו בדבר‭ ‬השפעתם‭ ‬של‭ ‬מרכיבי‭ ‬זהות‭ ‬שונים‭ ‬על‭ ‬האמניות‭ ‬והאמנים, ‬כגון‭:‬ מגדר, ‬מעמד‭ ‬חברתי, ‬מוצא‭ ‬וגזע, ‬אמונה‭ ‬דתית‭ ‬ועוד‭.‬ ספר‭ ‬זה‭ ‬בודק‭ ‬כיצד‭ ‬האימהות‭ ‬מיוצגת‭ ‬בתיאוריה‭ ‬ובפרקטיקה‭ ‬האמנותית בארץ‭ ‬ובעולם‭ ‬המערבי‭ ‬ומצטרף‭ ‬למחקרים‭ ‬בודדים‭ ‬על‭ ‬הקשר‭ ‬בין אמנות‭ ‬ואימהות‭ ‬בשדה‭ ‬הבינלאומי‭ ‬והישראלי, ‬תוך‭ ‬ביקורת‭ ‬על‭ ‬המהלך ההיסטורי‭ ‬הפטריארכאלי‭ ‬שהפך‭ ‬את‭ ‬האם‭ ‬ואת‭ ‬עבודתה‭ ‬לשקופות‭.‬ התפיסה‭ ‬המטריצנטרית‭ ‬טוענת‭ ‬כי‭ ‬תפקידה‭ ‬של‭ ‬האם‭ ‬בתרבות‭ ‬הוא תפקיד‭ ‬חשוב‭ ‬לאין‭ ‬שיעור, ‬ואי‭ ‬לכך‭ ‬ראוי‭ ‬להיכתב‭ ‬מחדש. ‬בספר‭ ‬ייבחנו האופנים‭ ‬שבהם‭ ‬האמנות‭ ‬הפלסטית‭ ‬מאפשרת‭ ‬לאימהות‭ ‬להפוך‭ ‬סדרי עולם‭ ‬ולכתוב‭ ‬את‭ ‬עצמן‭ ‬בעצמן‭.‬
הוצאת גמא
מאת: קציעה עלון
תיאור: הצילום מטיל לפתחנו אתגר תמידי, מוליך אותנו מן האונטולוגיה אל האתיקה: מי מצלם את מי ומדוע? מי סירב להצטלם ומתי? לאיזה צורך בדיוק שימשו עשרות תצלומי תקריב של פני יהודים? האם תצלום יכול להיות שריד יחידי ומקודש? מי מעניק כותרות לתצלומים ולעיתים ממסגר בכך את השפע הנראה לכדי סטריאוטיפ צר? מהו מודוס הפעולה של הדיוקן העצמי בצילום ושל הדיוקן המבוצע על ידי צלם? כיצד מעצבים תצלומי פוליטיקאים את האווירה הציבורית? מה משמעותם של תצלומי המשפחה אשר גדשו את האלבומים שלנו ועתה מציפים את הטלפון הנייד ואת המחשב? ומה בין צילום אמנותי לתיעודי? הספר אופ–פוטו מבקש לענות על שאלות אלו, ואף פותח שער לאינספור סוגיות חדשות. אופ–פוטו מציע פרספקטיבות חדשות לקריאת תצלומים. הוא מפציר בנו להביט מחדש ב"מובן מאליו", להשיל מעלינו את ההגנות שפיתחנו ולהתבונן ברגישות חדשה בחופת חיינו, האישיים והקולקטיביים, הנמתחת מעלינו חדשות לבקרים.
הוצאת גמא
מאת: יגאל שוורץ
תיאור: במשך עשרות שנים סמי מיכאל הוא אחד הסופרים האהובים ביותר על קהל הקוראים בארץ, ואין בכך פלא. הדמויות שהוא משרטט מלאות ומורכבות והקוראים נשבים בעלילות חייהן המפותלות. מיכאל רגיש לעוולות מכל סוג, ואהבת אדם כבירה נושבת בכל עמוד ועמוד בספריו. הוא מבין גדול לליבם של נשים וגברים ואין לו מתחרים ביכולת לתאר קשרי מין של צעירים ומבוגרים כאחד. לאלה יש להוסיף את תיאורי הנוף העירוני ומראות הטבע המופלאים שלו — שכונות בבגדד, בחיפה ובג'נין; נהר החידקל הענק, על גחמותיו עם חילופי העונות, שיטפונות ושריפות יער בצפונה של ישראל ועוד ועוד. בספריו בונה סמי מיכאל גשרים תרבותיים הן לעולם הערבי שבקרבנו והן למכלול שמקיף אותנו, גשרים אשר בספרות העברית כמעט שאינם קיימים. סמי מיכאל אוהב את הקוראים שלו ואלה משיבים לו אהבה. הספר הזה, שמיסֹודו הוא פרי כנס שנערך באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו בסתיו 2015 ,מציג מנקודות מבט חדשות תמונה מקיפה ומעמיקה של אמנות הסיפור ותפיסת העולם והאדם של מיכאל. מאמץ רב הושקע בהכנתו, ויש לקוות שהוא ישמש את אוהביו הרבים של הסופר, ויהווה תמריץ למחקרים נוספים במפעלו האמנותי הדגול.
הוצאת גמא
מאת: ריצ'רד אינגרסול
תיאור: מוניו גיתאי וינרויב (1909 – 1970) נולד בשלזיה, התחנך בברלין ובבאוהאוס דסאו, היגר לארץ-ישראל ב- 1934 והתיישב בחיפה, שבה היה לאחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית והתכנון העירוני והסביבתי בארץ, ומנציגיה הבולטים של מורשת הבאוהאוס בישראל. לאורך 36 שנות קריירה פורה היה וינרויב אחראי (ברוב השנים יחד עם שותפו אל. מנספלד) לבניית שיכוני עובדים בני אלפי יחידות דיור, בתים פרטיים בחיפה וסביבותיה, קיבוצים, מבני תעשייה, מִבני ציבור ומוסדות חינוך; בין השאר לקח וינרויב חלק בתכנון הראשוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם ושל יד הזיכרון לשואה ולגבורה, יד ושם, בירושלים. מאז הפרויקטים המוקדמים שלו, בתי קובייה זעירים לפועלים, ועד לפרויקטים הגדולים יותר של שנות ה-50 , ביקש וינרויב להגשים הלכה למעשה את הרעיונות שלמד ממוריו בבאוהאוס ולשלב בין ערכי התכנון החברתי של הנס מאייר ובין אמנות הבנייה הקפדנית של לודוויג מיס ואן דר רוהה. עבודותיו מצטיינות בארכיטקטורה "חסרת סגנון" כביכול - הן מתוכננות מתוך רגישות חברתית עמוקה ומתאפיינות בגיאומטריה מינימליסטית, בנוכחות פשוטה וצנועה, בתכנון פונקציונלי יעיל ובארגון חללים ענייני. בהשראת מורו מיס ואן דר רוהה, בחר וינרויב לוותר על "בעיות של צורה" כדי להתמסר ל"בעיות של בנייה", ולהתמקד במעשה הבנייה עצמו, בטיפול בחומר ובתשומת הלב לפרט הארכיטקטוני.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: גלי מנור
תיאור: "רַק מִלָּה בְּעִבְרִית": שירֵי אהוד מנור בין ה"אני" ל"אנחנו" משרטט לראשונה דיוקן אישי ופואטי שלם לדמותו של הפזמונאי והמתרגם שהביא לזמר העברי של סוף שנות השישים קול חדש; קול של יוצר רגיש אשר איננו חושש להפגין פגיעות ולבטא יסודות אוטוביוגרפיים על רקע הפזמון הישראלי הקולקטיבי- לאומי ברובו. זהו ספרה של ד"ר גלי מנור, בתו של חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי ( 1998 ), מהפזמונאים הבולטים והמשפיעים של דור המדינה. טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו - כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי  הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ - שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. דרך שירים אלו ורבים נוספים עולים ונחשפים מאפייני כתיבתו של מנור, ההשפעות התרבותיות על יצירתו והנושאים הבאים לידי ביטוי בכל פרק בחייו, מילדות ועד זקנה. לכל אלה נלווים ניתוחים ספרותיים וחומרי ארכיון נדירים, המוצגים כאן לראשונה.
מכון מופ"ת
מאת: הלל ברזל
תיאור: תולדות השירה העברית, מחיבת ציון עד ימינו, כרכים יא-יב הציגו את השירה העברית ברצף ההיסטורי: חיבת ציון; תחייה; ארץ ישראל; מדינת ישראל. בכרך יג — תוספות: מורשה ותמורה; מבט לשורשי־השירה; הזדקקותה לתנ״ך — הורחבה הפרשנות ליצירות נבחרות. בכרך יד — תוספות: חדשנות ומהפכנות. כרך זה, כקודמו, נדרש לבעיה של המשכיות וניתוק, רציפות וחירות, מסורת וחידוש, קודש וחול. הכרך הנוכחי, טו — תוספות: מסד וטפחות; פרקים בפואטיקה משווה: מקראית; חדשה; עכשווית.
השער הראשון: הפואטיקה המקראית; פרוזה פיוטית; ושירה קצובה. דיון בהתגלות אלוהית כמגשרת בין הפרוזה לשירה, מכוננת מעבר מן העלילה בהשתלשלותה, לחידושים צורניים: בתקבולת, בהתגוונות הסגנון והצורות הספרותיות. נוספה התייחסות מפורטת למלאכים, לחלומות, ולכתיבה סינאופטית, זמנים ומקומות בהינף אחד.
השער השני: פואטיקה חדשה. תורת השיר כפי שהיא נשמעת מפי המשוררים: ביאליק, טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, ש. שלום ונתן אלתרמן. וכן נלמדת מיצירותיהם של שלושה משוררים, ששירתם היא דו־שורשית, גולה וישראל: אהרן צייטלין, שמעון הלקין וישראל אפרת. נוסף הפרק: מוטיב הדעת בעין מיתולוגית, אצל אפרת מן האסכולה הוותיקה ואצל אהרן אמיר מן האסכולה של "העברים הצעירים". השער השני נחתם במסה: קינות השואה.
השער השלישי: פואטיקה עכשווית — מוקדש לשתי מגמות בשירת ההווה: המעבר משגב להיתול ומצורות סגורות לפתוחות. ההתמקדות היא בשירים רבים בעל אופי ייצוגי. כך גם בפרק הנועל: מן המופשט למוחש.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יגאל שוורץ
תיאור: בקובץ המאמרים והמסות מכאן ומכאן מציג יגאל שוורץ שאלות הנוגעות בליבת היצירה של אמנים ישראלים ובאופיים של החיים התרבותיים בארץ, ומנסה להשיב עליהן. האם ליוצרים יהודים ממוצא הונגרי )מהרצל ואביגדור המאירי, דרך דוש, זאב, אפרים קישון ועד יאיר לפיד( יש אותו טמפרמנט, תפיסת עולם ועמדות פוליטיות־כלכליות דומות – ואם כן, איך אלה מתבטאים ביצירות שלהם? מה טבע ההומור של יואל הופמן ביצירותיו למבוגרים ובספרו המיועד לילדים, לפחות למראית העין, בפברואר כדאי לקנות פילים? מה הרשתה לעצמה רונית מטלון בספר הנוער שלה סיפור שמתחיל בלוויה של נחש שלא הרשתה לעצמה בספריה למבוגרים? איזה סוג של ארכיטקט הוא יובל שמעוני? ואיזה תפקיד מילא עמוס עוז בחייהם של ישראלים רבים?
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: לילך נתנאל
תיאור: ספר זה הוא מחברת קריאה ביצירתו של זלמן שניאור (שקלוב 1887–ניו יורק 1959). קריאה זו מבקשת לה דרך ביצירתו הענפה של מי שנחשב אך לפני כמאה שנה לאחד היוצרים היהודים המודרניים הגדולים בדורו. מתוך עיון במסכת חייו וביצירתו של שניאור, הספר נוגע גם בהיקפיה הנרחבים של תרבות הספר היהודית המודרנית, שנכתבה ביידיש ובעברית בווילנה, בוורשה, באודסה, בניו יורק ובתל אביב. במוקד הספר ניצב שילוב הכלים שביצירת שניאור - לשון יידיש ולשון עברית, מסכת השירה ומסכת הפרוזה. שניאור נמנה עם היוצרים הלאומיים בעברית ונודע גם כמספר יידיש פופולרי. את שיריו קראו רבים כביטוי מודרניסטי מהפכני, ואילו אחרים ראו בהם תוצר שמרני ומיושן של צאצאי ההשכלה היהודית במזרח אירופה. אך תיבת התהודה שבחללה התפתחה יצירתו רחבה מכל אלה, והיא אוצרת בתוכה את השפעת הספרות העברית החדשה בצד חניכה אירופית, שברי מדרש ואגדה, רשמי בדיון אוריינטליסטי ופולחן קדום, ואת זכר מִכוות האש של ההגירה והפליטות. הרחק מאחדות ומפיוּס, יצירת שניאור מסמנת מתווה מסועף, מרתק, של הספרות היהודית המודרנית במחצית הראשונה של המאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: מוטי זעירא
תיאור: הביוגרפיה המרתקת של זהבי, שכתב ד'ר מוטי זעירא, חושפת לראשונה את דמותו של המלחין הצבר הראשון, ממייסדי תנועת 'הנוער העובד' בתל אביב של שנות העשרים, וממקימי קיבוץ נען. איש יפה תואר ואהוב על נשים, חבר קיבוץ נאמן וצנוע, שלא הרבה בדיבור ומיעט להיחשף בציבור. לכן, גם אחרי שהלחין מאות שירים, שבוצעו בידי מיטב הלהקות והזמרים והפכו לנדבכי יסוד בבניין התרבות העברית – הוא נעדר, באופן מופגן כמעט, מספרי ההיסטוריה, מעמודי העיתונים ומשולחנות בתי הקפה של חבריו היוצרים, אבל מנגינותיו שלנשמעות עד היום במלוא צלילותן - בכל אתר, כינוס ומופע, וראויות לאזכור, הסבר ופיענוח. סיפור חייו של דוד זהבי, אותו מפליא מוטי זעירא לשחזר ולרקום, מנסה לבחון ולהבין מה מקור הנימה העצובה המתגנבת לשיריו? מהיכן השמחה המתפרצת, ומנין ההתגייסות העמוקה לצו הקיבוץ-התנועה-הפלמ'ח-המדינה? זהו סיפורו של מי שלוחמי הפלמ"ח שרו את ניגוניו מסביב למדורה וחבריו המיואשים והרעבים בקיבוצו, נען, שאבו עידוד מצלילי חלילו בשנות הבראשית שלהם. זהו סיפור על אבדן בן בכור שנעלם בגיל עשר ועקבותיו לא נודעו, על אהבת נשים ועל בדידות, על הורות וקשייה, על החיבור המורכב בין עבודה למוסיקה, בין חיי קיבוץ לאמנות, בין שירת יחיד לשירת רבים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עליזה קורב בונפיל
תיאור: אורי צבי גרינברג (אצ"ג) נתפס בעיני רבים כמשורר פוליטי, כמי שידע להשמיע קול ברור וחד משמעי וכמי שתבע מעשים נחרצים שיביאו לביסוסה של הריבונות בישראל. עיון בשירתו מגלה שמתחת להצהרות הברורות שהשמיע עולים גם קולות אחרים. הספר שם מילים נשתקות בוחן את יצירתו של אצ"ג בעשור שבו התפרסמו שירי הספר רחובות הנהר וכן ספר העמודים (1955-1945). בשנים אלה ניצבו אצ"ג ובני דורו על פרשת דרכים ונעו מהתמודדות עם משבר חורבנה של יהדות אירופה דרך החתירה והמאבק לשחרור לאומי ועד התהוותה של מציאות מדינית ופוליטית חדשה – מדינת ישראל. את המאורעות האלה ליווה אצ"ג בשירתו, במכתבים שכתב ובנאומים שנשא בכנסת. הקורא בספר מוזמן להשתתף במסע בין כתבים אלה ולגלות את השפעתה של מערכת יחסי הגומלין של אצ"ג עם הציבור על שירתו כמו גם את מורכבות דמותו: זו המבקשת להשמיע קול פוליטי ברור ונחרץ אך מקיימת בתוכה עולם פנימי מפורר ושברירי.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: שירת דוד אבידן היא כלשונו "מִזְרָקָה נִפְלָאָה שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה קִינֶטִית". הר געש סימפטי, פרי מחקרו של גלעד מאירי, מנסח בבהירות את פואטיקת אבידן, ומשרטט מחדש באורח מקיף, מעמיק ומעודכן את קווי האורך והרוחב של מפת השירה הישראלית. הספר מתאר את ראשית הפרינג' בשירה הישראלית ואת הדומיננטות והנרטיבים המרכזיים שלו, באמצעות דיון בפרודיה, בהומור, באוונגרד ובעידן החדש. עולם המושגים הרענן של המחקר מטביע בשיח הספרותי העכשווי מונחים מקוריים של המחבר כמו פופואטיקה, ננו-פואטיקה ופופיוט. זהו ספר חובה למשתמש בשורות הקצרות של השירה ובשורות הארוכות של המחקר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: לא פחות משחייבת השירה העברית החדשה לתנ"ך, חייב התנ"ך לשירה העברית החדשה, השבה ומנכיחה אותו על דרך פולמוס והערצה. מקרה בוחן לחליפים טקסטואליים אלו מצוי בסיפור העקדה. אין כמו תמציתו האכזרית כדי להמחיש את היחסים המתוחים שבין המשורר הישראלי לטקסט האב של התנ"ך. מעשה הקריאה הוא דו-כיווני ופרדוקסלי: הווה שמבקש לקרוא מחדש את העבר ואולי אף להפך אותו מזה; ועבר שבכוחו הקמאי רומס את המשורר החילוני, ובאחת, סוגר עליו את הפתחים כולם מזה. אם בתחילה נדמה כי בכוחו של המשורר לנסוע אל העבר באמצעות חללית השיר, ולערוך בו תיקון גנטי ברגע הראשית, ואולי אף להציל עצמו ממאכלת הסיפור בהמשך, מתוך רצף הפרשנויות של השירים עולה דווקא התמונה שמתוך העקדה בוקע איום קמאי וטקטוני, שמרגע שנחשף אליו המשורר, מסתברים יחסי הכוחות מתוך שורשי הלשון הכופתת את המשורר המודרני להוויתה המבעיתה של העקדה. זהו מצב נואש ומוזר: היוצר מנסה לשנות משהו מתוך אמונה ששינוי זה יחולל תמורה ברגע ההווי (למשל אותה הדרה מוזרה של האם מן הסיפור), ובו בזמן, ההכרה שמה שכבר כתוב, הוא זה הגוזר את המטא-עלילה של החברה הישראלית, ולחילופין, גם את הגורל האישי. זהו מסע מרתק על פני השירה (ובכללה, שירת הנשים המצטרפת לקולות המחאה על מעשה האבות בבנים) שבו המשורר הופך למעשה לגיבור האמיתי. דרך פריזמת העקדה, מציעה פרופ' רות קרטון-בלום שלל קריאות פרובוקטיביות וחדשניות בשירתם של כמה מן היוצרים המרכזיים של השירה העברית, ביניהם: חיים גורי, ט. כרמי, אבות ישורון, דליה רביקוביץ', דוד אבידן, יצחק לאור, רוני סומק, נורית זרחי ואחרים. ספר זה הוא המשכו של הפרויקט נרחב הבוחן כיצד מאצילים עקבותיו של הטקסט הקדום " הילה" על הטקסט החילוני העכשווי, והאופנים השונים שבהם מחלחלת הרליגיוזיות דרך השפה השירית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: זיוה שמיר
תיאור: בשנת 1896, בזמן ההכנות לקונגרס הציוני הראשון, הוציא דוד פרישמן את ספר תרגומיו לאגדות אנדרסן, ובפתחו קרא לחבריו הסופרים להרעיף טל ילדוּת על ילדי ישראל ועל בני-הנעורים, השרויים באווירת "החדר" ו"הישיבה". ביאליק נענה לאתגר, והחל לכתוב שירים ואגדות לטף ולקהל הקוראים הצעיר. בזמן ששקד על עריכת "ספר האגדה", ביחד עם רעהו י"ח רבניצקי, החל ביאליק בחיבורן של אגדות בסגנון אישי וחופשי, שאותן הכתיר בכותרת "ויהי היום". באגדות אלה, שנועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הִרשה לעצמו ביאליק חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. לא אחת התרחק בהן מן המקורות הקדומים, אגב הפלגה למחוזות זרים ורחוקים – אישיים ובין-אישיים – ועריכת סינתזה אישית בין אגדת קדומים לאמירה מענייני דיומא. באגדות אלה, שאותן התחיל לכתוב בשנת 1917 ראה ביאליק, ובצדק, יצירות מקור לכל דבר, שבהן המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה אישית ולאותם הרהורים היסטוריוסופיים, הנקשרים לענייני השעה "הבוערים" ומאירים אותם באור חדש. הספר מִים ומִקדם מציע פירוש לאגדות כגון "שור אבוס וארוחת ירק", "אלוף בצלות ואלוף שום", "אגדת שלושה וארבעה", "ספר בראשית", "מגילת עָרְפָּה" ועוד.
מאת: רינה בן-שחר
תיאור: בקובץ זה כונסו שמונה-עשר מאמרים העוסקים באספקטים שונים של לשון הספרות העברית, בעיקר הישראלית. המאמרים נכתבו והתפרסמו בין שנות התשעים המוקדמות ועד ימינו אלה, ורובם שוכתבו ועודכנו לצורך כינוסם בקובץ. מאמרים אלה מציגים מחקרים העוסקים בקשת רחבה של אספקטים לשוניים-סגנוניים בגזָרות שונות של מערכת הספרות: סיפורת מקור, סיפורת מתורגמת מאנגלית ומצרפתית, דרמה מקורית ודרמה מתורגמת מאנגלית ומצרפתית. המחקרים מפגישים בין חקר הלשון לחקר הספרות ומסתמכים על מגוון רחב של משתנים: לשוניים, ספרותיים, תיאטרוניים וחברתיים-תרבותיים. חלק מהמאמרים דנים בלשונם של סופרים או מחזאים יחידים, אך אין הם מבודדים את הסופר היחיד או את היצירה היחידה, אלא ממקמים אותה בהקשר החברתי-התרבותי ובודקים את יחסה ליצירות אחרות בז'אנר, לנורמות השולטות בז'אנר וללשון הסטנדרט של זמנה. חלק אחר של המאמרים דנים בחתכי רוחב בנושאים מסוימים בלשון הספרות, כגון בדרכי עיצוב הדיאלוג בסיפורת המקור העברית ובסיפורת המתורגמת לעברית, בסגנונם של סופרים פוסט-מודרניים בהשוואה לסגנון סופרי הזרם המרכזי הכותבים בלשון עשירה ועוד. המחקר הסגנוני של הספרות במאמרים המובאים בקובץ זה בודק אופני בחירה לשונית בין האופציות הלשוניות המרכזיות בתרבות הישראלית: העברית הספרותית העל-תקנית, העברית הישראלית הילידית והעברית המזרחית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יוכבד בת מרים
תיאור: ספר זה רואה אור בעקבות תגלית ארכיונית מרתקת: קבוצת מכתבים שכתבה יוכבד בת־מרים הצעירה אל חיים הזז, ואשר לא פורסמו מעולם. זוהי עדות נדירה לפרק חייה העלום של יוכבד בת־מרים (1901–1979), טרם עלייתה ארצה, כמשוררת עברייה צעירה ברוסיה הסובייטית. סיפור האהבה המורכב בינה לבין הסופר חיים הזז (1898–1973) נרקם על רקע פרידתם ונדודיהם של השניים, עד לפגישתם המחודשת בפריז, ב־1926. לצד 24 ממכתביה של בת־מרים, מובאים כאן 24 שירי המחזור "מרחוק", שנכתב באותה עת ממש. פרסומם זה לצד זה מאיר באור חדש מפתיע את יצירתה המוקדמת של אחת מן המשוררות העבריות הגדולות. מעבר לאינטימיות הביוגרפית, מזומנת לנו כאן הצצה יחידה במינה לפרק דרמטי בחיי יהדות רוסיה שלאחר המהפכה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לילך לחמן
תיאור: אבות ישורון - 1992-1904, חולל שבר בלשון השיר והפך את אדמת השירה העברית. חייו וגורלו גילפו פנים של אדם יהודי-ישראלי מתוך העברית. ״העברית שלי היא בן-אדם, היא לא שפה, העברית שלי היא אדם שחי כאן, בארץ, ובזמן הזה, לפי שהוא מוכרח לחיות, לפי שהוא חי את ההכרח הזה. זה לא עברית, זה יידיש, זה פולנית, זה גם עברית״. זהו כינוס ראשון של מסות ומאמרים על שירתו של אבות ישורון. הוא התהווה כדו-שיח בין חוקרים ויוצרים שנענו לשאלה איך לקרוא את ישורון היום ומה תורמת קריאה כזאת להבנת מקומה של שירה בזמננו. הספר הבוחן את עבודתו של ישורון על תקופותיה, על הקשריה ועל אופן התקבלותה, מאיר מחדש את השיר ואת כליו. ישורון מתגלה כיוצר אקטואלי שעורר שאלות של זהות, היסטוריה ושפה שהודחקו בתקופתו והטרימו את זמננו אנו. מובא כאן ראיון נדיר אותו ערכה הלית ישורון עם אביה שמביא את מבטו של המשורר על עבודתו וחושף את המשקל שיש למוות בשירתו המאוחרת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יעל לוי חזן
תיאור: ספרה של יעל לוי חזן מאתגר הבחנות שגורות. הקורפוס הספרותי שהוא עוסק בו, ובכלל זה יצירות של יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון שולמית הראבן, אורלי קסטל-בלום, אילת שמיר-טוליפמן ולאה איני, מערער את המוסכמות המכוננות את חוקי הסוגה של ספרות המלחמה ואת ההגדרות התוחמות את גבולותיה, החל בערעור על הניגוד בין חזית לעורף, דרך פירוק הניגודים בין צבא לאזרחות ובין הספֵרה הציבורית לספֵרה הביתית, וכלה בדיון ביקורתי בהבניות של גבריות ונשיות בזיקה לייצוגים הספרותיים של חוויית המלחמה. הספר מציג שאלות חדשות ומגבש כלים לדיון תאורטי בפואטיקה של ספרות מלחמה כתובה בידי נשים בלשון העברית. בהיבטיו התאורטיים הוא מקיים דיאלוג פורה עם ספרות המלחמה האנגלו-אמריקנית הכתובה בידי נשים וחושף את עקרונות הפואטיקה של ספרות מלחמה כזו בהקשרה הייחודי של המציאות הישראלית, על כל מורכבותה. הניתוח הספרותי של היצירות הנידונות בספר מאיר היבטים לא צפויים בנושאי מלחמה ומגדר ומצביע על הקשרים בין קפיטליזם, צרכנות ומיליטריזם, בין אלימות בצבא לאלימות במשפחה ועוד. אגב כך ספרה של לוי חזן חושף מחוזות מודחקים ומוכחשים בהוויית המלחמה הישראלית ובשוליה למן מלחמת 1948 עד מלחמת לבנון השנייה. יעל לוי חזן העזה לגעת ב"מותר" וב"אסור" על פי "כללי" ההתמודדות ה"נורמטיבית" עם השכול ובוחנת בעין ביקורתית את הקשר בין האלימות במלחמה לאלימות ביחסים בין המינים; את הדילמות המוסריות סביב תופעות של בזיזה ולקיחת שלל במלחמה ואת השאלות הקשות הקשורות בייצוג הכאב של הגוף המעונה ובביטוייו הספרותיים-אמנותיים. בסוגיות ספרותיות, חברתיות ומוסריות מורכבות אלה עסקה יעל לוי חזן במקצועיות, ברגישות וביושרה. קריאותיה של יעל לוי חזן בספרות שכתבו נשים על מלחמה מעידה שהן מבינות היטב מלחמה מהי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עמית עסיס
תיאור: ס. יזהר, שתיאורי הנוף והנפש העדינים בסיפוריו הם מפסגות הספרות העברית, היה ראשון הסופרים ה'צברים' שפרסם פרוזה והיה לאחד המנסחים המרכזיים של זהות הצבר. יזהר עצמו סירב לראות ביצירתו ביטוי של דור, וביקש שתיקָרא קריאה אישית ואסתטית. אף על פי כן הצטייר כמי שמותח בגופו ובכתביו קו חוצץ המבחין בין זהותו של דור החלוצים לזו של דור ילידי הארץ, בין שמאל לימין ובין הדורשים ספרות להמונים מצד אחד ובין שומרי חומת הספרות-לשמה מן הצד האחר. יצירתו של ס. יזהר והפרסונה הצברית שהיא מעמידה מתגלה בספר כהתמודדות יצירתית ומעמיקה עם אתגרי הזהות הצברית. באמצעות פענוח המפתח הפואטי והקשריו האידאולוגיים והתרבותיים הציוניים מעמיד לנוכח ערב סתיו מחריש דמות דיוקן תרבותי של הצבר, דמות שאיננה מתמצה בקומזיצים וכובע גרב, דמות בעלת עמדה אמנותית מנומקת ושאפתנית לנוכח אתגרי הזהות שמעמידות הציונות, ההתיישבות, המאבק והמדינה. באמצעות מכלול יצירתו של יזהר, גם זו שלכאורה איננה עוסקת בפוליטיקה, מתפרשת בספר זה עמדתו הפוליטית של יזהר, שנודעה לה חשיבות ציבורית רבה, ומוצעת כאן קריאה פואטית ופוליטית חדשה של המעמקים הפואטיים, הרליגיוזיים והחברתיים של נקודת מבט מרכזית ודומיננטית בשמאל הציוני הישראלי, ובתוך כך נחשפים כמה מהנדבכים הנסתרים שעליהם עומדת המציאות הישראלית הסבוכה בת זמננו. עבור הקורא המתחיל פותח הספר שער לסוד ההנאה מיצירת יזהר. מי שמתעניין בטכניקה הספרותית ימצא בו קריאה פואטית מדוקדקת של התחביר והלשון הפיגורטיבית של ימי צקלג, ומי שתר אחרי מכמניה של הרוח הישראלית ימצא בו יסודות מרכזיים של מפת הארץ ושל מה שאפשר לכנותו הדת החילונית הישראלית. קוראיו של ספר זה ילוו את הפרסונה הצברית של יזהר המחפשת את מקומה בין ה'אחרים' שלה: החלוץ הציוני, המהגר היהודי, והכפרי הערבי. הזהות הזאת מתגלה בספר כלִבהּ הכמוס של הישראליות הצברית ותשתית ההגמוניה הישראלית מאז.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: נילי פורטוגלי
תיאור: “מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“, בניין מרהיב שתוכנן על יד האדריכלית נילי פורטוגלי ונבנה בשנת 1996 בכיכר ביאליק, הוא הבניין העכשווי היחיד שהתוסף לאזור ייחודי זה בלב לבה ההיסטורי של העיר תל אביב  “עצמת נוכחותו של הבניין בסביבה טמונה דווקא במידה שהוא משתלב בה ולא במאמצים להיות נבדל ממנה, על ידי יצירת אייקון אדריכלי. יחד עם זה שמירה על רוח סביבה קיימת אינה בהכרח חזרה פנטית על שפתה האדריכלית של אותה סביבה“. כיכר ביאליק היא עולם בזעיר אנפין של תולדות האדריכלות של העיר תל אביב. כאן אפשר למצוא סגנונות אדריכלות משנות העשרים של המאה העשרים - תקופת האדריכלות האקלקטית - דוגמת הבניין הראשון של עיריית תל אביב ובניינים משנות השלושים, אז היה הסגנון הבין־לאומי “הצעקה האחרונה“. הספר נועד לעורר דיון ציבורי בשאלות המאתגרות את הקהל הרחב ואדריכלי המאה ה־ 21 בנוגע לדרך ההתערבות של אדריכלות עכשווית בסביבה קיימת בכלל ובסביבה בעלת ערך היסטורי בפרט, באופן שיכבד וישמר את הקיים. מה שמייחד את עבודותיה של פורטוגלי, ובכלל זה בניין "מרכז למוסיקה וספריה ע"ש פליציה בלומנטל" הוא שגם החדש והמודרני ביותר נראה כאילו היה קיים כאן מאז ומעולם. טענתה של פורטוגלי היא כי כדי לשנות את פני הסביבה וליצור בניינים שנרגיש בהם ואִתם “כבתוך ביתנו“ אין מדובר בשינוי של אופנה או סגנון אלא בצורך באימוץ תפיסת עולם הוליסטית חוצה תרבויות אשר תחליף את תפיסת העולם הפרגמנטרית הנמצאת בתשתית דרכי החשיבה הקיימות. “מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“ מייצג יותר מכל בניין אחר שתכננה פורטוגלי את תהליך התכנון הייחודי שלה ואת הפרשנות שלה לתפיסת העולם ההוליסטית ופנומנולוגיה באדריכלות. תפיסת עולם הנמצאת בשנים האחרונות בחזית השיח המדעי והקשורה בקשר הדוק לפילוסופיה הבודהיסטית.
מאת: Nili Portugali
תיאור: The book aims to trigger a public discussion regarding central debates, challenging the general public and 21st-century architects, as how should contemporary architecture intervene within an existing environment in general and the one with a significant historical value in particular, respecting and preserving the existing one.What is unique in Portugali's work (including in this building) that even the most modern buildings look as if they’ve been there forever. Portugali argues that in order to change the feeling of the environment and create buildings we really feel "at home" with and want to live in, what is needed is not a change of style or fashion, but an adaptation of a holistic and crosscultural worldview that will transform the mechanistic worldview underlying current thought and approaches. The Music Center and Library, more than any other building designed by Portugali expresses her unique planning process and her particular interpretation of the holistic phenomenological worldview. A worldview which stands in recent years at the forefront of the scientific discourse, and is tightly related to the Buddhist philosophy. 
מאת: יוחאי אופנהיימר
תיאור: בספר זה בוחן יוחאי אופנהיימר את כתיבתם של משוררים וסופרים חשובים שעלו ארצה, ואף על פי כן עיצבו תודעה גלותית שמבטאת זרות לארץ ישראל, לחברה הקולטת והילידית, לזהות הציונית החדשה, בצד זיקה עמוקה לתרבות היהודית בגלות ולזיכרונה. תודעה גלותית ליוותה, כטענתו, את הספרות העברית בקביעות וברציפות במשך המאה העשרים ותרמה לעיצובה של זהות לאומית שממשיכה את התרבות הגלותית וצומחת מתוכה, ואין היא מציבה את עצמה כניגוד לה. היא תבעה הכרה בכך שאת הגלות אין לזכור רק באמצעות דימויי חולשה וסבילות, אלא גם באמצעות דימויים של עוצמה תרבותית ואתוס חברתי-רוחני. אלה הנושאים הנידונים בספר: עמדתו האנטי-ממלכתית של אלתרמן; כיצד נובעת רגישותה הפוליטית של לאה גולדברג מחוויית הגלות בארץ ישראל; כוחו של הגוף היהודי הפגום על פי אפלפלד; המצאת מסורת צפון-אפריקאית בשירת ארז ביטון; מלנכוליה בשירה החלוצית של העלייה השלישית; היחסים הגלויים והסמויים בין העברית ליידיש בשירי טשרניחובסקי ושלונסקי; תודעת האשמה על עזיבת הבית אצל אבות ישורון; הפער בין העמדה הפוליטית לרגישות הספרותית בנושא הגלות אצל ברנר, ועוד.
מוסד ביאליק
מאת: אבנר הולצמן
תיאור: 'מאחרוני הנפילים של דור תש"ח, כך תואר חנוך ברטוב בנימוקיה של ועדת השופטים שהעניקה לו את פרס ישראל לספרות בשנת 2010. ברטוב הוא אכן מן הדמויות הבולטות בדור המייסדים של הספרות הישראלית, הידוע גם כדור הפלמ"ח, דור בארץ, דור המאבק לעצמאות ודור הרֵעים. כינויים אלה מבליטים את המשותף לקבוצת סופרים זו: מעורבות עמוקה בעלילה הקיבוצית שמכוחה נוסדה מדינת ישראל; מחויבות ואחריות, מעין ערבות אישית, לקיומה של המדינה שעמדו ליד עריסתה. תכונה זו ניכרת בכל דבר שהוציא ברטוב מתחת ידו במשך יותר משישה עשורים של יצירה, ובראש ובראשונה ברומנים שהיו לשם דבר כמו 'שש כנפיים לאחד', 'פצעי בגרות' ו'של מי אתה ילד'. ספר זה בוחן את הפרוזה של ברטוב לשני אגפיה, הבדיוני והתיעודי, כמכלול אמנותי וכצומת של הֶקשרים ביוגרפיים והיסטוריים. לבד מן התכונות הגלויות של יצירתו – השייכוּת לדורה ולתקופתה, היסוד האוטוביוגרפי העמוק, הזיקה המורכבת לעלילת-העל הציונית, העיסוק הנרחב בשאלות של זהוּת – נחשפות כאן סגולותיה הייחודית, ושתיים מהן שובות לב במיוחד. האחת היא החתירה המתמדת של המחבר לגעת בליבה הלוהטת של הניסיון היהודי והישראלי במאה העשרים כמתבונן ומשתתף גם יחד; השנייה היא הפתיחוּת חמת הלב לזולת, בייחוד בצערו ובמצוקתו. ועוד מודגם בפרקי הספר כיצד הדיאלוג המתוח בין שני הממדים בזהותו של ברטוב, היסוד הצברי-הילידי לעומת מורשת העבר היהודית שנספגה בו משחר ילדותו, הוא הכוח המניע והמפרה את יצירתו.
מוסד ביאליק
מאת: ענת ליבנה
תיאור: ספרה של ענת ליבנה - המיית הציפור, שאגת הצער מתבונן בדרמה של המפגש בין שתי חברות. האחת, חברת שורדי השואה שמהגרת לארץ חדשה ומבקשת להיקלט בה, והשנייה, היישוב היהודי בארץ ישראל, חברה צעירה ערב מלחמת עצמאות והקמת מדינה. כחלק מההתמודדות עם הטראומה של השואה וכמכשיר לבניית זהותם החדשה כותבים הניצולים ספרי זיכרונות. בין השנים 1961-1944 ראו אור בארץ 75 ספרים, כאשר הזיכרון “משם“ עודו צלול ושלם, וחוויית המפגש עם החברה הארץ ישראלית ותהליכי הקליטה בה עודם טריים. כותבי הספרים ביקשו להיאבק בצערם, למלא את הדממה, להעניק משמעות סימבולית למתיהם, ולפעול למען קהילת הניצולים. הספר מצביע על האופי המורכב בו ביקשו מחברי הזיכרונות להציג את הישרדותם, תוך תביעה ליתר אמפתיה ופחות שיפוטיות כלפי הקרבנות והניצולים. הם גם רצו להיבדל מקבוצת האליטה של מנהיגי המחתרות הלוחמות, להרחיב את מושג “הגבורה היהודית“, ולא לייעדו רק לפעולות התנגדות מזויינות. כך מתוארים ניסיונות נואשים לשמור על זהות אישית ואנושית כגבורה לשמה, כמו גם התמודדויות עם דילמות בלתי אפשריות של בחירה בין רע אחד לאחר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גבריאל מוקד
תיאור: בארבע–עשרה רשימות קצרות - "אֶטיוּדים" כלשונו - פורשׂ חוקר הספרות והעורך הנודע, פרופ' גבריאל מוקד, מבט פנורמי ועם זאת אינטימי על שירתה של מאיה בז'רנו. מוקד, שהיה הראשון לפרסם את שיריה בשלהי שנות השבעים של המאה העשרים (ב׳עכשיו׳), סובֵר שבז'רנו היא "הדמות המרכזית בשירתנו משלהי שנות השבעים ואילך עד ימינו אלה" וששירתה היא "מסע לארץ הפלאות של הדיוּק". מבטה המשוכלל של בז'רנו, הבוחן את המיתוס והיומיום, את התודעה והדִמיוֹן, את הנפש והגוף, ניכר החל ב'בת יענה', ספר שיריה הראשון, עבור בשירי "עיבוד נתונים" שהעניקו לה מעמד מיוחד בשירה העברית של דור–המדינה ועד לספרה 'פגישה עם השחקנים', שראה אור לאחר כינוס מבחר מקיף משיריה (תדרים). בשערו השני של ספר זה ניתן מבחר ממצה משיריה של בז'רנו, שנערך בידי המשוררת עצמה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: סיגל נאור פרלמן
תיאור: הספר עוסק בשירתו האוטוביוגרפיים של נתן זך. כידוע, מאז שב זך משהות ממושכת בלונדון, ובעיקר עקב מות אמו, השתנתה שירתו כאשר ספגה לתוכה את היסודות האוטוביוגרפיים, יסודות שהגיעו לשיאם בקובץ החמישי שלו 'כיוון שאני בסביבה' (1996). ביקורת הספרות סימנה עד אז את שיאה של שירת זך במה שכונה "נוסח זך", נוסח שהתבסס על שיריו המוקדמים, והשפיע באורח מכריע על השירה העברית בעשורים האחרונים. את שירתו המאוחרת של נתן זך מכנה נאור פרלמן "שירה פואטוביוגרפית", ומציעה להשתמש במונח מפתח זה כדי לעיין בכל שירה שהקשריה הם אוטוביוגרפיים. בפרישה רחבה ובלשון בהירה וחדת התבוננות מעמיק הספר לבחון את הפואטוביוגרפית של זך. נאור-פרלמן מצביעה על אירועים בחיי המשורר ובחיים הציבוריים, שאותם משכיל זך להפוך לחלק משירתו המתרחבת: התאבלותו על מות אמו, והאופן שבו נכרך דיוקנה בדיוקן האישה-אהובה; הפחד מפני המוות, והאופן שבו מוכן האני-המשורר לאמץ לעצמו זהויות שונות, ואף לדבר בקולן; נכונותו של זך לכתוב שירה פוליטית, אחרי שהתנגד באופן נחרץ לפוליטי בשירתו המוקדמת; הניסיון המפתיע להתקרב אל נתן אלתרמן המת, בשיר "עם אלתרמן בחולות", אחרי שתקף את שירתו בחריפות – בכל אלה ועוד עוסק ספר רב תובנות ומרתק זה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יעל גילעת
תיאור: דור המפנה חושף דור אמנים שנכפה עליו לפרק מיתוסים ולשבור פרדיגמות קודמות; דור של אמניות צעירות שפעלו בשדה גברי וכוחני; דור צעיר שהואשם בריאקציונריות ובחוסר תחכום, אך יצירתו התאפיינה במבע אמנותי ופוליטי עז ודרוך, דור שפעל בפרץ אנרגטי חסר תקדים, והאמנות עבורו הייתה שדה פעולה מרובה ערוצים של המצאה, מחאה והתפכחות. תרומתה הסגולית של האמנות הצעירה שצמחה מראשית העשור, עיצבה אותו ועוצבה על ידו, באה לידי ביטוי במפנים שחוללה: בתחום האוצרות, בתחום המדיומלי ובתחום התמטי-סגנוני. התבוננות בדיוקן רב-הפנים של הדור הצעיר של אמנים ואמניות שפעלו בשנות השמונים חושפת את קריסת דיוקנה המדומיין של החברה הישראלית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: נורית גרץ, רז יוסף
תיאור: בלב יצירות הקולנוע הישראליות בנות זמננו נמצאת התמודדות עם טראומות מן העבר; יצירות אלה חופרות כמו ססמוגרף רגיש אל תוך זיכרונותיה של החברה הישראלית ומעלות את מה שהיא השכיחה והשתיקה. הן עושות זאת בשפה פוסט־טראומטית מקוטעת, שאינה מתארת את הדברים במלואם, אלא מעלה חלקי סיפור שמוסתרים מאחורי תחפושות שונות. מחברי ספר זה מנסים ללכת בעקבות הזיכרון הישראלי, לגלות אותו בקולנוע הישראלי העכשווי ולחשוף עד כמה הוא מושפע מן הטראומות שחווינו כעם וכחברה. המחברים מבקשים להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה. עוד הם מבקשים להראות כי דווקא השפה הפוסט־טראומטית המרוסקת והקטועה, המחזירה אל ההווה מראות וחוויות שלא עוכלו בתודעה ולא עובדו, היא שמוליכה את הסרטים אל העבר החבוי ומאפשרת התמודדות אתו. שפה זו אף עשויה להוביל להבנת העיוורון לטראומה של ה"אחר" ובתוך כך להבנת הטראומה של עצמנו, כקרבנות וכמעוולים כאחד.
עם עובד
הצג עוד תוצאות