נמצאו 154 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אילנה פרדס
תיאור: הדמיון הפרשני של עגנון חובק עולם ומזמין לחשוב מחדש על הגדרות נורמטיביות של ספרות, מקרא ופרשנות. בשילוב נדיר של קריאה ספרותית והיסטורית, מבקשת אילנה פרדס להאיר פן לא מוכר בפרויקט הפרשני של עגנון. עגנון מתגלה כאן לא רק כמי שמצוי בכל רובדי הפרשנות המסורתית, אלא גם כמי שמתבונן בחדות שאין דומה לה בעיסוק האובססיבי במקרא בהקשרים מודרניים. "אוהבים מוכי ירח" מתחקה אחר תגובתו של עגנון למעמד המיוחד ששיר השירים זכה לו בתרבות הישראלית. באמצה את שיר השירים כטקסט מכונן ביקשה הציונות לשוב אל הסצנות הארוטיות והפסטורליות של "ניצנים נראו בארץ" ו"אל גינת אגוז", למצוא בארץ-ישראל מעין פומפיי שבה נשמר הטקסט המקראי הקדום בצורתו המקורית. עם זאת, בחיפוש זה אחר פשט ישן-חדש לא הצליחה הפרשנות הציונית להתנער מרוחות הרפאים של האלגוריות המסורתיות על שיר השירים. באירוניה ייחודית, עגנון מציב את התנ"ך הישראלי כפרק מרתק, גם אם מוזר, בהיסטוריה הפרשנית המפתיעה תמיד של הטקסט המקראי. הספר מתמקד בשני סיפורי אהבה – "שבועת אמונים" ו"עידו ועינם" – המאופיינים ברצפים חלומיים בלילות לבנה במילואה. האוהבים ביצירות אלו מוצגים כאוהבים מוכי ירח, או מוכי לבנה, הנושאים את שיר השירים על גבם בלי כל יכולת לפענח את הטקסט העתיק. בדומה לשולמית הישנה שלבה ער, הם מחפשים אהבה אך אינם יכולים למוצאה; הם אינם מסוגלים ללכת בעקבות האהבות המטריפות אותם, אך גם אין בכוחם לנטוש אותן. בין שלל האהבות המעסיקות את עגנון ביצירות אלו מבצבצת גם אהבה ספרותית: המרוץ הסהרורי אחר שיר השירים עצמו.
מוסד ביאליק
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: הברית החדשה, ה"זר" בתוך הספרות הישראלית, הפכה מטאבּוּ מוחלט לעורק שבו מוזרם דם חדש אל הספרות ולחומר מתסיס בה. המשיכה אליה, והאשמה הכרוכה בכך, מייצרת דגמים פואטיים באזורים שבהם שותק המקרא: הבגידה, יחסי האם והבן ולעתים אף האם והבת. אלה מאפשרים ליוצר הישראלי להתדיין עם המחשבה שיש משמעות לייסורים, ועם דמות המיסטיקן בניגוד לנביא המקראי. הספרות הישראלית קוראת מחדש את הברית החדשה באופן מורכב, רפלקסיבי וחששני גם יחד. הספר טוען כי הברית החדשה מציעה מעין מענה למועקה של החילוניוּת בתרבות הישראלית ולערגה אל הנעלם. המשיכה אל הטקסט האוונגליוני מצביעה על שורשי המצוקה של המצב הישראלי ועל העייפוּת מתכניה הראשונים של הציונות. ספר זה מצטרף אל ספרי המחקר של פרופ' רות קרטוּן-בלום המתחקים אחר עקבות הטקסטים הקאנוניים הקדומים – התנ"ך והברית החדשה – בספרות הישראלית. המסות בוחנות את הדיאלוג המתקיים ביצירתם של עמוס עוז, חיים באר, חנוך לוין, אברהם ב. יהושע ובשירתם של אברהם בן-יצחק, אבות ישורון, יונה וולך ומשוררים נוספים. קדמו לכרך זה הספרים: הרהורים על פסיכותיאולוגיה בשירת נתן זך (2009) וסיפור כמאכלת: עקדה ושירה (2013).
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריה זכו לאהדת הקהל ולהערכת המבקרים, אך עדיין הנסתר בהם רב מן הנגלה. ספר זה מבקש להאיר את הצדדים המוּכּרים פחות בכתיבתה של רביקוביץ ובחייה, ולאורם לקרוא מחדש את לב יצירתה – הן כשלעצמה הן על רקע הספרות העברית והעולמית בת הזמן. זהו המחקר הראשון על אודות רביקוביץ המבוסס על עיזבונה הספרותי, שטרם נחשף. העיון בארכיון מוביל לגילויים מפתיעים ולתובנות חדשות, גם באשר לשיריה הידועים. אמנם הספר מתמקד בעולמה של יוצרת אחת, אך הוא חורג מתחומה של שירת רביקוביץ (שאינו צר כלל וכלל) ועשוי להיקרא גם כסיפורן של שירת "דור המדינה" ושל התרבות הישראלית הצעירה בשנותיהן הפוריות ופורצות הדרך ביותר, שהשפעתן ניכרת עד היום.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: יניב גולדברג, נוגה לוין-קייני
תיאור: אולם התיאטרון, האורות כבים, המסך עולה והקסם מתחיל. עולם התיאטרון, כמו עולם המשפט ועולם הפסיכולוגיה עוסק בנפש האדם. אלו עולמות מרתקים, יצריים גועשים וכובשים, המצויים לא פעם בסתירות פנימיות, ומלמדים אותנו שעלינו לראות לא רק את המוצג באופן שטחי אל מול פנינו, אלא להתבונן פנימה ובכך לראות גם את עצמנו. התיאטרון מראשיתו היווה מקור משיכה. ספר זה עוסק בששה מחזות המעוצבים ביד אמן. ששת המחזות, נכתבו במקור ביידיש אולם תורגמו לשפות רבות ושונות, הועלו בהצלחה גדולה ברחבי העולם ובכך הראו את כוחו האוניברסלי של הטקסט. ספר זה בוחן לראשונה את הטקסטים במבט משפטי ופסיכולוגי, אשר מעניק לטקסט מבט חדש ומרענן, ומעמיד באור חדש את היצירה התיאטרונית כמו גם את הקונפליקטים שבין הדמויות. קריאה הנכנסת למורכבות הפסיכולוגית של המחזה והמחזאי מגלה את עומק החוויה הספרותית והתיאטרלית של הסיפור, ובכך מסייעת לצופה כמו גם לבמאי ולשחקן, להתמודד עם מורכבותן של הדמויות ולהבינן באור חדש. המבט הפסיכולוגי משתלב עם המבט המשפטי, ובכך מתגלות תובנות ומסקנות משפטיות חדשות, הייחודיות למחקר אינטרדיסציפלינרי זה.
מאת: חמוטל צמיר
תיאור: ספר זה מבקש לברר את המימד הגופני בשירתו של חיים נחמן ביאליק כנקודת־מוצא להבנה חדשה של שירתו בכללותה, בהקשר ההיסטורי והאידיאולוגי של זמנו. עם התגבשות התנועה הציונית כמערכת של "ציווּיים" לשינוי מוחלט של היהדות ושל היהודים עצמם, מתגלה גופו של ביאליק כזירה מגדרית, גברית במהותה, שמתחוללים בה יחסים מורכבים וזיקות עמוקות, לעתים מתוחות וקונפליקטואליות, בינו לבין העם, הנשים (האֵם והאהובה), המלים והשירה – ובינו לבין עצמו. המחקר מבקש כך להאיר את הזיקה המשולשת בין סובייקטיביוּת גברית, לאומיוּת ושירה. תוך קריאה קפדנית ורגישה ותוך התייחסות גם לביוגרפיה של המשורר, טוענת חמוטל צמיר כי ביאליק הציב את עצמו – הן את גופו והן את נפשו – כזירה שבּה, מתוכה ובאמצעותה ביקש "להוליד" את האומה. החרדה שיצרה בנפשו נוכחותו החסרה של אביו, לצד יחסים סימביוטיים עם אמו, מיתרגמת או מתבטאת בשירתו בשבר של ה"אני", בשורש התשוקה שלו. שבר זה משתקף בחזרה בפרויקט הלאומי שהוא כתיבתו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נתן אלתרמן
תיאור: בספר זה - סער וּפרץ: פרוזה ומאמרים, 1940-1931 - נאספו יצירותיו המוקדמות של נתן אלתרמן בפרוזה: החל ברשימות ששלח בהיותו סטודנט בצרפת בשנת 1931, והוא כבן עשרים ואחת, ועד המאמרים שפרסם ערב מלחמת העולם השנייה וסמוך לפריצתה, לאחר ששמו כבר הלך לפניו בקרב קהל הקוראים והכותבים. הרשימות, כחמישים במספר, נדפסו בעיתונים ובכתבי העת הספרותיים בזמנו. מחציתן לא כונסה עד כה בְּספר וזוהי למעשה פעם ראשונה שהן שבות ורואות אור מאז שנות השלושים של המאה העשרים. כעת, כשנפרשת מניפת יצירתו המוקדמת של אלתרמן בפרוזה באופן שיטתי, ניתן להתרשם מצד פחות מוּכּר בכתיבתו: רשימות בענייני השעה לצד מאמרים בנושאי ספרות, פיליטונים, ביקורות ספרים ותרבות פופולרית לצד רשימות יפות להפליא על תל אביב ומקומות נוספים בארץ. במישור נוסף, היצירות המוקדמות בפרוזה הן בבחינת המעבדה שהצמיחה את שירי ספר הביכורים פורץ הדרך של אלתרמן 'כוכבים בחוץ' (1938). יצירות אלו מפתיעות בבשלותן ומלמדות על מבטו החודר והמעמיק של המשורר, המתבונן בעליית התנועות הטוטליטריות בעולם ולאור זאת מחַשב מחדש את מקומם של היישוב, של העם היהודי – ואף שלו כיוצר – לקראת המלחמה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דליה רביקוביץ
תיאור: לצד שיריה פרסמה דליה רביקוביץ במשך כיובל שנים רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי עת, במגוון נושאים: החל בביקורות ספרים, עבור בתגובות על אירועים אקטואליים ופוליטיים וכלה ברשימות אישיות על ילדותה ועל משפחתה. הרשימות שניתנו בספר זה - הזהב ותפוחי האדמה - מביאות קול מרתק שלה, המפתיע בידענותו, בסמכותיותו ובגילוי לבו. מעבר לַהיכרות המחודשת עם המשוררת הנודעת, מזמנות הרשימות שנאספו כאן גם מסע בתרבות העברית והישראלית מבעד לעיניה של יוצרת דעתנית ומעורבת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר וולף-מונזון
תיאור: נוכחותו המרשימה והמתמדת של מירון ח. איזקסון בתודעה התרבותית הישראלית והמקום הייחודי של יצירתו בשירה ובפרוזה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים, עוררו לאורך השנים עניין ותהודה בביקורת. עם זאת, קיים חֶסֶר בסקירה שיטתית של יצירתו, העומדת על מאפייניה התמאטיים, הרטוריים והלשוניים-סגנוניים, בפרט של יצירתו השירית. הקובץ לִנְשֹׁף אֶת הַצְּעָקָה - מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, אשר כולל שבעה-עשר מאמרים ומסות, שנכתבו על ידי חוקרים, משוררים וסופרים על שירתו של איזקסון ועל כתיבתו בפרוזה, מבקש לענות על החֶסֶר הקיים, ולכנס לראשונה יחד מבחר מקיף של מאמרים על יצירתו. מקריאת המאמרים מצטיירת יצירתו ובפרט זו השירית כחטיבה ספרותית מובחנת וייחודית בספרות הישראלית, שיש לה תווי זהות והיכר אופייניים. מאמרי הקובץ חושפים את צפניה הפואטיים המרכזיים של יצירתו השירית, ואת אופן התבוננותו הייחודי בעצמו, בבני משפחתו, ביחסים בין בני אדם, ובמשמעותם של חפצים ואברי גוף – לעיתים בדרך של העברה רגשית ולעיתים כמטונימיה לבני האדם. מאמרי הספר בוחנים את מבנה העומק התמאטי של שירה זו, ואת דרכי הארגון הרטוריים שהיא מפעילה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: כרך יד בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, תוספות: חדשנות ומהפכנות, הוא המשך לכרך יג - תוספות: מורשה ותמורה. שני הכרכים ערוכים מנקודת ראות פואטית. היענות לנורמות פיוטיות, שיש בהן מן החידוש המודרג, או אפילו מהפך גמור. התוספות, מקבילות ל־י"ב הכרכים הקודמים במחקרים ייחודיים, מהם שראו אור במאספים ובביטאונים מדעיים ונערכו מחדש. נקודת המוצא המשותפת להם: החוקיות המגשרת בין היצירה בבדילותה למכלול מפעלם של המשורר או המשוררת הנידונים. וכן, הבלטה מיוחדת לקשרים בין־טקסטואליים, שבמרכזם התנ"ך ופסגות בספרות העמים. זכות בכורה מבחינה מתודית יש לעיון המשווה בין יצירות ובין חידושים פואטיים ומכאן החלוקה לפרקים של הכרך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: המעבר משירת ההשכלה לשירת חיבת־ציון מבחינה פואטית בקשרים בין־טקסטואליים ובראש ובראשונה ההתחברות לתנ״ך ולכתבי קודש אחרים. הפיוט והשירה העברית הבתר־מקראית והשינוי בשירה העברית בשלהי תקופת ההשכלה. שני הקטבים ? מורשה ותמורה ? נדונים בחלק הראשון בכרך, בגדר מבוא נרחב. מן המחויבות למורשת קודש והמהפך אצל יהודה לייב גורדון, מוסב הדיון למורשת כל הדורות בשירתו של חיים נחמן ביאליק, לרבות שירי התגלות והתקדשות. שאול טשרניחובסקי נבחן בזיקתו לסוגות אירופיות, למנגינה כערך פיוטי ואוטופי ולרעיונות פילוסופיים מהפכניים, וזאת מבלי לסטות מעיקרים לאומיים ואוניברסליים. המשך הדיון במורשה ותמורה נדרש לשירת אורי צבי גרינברג, כולל עיון בשלב האימפרסיוניסטי בשירתו, שחלקו ביידיש. מזווית ראייה של מורשה בלבוש מודרני מוקדשות התוספות לשירתם של יצחק למדן, ש. שלום וזלדה מישקובסקי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: אריק להב-ליבוביץ
תיאור: הטופוגרפיה של העריכה הוא מסמך מעשיר ומַחכּים על העריכה בכל שלביה. אריק מתאר את הסיפורים מבפנים בגובה העיניים, ברצינות או בהומור ותמיד בכנות כובשת. הספר מצייד את הקורא בשלל כלים ותובנות, אך לא פחות מכך מעניק השראה ליוצרים ולאוהבי היצירה באשר הם.
הוצאת אסיה
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: הספר  האור בשולי הענן מאת גדעון טיקוצקי מציג את יצירתה ואת חייה של לאה גולדברג במבט פנימי ומעמיק, המחדש גם לבקיאים בכתיבתה. עשרים פרקי הספר נעים על הציר הכרונולוגי והנושאי כאחד ומקשרים בין שלל הסוגות בהן יצרה. הספר עשיר בדימויים חזותיים שחלקם מתפרסם כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, קטעים מספרי ילדים נשכחים ועוד.

מבחר השירים שבסוף הספר מחזיק כעשירית משיריה הליריים של לאה גולדברג וכן שירי ילדים אחדים. זהו מבחר מייצג מכל התקופות, לפי סדרן, ובו שירים נודעים רבים. לאה גולדברג החשיבה עצמה בראש ובראשונה כמשוררת וזהו אפוא לב יצירתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ניצה בן-דב, זיוה שמיר, אמיר בנבג'י
תיאור: ספר זה מאיר מארבעים נקודות מבט שונות את יצירתו הענפה של א"ב יהושע, מראשיתה ועד השנים האחרונות. בצד מאמרי יסוד אחדים מאת גרשון שקד, מרדכי שָׁלֵו, יוסף האפרתי, אורי שֹהם וחוקרים ותיקים אחרים מוצגות כאן קריאות עכשוויות ולא אחת מפתיעות ביצירותיו – הן בסיפורים וברומנים הנודעים שלו ("מר מאני", "מולכו", "הכלה המשַחררת", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ועוד), הן במחזות שכתב ואפילו בספר ילדים פרי עטו. להרחבת היריעה תורמות גם נקודות מבט לא-שגרתיות על כתיבתו – של היסטוריונית, של סוציולוג, של פילוסופית ואפילו של מלומדים איטלקים אחדים, המנסים להתחקות אחר סוד הצלחתו חסרת התקדים של היוצר הכל-כך ישראלי הזה גם באיטליה. המבטים המצטלבים הנוצרים משלל הפרספקטיבות שבספר מעניקים הזדמנות לכל קורא, גם זה הבקי ביצירת יהושע, לגלות בה פנים אחרות ולרדת לעומק משנתו ההומניסטית וההיסטורית של אחד מבכירי סופרי ישראל. "מבטים מצטלבים" הוא ספר המאמרים המקיף ביותר שהוקדש ליצירתו של א"ב יהושע והופעתו היא אבן דרך מרכזית בפרשנותה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חמוטל צמיר, תמר ס. הס
תיאור: בספר זה מכונסים לראשונה מאמרים על יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) שפורסמו מרגע הופעתה על בימת השירה הישראלית באמצע שנות החמישים ועד היום. מאמרי יסוד שסיפקו מפתח מוקדם לשירתה ואבדו במוספים ספרותיים נושנים נדפסים כאן מחדש בדפוס בהיר ונגיש, לצד מאמרי מחקר וביקורת מקוריים הרואים כאן אור לראשונה. כל המאמרים מגלים פנים מגוונים ולעתים נסתרים ביצירתה של המשוררת החשובה בדורה, מספרים את תולדות שירתה ויצירתה הסיפורית ומאירים את התפתחות דיוקנה ומקומה בתרבות הישראלית. ספר זה ממלא חֶסֶר בולט בתרבות הישראלית. הוא מעניק, לראשונה, מבט סדור ומקיף על התקבלותה של היוצרת הישראלית הדגולה לאורך כל שנות יצירתה ובתוך כך מאיר את הספרות הישראלית בחצי המאה האחרונה. לצד רשימות הערכה שהוקדשו לקבָציה עם פרסומם נכללו כאן גם קריאות מפורטות בשיריה וכן מאמרים עקרוניים ורחבי-היקף המאפשרים הבנה מעמיקה של כתיבתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנה פרוינד-שרתוק
תיאור: אמנים ואמניות לא מעטים פוצעים ומענים את עצמם בשלל דרכים, לעיני קהל נחרד ונגעל או מול מצלמה. ספר זה מציע הסבר לשאלה: למה הם עושים את זה לעצמם? חנה פרוינד-שרתוק דנה במעמדן הייצוגי והמוסרי של הפגיעות הקיצוניות בגוף, ומראה כיצד מעשה אמנות הופך למעשה של מחאה והתנגדות במציאות חברתית מקוממת. מיצגי הגוף הרדיקליים, החורגים שוב ושוב ממה שמוסכם ונחשב לסביר, מזמנים את הצופים בהם להיות עדים להתעמרות ולהרס המחקים את המתרחש במציאות ־ בהקשר ייצוגי של מעשה אמנות מובהק, שבו הצופים–העדים נקראים לחשוב מחדש באופן ביקורתי על מושגי הצדק והמוסר הנחשבים למקובלים. הפרק האחרון של הספר מוקדש לאופני ההופעה המיוחדים של אמנות הגוף הרדיקלית בישראל, וכולל ראיונות עם אמנים ואמניות העוסקים בה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רן בראון
תיאור: מקום לפעולה: כוריאוגרפיה עכשווית בתיאוריה ובמעשה מסכם מפעל ייחודי של מחקר שהתקיים בכלים, שבמרכזו התבוננות בתהליכי יצירה, ניסוח שלהם וחשיפת מורכבותם. הספר מציג כתיבה מקורית על פרקטיקות כוריאוגרפיות עכשוויות, לצד דיון בתיאוריה עדכנית של מחול. מקום לפעולה קורא להכרה בערך ההתבוננות בתהליך היצירתי, ולא רק בתוצר האמנותי המתקבל בסופו. התבוננות זו מאפיינת את הכתיבה במאמרים שבאסופה, והיא מאפשרת דיון בשאלות היסוד של היצירה הכוריאוגרפית ושל אמנות המחול בכלל, ובנעשה בתחום זה בישראל בפרט. היא מאפשרת לבחון, לצד מניעים וכוונות של יוצרים בישראל, גם כיווני התפתחות אפשריים. באסופה מופיעים מאמרים פרי עטם של ליאור אביצור, איריס ארז, רן בראון, נאוה פרנקל ורותם תש"ח, המציגים נקודות מבט חדשות על עשייה הכוריאוגרפית ומציעים עיסוק במחול כתחום המקיף סוגי ידע שונים, תוך התכתבות עם מגוון שדות מחקריים: היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, חינוך, בלשנות, פסיכולוגיה, לימודי מגדר, ביקורת תרבות ועוד.
הוצאת אסיה
מאת: אתי בן-זקן
תיאור: בספר זה ממזגת אתי בן זקן בשפה אישית וישירה בין מבט תיאורטי לבין חוויה מעשית ואישית במוסיקה, ספרות, תיאטרון, פולקלור, אמנות חזותית ובינתחומית, וכותבת בגילוי־לב גם על פחדי הבמה, שיתוף הפעולה האמנותי עם בן־זוגה והאתגרים העומדים בפניה כאמנית בישראל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חגית הלפרין
תיאור: אלכסנדר פן (1906–1972) מוכר כיום כאחד הבולטים והפופולאריים שבגלריית המשוררים הישראליים של המאה העשרים, ויצירתו - הכוללת שירי אהבה רומנטיים, שירי מולדת קונפורמיסטיים ונון-קונפורמיסטיים, שירים פוליטיים עזי ביטוי ופזמונים ידועים - אהובה ומתנגנת בפי כל. לא כך היה מעמדו בחייו. למן הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היה פן כמעט מוחרם ובחייו פרסם רק ספר שירים אחד. קורות חייו, כפי שסיפר אותם, יוצרים רושם של אגדה מופלאה. כבר בראשית דרכו טיפח את מיתוס המשורר הגוי, שגדל בבית סבו צייד הדובים על גדות ים הקרח הצפוני, והגיע לארץ כזר וכנוכרי. לאחר מותו גבר העניין באגדת חייו ולא מעט עסקו בדמותו הססגונית-הבוהמיינית, ביפי תוארו, בלבושו, בחיבתו לטיפה המרה ובאהבותיו. הספר, שהוא ביוגרפיה ראשונית שלמה של פן, מוליך את הקורא בשבילי חייו הכואבים של המשורר, שהביאו אותו לעצב מחדש את עברו וליצור מיתוס ביוגרפי קסום. סיפור חייו המפותל מעלה שאלות רבות: האם היה ציוני? האם ידע עברית לפני עלייתו ארצה? האם היה רומנטיקן, דון ז'ואן או "שונא נשים"? איך תמרן בין היותו קומוניסט לבין יחסו החם ללוחמי דור תש"ח? האם ערך לימים חשבון נפש ושינה את דעותיו הפוליטיות? הביוגרפיה מתארת את הקשר המורכב שבין חייו ליצירתו של פן, מנסה לחדור מבעד למסכותיו השונות ולהבחין בין המיתי לאמיתי.
מאת: רויטל איתן
תיאור: מי אתה יוסי יזרעאלי? במאי? מחזאי? מורה? ממציא שיטה? שחקן? משורר? ילד נצחי? אמן שנוי במחלוקת? נוקשה? לבבי? מצחיק? מקורי ללא תקנה? ככל הנראה גם וגם ועוד גם אחד. במשך 50 שנה ממשיך יוסי יזרעאלי (יליד ירושלים 1938) לתהות, לחפש תשובות ובעיקר לעורר שאלות באמצעות יצירתו התיאטרונית המגוונת. ריקוד העקרב הוא מסע המתחקה אחר יצירתו הנרחבת של אחד מאנשי התיאטרון החשובים ביותר, הפועלים בישראל מאז שנות ה־ 60 של המאה הקודמת. באמצעות סקירה וניתוח של עשרות הפקותיו התיאטרוניות; ביאור שיטתו המקורית לפענוח טקסט דרמטי; ותוך כדי רפרוף ביוגרפי בנקודות ציון אישיות משמעותיות בחייו — מעלה הספר תמונה כוללת ומקיפה של היוצר ויצירתו. בספר מופיעים טקסטים מקוריים של "ספרי בימוי", עקרונות "שיטת יזרעאלי", חומרים ויזואליים ייחודיים, ראיונות עם מיטב אנשי התיאטרון בארץ שעבדו עם יזרעאלי: ליא קניג, דוד שריר, רוני תורן, אופירה הניג, משה בקר, אורי וידיסלבסקי, מוטי לרנר, גד קינר ונוספים; וכן תיעוד שיחות על תהליכי יצירה, שהתקיימו במהלך למעלה משלוש שנים בין יוסי יזרעאלי לרויטל איתן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לארי אברמסון
תיאור: יצירתו המקורית של לארי אברמסון (יליד 1954 ), לצד פעילותו רבת השנים כמחנך וכמי שמשמיע את קולו למען דו–קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים ונגד פגיעה בחופש הביטוי, עשו אותו לדמות מרכזית ומשפיעה בשיח האמנות והתרבות של העשורים האחרונים. אמנותו משלבת שפה אסתטית ייחודית ובחינה ביקורתית של יחסי הגומלין בין האמנות ובין הקשריה ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. הכתיבה - הן כאמצעי לחקירה אישית והן ככלי לניסוח פומבי של מחשבה תיאורטית - מלווה את עבודת הסטודיו של אברמסון מראשית דרכו. כתיבתו נעה במיומנות בין סוגות ספרותיות שונות, החל בפורמטים עיוניים אקדמיים, דרך אפוריזמים אלגוריים ועד לכתיבה פיוטית אישית, והיא מוגשת כאן לראשונה כמשנה מרובדת, ממוינת וסדורה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מיכאל גלוזמן
תיאור: ספר זה מציע קריאה מחודשת בפרקים אחדים בשירה הישראלית שנכתבה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. במהלך עשורים אלה נכתבה שירה שנתנה ביטוי לתחושות של אובדן וחסר שהתעוררו לאחר הניצחון במלחמת העצמאות והקמת המדינה. את התחושות הללו יבקש ספר זה לכנות "המלנכוליה של הריבונות". "המלנכוליה של הריבונות" נבעה מהפער בין החזון הלאומי לבין מימושו. היא קשורה לאבל ולאובדן בעקבות מוראות האירועים ההיסטוריים: השואה, העקירה, מלחמת העצמאות, גירוש הערבים והעלייה ההמונית. זוהי מלנכוליה החורגת אל מעבר לתִפלות של "הבוקר למחרת" ולמצב הרגשי השביר שיוחס בעיקר לסופרי דור הפלמ"ח, שתיארו את קשייהם של לוחמי תש"ח ששבו מזוועות המלחמה אל שגרת החולין של המדינה בימי ראשיתה. ביטוייה של מלנכוליה זו בשירת התקופה אינם בהכרח תמאטיים. בתרבות הלאומית הצעירה, שלא אִפשרה להביע את האובדן בגלוי ובמישרין, הייתה השתיקה לנושא מרכזי. הספר מנסה לשחזר את התוכן השתוק באמצעות המשגות תיאורטיות של מלנכוליה ושל טראומה, המשרטטות את קווי המתאר של סבל שמקורותיו אינם ידועים במלואם לסובייקט. פרקי הספר עוסקים בכמה מן המרכזיים במשוררי שנות החמישים והשישים – נתן זך, דליה רביקוביץ ודן פגיס. פרקים נוספים מוקדשים למשוררים בני דורות קודמים, שהיה להם תפקיד מכריע בשינוי הטעם השירי באותה תקופה: נתן אלתרמן, שהיה ממשורר נערץ למושא הביקורת של המשוררים הצעירים, ואבות ישורון, שהיה ממשורר דחוי לדמות מעוררת השראה. הקריאות המוצעות בספר מבקשות להעמיד דיוקן שירי של כל אחד מן המשוררים הכלולים בו, אולם כוונתו גם להציע הבנה היסטוריוגרפית חדשה של שירת דור המדינה, המתוארת, במילותיה של דליה רביקוביץ, כ"שירה של טבועים".
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: נח שטרן, סיגל נאור פרלמן
תיאור: נח שטרן (1960-1912) ממבשרי המודרניזם האנגלו־אמריקאי בשירה העברית, וּכר אך למעטים. הוא נולד בליטא, למד בצעירותו באוניברסיטת הרווארד באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, עלה ארצה ב־ 1935 , הצטרף חי"ל ולבריגדה היהודית ונלחם בצפון איטליה. ב־ 1953 נשלח לחמש שנות אסר באשמת ניסיון לרצח. היו אלה עבורו שנים של שקט נפשי ושל יצירה ורייה. כשהשתחרר, לא מצא את מקומו, ובגיל ארבעים ושמונה שלח יד נפשו בעת שאושפז־מרצון בבית החולים לבריאות הנפש "אברבנאל". ירתו של שטרן, המושפעת בעיקר משירתו של ת"ס אליוט, לא התאימה אקלים הספרותי בארץ־ישראל בשנות השלושים והארבעים, והוא עצמו חשב לתימהוני שאישיותו המסוגרת והמסוכסכת הקשתה עליו להתקבל חוגי הספרות בארץ. כך הוחמץ אחד המשוררים הנפלאים בשירה העברית מתחדשת, משורר שהעברית שבפיו חיה וחפה מהצטעצעות־יתר והתבוננותו מציאות ישירה ומפוכחת. על שירו "בחול ובמים" אמר מבקר הספרות שלמה רודזנסקי: "אינני מהסס לומר כי זהו אחד משירי מלחמת העולם השנייה מופלאים ביותר בספרות העולם". חלקו הראשון של הספר כונסו, לראשונה, כל שיריו של שטרן, החל משירי הילדות ועד השירים האחרונים שכתב לפני מותו. החלק השני של הספר, לברוח מהחיות המכוערות: מונוגרפיה, הוא מחקר ביוגרפי ופואטי רחב היקף וראשון מסוגו על חייו ושירתו של שטרן. מי יִיתן שחזרתו של נח שטרן לחיק השירה העברית תפתח אפשרויות פואטיות חדשות עבור כותבי השירה וקוראיה היום.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ברכה דלמצקי-פישלר
תיאור: החיבור מן היישוב ומן היער מוקדש לחקר לשונו של רומן הביכורים של חיים הזז "בישוב של יער" שנכתב בפריז וראה אור בשנת תר"ץ. הזז לא השלים את כתיבת הרומן וגם לא כינס אותו במהדורות המקובצות של סיפוריו; בשנת תש"ד פרסם נוסח חדש לשני פרקים ממנו. המפגש עם המודרנה בפריז הקוסמופוליטית והניתוק מן המרכז הספרותי הסמכותי בארץ ישראל העניקו להזז עצמאות אמנותית רבה, ולשונו הסגולית מציגה מודל חריג המפר כל סטנדרט מופתי מוסכם וחותר למיצוי היוכלה הספרותית-הפואטית. שני שערים לספר: "מן היישוב" הוא שער הביאורים, ובו הערות מבארות לטקסט רצוף, ו"מן היער" הוא שער החילופים, ובו חילופי נוסח וניתוח לשונם. מאמר מבוא גדול סוקר ומדגים את התכונות הבולטות בסגנון הרומן. אגב חקר לשונו של הרומן נחשפים מהלכים היסטוריים פרטיים וקיבוציים בלשון הספרות ובדיבור העברי המתגבש. מרומן הביכורים של הזז נשקף ביטחון ללא סייג בָּעברית בתקופה שהספק היה חזק בה מן הוודאי. נראה שהזז האמין שבכוחו של סופר עברי להיענות לכל דרישות הספרות וצרכיה, אם רק יאזור אומץ להעמיד את הניסיון במרכז העשייה האמנותית ולא יירא מכישלון. השקפה זו עומדת במרכז המחקר המונח בזה לפני הקורא.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גידי נבו
תיאור: במשך קרוב לשלושים שנה כתב נתן אלתרמן טור שירי בעיתונים מרכזיים בארץ תחת הכותרות: 'סקיצות תל אביביות' (דבר); 'רגעים' (הארץ) ו'הטור השביעי' (דבר). בשנים אלה התרחשו האירועים הטראגיים, הדרמתיים והטעונים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בכלל ושל היישוב היהודי בארץ ישראל בפרט. לשונו של אלתרמן, בשירתו העיתונאית, היא לשון שירית מבריקה ומהוקצעת, ועם זאת נקייה, בהירה ותקשורתית לחלוטין. זו לשון הממזגת שנינה ופאתוס, קלילות וכובד ראש, הומור ואמפתיה. קורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן – קורפוס השירה הגדול והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית – הוא אחד הנכסים הוודאיים, המרתקים והייחודיים של התרבות העברית המתחדשת. עד היום, אף שחלקים מתוכו זכו למחקר ענֵף, לא נערכה קריאה שיטתית מקיפה של הקורפוס כולו כיחידה אינטגרלית אחת. בכוונת ספר זה להציע קריאה כזו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נועה חזן
תיאור: במלאת חמישים שנה לכיבוש הר הבית במלחמת 1967, מבקשים המאמרים המקובצים בספר הנוכחי לבחון בחינה היסטורית, מחויבת ואמיצה את מעמדו של הר הבית כאייקון חזותי מרכזי בזירות תרבותיות שונות בישראל. דרך ניתוח תצלומים, כרזות, גלויות, דגמים, תרשימים ואתרי מורשת, הם מבקשים לחשוף את מרכזיותו של הר הבית, לא רק בקרב קבוצות שוליים דתיות־משיחיות, כי אם גם בזרם המרכזי של השיח הציוני המגדיר את עצמו כחילוני, ליברלי ונאור. לצד שמונת המאמרים, מקובץ בספר אוסף של תצלומים היסטוריים מוכרים ונדירים של הר הבית שנמצאו בארכיונים ישראליים ממסדיים ובאוספים פרטיים, ושימשו השראה למאמרים. הספר כולל גם עבודות צילום עכשוויות המגיבות לאוסף התצלומים ההיסטורי, אשר הוצגו בגלריה לצילום של בצלאל בשנת 2016. כאובייקט, הספר הוא הכלאה בין כמה סוגות: ספר מחקר, אלבום זיכרון וקטלוג תערוכה. הוא מציג מחקרים מקוריים וביקורתיים, אך בו זמנית מבקש לפרוץ את גבולות האקדמיה ולהיות נגיש בשפתו ובצורתו. באסתטיקה שלו הוא מאזכר אלבום זיכרון, ובו בזמן מבקש לערער את סמכותם של אלבומים מסוג זה. הוא קטלוג של תערוכה שגבולותיה אינם תחומים. כל אחד מן המאמרים הנכללים בספר מתמקד בזירה חזותית אחת בישראל ובוחן דרכה את האידיאולוגיות והנרטיבים הממסגרים את הופעת בית המקדש, כיפת הסלע או הר הבית. אולם לא ניתוח אמנותי־סגנוני של הדימויים החזותיים מעסיק את הכותבות והכותבים, אלא תנאי המבט ויחסי הכוח הכרוכים בהתבוננות עצמה, ביצירת הדימויים ובהפיכתם לאייקונים מיתיים ומונומנטליים. המאמרים נוקטים עמדה ביקורתית כלפי האיקוניות של הר הבית, מקלפים ממנו את הדימוי המיתי ועושים לו פוליטיזציה.
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף . בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית. היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות. בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: סיון רג‘ואן שטאנג, נועה חזן
תיאור: מהי תרבות חזותית? מה נכלל בחקר התרבות החזותית, בעולם בכלל ובישראל בפרט? לראשונה בעברית, הספר תרבות חזותית בישראל נדרש לנושאים אלה, תוך התייחסות ביקורתית לשינויים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים שעוברת החברה הישראלית. ציורים ובניינים, מוזיאונים וארכיונים, סרטים וכרזות, בולים וגלויות, תצלומים, תהלוכות, תערוכות ואפילו מכוניות, שעוצבו בישראל והתקבלו זה כבר כחלק בלתי נפרד וכמו־טבעי של המרחב המקומי, מוצגים ב־ 21 מאמרי הספר לצפייה ביקורתית מחודשת. כן נכלל בספר תיק עבודות של אמניות מקומיות עכשוויות, המציבות שאלות בנוגע לסדר החזותי וליכולתן לחתור תחתיו.
מאת: דב שוורץ
תיאור: קובץ מאמרים זה עוסק בסוגיות מתחום השירה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה והאמנות. בכל מאמר נידונה שאלה שחוצה את גבולות תחומי-הדעת, וייחודו של הדיון נעוץ בשימוש מגוון במתודות מתחומי חקר התרבות בניתוח טקסטים ויצירות אמנות. הכותבים הם מרצים בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות ביחידה ללימודים בין-תחומיים שבאוניברסיטת בר-אילן. הספר מוגש כמחווה למייסד התכנית ומנהלה לאורך שנים רבות, פרופ' אבי שגיא.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חיה שהם
תיאור: הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא "אובססיבי", שירים על סף המוות, ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: אליהו טסלר (1965-1901), "משורר של משוררים", היה חבר בקבוצת המשוררים המודרניסטיים מיסודו של אברהם שלונסקי, ומן המרחיקים לכת במיצוי כמה תכונות של הפואטיקה הקבוצתית המשותפת להם; בייחוד עקרון האיזון של הריגוש באמצעות שלמות צורנית מבריקה והפעלת פעלולי שנינה (wit): כפל משמעות, משחקי מילים, התכתבות מחוכמת עם מסורות הלשון והתרבות באמצעות הציטט והרמז. שיריו האופייניים (כמה מנייני שיר בלבד) היו מונומנטליים, מושלמים ו"הרמטיים", כלומר סגורים בתוך החוקיות האסתטית של עצמם, לא נוחים לקליטה לקורא חסר הסבלנות והידע. משום כך נותר טסלר כמעט לא ידוע לקהל הרחב. לאה גולדברג, לעומת זאת, אמרה עליו שהוא "זורע מילים כבדות על אדמה צחיחה, ובאורח פלא עולים וצומחים מתוכה פרחי נוי מופלאים". הקבוצה המודרניסטית כולה הועמדה לפני דילמות תרבותיות ופואטיות חמורות בשנות הארבעים של המאה שעברה, בזמן שמלחמת העולם, השואה, המאבק בארץ ישראל ומלחמת העצמאות העמידו בספק את הרלוונטיות התרבותית של הפואטיקה שלה ותבעו מן המשוררים השתנות והתחדשות. כמי שדבק בפואטיקה זו באורח המסקני ביותר, הועמד טסלר לפני אתגר חמור במיוחד. במסה חלוצית – היסטורית ופרשנית כאחת – עוקב דן מירון אחר התפתחותו של טסלר המשורר, "פותח" את שיריו "הקשים" וקורא אותם קריאה פרשנית מפורטת ומסביר את המשבר שנקלע אליו. בתוך כך הוא זורע אור על המודרניזם הארץ ישראלי בכללו, על עלייתו ועל שקיעתו. המסה פותחת לפני הקורא את עולמו של משורר ייחודי ובה-בעת היא גם מעמידה פרק (שלא נכתב עד כה) בתולדות השירה העברית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: תמר רוה
תיאור: הביקורת חזרה וציינה את סיפורי צבי לוז כסאגה, הקושרת ארבעה דורות לאותו המקום: החל מימי הטורקים, שאז עלו חלוצים ויסדו שם קיבוץ, עבור לבניהם, דור הפלמ"ח והמשך לנכדיהם וניניהם בתקופת המדינה. דור אחר דור הם במקומם, כפרקים באותה עלילתעל נמשכת, המקיימים מורשת.
לאחרונה יצא מחדש מבחר מסיפורי לוז ועורר גל של מאמרי ביקורת חדשים, שלא רק ייחדו סיפור אלא גם מיקמו אותו כשלב באותה עלילת-על. כל סיפור מוסיף לה נופך משלו, וכך מתגוונת ומתמסדת אותה מורשת. היא שנשמרת שם, כמשפחתית וכציבורית, עד למהפך הכלל ארצי של סוף שנות ה-80 .כאן הובא שוב מבחר מאותן ביקורות חדשות. חוזרת בהן הערכתה של הסאגה כייצוגית לתנועת ההתיישבות הציונית בארץ, או אף לתוצאותיה המאוחרות, הפוסטציוניות.
בזמנה, כתנועה עולה, שימשה ההתיישבות כחיל החלוץ במערכה הציונית; אך עם שינויי הזמנים השתנתה המערכה ופג תוקף החלוציות, ואז שקעה לה התנועה כחיל מובס. רק המקום נותר כשהיה – "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (קהלת) – וכבר מכינים שם תושביו העכשוויים מורשת חדשה ואפילו ציונות מחודשת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שחר ברם
תיאור: חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי. החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל.
מוסד ביאליק
מאת: יעל נתיב, הודל אופיר
תיאור: "כשאני רוקדת, לרגע אחד, כמה שניות קצרות, אני שוכחת הכול. את כל הבעיות, המבחנים והדברים הקטנים שמעצבנים אותי, ומתמסרת כולי לתנועה שדרכה אני מביעה את מי שאני. כשאני רוקדת אני נותנת את כולי, אני כאילו נמצאת בעולם אחר לגמרי שקצת קשה לתאר אותו במילים. אני כאילו מתעלה מעל לכל הדברים היומיומיים ומוצאת פורקן רגשות ענק. זו באמת הרגשה של התעלות, מעל לעולם ומעל לעצמך". (תלמידת כיתה י"א) "כל פעם יש לי את ההרהורים האלה, בגלל הגוף שהוא כל כך חמקמק, הפכפך ובלתי צפוי, עד מתי אני אוכל להמשיך לתפקד כמורָה בתחום הזה. זו חרדה שבהחלט מלווה אותי. בתור אחת שכל-כך מתעסקת במה יהיה, אני תמהה מה יהיה. אני רוצה לדעת שיהיה. יהיה המשך, שהוא יכול לקבל צורה ופנים שונות, אבל שאני אמשיך להתעסק עם הגוף, עם התנועה. נורא חשוב לי. ושאני אוכל מתישהו לבטא את עצמי מבחינה אמנותית דרך התחום הזה. שתהיה לי פריבילגיה כזאת". (מורה למחול, 39 ) העיסוק בריקוד בקרב ילדות ונערות בישראל הוא תופעה רחבת היקף, ועל-פי הסימנים הרבים היא עוד הולכת וגדלה. ילדות ונערות רבות מרקע תרבותי, עדתי, סוציו-אקונומי וגיאוגרפי שונה, פונות ללימודי ריקוד; נשים-רוקדות שרכשו השכלה גבוהה מקימות ומנהלות בתי ספר למחול, מלמדות ויוצרות בתחום. בתי ספר תיכוניים מקיימים מגמות מחול לבגרות, ובתי ספר יסודיים מעשירים את תכני הלימוד בהם בתנועה ומחול. אחורי הקלעים של עולם הריקוד האמנותי בישראל מתרחב ותוסס, המדינה רוקדת. אולם למרות ייחודה והיקפיה זכתה זירה חברתית-חינוכית זו, שצבעה המגדרי מובהק, אך למעט תשומת לב מחקרית. הספר סדקים של חירות, השוזר את מחקריהן של שתי חוקרות, מציע מבט אתנוגראפי עשיר ומקורי על שדה החינוך למחול בישראל בראשית האלף השלישי. המחברות בוחנות את התנאים הסוציו-תרבותיים שבהם מתקיים חינוך לריקוד, את משמעות הריקוד והוראת הריקוד עבור נערות צעירות ונשים, את הכוח והסוכנות הטמונים בגוף הרוקד ובו-בזמן את גבולות הכוח ואת השוליות הנכרכים בעיסוק במחול. מרחבי הפעולה של רוקדות ומורות נחשפים לאורך הספר כמרחבים צרים, שלמרות שוליותם וזניחותם מאפשרים מידה של חופש, גופניות ואקזיסטנציה שאינה מתממשת או מתאפשרת במרחבי חיים אחרים. הכותבות רואות בספרן המשותף נדבך נוסף בדיאלוג שהן מקיימות ביניהן, ומעשה פמיניסטי מתוך עמדה אידיאולוגית המניחה שידע נוצר בין אנשים מתוך שיתוף ושילוב ביניהם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: סמדר שיפמן
תיאור: איך מוצגות אמהוֹת בספרות העברית ומדוע לעיתים כה רחוקות הן מוצגות מן הפרספקטיבה שלהן, ולא מזו של ילדיהן? מדוע מוצג הקשר עם האם כמעין קשר גורדי, כזה שאין לנתקו ושאי-אפשר להפסיק לדבר עליו ולבקר אותו? ספר זה מציג את דמות האם בספרות העברית של העשורים האחרונים, שהיא במידה רבה שק החבטות של סופרים וסופרות כאחד. האמהות נשפטות על סמך אידיאלים מחמירים, שחלקם אוניברסליים וחלקם אופייניים לתרבות היהודית לדורותיה ולישראל, ולפיכך הן מעוצבות כמאכזבות וכנכשלות בתפקידן. האמהות הספרותיות מעוצבות ברובן המכריע מתוך תודעת ילדיהן. למעשה, במידה רבה המחקר על דמות האם בספרות מוצא שקוֹלהּ כמעט אינו מושמע. המחקר מציע קריאות של דמות האם בספריהם של דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, אלונה קמחי, דורית רביניאן, אילנה ברנשטיין, סמי בֶּרדוגו, תמר הגר ורבים אחרים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עופרה מצוב-כהן
תיאור: ספר זה עוסק בכמה מסיפוריו של הסופר אשר ברש, מהם מתרחשים בגולה ומתארים את הוויי החיים של היהודים בגליציה בסופה של המאה התשע־עשרה, ומהם מתרחשים בארץ ישראל בתקופת היישוב היהודי במאה העשרים ומתארים את חיי הדמויות לאור התמורות ההיסטוריות שאירעו בתקופה זו. באלו ובאלו ברש מתאר את כמיהתן של הדמויות, ראשיות כמשניות, 'לקרוא' את חייהן, לחוות אותם, כל דמות בדרכה ועל פי הבנתה. בין החוקרים שעסקו ביצירותיו של ברש מקובל כי מדובר ביוצר ייחודי וחשוב. אמנם לא מעט נכתב בספרות המחקר על יצירתו של אשר ברש, אך דומה שחלק ניכר ממנה נוטה לסכמתיות ואינה מעמיקה כנדרש. בספר זה נספח מוטיבים שעשוי לסייע בהמשך המחקר על עולם יצירתו של ברש. גם חלוקת פרקי הספר לנושאים – מגדר ונשיות, סגנון והומור, עולם הילדות, הלבנט בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים – עשויה אף היא להתוות ציוני דרך להמשך המחקר ביצירת ברש.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
תיאור: קובץ המחקרים 'קריאות בשירה העברית' מציע שורה של מחקרים בפואטיקה, באסתטיקה ובהיבטים בינתחומיים בשירה העברית מימי הביניים, ההשכלה העברית ועד לשירה העברית המודרנית בדורות האחרונים. המחקרים מוגשים בסדר כרונולוגי של תקופות בשירה העברית; ממצאים חדשים בפרוזודיה של ימי הביניים, בשירת הבקשות, הסליחות ובפיוט בכלל, עיון בספר שיריה הראשון של המשוררת רחל מורפורגו, מיפוי פעילותו התרבותית של זאב ז'בוטינסקי ועבודתו הבלשנית. בתחום השירה העברית החדשה בארץ-ישראל יוחד מחקר לאלכסנדר פן, ומדור מיוחד הוקדש לעיונים בשירתה של לאה גולדברג. לקובץ זה כונסו מבחר מאמרים על שירה עברית בשנות הששים ואילך; דן פגיס, אבות ישורון, זלדה, חזי לסקלי ויונה וולך.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
תיאור: קובץ המאמרים `הזמר העברי – פואטיקה מוזיקה, היסטוריה, תרבות` מצטרף למחקר הפורה שהתפתח בשנים האחרונות אודות הזמר העברי. ששה-עשר המאמרים שנכללו בו נכתבו על-ידי חוקרים בולטים בתחומי מחקר מגוונים: בתחום חקר התרבות וההיסטוריה הארץ-ישראלית בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה, בתחום חקר המוזיקה והפזמון ובתחום חקר הפואטיקה והלשון. אופיו הרב-תחומי של הקובץ נובע בראש ובראשונה מטיבו הייחודי של הזמר העברי, כיצירה אמנותית, אשר מתממשת באמצעות קהל מבצע, ומצרפת עשייה מוזיקלית וספרותית-אמנותית מובהקת עם ביצוע בעל מאפיינים חברתיים ותרבותיים. קובץ המאמרים כולל שלש חטיבות: שתי החטיבות הראשונות ערוכות על פי רצף כרונולוגי, למן ראשיתו של הזמר העברי ועד לאחר הקמת המדינה, ומוקדשות לתופעות ייצוגיות ולמשוררים בולטים בפרקי זמן אלה, ביניהם נתן אלתרמן, נעמי שמר, חיים חפר, אהוד מנור ועוד. החטיבה השלישית דנה בתופעות עקרוניות בחקר הזמר העברי ובמקורות השפעותיו, שאינן מותנות בזמן מוגדר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: חיבור זה עוסק במופעי תאטרון וביצירות אמנות ישראליים המתבססים במישרין על מפגש עם התנ”ך. הקשר הייחודי של התרבות העברית והישראלית עם התנ”ך כטקסט מכונן מבחינה רעיונית, פילוסופית, היסטורית, דתית, ספרותית, לשונית ותרבותית הוא בסיס טעון ומורכב ליצירות שעניינן סוגיות חברתיות אקטואליות בנות הזמן והמקום. ההיכרות של היוצרים והצופים עם המקור התנ”כי הופכת את המרחב התאטרוני הישראלי לזירה מאתגרת, ודרך העיבוד האמנותי של התנ”ך נשאלות בה שאלות על זהותה של החברה, על אופני הגדרתה ועל יחסה אל האחר שבקרבה. החיבור דן במחזות — יעקב ורחל, בבימוי משה הלוי (תיאטרון האהל, 1928 ); ייסורי איוב, מאת ובבימוי חנוך לוין (התיאטרון הקאמרי,1981); פרויקט התנ”ך (“ויאמר. וילך”; “וישתחו. וירא”), בבימוי רנה ירושלמי ( 1995 , 1998 ); ובעבודות הצילום המבוימות של עדי נס — סיפורי התנ”ך (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 ).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: חביבה פדיה
תיאור: חמשת השלבים בשיבתו של הקול הגולה: הראשון, שנות ה-20' עד שנות ה-60' –שילובים והטמעות של מזרח ומערב, ניסיון לייצר את הישראליות כחיבור של 'רוסי ובדואי' תוך דילוג על המזרח; השני, שנות ה-70' – פריצת הקול המזרחי מפרברי תל-אביב באמצעות מוזיקת הקסטות, המוזיקה המאופיינת כ'מזרחית', מתווכת באמצעות הצבע הים תיכוני; השלישי, שנות ה 80- ' – ייצוב, הטמעה, יצירת איזון תרבותי, יצירתי וממסדי חדש, הצבע המוזיקאלי המתווך הוא המזרח הרחוק; הרביעי, שנות ה-90' – מוזיקת הרוק: משולי הארץ פורץ קול מזרחי עירום, בעל סממן אוניברסאלי, בלתי תלוי בדרך כלל במורשתו, אך משלב פרגמנטים של זהות מזרחית מקומית או קהילתית; ולבסוף החמישי, שנות האלפיים – התנועה הכפולה של פריצת מוזיקת הפיוט והמוזיקה הליטורגית מבית הכנסת החוצה, הקופסא השחורה של זיכרון יהודי-ערבי, והליכי הספיריטואליזציה של מוזיקה על ידי מוזיקאים צעירים בעיקר ממוצא מזרחי, ובעקבות כך המרצת אמני רוק ופופ להתקרב אל הפיוט ולשלב אותו בעשייתם המוזיקאלית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדעון עפרת
תיאור: הספר "השיבה אל השטעטל" מכנס ארבעים פרקי עיון בזיקותיה הרבגוניות של האמנות הישראלית לדורותיה לעולמו של "היהודי הישן". שלא כמסורת הציונית של "שלילת הגלות", זו שהצמיחה מגמות מודרניסטיות באמנות הישראלית שמבקשות להתנתק מן הזיכרון היהודי, הוסיפו אמנים רבים בישראל לאשר את הקשר האישי והציבורי לעיירה היהודית, למשקעי הפוגרומים, לבית הכנסת, לגלות, למסורת, לארון הספרים היהודי. "השיבה אל השטעטל" מזמן יחד את אבות האמנות הארצישראלית עם נכדיהם, מודרניסטים שאינם מתכחשים עוד לדיאלוג התרבותי הבלתי נמנע בין ה"יהודי" ל"ישראלי", ובין המסורתי-הדתי למודרני-החילוני. לא מעט אמנים ותיקים שהתעקשו על דיאלוג שכזה, הודחו במחוזותינו אל השוליים ונידונו לשכחה, והספר מבקש להבטיח את זכרם. לעומתם, רבים מהצעירים יותר נעים זה כשלושים וחמש שנים, מאמצע שנות השבעים, על גל גואה של התפייסות עם התכנים היהודיים, כמשתקף ביצירתם של מיכל נאמן, משה גרשוני, מוטי מזרחי, חיים מאור, מיכאל סגן כהן ואחרים. בשעה שהספר "השיבה אל השטעטל" רואה אור, כבר רבים מאוד הם האמנים הצעירים בישראל – דתיים כחילוניים – הדולים מן הפולחן היהודי וממאגרי המדרש, הקבלה, התנ"ך צורות ותכנים לעבודותיהם. הספר מבקש להתחקות על השורשים העמוקים של מגמה עכשווית זו, שגם אם הוכחשו בעולם האמנות הישראלי, הם ראויים להישמר בזיכרון התרבותי הקולקטיבי.
מוסד ביאליק
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'. הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עפרה יגלין
תיאור: יצירתו של אבא קובנר (1987-1918) זכתה להכרה הציבורית הלאומית העליונה שבפרס ישראל (1970), ספרי שירתו זכו לכינוס אלבומי מהודר ומוער בעריכת דן מירון וחייו תוארו בביוגרפיה מקיפה ומרתקת מאת דינה פורת, ובכל זאת נותרה שירתו זרה וסתומה עבור הרבים. ספר זה, העומד על מאפייני ייחודה של שירת קובנר ועל מקורות יניקתה, בין השאר מן האמנות הפלסטית ומשירת יידיש, תוך הארת ההֶקשרים ההיסטוריים והתרבותיים הרחבים שלה, נועד להוביל לקריאות חדשות, שאולי ישיבוה מן המדף אל לב הקוראים. פרקי הספר: פואמה באבן; השיר הארוך; שירה ועדוּת; ביאליק ושלונסקי; וילנה; קובנר וסוּצקבר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יעל מונק
תיאור: גולים בגבולם: הקולנוע הישראלי במפנה האלף מנתח את הקולנוע הישראלי העלילתי, בהקשר היסטורי ותמטי, בשנות העשור התָחוּם בין דעיכת האינתיפאדה הראשונה בתחילת שנות התשעים לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 . בניגוד למאורעות המטלטלים שהתרחשו בזירה הציבורית, ובראשם רצח רבין, העמיד הקולנוע הישראלי את החוויה הסובייקטיבית מעל חוויית הלאום והתמקד בזהויות הפרטיות ובמקורותיהן, בקהילות הסמויות מן העין. באמצעות ניתוח הבולטים שבסרטי העשור, מבקש ספר זה להצביע על האופן המורכב ורב־הפנים שבו הניח הקולנוע הישראלי של שנות התשעים את היסודות לקולנוע הטראומה של שנות האלפיים. הסרטים הנידונים בספר: אדי קינג ; איה, אוטוביוגרפיה דמיונית  ; דברים ; האח של דריקס ; הגמל המעופף ; החברים של יאנה ; החיים על פי אגפא  ; המרחק  ; הקיץ של אביה ; זולגות הדמעות מעצמן ; חולה אהבה בשיכון ג'  ;  לילסדה ; לנגד עיניים מערביות  ; מלח הארץ  ; מר באום  ; נישואים פיקטיביים  ; נקודת תצפית ; עפולה אקספרס  ; קלרה הקדושה  ; שדות ירוקים  ; שחוּר  ; שמיכה חשמלית ושמה משה
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: שירה חדד
תיאור: 'תמול שלשום', הרומן הארצישראלי הגדול מאת חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון, שפורסם ב– 1945 , הוא אחד הספרים הנחקרים ביותר בתולדות ביקורת הספרות העברית. במסה קצרה זו מציעה שירה חדד פירוש חדש ומקורי לסיפורו של גיבור הרומן, יצחק קומר, ולעלילה החידתית השזורה בו, פרשת הכלב בלק. הפרשנות שמציעה חדד מבוססת על חקירה סמיוטית של היצירה. בהשראת עבודותיהם של פילוסופים, חוקרי ספרות ובלשנים כגון פרדינן דה–סוסיר, רולאן בארת ואומברטו אקו, היא מפנה את תשומת הלב לרגעים הרבים של ייצור סימנים וקריאתם ב'תמול שלשום', ומבקשת לראות ברומן יצירה שעוסקת באופנים כמעט תאורטיים במעשה הסימון. תשומת הלב המיוחדת ברומן למתן שמות, השלטים שמצייר יצחק קומר, עבודות האמנות הרבות הנזכרות בספר, וכמובן כתיבת המילים 'כלב משוגע' על עורו של בלק - כל אלה נשזרים למהלך פרשני רגיש מפרספקטיבה תאורטית שלא זכתה לפיתוח במחקר הספרות העברית.
מוסד ביאליק
מאת: איתמר דרורי
תיאור: ספר זה מבקש לפרש את הרומן יעיש מאת חיים הזז כתופעה פואטית, תרבותית והיסטוריוסופית. ארבעת כרכיו של רומן קנוני זה ראו אור בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, וזיכו את מחברו בפרס ישראל הראשון שניתן בתחום הספרות (1953). הזז (1973-1898), מבכירי הפרוזאיקונים של הספרות העברית החדשה שנודע בכתיבתו על העיירה היהודית במזרח אירופה ועל חורבנה בשנות המהפכה הקומוניסטית, פנה ברומן זה לכתיבה על יהדות צנעא שבתימן בשלהי המאה התשע-עשרה. העדה התימנית נתפסה בתרבות הארצישראלית (באמנות, במחול, במוסיקה ועוד) באופן פרדיגמטי כבעלת איכויות של 'שבט' קדום המבטא קול 'יהודי' בטהרתו, קודם ש'זוהם' ('זיהום' מטפורי) בידי ערכים והלכי-רוח אירופיים או לא-יהודיים אחרים. משום כך הרחיק הזז עדותו ביעיש לשלהי המאה התשע-עשרה, קודם העליות ארצה בהן באו התימנים במגע עם יהדות אירופה ועם אקלים-תרבות פרו-מערבי. ברומן זה נעשה ניסיון להעמיד גלריה ססגונית של דמויות היוצרות יחד תמונה פנורמית של חברה יהודית בת-הגלוּת, מעין קומדיה יהודית תימנית. אלא שלהבדיל מן היהדות הגלותית הידועה, זו שעל חורבותיה צמחה ספרות התחייה, החברה המתוארת בָּרומן וגיבור הרומן בפרט מאוייכים בד בבד עם 'יהדותם' בתכונות קמאיוֹת של 'עבריוּת' טרום-גלותית, שיש בהן כדי לאפשר שׂרידה של זהות זו לנוכח תמורות ההיסטוריה. בָּרומן יעיש הביא הזז את סגנונו הברוקי אל שיאו: שׂפת הרומן מליצית, עמוסת קישוטים ורמיזות אל המקורות היהודיים, והיא כוללת הכפלות רבות היוצרות אפקט של שיקוף מבנים אינסופיים. סגנון ברוקי זה נקוט היה בידיו כאסטרטגיה של העצמה ושל פיאור הזהות הלאומית, כְּמהוּת קיומית המגולמת בשפה העברית, כנגד מבקשי הכחדתה המבכרים להדחיק זהות תרבותית-לשונית זו ולהינתק ממנה. מעשהו זה כמוהו כטיפוח מבני-הפאר הכנסייתיים של הקונטרה-רפורמציה הקתולית במאה השבע-עשרה, אשר נועד לאשש את מעמדה של הכנסייה כמתווך הכרחי בין המאמין ובין האל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אבידב ליפסקר, אבי שגיא
תיאור: קובץ המאמרים הזה על יצירתו של אהרן אפלפלד ייחודי. כל אחד מן המאמרים הוא עיון ביצירה נבחרת אחת בלבד. בכך הספר מעורר קשב לקולה המיוחד של יצירה מסוימת של אפלפלד. כל כותב וההקשבה שלו: לעתים - האזנה של חוקר הספרות ולעתים - של חוקרים מתחומים אחרים, שיצירת אפלפלד אתגרה אותם והם נענו לה בדרכם שלהם. המבט האחר ביצירת אפלפלד הוא שפותח אופקי מחקר חדשים גם לחוקרי הספרות, ומן הטעם הזה בחרו העורכים להביאו בסדרה "אופקי מחקר" הרואה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן. (גב הספר).
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רות דורות
תיאור: בספר נהר ללא גדות נפגשים הספרות והאמנות, וליתר דיוק, הדרמה והציור. במרכזו עומדים שני נושאים עיקריים "זמן" ו"סמל", כפי שהם עולים במחזה "בעלת הארמון" מאת לאה גולדברג, ובקבוצת ציורים נבחרים משל מארק שאגאל, סלוואדור דאלי, רנה מאגריט, אדוארד מונק ופאול קליי. בעולם המדע והטכנולוגיה הטביעו שני מאורעות מכוננים את חותמם על תפיסת הזמן: תורת היחסות של איינשטיין, ותפיסת הזמן הפנימי, "המֶשֶך", של ברגסון. בעקבותיהם הפך הזמן מקוטע, סימולטני ויחסי. ארבע קטגוריות של זמן נידונות בספר: זמן פיזיקלי–כרונולוגי, זמן היסטורי, זמן פסיכולוגי וזמן הנצח. משמעותו הראשונית של סמל היא חפץ או ישות שמייצגים מהות אחרת. על כן, יש חשיבות ליחס שבין ה"מציג" ל"מיוצג"; בין המוחשי למופשט. הספר עוסק בארמון, הסמל המרכזי במחזה ובציורים הנבחרים. באמצעות ההפשטה הסמלית. (מעטפת אחורית).
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: אברהם בלבן
תיאור: המגמה האוטוביוגרפית המציינת את הרומנים העבריים של השנים האחרונות, הפכה את דמות האם, ואת מערכת יחסיה עם ילדיה, לאחד מנושאיה העיקריים של הסיפורת העברית. בתשע אמהות ואמא עסק אברהם בלבן בעיקר בהיעדרה של "האם הטובה דייה" בסיפורת העברית החדשה. הכרך הנוכחי של המחקר מגלה כי לצד רומנים המתארים אמהות שנטשו את ילדיהן, ולצד גיבורות העושות הכול כדי שלא להיות דומות לאמהותיהן, נמצא בסיפורת העברית בת זמננו גם יצירות שגיבוריהן משלימים עם אמם בבגרותם, ולצידן אף יצירות שגיבורותיהן חווות את האמהות כדבר קדוש, אלוהי. (המעטפת האחורית).
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות