ילקוט מורשת כרך 99 (2018) הוא גיליון חגיגי לציון 70 שנה למדינת ישראל, שמרכזו בחינה רב־זוויתית של חיי ניצולי השואה בישראל: מהדור המייסד של “מורשת” ומורשתו, דרך קיבוצי שארית הפלטה בתנועת השומר הצעיר, ועד ניתוח תהליכי תיעוד והנצחה (כולל מבט משווה על פועלן של מרים נוביץ ורחל אוייבך), שאלות של זיכרון קיבוצי (למשל בקיבוץ לוחמי הגטאות), ועיון מחדש בעדויותיו של יצחק (אנטק) צוקרמן. לצד זאת, הגיליון מרחיב את המבט גם לקבוצות וזהויות שנדחקו לשוליים בשיח הישראלי—כמו זיכרון מלחמת העולם השנייה בקרב יהדות צפון אפריקה דרך אמנותם של יוצרים מזרחים בני הדור השני, ונקודת מבטם של יוצאי לוב שהיו ילדים בתקופת השואה—ואפילו דיון מפתיע בהשפעת השואה על יחס שלילי לכלבים בחברה היהודית בישראל.
בחלק “חקר השואה והאנטישמיות” מופיעים מאמרים שמחברים בין היסטוריה, תרבות וידע: “ספרים עקורים” כסוכני זיכרון והשבתם במרכז אירופה; דיוקן של פרדי הירש כמחנך ומגן ילדים; דיון אינטלקטואלי על השפעת “פסיכולוגיית העמים” של וילהלם וונדט על תורת הגזע הנאצית; ושאלה פרובוקטיבית על “מדיקליזציה” של השואה דרך תפקיד רופאי האס־אס והרצח הרפואי. בהמשך יש מאמר על דו״ח גסטפו הנוגע לאולגה בנריו, מדור “תיעוד ועדות” עם קטע מיומנו של המחנך חיים אהרן קפלן (אפריל–מאי 1942), ולבסוף מדור ביקורות ספרים.
אל הספר