14 דינה פורת ילקוט מורשת כלות לפעילות בה ; הם השקיעו בהשתייכות אליה ובחברות ביניהם את מיטב זמנם ומרצם, כפי שהיה מקובל בשנות השלושים והארבעים, והתנועה נעשתה לעיתים ביתם הראשון, לא השני . כשהגיעה המלחמה, ובמספר ניכר של גטאות היו תנועות נוער שהפכו למחתרת, ולאחר מכן למחתרת לוחמת, הם היו בין המצטרפים והפעילים ובין מי שהנהיגו את המאבק בגרמנים : חולבסקי בנייסבייז‘, קורצ‘אק וקובנר בווילנה, גרוסמן בביאליסטוק, גוטמן בוורשה, עקיבא ניר במחתרת ובמרד בסלובקיה . הם פעלו במה שמכונה בספר מלחמות הגיטאות “ערים לוחמות“, ולכל אחד מהם היה “עבר לוחם, כלומר נקטנו עמדה אקטיבית בתוך תקופת החורבן“, כפי שהגדיר קובנר את 2 עמדה אקטיבית של מיעוט הרואה בעצמו חלק מן הקהילה, תגובתם לאירועים : השואף לעמידה על כבודה ועל הכבוד היהודי בכלל, וזו השתקפה ברצון ללחום בגטאות קודם ליציאה ליער . חברים אלה שהקימו את מורשת הרגישו תמיד, כחברי תנועה, ובמקרה זה חברי השומר הצעיר, הרגשה של מחויבות וגיוס למשימה . כך למשל אמרה רוז‘קה כאשר פגשה את שליחי היישוב ברומניה, שאליהם היא הגיעה תוך כדי הניסיון לפרוץ מווילנה דרך ארצה, בחציית גבולות ...
אל הספר