בשיח חוקרי תנועת הנוער, שהתקיים ב15 במאי 1989 , נסב הדיון סביב בעיית יסוד סבוכה: ההגשמה האישית והחלוציות בתנועות הנוער הציוניות. זו תופעה מופלאה, שהביאה נוער יהודי לעשות את אשר לא הצליחה לעשות שום תנועת נוער אחרת: להגשים בגופו ובנפשו את רעיונות התנועה וערכיה. חקר דרכן של התנועות להגשמה עשוי לתרום להבנת מפעל ההתיישבות העובדת, שרב בו חלקם של יוצאי התנועות, ובמיוחד להבנת התהוות החברה הקיבוצית הוותיקה ומהותה. אולי יש בה גם תשובה חלקית לקושי שבו נתקלת החברה הזאת היום, במאמציה להעביר את מערכת הערכים שלה אל דור הבנים.
הוצגו שתי תפיסות שונות בתכלית ואף נוצר עימות חזיתי ביניהן. סבורים אנו, שדווקא העיון בוויכוח החריף הזה יוכל להעמיד בפני הקורא לא רק את הפרובלמטיקה המחקרית, אלא שיש בו גם כדי לשמש נקודת מוצא להבנה עמוקה יותר של הנושא עצמו.
תרומה מיוחדת תרם הפותח השלישי, בהעבירו את מוקד הדיון מהתנועות המרכז-אירופיות אל התנועות בפולין, המרכז הגדול ביותר של נוער חלוצי בתקופה בין שתי מלחמות העולם, ובעומדו על המערכת הארגונית והמאבקים שהתנהלו בתוכה, כפי שמצאו ביטוי בוויכוח על מעמד תנועות הנוער בתוך "החלוץ". הצגת ההבדלים בתפיסה החינוכית של תנועות הנוער מחד גיסא, לבין השליחים כנציגי ההתיישבות בארץ מאידך גיסא, השלים את תיאור הקונפליקט הערכי על השלכותיו המעשיות, שאיתן היה הנוער המגשים צריך להתמודד עוד בטרם דרכו רגליו על אדמת הארץ.
אל הספר