בספר זה מזמין האנתרופולוג הבכיר משה שוקד את הקוראים להצטרף אליו למסע בשדות המחקר ולתצפיותיו מחיי היום-יום, ליטול חלק בחוויות אשר בהן התנסה במסגרת עבודתו כאנתרופולוג חברתי-תרבותי בישראל ובאתרים אחרים. ראשית מסעו בתיאור חייהם של עולים מהרי האטלס במושבי הנגב, ופיתולי המסע מגיעים עד למחקריו בניו יורק של שנות ה-80 על אודות עולמם של הומוסקסואלים (בין השאר יהודים בבית כנסת רפורמי) כיחידים וכפעילים בארגונים. שוקד מוביל את הקוראים למפגש עם תוצאות האלימות של תנועת "הנתיב הזוהר" בפרו, מעלה בפניהם תמונות מהווי רחובות החרדים בבני ברק, מעמת אותם עם מצוקותיהם של עולי אתיופיה וחושף דיאלוג נוקב עם אנתרופולוג מברלין, בנו של פרופסור נאצי. לבסוף מעלה שוקד את דמותו של המורה הכריזמטי מאנגליה, מקס גלקמן, אשר הכשיר אותו כאנתרופולוג והניח את התשתית ללימודי המקצוע באקדמיה הישראלית.
הקוראים המשוטטים באתרים קרובים ורחוקים פוגשים בדילמות של מותר ואסור בחקר חייהם של "אחרים" – זרים. במהלך הפרקים נחשפים ריגושים, הפתעות ואכזבות שהם נחלתו של חוקר שהמעבדה שלו נסמכת כולה על נכונותם של נחקריו לפתוח בפניו את צפונות לבם, לשתפו בניסיונותיהם מן העבר ולראות בו חבר ושותף לעולמם בהווה. אבל מעבר לזהותו כחוקר "האחרים" מעלה המחבר גם את לבטיו ביחס לאזרחות הישראלית.
מתוך היכרות אישית כותב שוקד את סיפור מיסודה של האנתרופולוגיה בישראל ומעיד גם על התמורות שחלו במהלך השנים בבחירת האתרים ושיטות המחקר, כמו גם בסגנון הכתיבה האתנוגרפית. אפשר לראות בספר זה מעין "הזמנה לפגישה עם האנתרופולוגיה".
אל הספר