התרבות התלמודית היא תרבות הפרשנות, הן של המקרא והן של מקורות התורה שבעל-פה.
עובדה זו גלויה לעין באשר למפעלם של האמוראים, ואולם גם התנאים המאוחרים התמודדו עם מקורות מגובשים למדי שנחלו מקודמיהם דרך שינון על-פה. ברם, פעילותם הפרשנית המסועפת של התנאים בלימוד מקורותיהם עלומה דרך כלל מן העין.
בספר זה נעשה ניסיון להאיר פינה נסתרת זו של היצירה התנאית - בתחום מוגדר של דיני השומרים. מערכת של הלכה תנאית קדומה נחשפת מתוך ניתוח רבדיה של ספרות התנאים, ומיניה וביה מתגלה מגוון הדרכים שנקטו התנאים המאוחרים בבואם לשלב את שיטות ההלכה הראשונה וספרותה בתוך המסכת ההלכתית והספרותית הנחתמת בידיהם.
אל הספר