התמיהה העולה מן הפרקים הקודמים , בדבר מקור משמעיו השונים של המושג שליחות יד ופיצולם בין שומר חנם לשומר שכר , מתיישבת מעצמה משעה שנעזרים אנו במסקנות בירורנו לעיל בחלק א . שהרי נתברר שם ( ראה בייחוד עמ' 10 ואילך , ( כי לפי שיטת ההלכה הראשונה פרשיות השומרים אינן מובחנות בחילוק שבין שומר חנם לשכר , אלא שתיהן נאמרו באותו שומר ( בין בחנם בין בשכר , ( והבחנתן נעוצה בחילוק שבין פקדון שנעלם לפקדון שנפגע אך גורלו ידוע . לפיכך , הביטוי "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" שבפרשה ראשונה ( פס' ז ) מתפרש בהכרח באופן שונה מרעהו האמור בפרשה שנייה ( פס' י . ( בפרשה ראשונה , כשהפקדון נעלם , הרי החשד העיקרי הוא שמא השומר נטלו לעצמו בגנבה ; וזהו אפוא פירושה של שליחות יד שבכאן . ' אבל בפרשה שנייה הפקדון הפגוע מצוי לפנינו , שיש החולקים - כר' יוסי בן נהוראי ור' אלעזר , ולא רק רבא - וסבורים שאינה משונה , היא ידועה וברורה . ואילו התפיסה שאף הסוברים "משונה" לא נתכוונו לכך , אלא לומר ששליחות יד אינה צריכה חסרון , היא החידוש שבבבלי , והיא אכן מאוחרת , ואין לה כל מקור אמוראי . אך ברי , שבעלי הסתמא אכן מעמידים את השיטה 'שלי...
אל הספר