הרב קוק העלה בספרו 'אורות התשובה' את האפשרות של גאולה עמוקה המסתתרת בתהליך התשובה, בנקודה זו חידש חידוש עצום בשמי ההגות היהודית, וכדאי לבחון כמה היבטים לעניין זה.
חזון התשובה מהווה יסוד מהותי בתורתו המטאפיסית וההיסטוריוסופית של הראי"ה קוק. בספרו אורות התשובה הוא מנתח את ההוויות הפסיכולוגיות המוסריות והדתיות המתלוות לתשובה כפי שגובשו במקורות קודמים בספרות העיון והמוסר והמבליטים בעיקר את ערכה העילאי של התשובה בחייו הרוחניים האישיים של היחיד.
אולם הרב מרחיב את הדברים: הוא נותן משמעות מחודשת למתרחש בתהליך הפנימי והמהפכני הזה ומשלב את החטא ותיקונו במערכת קיבוצית וכללית כתופעה עולמית וקוסמית. הוא מציין במיוחד את מעמדו של עם ישראל כ"חלוץ התשובה" ורואה דווקא בדורו "הנראה כל כך ריק ופורק עול- היותר מוכשר לאור וחסד".
גרסה זו, המעמידה את התשובה כמושג בונה ומאחד של השקפת עולם כוללת, מצטיירת אפוא כפרדיגמה של עקרון אחדות תשובה וגאולה המאפיינת את תהליך השיבה, העליה והתיקון בדורות האחרונים.
פרופסור בנימין גרוס הקדים לספר מסת- מבוא רחבה המתארת את התפתחותו של רעיון התשובה החל בתקופת המקרא ועד לזמננו ומבססת את מרכזיותו כערך עליון בהגות היהודית. לטקסט המקורי (אורות התשובה של הראי"ה) צורפו הערות מפורטת המסייעות להבהרת עצם החיבור וחושפות תוך כדי השוואה לספרים אחרים ממפעלו הספרותי של הרב את מקורותיו ומקבילותיו הפילוסופיים ובייחוד הקבליים.
אל הספר