האם תוכל ארץ הקודש להיות גם ארץ מולדת? האם אפשר שאותו מקום עצמו יצטייר בתודעה כ'היכל המלך' או כ'היכל שער שמיים', ובה בשעה הוא גם ייתפס כ'בית חייו' של העם וכ'חיק אמו' של היחיד? האם ניתן ליישב שניות זו בתפיסת ארץ-ישראל - שניות אשר התגלתה שוב ושוב בתולדות ישראל ובמחשבת ישראל?
הארץ מצטיירת לעיני בניה הקרובים בתור המרחב הקיומי-ממשי של חייהם הקיבוציים; היא גם נחרטת לעתים בלבם של גוליה הרחוקים כמוקד של זיכרון, של תקווה ותפילה. אך רק בתנאים מתוחים של קרבה וריחוק, של דביקות ורתיעה, צפויה הארץ להפוך גם לשאלה עיונית ורעיונית מובהקת, דוגמת ארץ-ישראל, והיא תרתק אליה את ההוגים והמעניינים, כמו גם את החוזים והפייטנים. לבירורה של תופעה רוחנית זו במחשבה היהודית מוקדש קובץ זה.
אל הספר