לילי קשטיכר, ככל הנראה האישה היחידה שכתבה בתוככי מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו במחצית השניה של 1944, סיפור חייה ויצירתה הספרותית והחזותית יוצאי הדופן של לילי קשטיכר לא סופרו עד עתה וכעת הם מסופרים לראשונה בספר חדש מאת פרופ' לילי זמיר: "לילי קשטיכר האישה שכתבה באושוויץ"
איתרע מזלה של לילי קשטיכר להישכח עד עתה, הן בשל היותה שורדת בשואת יהדות וויבודינה — חלק מיוגוסלביה של אחרי המלחמה, שסיפור גורלה הושתק ונבלע מול שפע הסיפורים של שורדים ממדינות אירופה ההיסטוריות, ובעיקר מפולין; ושנית — בשל היותה אישה. ואכן, עד לא מזמן, הודר קולן של הנשים כמעט כליל מן הזיכרון הקולקטיבי של השואה והנצחתה.
ספר זה מביא את קולה ופעלה של לילי קשטיכר קרוב לחמישה עשורים לאחר מותה וחושף את סיפורה יוצא הדופן, שהביא להצלתה ולהצלת חברותיה והוא מאיר את המאפיינים המגדריים של גורל הנשים בשואה, בדמות אישה צעירה ומיוחדת אשר הייתה מוכנה להסתכן על מנת לכתוב ולצייר ועודדה גם את חברותיה לעשות כך לעיתים בוויתורה על פרוסת הלחם והענקתה לבת שציירה. כאשר לילי וחבורתיה למחנה, פונו בצעדות המוות, נשאה לילי את הציורים על גופה בתקווה שהיא והציורים יראו יחד את יום השחרור.
אל הספר