הבחירות לכנסת התשיעית, במאי 1977, חוללו מה שכונה מאז ״מהפך״ רב־חשיבות ומשמעות בפוליטיקה בישראל. לאחר שלושים שנה של שלטון לא מעורער שלחו הבוחרים את מפלגת פועלי ישראל (מפא״י) אל ספסלי האופוזיציה. ההלם וההפתעה היו גדולים. מנהיג המפלגה שמעון פרס כתב לידידו הסופר א.ב. יהושע אחרי הבחירות: ״נותקנו מהעם, ליבנו היה גס למשאלות ליבו, ואוזנינו אטומות לציפיותיו״. ועוד הוסיף וסיפר לו על ״משחקי הכוח״ בתוך המפלגה ועל ״דלותה האינטלקטואלית״.
ערן אלדר בספרו המרתק טוען כי הישגיה הרבים של המפלגה בשלושים שנות שלטונה במדינה, ובכלל זה ביסוס כלכלתה וייצוב ביטחונה וגבולותיה, הסתירו מעיני הציבור תהליכים והתפתחויות פנימיים שכרסמו בכוחה והרחיקו אותה מלב בוחריה.
הספר אינו עוסק בצד המנצח, הליכוד במנהיגותו של מנחם בגין, אלא במחנה המפסיד. ההתרכזות בתהליך שקיעתה האיטית של הגמוניית מפלגות הפועלים בשנים 1977-1965 וההתבוננות מקרוב בסוגיה מלמדות כי מה שהוגדר ״מהפך״ היה בעיקרו של דבר סיום מתבקש וכמעט מובן מאליו לתהליך ארוך של התפרקות ואובדן כוח.
אל הספר