בראשית קיץ 1974 היה הציבור הישראלי עדיין נסער מאירועי מלחמת יום הכיפורים , גורלו של הסדר קבע עם מדינות ערב השכנות וחילופי המשמרות בהנהגת מפלגת העבודה והמדינה . אולם הייתה בעיה נוספת שהמשיכה להטריד : הפער החברתי ובעיקר היצמדותו של פער זה להרכב העדתי של החברה בישראל . עתה , עם גיבוש ממשלה חדשה ובשל תפיסותיה החדשות בענייני חוץ וביטחון , נדחה שוב הטיפול השיטתי בבעיה זו . שבר זה בחברה הישראלית ילך ויחריף במהלך שנות השבעים . הליכתם של חברי " הפנתרים השחורים " לפוליטיקה והקמת מפלגה היו ניסיון להציל את התנועה מהתפוררות סופית לקראת מחצית שנות השבעים , ועם זאת גם ביטאה את הצורך להתנער מהתדמית הלא לגיטימית שהצליח השלטון להדביק למנהיגי התנועה ולתנועה עצמה . אבל הייתה זו גם תחילתה של תקופת חיכוכים וקרעים בתנועה . כתנועה חברתית לא הצליחו " הפנתרים השחורים " לעולם להתאושש מהכישלון בבחירות . 1973 ועם זאת מרד הקלפיות בבחירות של 1977 יצביע על הישג לא מבוטל של הפוליטיקה המזרחית . באמצע אוגוסט 1974 בחר מרכז מפלגת העבודה במאיר זרמי למזכיר הכללי . לתפקיד היו מועמדים רבים , ובהם בלט אבא אבן ועלו גם שמותיהם ש...
אל הספר