הטבילה במקווה היא שיאו וסיומו של תהליך הטהרה שעוברת אישה לאחר נידתה. להיטהרות שלושה רבדים — פיזיולוגי, גופני ונפשי. הרובד הפיזי הוא הפסקת הדימום, והוא אינו תלוי באישה; הרובד הגופני מתבטא בבדיקות הפנימיות שהאישה עושה, שמטרתן לוודא את מצבה (בהפסק הטהרה ובזמן שבעת הימים הנקיים), ברחיצת הגוף וניקויו מכל חציצה לפני הטבילה, ובטבילה במקווה שמשלימה את התהליך; והרובד הנפשי התלוי כולו בהתכוונות האישה ובעבודתה הפנימית. באפשרותה להעניק לתהליך הגופני גם ממד רוחני של התנקות מכעסים, ממחשבות רעות, ממתחים ומעצבנות.
כל תהליך הטהרה מתחילתו ועד סופו נתון לאחריותה הבלעדית של האישה, וההלכה סומכת עליה שהיא עושה אותו כראוי. את מילות התורה על ספירת הנקיים — "וספרה לה" — דורשים חז"ל: "לעצמה — מכאן שעד אחד נאמן באיסורין". כלומר, האישה מופקדת על תהליך הטהרה שלה ויש לה נאמנות שהיא עושה אותו כראוי, ואין שום צורך לבדוק אחריה.
אל הספר