הספר דן בשירי קודש עבריים מן השירה העברית בספרד כביצירות ספרות, לאורן של תאוריות מודרניות – פואטיות (סטרוקטורליסטיות וקוגניטיביות), בלשניות (פרדיננד דה-סוסיר) ופילוסופיות (עמנואל קאנט, ויליאם ג`יימס, רודולף אוטו, לודוויג ויטגנשטיין), ולאור המחקר הקונוונציונאלי של שירת ספרד. דיון שכזה (לאור אסתטיקה, בלשנות ופילוסופיה מודרניות) אינו מקובל בחקר התחום, ויש בו משום חידוש.
הספר עוסק בקבוצת שירים המכונים "רשויות אישיות", שרבים רואים בהם גולת הכותרת של הפיוט הספרדי, והוא מבקש לברר מה מקור פעולתם האסתטית יוצאת הדופן של השירים, ובמה הם שונים משירי קודש אחרים. הספר מוקדש אפוא לבחינה ספרותית של הרשויות האישיות כקטגוריה (פואטית) ייחודית. עם זאת כחלק מן הניסיון לעמוד על אופי הקטגוריה הזו - בעיקר על מאפייניה הייחודיים - יש בספר התייחסות נרחבת לעתים גם למאפייניהן (הדומים או השונים) של סוגות שיר אחרות בפיוט הספרדי.
אל הספר