נמצאו 464 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דני דור, יוסי בן ארי
תיאור: שי הר צבי: הגישה העסקית-כוחנית של טראמפ במזרח התיכון; יוחנן צורף: הפלסטינים: בין תקוות לאכזבות; תמר עילם גינדין: "עוד תשובו לכרוע ברך בפני איראן"; אריאל אדמוני: קטר - כבר לא מאחורי הקלעים; אופיר וינטר: מצרים - המפתח הדרומי; כרמית ולנסי: מי את סוריה החדשה; חגי ארליך: החות'ים - ממצודת הרים לטרור שיעי; גליה לינדנשטראוס: ההשפעה הטורקית בעזה ומעבר לה; דב תמרי: לצה"ל אין פוטנציאל להחזיק בשטחים; קובי סגל: "על מה אבדה הארץ";  מוד"ש, אוגדה 98 : "הוכחנו שיודעים להביא מודיעין שו"ן"; שרית שפירא: ללוות את השבר; אודי לוי: המלחמה הכלכלית בעידן המודרני; ש': ור"ש - עבר, הווה, עתיד; אליעזר גוטליב (לונקה): סרטי קולנוע ככלי לתיעוד שטחי אויב; איציק ברזילי: חוויות של איש מוסד בכיר באוזבקיסטן; חיים מנור: דוד המלך כאבי הסיכול הממוקד; שולי בינה: שני פילוסופים בראש שירותי ביטחון; אבי מושבי וחיים מינא-מנור: ספירלת טרור נפיצה ביו"ש; דני אשר: "אורות אדומים" - "אורות כחולים"; סיקורת; מעניין לעניין; איפכא מסתברא ומי היה האיש שהיה; אריה שור: פרשנות או שרלטנות
המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: אנו מייחדים גיליון זה לשואה בגליציה המזרחית (1944-1941) לציון יום השנה השמונים למבצע ברברוסה. מבצע זה היה ראשיתו של הפתרון הסופי: הרצח המתוכנן והמאורגן של המוני היהודים בידי גרמניה הנאצית וביצועו בסיועה של האוכלוסייה המקומית, תחילה באזורים אלה, ואחרי כן באזורים אחרים באירופה. גליציה המזרחית, אשר כיום היא רובה של מערב אוקראינה, הייתה האזור הדרום מזרחי של הרפובליקה הפולנית השנייה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. זה היה אזור הטרוגני מאוד. במִפקד האוכלוסין בשנת 1931 הצהירו 3,256,300 מתוך 6,200,000 תושביה שהם משתייכים לדת היוונית קתולית (זרם נוצרי המאחד קתוליות עם פולחן פרבוסלבי בליטורגייה, בחוקים ובזהות תרבותית), ורובם הזדהו כאוקראינים. 2,281,400 מתושבי האזור הצהירו שמשתייכים לדת הקתולית (רובם פולנים). 616,000 הצהירו שהם יהודים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: בחלק הראשון של גיליון זה אנו מגישים מאמרים שעוסקים בנושאים מגוּונים בנושא השואה ואנטישמיות במקומות גאוגרפיים שונים ובתקופות שונות לפני השואה ובזמן השואה. אנו מביאים לפני הקורא נושאים, כגון אנטישמיות ופילושמיות בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים; המבנה הסוציולוגי של ורשה היהודית לפני כיבוש גרמניה הנאצית; הדילמה של החסידים בהונגריה וגטו אחד בהונגריה עילית; וכן חסיד אומות העולם בתקופת השואה ברומניה. נושא חדש שאנו מפרסמים בגיליון זה הוא רצח עם בשני מקומות באפריקה, לאחר השואה, שאנשי המקום מפרשים אותם באספקלריה של השואה ורואים בהם חלק מרצח עם שגם שואב מהאידאולוגיה ומהאמצעים שננקטו בשואה בידי הגרמנים הנאצים כדי להעלים אוכלוסייה שלמה מכדור הארץ.
בגיליון זה אנו מפרסמים גם יחידה מיוחדת שעוסקת בחקר נשים בשואה — פרי שותפות בין ילקוט מורשת ובין המרכז לחקר האישה באוניברסיטת בר־אילן על שם פניה גוטספלד ז"ל. אנו מביאים בגיליון זה גם מדור שעניינו תיעוד ועדות ומדור שעוסק בביקורת ספרים.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: גרסיאלה בן-דרור
תיאור: בגיליון זה מובאים ראשית המאמרים העוסקים בהיבטים שונים של תקופת השואה עצמה, כאלה שעוסקים בגטאות, במחנות ריכוז ובבעיות שהתעוררו בזמן השואה. לרגל ציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, אנו מביאים גם מאמר בהקשר של מחנה זה. לאחר מכן אנו מביאים את המאמרים העוסקים בוויכוח שהתגלע בין ההיסטוריונים ובשיח הציבורי לאחר השואה, בהקשר של השואה והמעפילים, וגם בעניין הטענה על השפעתו של בן־גוריון על משפט אייכמן. בהמשך הגיליון אנו מפרסמים מאמרים שעוסקים בהיבטים שונים של הוויכוח שניטש לאחר השואה ושל ההיסטוריוגרפיה שנכתבה בהקשרים שונים ובנושאים מגוונים, ובסיום הגיליון מובאים כמה מאמרים שעוסקים בנושאים רחבים יותר, פרשנויות ותובנות שלאחר השואה, שאלת האוניברסליות או הייחודיות של השואה ונושא מעניין נוסף הוא אם קיימת היסטוריוגרפיה ערבית של השואה.
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
מאת: מקס שטנר, יונתן דורי
תיאור: במהלך העבודה על גיליון ביאליק דיברנו עם אנשים רבים על המשורר ויצירתו. מה שחיבר בין השיחות היה רגש עז – ומפתיע מאוד – של אהבה כלפי ביאליק, שנפטר לפני שנים רבות, ב-1934. נראה כי למרות הזמן הרב שעבר, ולמרות הפיכתו לחלק מחובת הלימוד בבתי הספר, מי שנכנס לעולמו של חיים נחמן מתקשה להשאר אדיש.
הרגש הזה הוא חלק מהקסם של ביאליק. אי אפשר להפריד (ובאמת שניסינו) בין ביאליק המשורר הלאומי ומחדש הלשון העברית, ביאליק היוצר וחיים נחמן האדם. במאמץ מחושב ורב שנים הצליח ביאליק לטוות את עצמו לתוך הרקמה הציונית-עברית המתחדשת, והביא איתו את ארון הספרים היהודי, בתוספת יידיש ותרבות עולם. ביצירתו הוא ביטא את נפש ה"עם" והיחיד, עיצב אותם ואז נזף בהם.
בגיליון זה נכנס לעולמו של ביאליק עם סיפורים על אהבה מעבר לגדר ובמעלה הבאר. נציע "ספר אגדה" ישראלי, נוסיף מילים לשפה העברית, נסייר באודסה ובתל אביב, נהרהר בהיסטוריה ציונית חלופית, נשיר על הרב המתעטש ונמשיך – עם סיפורים ושירים, מאמרים, קומיקס ואיורים.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננוֹפּוֹאטִיקה 30 הוא גיליון חופשי. עם זאת, כמו שקורה לא אחת, למרות מגוון האפשרויות שיש בחופש הפואטי, מתחוללים סינכרונים ספרותיים, ועל שולחן המערכת נאספים שירים העוסקים בנושאים דומים, חלקם מסורתיים וכלליים כגון אהבה ונוף, אך חלקם ספּציפיים שמשקפים את רוח התקופה. אחד מאותם נושאים ייחודיים שבו אבקש להתמקד הוא פגיעה קיצונית של הורים בבנותיהן ושל גברים בנשים צעירות כמו לדוגמה, חטיבת השירים של אורית מיטל, הוֹנוֹר מוּר ורות אשור (עמ' 45-27).
מוטיבים ייחודיים נוספים בכתב העת הם יַלְדוּת והתבגרות (אלכס בן ארי, שירה מאירי, טל ניצן, עינת עידן, ליאור שטרנברג) וחֲבֵרוּת — גם זו האפלטונית (רוני סומק, מרב פּיטוּן, נועה שקרג'י). לצִדם מוטיבים מסורתיים של נוף (מייקל לונגלי, חוזה אנטוניו רודריגז), ארוטיקה (שי דותן, רפי וייכרט), הגות (ולריו מגרלי, אליסה דיאס קסטלו) והומור (זלי גורביץ', שושנה סגל, ליבי רון). במקביל לגיווּן הנושאי מתקיים גיוון צורני, למשל פואמה, שירה בפרוזה, סונט, הייקו, קופלט ועוד.
קצת סטטיסטיקות. בגיליון נוטלים חלק 35 יוצרים ויוצרות עכשוויים החיים ופועלים בארץ ובעולם. מתוך 73 היצירות בגיליון, 39 מקור, 34 תרגום (מהן שתיים בפרוזה מאת בֶּרְנָאר וֶרְבֵּר(. התרגומים מחמש שפות: אנגלית (לונגלי, מוּר, מגאן פְּלַאנְקֶט, רודריגז); צרפתית (לינדה מריה בארוס, וֶרְבֵּר, נטלי קינטן); איטלקית (מגרלי); ספרדית (קסטלו); תורכית (אוֹרְחָן וֶלִי קָנִיק) ומאת תשעה מתרגמים (שלמה אֲבַיּוּ, דורית ויסמן, יואל טייב, ליאור מעין, ניצן, פִּיטוּן, שטרנברג, מיכל שליו, מילכה שמולביץ). זהו גיליון החושף לראשונה פרסומים ראשונים של שלושה משוררים צעירים (סגל, אוֹרִי פלהיימר, רון), מתרגמת חדשה (שמולביץ) ופנים חדשות מהעולם (מוּר, פְּלַאנְקֶט, קסטלו)
מאת: גלעד מאירי
תיאור: מסביב לעולם 2 ממשיך את מסורת גיליון התרגומים לרגל יום השירה הבינלאומי (21.3), אשר נחגג בישראל אף באמצעות פסטיבל השירה הבינלאומי 3 של מקום לשירה. הגיליון מציג תמונה של שירה מערבית עכשווית (המאות ה־ 20 וה־ 21), למעֵט התרגומים משירה סינית (ִי יִי, וַאנְג צַ'אנְג־לִינְג, דוּ פוּ, בני המאות השמינית והתשיעית לספירה), אשר הִנם מהתקופה הספרותית הפורייה של שושלת טאנג.
כתב העת מאזֵן בין "קלאסיקות" למשוררים, אשר לקורא העברי הם אנונימיים, אולם שירתם נפלאה.
חלקו הראשון של הגיליון ניחן בקרנבליוּת, הומור, צעירוּת, אהבה ודרמות של פרידה. חלקו השני נוגע במחוזות אפלים של מצוקה נפשית, דיכוי מוסדי, טרור, מלחמה ומוות (בעיקר של צעירים). עם זאת, יש קשר מוטיבִי המחבר בין החלקים והוא המְּחאה, שלעִתים צוהלת, לעתים עגמומית.
קצת סטטיסטיקות. בגיליון יש 62 שירים מאת 51 משתתפים: 33 משוררים ו־ 18 מתרגמים. הוא כולל תרגומים משש שפות שונות  ומ־ 10 מדינות שונות.
ננוֹפּוֹאטִיקה 29 מעניק חוויית חירות של יציאה מהקופסה, התאווררות ונגיעה בעָצמתה המחַיה של הזרוּת או שמא נאמר — ההזרה. אמנם הקופסה הלשונית היא עברית, אולם כמעט בכל שיר ניכּרת שכבת שפה סמויה, זו המקורית, במובן של תרבות ופואטיקה אחרות. לבסוף, המסע הלווייני של מסביב לעולם 2 הוא חלק מהמאמץ היצירתי ליצור שגרת תרגומים מהנה ומלמדת עבור הקורא העברי.
מאת: גלעד מאירי, רותם עטר
תיאור: האנתולוגיה שלפניכם/ן מאגדת שירה צרפתית משישים השנים האחרונות; זוהי פריסה רחבה המבקשת לשרטט את תנועת השירה הצרפתית במהלך העשורים האחרונים, לסקור את מתווה ההתפתחות והתנודות הפואטיות ולהדגיש את השינויים החשובים שחלו בשירה הזו החל משנות השישים ועד היום. באנתולוגיה משתתפים ארבעים משוררים ומשוררות, רובם חיים ויוצרים גם היום. האנתולוגיה הזו היא צוהר לנעשה בשירה העכשווית בצרפת והזדמנות ראשונה עבור הקהל הישראלי להתוודע לשמות מרכזיים בעולם השירה הצרפתית.
השירים נחלקים לארבעה שערים, בסדר כרונולוגי על פי רוב. החלוקה מציגה ארבעה גלים של שירה: השער הראשון נפתח בשנות השבעים של המאה העשרים, תקופה שמתחילה ב־ 1966 עם מותו של מנהיג התנועה הסוריאליסטית, אנדרה ברטון, ועם הופעת כתב העת L’Éphémère (בתרגום חופשי: הרִגְעִי, או בן החלוף) שהשפיע עמוקות על השירה שנכתבה החל מעשור זה. השער השני מוקדש לדור ילידי/ות שנות הארבעים, משוררים ומשוררות שחלקם עסקו בהגות ובתרגום לצד יצירתם, שני תחומים שהשפיעו על השירה בשנים אלו והטמיעו בשירה הצרפתית צורות וסגנונות חדשים. השער השלישי מתמקד בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת, ואפשר למצוא בו מגוון רחב יותר של קולות שהושפעו משני הגלים הקודמים אך גם משינויים אוניברסליים שהשפיעו על עולם הספרות. השער הרביעי מציג קולות חדשים, מספר מצומצם של משוררות (ומשורר) בני/ות זמננו, ילידי/ות שנות השמונים והתשעים, שסומנו בצרפת כמבשרי הגל הבא של השירה.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: גיליון ננופואטיקה 27 מוקדש לשירה רוחנית. רוחני הוא מושג גמיש. גישת האיחוד המיסטי היא טוטלית ורואה בַּכּוֹל רוחני, אולם גישות אחרות מזהות את הרוחני עם אובייקטים ספּציפיים, לדוגמה: דת, תרבות, מצבי תודעה אלטרנטיביים, סוגי תרפיה ועוד. כלומר, מכאן קיים מגוון הגדרות לשירה רוחנית הנובעות מתפיסות עולם שונות.
גיליון זה הוא אסוּפּת שירה רוחנית ייחודית, שלמיטב ידיעתי טרם נערכה כמותה בעברית: אוניברסלית ומקומית, קולקטיבית ואישית, מסורתית ומקורית, קלאסית ופופולרית. אקלקטיוּת זו משקפת את היחס הניו־אייג'י לרוחני הקיים ברוח התקופה. השלטון הריכוזי הדתי התערער ובמקומו נוצרו קהילות רוחניות היברידיות המשלבות ידע ישן וחדש. במקביל, אינדיבידואלים רבים אימצו לעצמם גישה רוחנית בהתאמה אישית. זהו ביטוי למהפכה עממית אנטי ממסדית שמטרתה חיפוש אחר דרכים רוחניות ומורים רלוונטיים, אשר בשוליה מתפתח סופרמרקט רוחני זול שבו הכול הולך. התהליכים הללו מומחשים באופן הומוריסטי ופרודי בסצנת השוק הקרנבלית בקומדיה בריאן כוכב עליון (1979) של חבורת מונטי פייתון, שבּהּ כל נביא בירושלים העתיקה מוכר את מרכּוּלתו הרוחנית למרבה במחיר.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: בננופואטיקה 26 יש שלושה מפגשי קצווֹת עיקריים. הראשון הוא בין שתי נימות מנוגדות — לירית נוּגה, המופיעה בעיקר בחציו הראשון של הגיליון, וקרנבלית צוהלת המצויה בעיקר בחלקו האחרון; השני הוא בין שני סוגי אמביאנט — אנגלו־אמריקאי וישראלי, כאשר האחרון הוא האקספרימנטלי וההומוריסטי מבּיניהם; השלישי הוא בין משוררים גדולים ומוּכּרים לבין משוררים צעירים שלהם זהו פרסום ראשון. למעשה, זהו גיליון צעיר למדי — 13 משוררים (ירושלמים כולם) מבּין 35 המשוררים והמתרגמים המופיעים בגיליון טרם פרסמו ספר.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 25 מתחיל מסורת של גיליון שירת עולם, אשר יראה אור לרגל יום השירה הבינלאומי הֶחָל ביום הראשון של האביב. יָזמת יום השירה היא צעירה: האו"ם הכריז עליה ב־ 1999 . לכן, ואולי אף מסיבות אחרות, אין לה כמעט הד בישראל. מכאן מטרת גיליון התרגומים והפסטיבל הבינלאומי לשירה (לעת עתה המקוּון) של מקום לשירה שייפתח ב־ 21 במרץ השנה היא לחבר בין השירה המקומית לעולמית באמצעות התשתית הריטואלית של מסורת שנתית.
הגיליון הוא אינטנסיבי וּוֶרְסָטִילִי, אולם הוא מעניק חוויה דינמית של קריאה, בין השאר הודות לצורה הקצרה ולתרגומים הקולחים והמשובחים. ננופואטיקה 25 הוא גיליון חופשי המשקף את המשוררים הרלוונטיים ותחומי העניין עבור מתרגמי שירה כיום. תכניו המרכזיים הם מסורתיים: אימהוּת, טבע ואקופואטיקה, אהבה, ארספואטיקה, הגות, גלות, שיגעון, זִקנה ומוות; אולם כמו שקורה בדרך כלל בשירה מעולה — הביצועים מפתיעים וחדשניים.
ננופואטיקה 25 מתמקד בשירתם של ילידי המחצית השנייה של המאה העשרים ולכן ממילא רוב השירים מודרניסטיים )למעֵט שלושה(. בגיליון נוטלים חלק 16 מתרגמים, מהמיטב הפועלים כיום בישראל. הם תירגמו 85 שירים מאת 39 משוררים מ־ 17 מדינות ובהם שני נובליסטים: לואיז גלוק וצ'סלב מילוש.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 24 הוא גיליון חופשי. לכן הוא מהדהד באופן אותנטי את אי היציבות הפוליטית והקיומית של התקופה בעיקר באמצעות מגוון סוגי מחאה ותֵמות עכשוויות: קורונה, אנטי־מיליטריזם, רוחניות (כעס על האל), משפחה (בעיקר יחסי בנות־בנים ואבות) ונשיות (כולל מוטיב מעניין המתייחס לווסת). נושאים מרכזיים אחרים בגיליון הם כדורגל (תחום שנפגע מהמגפה),אהבה וטבע אורבני.
רוב השירים הם בעלי צורה חופשית, אולם יש מספר סונטים, סונטי מילה, שירה בפרוזה ושירי הייקו. כפי שקורה מעת לעת, יש פה ושם חריגות בנייה פואטיות ובגיליון מופיעים מספר שירים ארוכים לא ננופואטיים, אשר נמצאו מתאימים מבחינה תמטית וצורנית.
מאת: גלעד מאירי, יהונתן דיין
תיאור: ננופואטיקה 23 , פרוזה ׀ התבוננות — הוא הראשון בגיליונות ננופואטיקה שמוקדש במלואו לפרוזה תחת שירה.
מושאי ההתבוננויות של היצירות שהתכנסו בגיליון זה הם רבים ושונים: פצע פעור של פגר עוף, דמותו הנדה מקצה חבל של עלם שאיבד עצמו לדעת, עלי חורף נושרים, צל זקנה פושט בפנים מביטות במראה, עץ תות משגשג, משוררים בונים מגדלים באוויר אגב לגימת קפה, טירוף דעת האורב בסוד יופיו של ציור, התיישנותו המרהיבה של חומר, פחדים מיתולוגיים האצורים בחלומות אנוש, צערו האילם של ילד חפוי ראש, רעב תוסס בקיבותיהם של מחוסרי בית, טינה שצולקה באיבר גדום, לילה יורד, עוטף ומחשיך. אלה ואחרים מגלים יפה את איכותה של הפרוזה כאמנות התבוננות, משוכללת ורבגונית כעין אנוש.
מאת: גלעד מאירי, יונתן ברג
תיאור: בגיליון הזה פרשׂנו מניפה חוֹצה יבשות וגבולות המורכבת מקִטעי פרוזה ושירה, מיומני מסע, מפואמות ומפרגמנטים, בתוכם: המסע הרוחני־קיומי של בני שבילי ביוון, המסע המסאי ספרותי־תרבותי של בני ציפר בארצות־הברית ובטורקיה, המסע המיתי של מורן שוב באיטליה, המסע החברתי־נופי של צור שיזף, שירי היחסים בדרך בהודו ובניו זילנד של הדס גלעד, שירי הכוליוּת של ווֹלט ויטמן המתבונן בהודו, מסעה של נועה שקרג'י בירושלים ועוד ועוד.
המקומות והמגמות המצטברים יחד שולחים את הקורא לנקודה דומה בתוכו. זוהי פינה הרחוקה ממתחמי המשפחה והמולדת, שבּהּ עולמו נמתח על קווי האורך והרוחב של העולם. זהו מקום שכּל אותם סכסוכים מקומיים — בבית, בשכונה, בעיר ובמדינה — מאבדים בו את הבלעדיוּת שהייתה להם והשאלות הגדולות עולות ונעשות משותפות. כיצד נִפנה לבעיית האקלים כשראשנו תחוב כולו בימין ושמאל, בדתיים וחילוניים, באשכנזים ומזרחים? כן, עד כדי כך חשובה ספרות המסע, ודווקא בעת הזו.
מאת: גלעד מאירי, טינו מושקוביץ
תיאור: מסגרת הזמן שמצוינת בכותרת הגיליון (2020-1970) היא סמלית בלבד, ומטרתה ליצור חיץ סימבולי בין משוררי שנות ה־ 60 , לבין אנשי המחתרת שפעלו גם הם בתקופה הזאת, אך לא השתייכו לזרם המרכזי מסיבה זו או אחרת. הכוונה אפוא, אינה לכך וכך שירים מסוּלתים,או כך וכך משוררים יחידי סגולה — אלא למתן דמות דיוקנו של דור, כמאמר עורכי שירת רוסיה. אך לא דיוקן מוסרי אלא דיוקן אסתטי, לאמור, הצגת מגוון האפשרויות הפואטיות שהוליד המיקרוקוסמוס האסתטי־פוליטי הרוסי בחמישים השנים האחרונות. מובן שאין להתעלם מהעובדה שלטעמי היה תפקיד מרכזי בבחירת המשוררים והשירים מתוך השפע הגדול שבו התברכה הספרות הרוסית בעשורים האלה; שפע של קולות וסגנונות, שבכולם עובר כחוט השני המוטיב הרוסי של השלמה מרירה ומתנגנת, ושבבסיס כולם עומדת מיומנות טכנית גבוהה.
האסופה כוללת 47 משוררים. כאמור, מרביתם החלו את פעילותם הספרותית בימי השלטון הסובייטי, במחתרת הסָמאְִיזְדָט. חלקם פרצו לתודעה הספרותית בשלושת העשורים האחרונים. סדר המשוררים והשירים אינו כרונולוגי, לא מבחינת גילאי המשוררים ולא מבחינת תאריך כתיבת השירים או פרסומם. כמו כן, שירים של משורר מסוים לא מופיעים יחד כמעט בשום מקרה. כל זאת מכמה סיבות: ראשית, כדי שהסידור הסכמטי־דידקטי לא יסיח את תשומת הלב מהשירים עצמם; שנית, כדי לא ליצור רושם מטעה שכמות השירים המתורגמים מצביעה על חשיבותו של המשורר המתורגם. ישנו פער מסוים בין השירים שנבחרו מלכתחילה, אחרי קריאה בכ־ 500 ספרי שירה, לבין השירים שתורגמו בסופו של דבר. הרי לא מדובר בתרגום טכני, וטקסטים מסוימים פשוט מסרבים להיתרגם; שלישית, כדי לבסס את רצף הקריאה על היגיון סיפורי מסוים וכך לאפשר חוויית קריאה שלמה, מלאה ומהנה. הסיפור הוא סיפורה של פואטיקה, כשם שהוא סיפורם של המשוררים המשוקעים עד צוואר במציאות שלהם.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: ננופואטיקה 20 הוא גיליון חופשי, מה שמעניק לו אווירה פוליפונית ולא אחת קרנבלית. נושאיו המרכזיים —מחאה פוליטית, אהבה, הורוּת, אמונה, מסעות, פסטורלה וארספואטיקה — מעוצבים לעתים באופן לירי ונשגב, למשל באמצעות בוננוּת הייקוּאית ולעתים באופן הומוריסטי ומחוספס, למשל באמצעות פרודיה, סאטירה ואיגיון.
ננופואטיקה 20 נותן במה ל־ 34 משוררים, סופרים ומתרגמים. רוב הגיליון מוקדש לשירה מקורית, אך יש בו גם מקום נכבד לשירה מתורגמת. בגיליון מופיעים תרגומים משיריהם של עשרה משוררים שונים, שלמעֵט שניים, כולם בני זמננו: רוברט בְּלַיי, לינדה גרג, רון קוּרְצִ'י וריטה דאב האמריקאיים; לואיס קרול, גאווין יוּאַרְט וג'ון קרוּק הבריטים; אנטואן קאסאר המלטזי, סלאח פאיק העיראקי ולי פו הסיני. התרגומים הם פרי עבודתם של חמישה מתרגמים: רועי צ'יקי ארד, עידן בריר, לילך גליל, ליאור שטרנברג והח"מ. כל התרגומים הם מאנגלית, למעֵט התרגום של פאיק מערבית. כן כולל הגיליון סיפורים קצרים מאת ארבעה סופרים (שוש אברבוך, אמוץ גלעדי, עומר ויסמן ואדם קומן) ומסה של יונדב קפלון המבקרת ספרות יפה קצרה — גול עצמי מרהיב.
מאת: אלכס בן ארי
תיאור: האנתולוגיה הקודמת, הראשונה במספר, לכתיבה מושגית בעברית 1 ראתה אור לפני כשלוש שנים. היא הייתה פעולה של אוצְרוּת ממוקדת שהתבססה על עבודתם של המשוררים המעטים למדי שהיו להם יצירות משמעותיות בתחום, לצד מסות מבואיות באופיין ותרגומים (או ביצועים מחדש) של מספר יצירות מפתח מן השירה המושגית האמריקאית.
הכוח המעצב של האנתולוגיה הנוכחית שונה מאוד. קול קורא בתפוצה רחבה הביא בעקבותיו כמות גדולה של עבודות מִכּותבים שרבים מהם לא היו מוכרים לי. שלוש מתוך ארבע החטיבות של האנתולוגיה התהוו והתעצבו מתוך מגע, ברירה, ארגון ועריכה של השפע הזה.
החטיבה הנוספת היא מובלעת אוֹצְרוּתִית בנוסח האנתולוגיה הקודמת. היא מוקדשת לנושא שהוא אזוטרי מחד ומהותי לפעולה המושגית מאידך: הוראות ליצירת יצירות. היא כוללת, בין היתר, ריאיון עם חברי קבוצת האוליפו, מאמר של מרית בן ישראל על שירי ההוראות של יוקו אונו, מבחר שירי הוראות במקור ובתרגום ומחווה של מבחר אמנים חזותיים לציורי הקיר של סול לוויט, מאבות ההפרדה הנקייה בין הוראות לביצוע. השיח עם האמנות החזותית, שניתן במובן מסוים לראות בה "אח בוגר" לכתיבה בכל הנוגע לכמות ובשלות העשייה והשיח סביב האמנות המושגית, הוא תוצר לוואי מכוּון ומבורך של האנתולוגיה ויימשך, בתקווה, גם מעבר לדפיה.
מאת: גליה ברס, נצר לאו, ספיר יונס
תיאור: הוֹוִיזְם הוא פעולה אמנותית הקוראת למעשה דיוק הרגע הספרותי.
ההוֹוה הוא ישות שאין לה משך. יצור בודד ופתוח לַכּול, המתקיים ברגע זה ובשעה זו.
ההווה מוכרח בעבר ובעתיד, נשען ומעניק. אבל ברגע זה — ההווה. ומכאן שהקריאה היא פשוטה:
כִּתבו עכשיו ובכוונה. אנחנו דורשים שתיכּתב שירה, ספרות, אמנות רלוונטית.
זַקקו, דייקו, בחנו צורות כאלה ואחרות, הַבחינו בין עיקר לתפל.
אִגְדוּ את השירים יחד, חִשבו על זה, כִּרכו. קִראו: תקראו!
אנחנו דורשים שלא תפחדו להגיד דבר־מה על דבר־מה.
הֱיו נחרצים.
זה קשור גם להווה במובנו המתהווה. הנמצא בהווה, העסוק בהתהווּתו — הוא היוצר. הוא מוכרח בהתחדשות. הוא מוכרח ביצירה.
מאת: נועה שקרג'י, עידן ברייר
תיאור: ב־ 1.10.2019 תחגוג עיראק מאה שנים לסיום השליטה העות'מאנית (רק 13 שנים לאחר מכן, ב־ 3.10.1932 זכתה בעצמאות מלאה), אולם מסורת השירה העיראקית זכתה למעמד מרכזי כנזר האמנויות דורות רבים קודם לכן, כמו גם בעשוריה הראשונים של עיראק המודרנית. כפי שמתארת הילה פלד־שפירא ברשימתה להלן, הנעשה בשירה העיראקית היווה שיקוף וביטוי של תהליכים חברתיים, תרבותיים ואסתטיים שהתחוללו במדינה לאורך שנים. לאחר שנות רדיפה, הצרת צעדים וצנזורה, מעמדם של השירה והמשוררים שוקמו לאחר נפילת שלטונו של סדאם חוסיין והשינויים שהתחוללו בעקבותיה. ועם זאת, היום, בעיראק האחרת, הועם זוהרה של השירה והבכורה, אם בכלל ניתנת לספרות, שייכת לסיפורת, לפרוזה.
מבחר זה מאגד מיצירותיהם של 31 משוררים עיראקיים שכתבו בין ראשית המאה העשרים ועד ימינו אנו, ולפיכך הוא מהווה הצצה ראשונה למבחר מתוך השירה העיראקית במאה האחרונה ולא מקיף את המכלול העשיר שלה. מעבר לפרסום של שירה משובחת ומגוונת מתרבות קרובה־רחוקה, בעריכת הגיליון הזה ביקשנו להציע לקורא מפה ראשונית ויכולת התמצאות בסיסית בשירה העיראקית של המאה ה־ 20 . מי שמחפש כמונו, למצוא מעט סדר בבלגן יוכל להיעזר ברשימתו הנהדרת של כאזם ח'נג'ר הממפה (גם אם תחת התנגדות מתודולוגית מוצדקת) את הדורות בשירה העיראקית, לקרוא מעט על המשוררים שכתבו את השירים ולהיעזר במפת השירה המופיעה בגב הכריכה.
מאת: גלעד מאירי, עידן ברייר, נביל טווס
תיאור: בגיליון זה של ננופואטיקה (16) מוצגת תפיסת ה“ננו” – כתיבה קצרה מאוד, דחוסה וממוקדת, שמבקשת ללכוד רגעים ותחושות במינימום מילים, ולהתאים את השירה לקצב החיים ולעידן הדיגיטלי. הגיליון מדגיש ניסוי ושבירת תבניות לצד דיאלוג עם מסורות השירה. הוא מחולק לשני חלקים: הראשון כולל שירים בעברית, והשני מציג שירה בערבית, כמבט רוחבי על מגמות וסגנונות בשירה הערבית – מן המודרני ועד הקלאסי.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: בפתח הגליון איתן בולוקן, המוכר כמתרגם שירה יפנית ומשורר הייקו, מפרסם לראשונה מבחר קטן של שירה לירית. מרתק לראות כיצד הרגישויות והערכים האסתטיים שהוא מביא עמו מן השירה היפנית מתממשים באופן מעודן ורב־כוח בצורת שיר מערבית.
כתמיד, לצד סוגות אחרות בנות הזמן, הגליון מקדיש מקום לא מבוטל ליצירה אל־מקורית וקונספטואלית לגווניה. ליאור זלמנסון מנכס ממודעות גיוס התרומות של ויקיפדיה שיר חתרני החושף את פניו הכוחניים של הקמפיין. אמיר כהן, שזהו לו פרסום ראשון, משרטט ואריאציה נבונה ומשעשעת על דיוקן עצמי באמצעות תוצאות החיפוש של שמו בפייסבוק. שמות חדשים נוספים הם עמית בן־עמי בשיר רדי־מייד מתוך מילון עברי־עברי מקוון ואילנה בוקסנהורן בשיר גרפי המתפרסם לצד שיר גרפי של אפרת מישורי, מן החלוצות של צורת השיר הזו בעברית. ד"ר מני אדלר ופרופ' אבי שמידמן מאוניברסיטת בן־גוריון יצרו תוכנת מחשב שלמדה לעומקה את כל כתבי עגנון וחיברה על בסיס הידע הזה 11 קטעי פרוזה קצרים, אשר שמלבד איכותם המפתיעה וזיקתם הברורה לעגנון, פותחים שאלות עומק על מקוריות, סגנון וגבולות המבע האישי.
בתחום השירה בפרוזה והפרוזה ממש, קטעים חדשים פרי עטו של מחבר ספר עלטה, מבחר פרגמנטים של יונתן רז־פורטוגלי מתוך ספר העתיד לראות אור בקרוב, סיפור קצר של יעל נצר וטקסטים של מרב זקס־פורטל וזהר איתן. פרוזאיקון אחר, אשכול נבו, מפרסם דווקא שיר קצר, ואילו אורית גידלי מפרסמת את "השאלון"; שיר אהבה ארוך העוטה על עצמו תבנית פרוזאית־בירוקרטית קרה וצובר, מתוך הפער בין הצורה הזו לבין התוכן, עוצמה רגשית גדולה. עוד בגליון טעימה מספר שיריו השני של תומר ליכטש שיראה אור בקרוב ושירים חדשים של רוני סומק, גלעד מאירי, יחזקאל נפשי, דורית ויסמן ואחרים.
מאת: יהונתן דיין
תיאור: ננופואטיקה 14 עומד בסימן שירים על אודות משוררות/ים וסופרות/ים. השירים הבאים התכנסו אפוא כסוגה. ומהי סוגה זו? מוּכּרים לנו היטב שירי דיוקן, המתיימרים לצייר במילותיהם דמות אדם; וכן שירים שנכתבו בהשפעת או בהשראת שיריו של אחר; שיריהם של ממשיכי דרך, של מעלי מחווֹת, של אפיגונים ושל גנבים ספרותיים; אולם דמות האדם שצרה לשון השירים שלפנינו היא דמות משורר בעצמה, ולכן ממילא מדובר במחווה או בהתייחסות כזאת או אחרת של קורא אל כותב. והקורא כאן הלוא הוא כותב בעצמו. כל אחד משירי הגיליון מציג אפוא דמות אמן כפולה — משורר כותב ומשורר נקרא. אפשר אף הרבה יותר, אך אין צורך להתפלפל.
מאת: גלעד מאירי, עמיחי חסון
תיאור: היאָרצייט, עשרים שנים למותו של משורר הבּיט אלן גינזברג (1926 – 1997), הוא הזדמנות לאפטר־פארטי ספרותי. גינזברג נביא־מיסטיקן־פסיכדלי, יהודי־בודהיסטי, כהן ניו־אייג', הומוסקסואל, אמריקאי ואזרח העולם, לוחם זכויות אדם — אייקון ומנהיג מרכזי במאה ה־ 20 . עם זאת, למרות השפעתן הרַבָּה של שירתו ומשנתו בספרות ובתרבות העולם, באופן מפתיע — בפרט בהתחשב בהקשריו היהודים והישראלים — היא לא זכתה למעמד דומיננטי בשיח הספרותי המקומי, אלא בפרינג'; לדוגמה, למעֵט שלושה ספרי תרגום דקים יחסית משירתו (תרגמו יפה דן עומר, נתן זך ועודד פלד), טרם זכינו למבחר רחב ומייצג מכּתביו בעברית, שלא לומר ביוגרפיה ו/או מחקר.
בהתחשב בהיקף יצירתו הגדול של גינזברג, גיליון זה כשמו כן הוא: ננו. הוא מוסיף לשיח הגינזברגי נדבך צנוע. הקורא ימצא כאן אשכול ספרותי מגוּון: 21 תרגומים חדשים של שירי גינזברג (ואף שניים של בן זוגו פיטר אורלובסקי), שירי וסיפורת מחווה, ממוארים ורישומים מאת 19.5 יוצרים (שמו של החצי שמור במערכת).
מאת: רונית חכם, גלעד מאירי, נועה שקרג'י, מורן אביב
תיאור: בחוברת זו סיפורים ושירים ובהם גיבורים וגיבורות שכמותם אולי טרם פגשתם – ילדות וילדים וגם חיות ורוחות רפאים – בהם פחדנים, חלשים, רשעים, תמימים, עצובים ואפילו עצלנים. עבור חלקם השבילים לא סלולים והשמיים לא תמיד כחולים.
בכתיבת החוברת השתתפו עשרים ושלשה כותבים. ישנם בחוברת סיפורים ישנים בצורה חדשה, וסיפורים חדשים בצורה ישנה – זר פורח משדה היצירה, בלי צבעים זרחניים ובלי הרבה תמונות. העדפנו שהסיפורים והשירים יעוררו את הדמיון שלכם ולכן הוספנו להם מעט מאוד איורים. אתם מוזמנים לגעת בדפים, להתקרב אל המילים, לדפדף בסקרנות ולעוף עם הדמיון.
מאת: גלעד מאירי, אלכס בן ארי
תיאור: גיליון ננופואטיקה 11 מוקדש לתרגומי שירה. הוא קרוון קרנבלי קומפקטי בשיירה הארוכה של תרגומי השירה לעברית ובזאת אף ייחודיותו. זהו פרויקט צורני ראשון מסוגו בשירה העברית — מבחר חופשי של שירה קצרה מתורגמת, שאיננו ממוקד ביוצר ו/או ביוצרים ספּציפיים ו/או בצורה קלאסית כגון הייקו, טנקה, אפיגרמה או בתמה.
הנושאים המרכזיים של היצירות כוללים לפי הסדר: התבוננות מיסטית, הגות, זמן, זִקנה, זוגיות, אהבה הומולסבית, בעלי חיים, מחאה נגד מלחמה, תיאורי מחלה ומוות. יש לציין את החטיבה הגדולה יחסית שמוקדשת לשירת טבע ובעלי חיים — בעיקר ציפורים, מעין נשיונל ג'יאוגרפיק פואטי.
מאת: קרן שפי, אבנר מרים עמית
תיאור: שירה שיתופית היא פעולה יצירתית שלכאורה הולכת נגד הנטייה המסורתית של המשורר לכתוב לבד את שירו. המעשה השיתופי מחייב צעד אחורה וויתור על בלעדיות על מנת לעשות מקום, במרכז המעגל, לטקסט המתהווה מתוך חיבור הקולות. אם כן, החוויה של הכתיבה השיתופית טומנת בחובה את אלמנט הננו. ננו אגו.
גיליון ננופואטיקה של שירה שיתופית הוא פרויקט עריכה ראשון מסוגו בהיקפו ובעומקו של שירה כזאת בעברית. הגיליון נערך על ידי אבנר מרים עמית וקרן שפי, והוא תוצר של שנות יצירה ומחקר בתחומי הכתיבה, השיתוף והמשחק החברתי. אבל עוד קודם לכן, הגליון הזה הוא תוצר של קהילה חיה ויוצרת, שהעורכים נמנים עליה.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: ננוֹפּוֹאטִיקה 9 מתמקד בעיקר בשירה מקומית צעירה ומשקף את רוח התקופה: בגיליון 58 יוצרים, רובם ישראלים, 27 מהם טרם פרסמו ספר שירה.
בצד נושאים מסורתיים וגבוהים של אהבה, מוות, צבא, ילדות, משפחה, הגות וכדומה, יש נושאים פופואטיים כגון, ספורט, אמנות רחוב וטכנולוגיה. בהתאם לגיוון הנושאי, יש גיוון סגנוני: לירי, אקספרמנטלי, אוונגרדי והומוריסטי.
מאת: אלכס בן ארי
תיאור: יותר משהיא סוגה, כתיבה קונספטואלית היא אוסף של תובנות יסוד על העולם, השפה והאמנות שמתוך ההפנמה שלהן צומחים אופני ביטוי חדשים ומתחדש העניין באופני ביטוי קיימים שנדחקו לשוליים.
התובנות הללו קשורות בהכרה במגבלותיהן של המקוריות והיצירתיות בכתיבה, בהפנמת דפוסי ההתקשרות והמגע החדשים בעידן הרשתות החברתיות והשלכותיהן על עולם הרגש ועל חיי היומיום, בהתמודדות עם הנגישות שנולדה בעידן האינטרנט לכמויות אסטרונומיות של טקסטים ובזמינותם של כלים חדשים ההופכים את ההעתקה, הגזירה, הצרוף ושאר מניפולציות המאפשרות לייצר טקסט חדש מתוך טקסט קים לקלות מאוד.
הגליון שלפניכם מוקדש כולו לאופני הביטוי החדשים־מחודשים הללו. הוא מכוון להציג מניפה רחבה ככל הניתן שלהם בעברית לצד תרגומים ומחוות ליצירות מרכזיות מן הסוג הזה מן העשורים האחרונים בעולם וכן כתיבה עיונית המתארת את האקלים הרוחני־אמנותי הזה ומשרטטת בקווים כלליים תחנות בהתפחותו.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י
תיאור: ננופואטיקה 7 הוא גיליון שמחדד בדרך כלל אופי מסוים של השיר הננופואטי המסורתי, זה הגבישי. הגביש הספרותי הוא בעל אופי קשה, מתנגד, שאיננו נכנע לקלות הבלתי נסבלת של אמירה תקשורתית יתר על המידה בשם ערכים צרכניים ושיווּקיים של פופואטיוּת וחמידוּת. אין זאת אומרת שהגבישיוּת נוגדת בהכרח תקשורתיוּת, אלא שהיא דורשת מאמץ של פענוח מהקורא, ולוּ קל, אשר מעניק לחוויה האסתטית מֵמד של תהליך, קרי, של שותפות בין הכותב לקורא שיש לה עומק סביר. זהו ההבדל בין שירת סמול טוק, שהיא בעיקר סוג של מינגלינג, פטפוט להנעמת הזמן המבטיח שמירה על קשר טוב בין הדוברים, לבין שירה שׂיחתית, כזאת שמניחה שהפרטנרים לדיבור מנסים לגעת זה בזה גם באופן שעלול לסכן את הקשר על ידי ויכוח, בירור נפשי, עצות וכדומה.
מאת: נועה שקרג'י
תיאור: בספטמבר 2007 פגשתי במסגרת השירות הלאומי שלי ב'מקום לשירה', חבורה ספרותית ירושלמית בשם 'כתובת', שמנתה חמישה משוררים וסופר שהיו בתחילת־אמצע הנתיב של חייהם הספרותיים (שי דותן, דורית ויסמן, אריאל זינדר, יובל יבנה, גלעד מאירי, ליאור שטרנברג). ארבעה מחברי הקבוצה שהוזכרו לעיל היו ילידי שנות ה־ 60, חברי הקבוצה הם משוררים, סופרים, מתרגמים, עורכים וחוקרים. המפגש הבין־דורי המתמשך איתם, עם יצירתם, ועם קהילת המשוררים שסבבה אותם נטע בי את התחושה שיש סגנון מיוחד לשירה של ילידי העשור הזה, סגנון המצוי ברובו תחת צל.
יצאתי להתחקות אחר הפואטיקה באמצעות עריכת גיליון זה של 'ננופואטיקה', המאגד בתוכו חמישים ואחד יוצרים ויוצרות שכולם נולדו בשנות ה־ 60.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: הגיליון הזה נפתח במבחר מתוך תרגום חדש של רותם עטר ל'תרגילים בסגנון' מאת רמון קנו , אשר ייצא לאור בקרוב בהוצאת מקום לשירה. קנו הוא אחד ממייסדי האוליפו , ה"מעבדה לספרות פוטנציאלית", שעסקה החל מ־1960 בכתיבה מבוססת אילוצים. זהו אוסף של 99 אופנים לסַפּר את אותו סיפורון קצרצר תחת אילוצים סגנוניים שונים.
ה"משעממוּת" של הסיפור המקורי מפנה את הקשב של הקורא אל האילוץ הסגנוני, השונה בכל פעם, שבו נכתב כל קטע.
דרך זה נפתחת האפשרות לחוות את התפר העקרוני בין הדבר כשלעצמו לבין אופן הדיבור על אודותיו, כמו גם את נדיפותו של מושג הסגנון האישי.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: מסימניו של הגיליון הנוכחי היא הפנייה אל התרגום, שכמעט לא יוצג בשני הגיליונות הקודמים. לא נמנענו ממנו עד כה במכוון ואין מניע שהביא אותנו להתמקד בו דווקא כעת, מלבד כנראה ההתפתחות הטבעית של כתב העת בחקירה של מכלול היבטיו של המבע הקצר.
סגולה מפתיעה של השירה הקצרה היא שדומה כי במקרה שלה הפּחת המובנה שבעצם פעולת התרגום קטן משמעותית. המטפחת, אפשר אולי לומר, דקה יותר, כאילו אינה מספיקה התעבות, ולכן הנשיקה לחה ומסעירה יותר.
מתוך מפעל התרגומים הנמשך של המשורר עטור השבחים ליאור שטרנרבג מהשירה הבריטית והאמריקאית בת זמננו אנו מביאים שלושה שירים ליריים קצרים של המשורר האירי מייקל לונגלי ,ושיר של המשורר הוולשי המנוח ר.ס. תומאס. בחטיבת ההייקו, סוגה שבה יש לכתב העת עניין מיוחד, אנו נרגשים להביא מתרגומיו מיפנית של המתרגם ,החוקר והמשורר איתן בולוקן לשניים מן הגדולים שבמשוררי ההייקו, באשו ואיסה, בשירים שמעולם לא תורגמו לפני כן לעברית. לצידם מובאים תרגומים של דרור בורשטיין למשורר הייקו אמריקאי בולט בן זמננו, גארי הות'ם. עוד בחטיבת ההייקו שירים מאת רועי צ'יקי ארד וצמד של המשורר גיא שקד.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: יש משוררים שמאמינים שעבודת המשורר היא התמודדות בלתי פוסקת עם חדלונו הקרב ובא, שהרי החי הוא מת שאינו מכהן. המשורר מבקש להשאיר אחריו ספר, שיר או לפחות פתגם סיני עתיק שיאפשר לו לכהן בשני העולמות, החיים והמתים. באופן פרדוקסלי, דווקא הטקסט הספציפי, ההווה והקצר, שנראה שהנצח אינו מעניינו, דווקא הוא נשיקת עד במצח הנצח. לאור ההבנה הזו אנחנו מתמודדים עם הטקסטים הרבים שמגיעים למערכת, עטופים בחוויית הויראליות והשרידות של הזן הקצר. האווירה החטיפית של הטקסטים האלה מתעתעת: מה כבר יקרה אם נדחה או נפרסם שיר קצר שאינו תואם את החיפושים שלנו ?
הוא עלול לשרוד, להתפתח, ובסופו של דבר להשפיע: לייצר אווירה, קהילה, אופנה. זו נקודת מוצא של אמון ונאיביות הכבדים יותר מהטקסט עצמו, אך עדיין קיימת בה מידה של אמת. לכן אנו שואפים לפרסם ולהציע טקסטים קצרים שיש בהם אסתטיקה שהיא מעבר לפואנטה, היעדר פואנטה, מבט צלול, כאלה שמתמודדים עם המוסכמה הפתגמית, המבודחת והחידתית של טקסטים קצרים.
אלו מרבית השירים שנבחרו לגליון הזה, המכיל לצד שירים בודדים גם כמה חטיבות בעלות עניין מיוחד: מקבץ שירים ננופואטיים מספר של אורי ברנשטיין שטרם ראה אור; מבט חוזר בקלאסיקת ננו של יונתן רז-פורטוגלי שהוחמצה בשעתה; המשך פרויקט משניות השירה של נועה שקרג'י ועמיחי חסון; במסגרת העניין הנמשך של כתב העת בשירת הייקו אנחנו מביאים, לצד שירים של ליאת קפלן, רועי צ'יקי ארד ואחרים גם שני פרויקטים המאתגרים את גבולות הסוגה: מקץ שירים מתוך 'קוד', הכותב באמצעות אלגוריתם מחשב מחדש את התורה כאוסף שירי הייקו, ופרויקט הבוחן האם וכיצד ניתן ללמד מחשב לכתוב שיר הייקו, מאת יעל נצר ואלכס בן ארי.
מאת: גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אלכס בן ארי
תיאור: ננופואטיקה (מקום לשירה) הוא כתב עת לספרות קצרה, מקורית ומתורגמת: שירה, פרוזה ומאמרים. כתב העת הוא משב של רוח הזמן, גל ספרותי קצר, אולטרה סגול. ננופואטיקה מעניק חיבור לשוני, רוחני ומהיר, כשל מנטרה, קפיצת דרך תרבותית בחיים הומים: שאיפת ספרות בנשימה אחת. הוא בו זמנית התכווצות אסתטית, אולי אף חרדתית, ואבחת שחרור וירטואוזית כנגד תופעות בולמיות כגון גלובליזציה, תאגידי ענק ותקשורת המונים, פנדל אל לב הרשתות והמרשתות.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: 'ננופואטיקה' 1 היא אנתולוגיית שירי משוררי 'מטר על מטר' 2013 , פסטיבל ירושלים לשירה השישי.
בספר 47 שירים, רובם בפרסום ראשון, שנבחרו על ידי המשוררים. זהו ספר של פואטיקה ננסית (ננו ביוונית). השירים באורך של עד שש שורות (למעט חריגים שנבעו מכך שלמשורר לא היו שירים קצרים). ובעלי תבניות שונות: הייקו, קוּפּלֶט, מִכתם, מרובע, חמשיר ולרוב צורות חופשיות.
מאת: שגיא אלבז
תיאור: גיליון 4 של כתב העת מחשבה (דצמבר 2024) מוקדש לנושא מנהיגות. בפתח הגיליון מציג פרופ׳ אבנר בן־זקן את המתח בין מוסדות בחברה לבין עליית המנהיג הפופוליסט, על רקע תקופה של טלטלה וחוסר יציבות. הוא ממקם את הדיון בין אידאל “המלך־הפילוסוף” של אפלטון לבין הדגש האריסטוטלי על שלטון חוק ומנגנוני איזונים ובלמים. בהמשך מופיעות מסות שמנסות לפצח מהי מנהיגות במצבי משבר—בין היתר מאמר של אהוד ברק על היחסים בין מנהיגים למציאות היסטורית משתנה. במאמר “כריזמה הפוכה” פרופ׳ אווה אילוז בוחנת איך מנהיגים יכולים לצבור תמיכה ציבורית גם כשחסרונותיהם גלויים לעין. פרופ׳ מיכה פופר עוסק ב“כמיהה למנהיג גדול” ובמחירים של ריכוז תקווה ציבורית בדמות יחידה. פרופ׳ מוחמד ותד מנתח מנהיגות בעידן של פופוליזם דיגיטלי, ואיך הזירה המקוונת משנה את כללי המשחק הפוליטי.
מאת: אבי בראלי, עופר שיף, אורן קלמן
תיאור: עיונים הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף וסדרת 'נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל.
עיונים מפרסם מאמרים בתחומי דעת מגוונים: היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה, כלכלה, ספרות, אמנות, מוסיקה, גיאוגרפיה, מגדר ועוד.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
מאת: נועה שקרג׳י
תיאור: מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית.
הצג עוד תוצאות