מאת:
יוסף קלוזנר
תיאור:
"בשנת תרנ"א (1891), ואני אז עלם צעיר בן שבע-עשרה, הייתי מקבל באודיסה, מקום-מושבי אז, במכתבים חתומים את "האור" של אליעזר בן-יהודה, שנאסר אז ברוסיה, והייתי מתפעל מתחיית הלשון בארץ-ישראל ומחידושי-המלים של בן-יהודה, פינס ויעבץ (בעיתונים "הצבי" ו"האור" וברבצים "הארץ"). ובימים ההם הייתי שקוע כולי בספרי-מדע בהיסטוריה ובספרי-מחקר על שאלות-הלשון. ועלה במחשבתי, שיש לבסס את תחיית-הלשון בדיבור ובכתב על יסודות מדעיים. ואז חיברתי את ספרי "שפת-עבר – שפה חיה" בצורתו הראשונה. הרבה ידיעות והרבה עבודה השקעי בו, אך, כמובן, הספר עדיין היה בוסר, עדיין הייתי צעיר יותר מדאי באותה שעה, ואף ספרים הייתי חסר. היו אז בידי ספרי-מחקר על חוקי-ההתפתחות של הלשון בכלל בגרמנית, צרפתית, אנגלית ורוסית. כבר הייתה לי אז ידיעה הגונה ביוונית ולאטינית, אבל אפילו את המלון התלמודי החשוב כל-כך של יעקב לוי לא יכולתי להשיג באודיסה. השתמשתי ב"המשביר" או "כרוך החדש" של יוסף שיינהאק, ב"אוצר-המלים הכללי" של משה שולבוים וב"אוצר השרשים הכללי" של יצחק זיבֶּנבירגר, והעיקר – בזיכרוני הטוב ובבקיאותי בתלמוד ובמדרש…
עברתי על ספרי זה כמו שהוא. הוא נתיישן בהחלט. ולתת אותו בצורתו מלפני 53 שנים אין שום אפשרות. כי, לדעתי, כל עוד המחבר חי מחויב הוא לתת לפני קוראיו ספר מתוקן כפי יכולתו ולא רק דבר, שיש בו משום סקרנות, או חיבור, שיתקבל כ"קוריוזום" בלבד. אבל אין גם לגנוז מחברת זו לגמרה: היא נותנת לדור הצעיר מושג נכון, מה הייתה הלשון העברית לפני כשישים שנה, קודם שנעשתה לשון חייה בדיבור לא רק בפי בן-יהודה ומשפחתו ועוד בפי ארבע-חמש משפחות בירושלים ובראשון-לציון, אלא בפי מאות אלפי יהודים בארץ-ישראל כולה – בפי עם שלם, אם גם עם קטן.
תיקנתי את הספר מראשו לסופו. היו בספר גם טעויות גסות לא משלי אלא משל העורך (איני יודע בדיוק, מי היה "עורך" זה). למשל, אם כתבתי Iangue Romaïque, שכך קוראים בצרפתית ליוונית חדשה, "תיקן" העורך: "לשון רומאית" … גם טעויות-דפוס הרבה, ומהן מקלקלות-הכוונה נתגנבו לתוך הספר, שלא נשלח לי להגהה. בעיקר-הדבר תיקנתי בו עכשיו את הסגנון תיקון יסודי והעמדתי אותו על דרכי-הכתיבה בימינו."