מאת:
יהוידע עמיר, מאיה ליבוביץ'
תיאור:
ישנם רגעים בהיסטוריה האנושית שבהם מה שעד אתמול היה מובן מאליו, מקובל וברור, מוצב לפתע תחת סימן שאלה עקרוני ואולי אף נדחה מכול וכול. הסדרים חברתיים ותרבותיים שלא עצרנו לתהות עליהם וקיבלנו אותם כראויים ונכונים, ניבטים לפתע כנוגדים את תודעת הצדק הטבעי, כתובעים תיקון. אלו הרגעים שבהם מתרחשות מהפכות. יש מהפכות המתחוללות כשההמונים עולים על הבסטיליה או מפרקים בחמת זעם ובנחישות את החומה שהפרידה בין חלקי עירם; יש מהפכות המתחוללות כשיהודיות ויהודים מגלים שהם עם ומתחילים ללכת לארצם; ויש מהפכה שראשיתה בקומץ נשים אמיצות התובעות את זכותן ללמוד תורה, ללמד תורה, לפרש תורה וליטול חלק בהנהגת הקהילה. זו מהפכה פמיניסטית ששורשיה ברוחות החדשות המנשבות בבית המדרש, בהכרה הצומחת בכך שמסורת בת אלפי שנים צריכה להתחדש, להירפא ולהצמיח מחדש את מצוות חיינו. זו המהפכה הגדולה שאנו מבקשות לספר את סיפורה.
מהפכת הרבנות הנשית שוזרת זה בזה שני ממדים. מצד אחד, ביקורת והתרסה, ניתוץ חומות ופירוק מחסומים, ומצד אחר, מהלך גדול של בנייה ונטיעה, של חפירת בארות ומעיינות חדשים, של פילוס דרכים חדשות. שני ממדים אלו עולים כבר במשנה (סוטה ג, ד), המעידה על ויכוח עמוק בין שניים מחשובי התנאים בנוגע לדין הקשה והמקומם של השקאת אישה החשודה כסוטה ב"מי המרים המאררים" שעלולים לגרום למותה, ולאמונה בכך שלימוד תורה מגן על החשודה מפעולה ממיתה זו: מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה, תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה, כאלו מלמדה תפלות. בן עזאי מתריס נגד דין הסוטה, הממצה הרבה מן הפטריארכליות הממאירה, ופותח בדבריו פתח רחב הן לתלמוד תורה בידי נשים והן למידה של חירות בחייהן. לעומתו, רבי אליעזר מבקש לאטום כל חריץ של חירות מעין זו. רבי אליעזר מבין שלימוד תורה בידי נשים יעניק להן מידה של חירות בחייהן ובהתנהלותן, המינית והאישית, ודווקא משום כך הוא הודף כל כמיהה לכניסתן לעולם בית המדרש ולימוד התורה.
למרבה הצער, לאורך דורות רבים הלכה המסורת הרבנית בעקבות רבי אליעזר ואטמה את אוזנה מלשמוע את קול החירות שהשמיע בן עזאי. כך נוהגים עד היום זרמים מרכזיים באורתודוקסיה, שמקצתם מתיימרים להנחיל את דרכם לחברה היהודית והישראלית, משל הייתה דרכם הדרך האחת והיחידה של התורה ושל היהדות. קשה להאמין, אך תרבות המבוססת על הספר, תרבות המעריכה את החינוך ומקדשת את דבר התורה ופרשנויותיה, הותירה את הנשים מחוץ למעגל המרכזי של לימוד והוראה, של פרשנות ומדרש, של פסיקה ושיפוט. לאורך דורות דאגו המלמדים להשכלת הבנים בלבד, וכל מוסדות החינוך היהודיים המפוארים יועדו רק לבנים.
ניצנים ראשונים של שינוי החלו להופיע בראשית המאה הקודמת, בעיקר בהשפעת הדמוקרטיזציה של החינוך בסביבות התרבותיות שבהן חיו יהודים ופתיחת החינוך לנשים, גם אם באופן חלקי ומהוסס. בפולין שבין שתי מלחמות העולם, פעילת החינוך והסופרת החרדית שרה שנירר הקימה בית ספר לבנות. מטרתו המוצהרת הייתה מניעת שליחת הבנות לבתי ספר של גויים. בית הספר שאף להנחיל דעת ודעה לבָנות בתוככי התרבות היהודית הדתית, ולמעשה, היה אבן היסוד לבניין רשת "בית יעקב" החרדית.
סדקים צרים אלו בחומה דינם להתרחב ולהפוך לפתחים רחבים. אמנם בחלקים גדולים של העולם הדתי היהודי עדיין מדברים בלשונו של הפירוש (המְעַוֵּת) שניתן לדְבר משורר תהלים "כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", שלפיו מקומן וכבודן של נשים בתפקידי הבית ולא בהנהגה הפוליטית, החברתית, החינוכית והרבנית (על פי תהלים מה, יד; ראו לדוגמה, רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, יג, יא). אבל דומה שכל עצמו של דיבור זה הוא מלחמת מאסף ריאקציונרית נגד שינויי עומק המתחוללים במגזרים השונים של החברה היהודית, למורת רוחם של שמרנים ושל חסידי הסדר הישן והרע.
פריצתה של חומת ההדרה החלה בנקודות שונות. אחת החשובות והמכריעות שבהן היא הרבנות הנשית בעולם הלא־אורתודוקסי, ובראש ובראשונה ברפורמה. הרבות הראשונות – החל ברגינה יונס בגרמניה וסלי פריסנד בארה"ב, ואחריהן הרבות הישראליות הראשונות, שספר זה משמיע את קולן הצלול – סימנו את הדרך למאות רבות של ממשיכות דרכן בארץ ובתפוצות. הן פתחו את הבארות הסתומות שמנעו את נביעת המים החיים של תורה, הנהגה ויצירה, וסימנו את תחילת זרימתם של נחלים ונהרות חדשים שיזינו בדורות הבאים את ים התלמוד והמעשה היהודיים. מדרש חדש נולד – מדרש רבה, מדרשה ופעולתה של יהדות הנישאת על ידי מגוון המגדרים של הקיום האנושי, המקדמת שוויון וריבוי פנים, המבקשת לקיים במלואו את הרעיון שהאדם באשר הוא והיא אכן נברא.ה בצלם האלוהות,