נמצאו 146 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: ניר מיכאלי, גיל גרטל
תיאור: המחקר והמעשה הציגו את תנועת הנוער הארץ-ישראלית כתופעה חינוכית-חברתית ייחודית שאין דומה לה בעולם. למרות השינויים התרבותיים, הסוציולוגיים, הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שהתחוללו בארץ במאה השנים האחרונות, תנועות הנוער מצליחות לשמר את מאפייניהן הייחודיים ובד בבד לעדכן אותם, לשמר את האטרקטיביות שלהם עבור בני נוער ולהמשיך להיות גופי חינוך בעלי השפעה ונוכחות בספרה הציבורית. מטרתה של אסופת מאמרים זו היא להציג תמונה עכשווית של תנועות הנוער בישראל ובתוך כך לעמוד על הצלחות ועל קשיים בניסיונותיהן להתאים את פעילותן לשינויים החברתיים שחלו בעשורים האחרונים.
מאת: עידית שפרן גיטלמן
תיאור: פסיקת בג"ץ בעניין אליס מילר (1995) הייתה אות הפתיחה להרחבת שירות הנשים בצה"ל. מאז נפתחו לשירות נשים, בהדרגה, עוד ועוד תפקידים, והיום הן משרתות במגוון רחב של מקצועות צבאיים, לרבות ביחידות מבצעיות. בצד תהליך זה הולך וגדל מקומם ומספרם של חובשי הכיפות הסרוגות בתפקידי ליבה ובקצונה. עובדה זו מציבה לפני צה"ל את אחד האתגרים החברתיים הגדולים בשנים האחרונות – אתגר השירות המשותף.

כיצד מאזנים בין ערכים המתקשים לעלות בקנה צְבא עַם אחד? האם מחויבותו של צה"ל לעקרון השוויון גוברת על חובתו לאפשר שירות מכבד לכלל חייליו וחיילותיו שאינו סותר את אמונתם או את הגבלותיהם ההלכתיות? האם הסדרת הסוגיה באמצעות פקודת השירות המשותף היא אכן הביטוי הנכון לאיזון הראוי? ומה אפשר ללמוד מן הדרך שעבר צה"ל ועברה החברה הישראלית עד לעדכונה של פקודה זו?

מחקר זה מבקש להשיב על שאלות אלו תוך שהוא בודק את סוגיית השירות המשותף כמקרה מבחן למחלוקת החברתית אשר חדרה את חומות הצבא וחלחלה אל בסיסיו. אחד ממוקדי הדיון בו הוא המאבק הציבורי שהתפתח במקביל לניסוח הפקודה שנועדה להסדיר את השירות של חיילות לצד חיילים דתיים המקפידים על הלכות צניעות והפרדה, מאבק שהתקבע בתודעה הציבורית כמלחמה בין שני צדדים שכל אחד מהם רואה בצה"ל כלי להטמעת ערכים ואג'נדות בצבא בפרט ובחברה הישראלית בכלל. בסופו של הדיון מוצעות מסקנות והמלצות ליישום.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף דר
תיאור: השסע היהודי־ערבי הוא שסע מרכזי בחברה הישראלית. מחקר המדיניות שלפנינו בוחן כיצד מתבטא קונפליקט זה במרחבי עבודה משותפים ליהודים וערבים אזרחי ישראל, תחום שלא זכה לתשומת לב מחקרית רבה. המחקר המקיף המובא בספר מבוסס על 61 ראיונות עומק עם עובדים בשלושה מגזרים כלכליים – רפואה, ייצור והיי־טק. הוא מבקש לענות בין השאר על השאלות האלה: האם הסכסוך האתני־לאומי־דתי בין יהודים לערבים מחלחל למקומות עבודה משותפים, ואם כן, מהם גילויי הקונפליקט בצוותי עבודה מעורבים? מהם מוקדי המתח המרכזיים הנוצרים ביחסים בין יהודים לערבים העובדים יחדיו? כיצד מגיבים העובדים בסיטואציות טעונות - למשל, כיצד מגיבים רופאים ערבים כאשר מטופל יהודי משמיע הערה גזענית כלפיהם? מהי התגובה של עמיתיהם היהודים במצבים כאלה? מה מרגישה מהנדסת ערבייה מוסלמית כאשר הארגון המעסיק אותה אינו מציין שום חג מהחגים שהיא חוגגת?
בהסתמך על ממצאי המחקר מוצע בספר מודל יישומי למעסיקים ולמקבלי ההחלטות ברמת המדינה. מודל זה מאפשר לכונן מרחבי עבודה משותפים שיתמודדו ביעילות עם מתחים אתניים־לאומיים־דתיים במקום העבודה וליצור סביבת עבודה מכבדת ומכילה לבני כל הקבוצות במדינת ישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: טל שמור
תיאור: שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותם קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה? שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית. בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין בתיאוריה בין־תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית — שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות את הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: לי כהנר, גלעד מלאך
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשני העשורים האחרונים בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2019 מכנס בפעם הרביעית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים - דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים, דפוסי הצבעה ותהליכי ניידות חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, וויליאם קביסון, אלה הלר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, 17 שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף מלחי
תיאור: השירות האזרחי תורם לפרט ולכלל; האם הוא מגשר על פערים חברתיים בין הציבור החרדי לכלל החברה; ומדוע חלה ירידה תלולה במספר המשרתים החרדים במסלול זה?
מחקר המדיניות מתמודד עם שאלות אלו ועונה על התהייה מדוע לא צלח מסלול השירות האזרחי לחרדים. מתברר שאף שהשירות האזרחי נועד לפתוח לציבור החרדי הזדמנויות להשתלבות בחברה הישראלית ולהתפתחות מקצועית במסגרות התנדבות שמותאמות לאורח החיים החרדי, מספר המשרתים בו הולך ופוחת, משום שרוב התפקידים בו אינם מועילים חברתית או כלכלית לבוגריו וגם לא לכמה מן הארגונים שבהם הם מתנדבים. עוד מתברר כי השירות האזרחי אינו מקטין פערים ושסעים חברתיים, מכיוון שמרבית המשרתים החרדים מתנדבים במסגרות המספקות סעד ורווחה בעיקר לקהל חרדי , ולכן רובם נותרים בתקופת השירות ולאחריה במרחבים מתבדלים.
מסקנת המחקר העיקרית היא שכדי שהשירות האזרחי יהיה מסלול שגם מגדיל את השוויון החברתי והאזרחי בישראל וגם מועיל לפרטים המשרתים בו יש לצמצם מאוד את מסגרות השירות הקיימות בארגוני חסד חרדיים ולהפנות את רוב המשרתים למסלולי שירות ממלכתיים או ביטחוניים, המאפשרים שירות אזרחי איכותי ומועיל. שירות כזה יהיה משמעותי לפרט ולחברה ואף יסייע לבנות גשרים בין החברה החרדית לחברה הכללית. הרפורמה במערך השירות האזרחי הכרחית, והיא חייבת להיעשות כבר עכשיו, אחרת מסלול השירות האזרחי לחרדים לא יהיה רלוונטי – לא לציבור החרדי ולא לחברה הישראלית בכללותה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר שלג
תיאור: אחד הכוחות המשמעותיים שעיצבו את ההיסטוריה של המגזר הדתי–לאומי הוא הרצון לפרוץ את מקומו השולי בעשורים הראשונים של המפעל הציוני ולהגיע למעמד מרכזי, ואולי אף דומיננטי, בהנהגת החברה הישראלית. מאז מלחמת יום הכיפורים ומפעל ההתיישבות שמעבר לקו הירוק שבא בעקבותיה הציונות הדתית מתקדמת בהתמדה להשגת היעד הזה. היא בולטת כיום לא רק בשדות ההתיישבות והביטחון, אלא גם בשדות המשפט והתקשורת, שירות המדינה והמגזר העסקי. אנשיה רואים בעצמם "אליטה חדשה" שזכתה להחליף את "האליטה הישנה", זו של תנועת העבודה והמגזר האשכנזי החילוני. התהליך הזה מעורר כמובן מגוון שאלות: מה טיבו המדויק של היעד הדתי–לאומי האם הגמוניה בלעדית או שותפות בהנהגה עם תנועות אחרות? האם אפשר לקבוע שהציונות הדתית הצליחה להשיג את יעד ההנהגה או שמא היא עדיין גורם משני בחברה הישראלית, גם אם חשוב יותר מבעבר? מהם המחירים ששילמה הציונות הדתית על התהליך – מבית (חיקוי האליטה החילונית וחילון) ומחוץ (הגברת העוינות כלפיה)? והעיקר: האם היו לתהליך הזה מחירים כבדים מבחינת החברה הישראלית והנורמות הליברליות–חילוניות שלה? קובץ המאמרים שלפנינו בנוי משלושה שערים: הראשון בוחן השפעות שונות על עולמה ודרכה של הציונות הדתית - למן אירועים נקודתיים כמו רצח רבין וההתנתקות ועד לתהליכים כמו הפוסט–מודרניזם והניו–אייג' החסידי; השער השני עוסק בתחומים שהציונות הדתית כבר בולטת בהם: הצבא, הגרעינים התורניים, התקשורת, מערכת החינוך, הפמיניזם הדתי והתרבות הישראלית הכללית; השער השלישי מביא 14 מסות קצרות שעיקר עניינן מקומו הרצוי והמצוי של המגזר הציוני–דתי בחברה הישראלית הכללית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל סטטמן
תיאור: בשנים האחרונות נשמעת בפולמוס הציבורי בישראל הטענה שהממלכתיות בצה"ל, וכן הממלכתיות במדינה באופן כללי, הולכת ומתערערת. זהו הרקע להצעה שהועלתה להוסיף לקוד האתי של הצבא את הערך "ממלכתיות". האומנם הממלכתיות בצה"ל מאוימת? ומה בדיוק הכוונה במושג "ממלכתיות" – בהקשר של צבא ובהקשרים אחרים? בחינת השיח על ממלכתיות בצבא, בעיקר הטענות על פגיעה בממלכתיות, מעלה שברוב המקרים הדוברים מתכוונים למה שהם תופסים כפגמים בצבא מבחינת המעמד של הדת, הדתיים או הדתיוּת. הטוענים לפגיעה בממלכתיות סבורים שהממלכתיות מאוימת על ידי מה שהם מתארים כתהליך "הדתה" של הצבא. כיצד יש להבין ביטוי זה, והאם צה"ל אכן עובר תהליך מדאיג של הדתה ואשר על כן מתחייב ביצורו של ערך הממלכתיות? המחקר שלפנינו מציע להבין את טענת ההדתה לא כטענה על הגידול גרידא בשיעור החיילים הדתיים או הקצינים הדתיים בצה"ל, אלא כטענה על ההשפעה המזיקה של גידול זה – על האווירה ביחידות הצבאיות, על היכולת לבצע משימות שנויות במחלוקת ציבורית, על הרמה האתית של הצבא, ועוד. ואולם, כך מתברר, לטענה זו אין בסיס של ממש כשם שאין בסיס לטענה ההפוכה שלפיה הצבא נמצא בתהליך מתגבר של חילון – של הדרת חיילים וקצינים דתיים ושל השפעה מתעצמת של הלכי רוח פוסט ציוניים ופוסט מודרניים. הדיון בטענות על הדתה של צה"ל וביחס שבין הדתה לבין ממלכתיות מזמן את האפשרות לעסוק באופן שיטתי במעמדם של הדת והדתיים בצבא: האם ראוי שחיילים דתיים יקבלו זמן לתפילה כשחבריהם עסוקים בסידור המחלקה; האם נכון להתיר לרבנות הצבאית לערוך "כנסי התעוררות" לפני הימים הנוראים; האם הקבורה בצה"ל צריכה להיות באחריות הרבנות הצבאית; האם סביר לצפות שחיילים חילונים יימנעו משימוש בטלפון בשבת כדי לכבד את רגשות חבריהם הדתיים? שאלות אלה ודומותיהן זוכות כאן לראשונה לניתוח שיטתי ומקיף המוביל להמלצות מעשיות, השונות לעיתים מן הכללים הקיימים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אברהם אסבן, יעל בכר-כהן
תיאור: החברה החרדית בישראל משתנה במהירות, בעיקר בתחומי התעסוקה, ההשכלה הגבוהה, היחס לנשים וההשתתפות בשירות הצבאי והאזרחי. לנגד עינינו מתפתח פן חדש, גלוי־נסתר שלה – מנהיגות אזרחית חרדית המשוקעת בפעילות חברתית־ אזרחית והמשתמשת בשפה אזרחית ובכלים מקצועיים להשגת יעדיה. פעילות אזרחית חרדית זו חורגת מן התחומים הטיפוסיים שאפיינו מאז ומעולם את פעילויות החסד הפנים־קהילתיות החרדיות או את ההנהגה הפוליטית, והפרופיל וסיפור החיים של המנהיגים והפעילים החדשים לא בהכרח תואמים את הטיפולוגיה החרדית המוכרת; במקרים מסוימים אפשר אפילו לקבוע שגבולות האידאולוגיה החרדית נמתחים אל עבר מחוזות חדשים. המחקר מובילי דרך מתאר אפוא תופעה חדשה, ותופעה זו משנה את דפוסי הפעולה בתוך הציבור החרדי. מהן המוטיבציות של המנהיגים האזרחיים החרדים; אילו דפוסי פעולה הם נוקטים; באילו דרכים אפשר לקדם שינוי בחברה החרדית; כיצד משמשים המנהיגים האזרחיים גורם מתווך בין החברה החרדית לבין החברה הכללית; ואילו ממשקים מתקיימים בין המנהיגות האזרחית החרדית החדשה ובין המנהיגות החרדית המסורתית?
מחקר זה מתחקה אחר המוטיבציות השונות של המנהיגים האזרחיים החרדיםודפוסי הפעולה המגוונים שהם משתמשים בהם ובוחן את הממשקים שלהם עם המנהיגות החרדית המסורתית. המחקר נותן מענה לשאלות אלו ואחרות ומציע גם הצעות מדיניות יישומיות להמשך הפיתוח של מנהיגות אזרחית בחברה החרדית – גם בהיבטים של פיתוח ההון האנושי ורישות השדה הקיים וגם בהיבטים של יצירת מרחבי יזמות אזרחית חדשים וביסוס תודעה אזרחית ייחודית לחברה החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יותם מרגלית
תיאור: הדיון בפערים החברתיים בישראל מתמקד ברובו בָּאי־שוויון בהכנסות, שהתרחב בעשורים האחרונים. אך בשנים אלה התפתחה עוד מגמה בעייתית – היווצרותם של "מעמדות" מובחנים בשוק העבודה, הנבדלים לא רק בהכנסה אלא גם ברמת הביטחון התעסוקתי של חבריהם, בתנאים הסוציאליים הנלווים ובאופק הפנסיוני שלהם. מגמה זו היא חלק מתופעת הדואליזציה, שעיקרה: התפתחות פערים מובְנים בין המוגַנים בהסדרי העסקה מסורתיים ובין עובדים חיצוניים, שחשופים לתנודות השוק ונאלצים לעבוד תחת הגנות תעסוקתיות מצומצמות. בישראל פערים אלו גדולים במיוחד בקרב העובדים בלא תואר אקדמי, קבוצה שהיא כמעט מחצית מן השכירים במשק. תופעת  הדואליזציה מתרחשת במדינות רבות בעולם, והיא אכן מאתגרת אותן, אך מאפייניה בישראל בעייתיים במיוחד. מחקר זה מתבסס על ניתוח עומק של נתוני תעסוקה, הכנסה והשכלה של מדגם של למעלה מחצי מיליון עובדים בכל שנה מאז שנת 2001 . הממצאים מציעים התבוננות חדשה במגמות המאפיינות את שוק העבודה בישראל ובהשלכות של מגמות אלו על הפערים החברתיים בין קבוצות העובדים במשק.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסתר פלד
תיאור: הספר הזה שאתם עומדים לקרוא עוסק בחוויית החיים של הילדים של מי ש"היה שם". הילדים הללו הם עכשיו בני חמישים ומשהו, שישים ושבעים, ועכשיו גם לקבוצה הזאת יש שם, והשם הוא "דור שני". השם הזה לא נכח בחיינו כשהיינו ילדים. לא ידענו שאנחנו בני הדור השני, ולא עלה על דעתנו שאנחנו מהווים בעצם קבוצה שאפשר לאפיין אותה כך או אחרת, שאפשר להגיד עליה משהו, להצביע על תופעות משותפות, כלומר להכליל. מהם אותם מאפיינים חמקמקים של בני הדור השני? את זה בדיוק מבקש הספר הזה לברר. הספר כולל חמישה סיפורי חיים של חמש נשים שהן דור שני, ומבוא ומעין סיכום מאת ד"ר אסתר פלד, כלת פרס ספיר לשנת 2017, שסיפור החיים שלה הוא אחד מבין החמישה.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: רם פרומן
תיאור: מתחת לפני השטח מתנהל בשנים האחרונות בישראל פרויקט מתוחכם: הדתה. במערכת החינוך, בצבא, במרחב הציבורי. הפעם המטרה אינה החזרה בתשובה, אלא קירוב למסורת, ללאומיות ולאומנות. לפרויקט הזה יש הורים שהגו אותו בסתר, יש שרים שנותנים תקציב ויש חיילים נאמנים. במתק שפתיים, הם החליטו שמה שהיה לא יהיה עוד ואנחנו, החילונים, שותקים ומפסידים בקרב. "הדרך החילונית" נועד להוציא לאור את מה שמתנהל במחשכים ולהראות כיצד פועלת ההדתה, מי מפעיל אותה וחשוב יותר - כיצד ניתן לעמוד מולה ערכית, אידיאולוגית ופיזית. כדי לנצח בקרב חייבת החברה החילונית לגבש את עמדותיה בנושאים כמו דת, יהדות, ישראליות וממלכתיות. זהו קרב משמעותי על דמותה של מדינת ישראל, וכדי לקחת בו חלק יש צורך להכיר את הדמויות, השיטות וגם את האלטרנטיבה הערכית.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: ג'וני גל, רוני הולר
תיאור: לא צדקה אלא צדק, אשר ערכו ג'וני גל ורוני הולר מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מאיר באור חדש פרקים מרתקים בהתפתחות החברה הישראלית באמצעות סיפורו ההיסטורי של מקצוע העבודה הסוציאלית. מחברי המאמרים שבספר בוחנים מגוון של שאלות, כגון - באיזו מידה העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל חתרו לצדק חברתי וקידמו אותו? מה היה טיב היחסים בין המקצוע, שמטרתו סיוע לאוכלוסיות מודרות בחברה, ובין המפעל הציוני, שטיפח את דימויו הגופני וחוסנו של האדם העברי החדש? באילו דרכים חדר המקצוע לישראל ואילו תמורות והתאמות נעשו בו? האם את פניה של העבודה הסוציאלית בישראל עיצבו בעיקר יחידים, עובדות ועובדים סוציאליים, או הנסיבות החברתיות, הכלכליות והתרבותיות שהתהוו פה? אסופה זו מקבצת, לראשונה, מחקרים על ההיסטוריה של מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, בוחנת אירועים היסטוריים ומגמות בולטות בתחום זה, ומספרת את הסיפור(ים) ההיסטורי(ים) של העבודה הסוציאלית בישראל. חוקרות וחוקרים מובילים בעבודה סוציאלית ובתחומי דעת אחרים מביאים במאמריהם חקרי מקרה היסטוריים, המתפרסים על פני תקופות, פרקטיקות מקצועיות ואוכלוסיות שונות. נסקרים בספר צעדיו הראשונים של המקצוע בתקופת המנדט, התפתחות מערכות העבודה הסוציאלית ומוסדותיה לאחר הקמת מדינת ישראל, היבטים של צדק חברתי בתוך הפרקטיקה המקצועית, ועוד.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יועז הנדל
תיאור: מה קרה למדינה שבה בכל קיוסק תלו תמונה של הרמטכ"ל? איפה העין הנשיאותית שדמעה בכל פעם שהדגל הונף והושמע המנון התקווה? האם עדיין נותרה ממלכתיות בישראל או שמא התמוססה במדמנת הוויכוח הפוליטי? מה תפקיד ההנהגה בעיצוב רוח העם? האם כור ההיתוך שיצר בן גוריון התפרק לנאום השבטים של הנשיא ריבלין וליחסים מתוחים בין יהדות הגולה ליהדות הארצישראלית? בשיחות על תקווה ישראלית נעשה ניסיון להתווכח ולהסכים באמצעות דיאלוג בין נשיא מדינת ישראל, ראובן (רובי) ריבלין, לאחד מפשוטי העם. הן הנשיא והן פשוט העם, יועז הנדל, הם בני אותו מחנה פוליטי שמכונה בישראל ימין, או המחנה הלאומי, על גווניו ובני גווניו. הפילוסופיה שעומדת מאחורי החיים במדינת ישראל לא קשורה לימין או לשמאל אלא לזהות. ישראלים, יהודים וציונים עסוקים בלשאול שאלות. הם עסוקים בלברר, גם שבעים שנה אחרי שהקימו להם מדינה למופת, מה הם בעצם? הם עסוקים במה היה קורה אילו? בכמה דיונים קצרים נעשה ניסיון לגעת בשאלות הזהות שמעסיקות את מדינת ישראל: היחס לדמוקרטיה, שילוב מיעוטים, יהודית ודמוקרטית, חוקים שנועדו להגדרה עצמית, מנהיגות שנגררת או מובילה, מערכת המשפט והיחס שלנו אל עצמנו ואל אחינו שבגולה. הפולמוס הוא נשמת אפו של העם היהודי והנכס הכי חשוב שלו. הוויכוחים בספר נועדו לשם שמים וגם לשם הארץ. צריך להתווכח כי כך מחדדים עמדות במקום לחדד את שלילת הצד השני. מאחורי כל תשובה של הנשיא ריבלין נמצא הילד הירושלמי, הבית"רי, שעשה את דרכו עד לתפקיד הכי סמלי במדינת ישראל. זוהי עת חשובה לעורר פולמוס בנוגע לנושאים שמועלים בספר מפני שכרגע מצבנו טוב. כשרע – עסוקים בלשרוד, כשטוב – יהודים עסוקים בלריב. אחדות העם מעסיקה את הנשיא העשירי של מדינת ישראל. לפעמים הוא זה שמעורר את הוויכוח ונוגע בנקודות הרגישות, אבל הקריאה היא תמיד להתבוננות פנימה, לאחדות ולשותפות. העולם משתנה, הרשתות החברתיות משפיעות על השיח הציבורי, הפוליטיקה נעשית בוטה וקשה יותר, אבל דבר אחד לא השתנה מאז שהיהודים רצו להקים לעצמם בית לאומי – הצורך והשאיפה שלנו לאחדות ולתקווה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אריאלה פרידמן
תיאור: כאשר יהודים וערבים לומדים זה לצד זה באקדמיה, נדרשת התמודדות יומיומית עם שאלות של זהויות קולקטיביות ויחסים בין קבוצות: מהו מעמדה של השפה הערבית? האם להנהיג חופשות גם בחגים לא-יהודיים? כיצד להתמודד עם גזענות בתוך ומחוץ לקמפוס? כיצד ללמוד בקבוצות משותפות תוך סולידריות והדדיות? פרופ' אריאלה פרידמן ניהלה במשך שנים קבוצות דיאלוג של מרצים ושל סטודנטים יהודים וערבים במכללת צפת, בהן דנו הסטודנטים בקונפליקט וביחסים בלתי שוויוניים, ברגשות המורכבים שעולים מהם, באמון ובחוסר אמון, כמו גם בחברויות ובצורך המשותף בקרבה. לצד זה, מפנה ספרה את תשומת הלב למהפכה המגדרית השקטה שמביאה נשים ערביות ללימודים אקדמיים ומראה כיצד הרעיונות הפמיניסטיים מחלחלים הלאה אל בתיהן ואל קהילותיהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנה יבלונקה
תיאור: זהו סיפורם של דור ילידי המדינה, הישראלים הראשונים.
כ-300,000 ילדים נולדו במדינת ישראל משנת הקמתה, 1948, ועד 1955, השנה שבה נולדו בני השנתון האחרון שלחם במלחמת יום הכיפורים, המלחמה שחוללה שינוי גדול בתמונת חייהם ובחיי כולנו. "נולדנו להורים בני הדורות המיתולוגיים, דור השואה ומלחמת העולם ודור תש"ח, כשאנו מגלמים יהודים מזן חדש לגמרי, כזה שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכול, בביטחון קיומי בסיסי. היינו דור שלא הבין כלל מהי ההוויה של מיעוט בחברת רוב.
היינו ילדים מתוקים, צרובי שמש – הראשונים שנולדו לישראל העוּבדה ולא החלום. התבגרנו לתוך מדינה תחומה, קטנה ואינטימית, שגבולותיה ברורים והיא ליבת זהותנו ומרכז עולמנו.
כאן הלכנו לגן, לבית הספר, לתנועה, לחברה הסלונית, לצבא. שיחקנו בשכונה, אהבנו, נישאנו, קראנו, שרנו וניגנו והלכנו לקולנוע. לוח השנה שלנו היה הלוח היהודי, אבל אנחנו היינו קודם כול ישראלים.
בבוא נערותנו, כשהגבולות הלכו וטושטשו ושגרת חיינו טולטלה בעוצמה הנוראה של ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, לא מרדנו. מחאתנו בסך הכול ביקשה להשיב על כנו את השקט שהיה בימי החול והתום של ילדותנו, בגבולות בטוחים. כדי שנוכל להמשיך להיות, מה שתמיד היה לנו חשוב להיות, ילדים בסדר גמור".
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: רות שפירא
תיאור: ספר זה מביא את סיפוריהן של מי שלא תמיד רוצים לשמוע אותן, נשיםשלא פעם שותקות בקשר למה שחוו בעקבות המלחמות: אלמנות צה"ל,בנות זוג של נופלים, אחיות שכולות, נשות פדויי שבי והלומי קרב, יתומות צה"ל, נכות צה"ל וחיילות שנקלעו למצבי קרב.בקולן: נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות מתחקה אחרי מסלול חייהן בעקבות האסון ומתמקד בהתמודדותן עם הפער המובנה בחברה הישראלית בין השכול הציבורי, המגולם בשיאו בטקסי יום הזיכרון, לבין התייחסות החברה לשכול הפרטי, שאזכורו מלווה לא פעם במבוכה הדדית. עשרים ושבע הנשים שהתראיינו לספר מייצגות את כל המלחמות והמבצעים הצבאיים שאליהם יצאה ישראל: ממלחמת העצמאות ועד מבצע "צוק איתן", ואת כל גוני הפסיפס המרכיב את החברה הישראלית: יהודיות ובנות מיעוטים, ותיקות ועולות חדשות, עירוניות, בנות קיבוצים ומושבים, חילוניות ודתיות, אשכנזיות ובנות עדות המזרח, ונשים שבחרו להעתיק את חייהן אל מחוץ לגבולות הארץ. זהו ספר חשוב, מרתק וראשון מסוגו, המתאר בכנות ובצלילות, ללא פאתוס וללא סגידה לחללים, לשכול או לגבורה, את עולמן וכאבן של הנשים שנותרו מאחור.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2018 מכנס בפעם השלישית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים - דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים, מצב בריאותי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ניסים אבישר
תיאור: מהי זהות מזרחית? האם השיח המזרחי העכשווי מועיל לחברה הישראלית, או שמא הוא מיותר ומזיק? כיצד תלמידים ומורים מזרחים חווים תהליכים חינוכיים? מה נוכל ללמוד מחוויותיהם? האם יש ערך לניסוח עקרונות ל”חינוך מזרחי”? אלה מקצת השאלות שכותב הספר מבקש להתמודד איתן. הספר עוסק במרחב ציבורי טעון ושנוי במחלוקת, המצוי באזורי החפיפה שבין התחום החינוכי והתחום החברתי. הוא מבקש לקדם שינוי במצב הנוכחי, שמתקיימים בו פערים ניכרים בין קבוצות עדתיות בישראל: בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בשכר ובבריאות. הספר מציע תפיסה חינוכית עדכנית שהולמת את רוח הזמן ומתאפיינת בזיקות מגוונות לנקודות המבט המזרחיות בישראל. תפיסה חינוכית זו מבקשת לצמצם פערים חינוכיים, לקדם את מערכת החינוך הישראלית ולתרום לכלל תלמידיה. בכך היא גם יכולה לתרום ליצירת חברה שוויונית וצודקת ולהיות חלק מתיקון חברתי רחב יותר.
מכון מופ"ת
מאת: תמר הרמן
תיאור: עשרות אלפי ישראלים כבר צעדו בו. הירחון National Geographic הכתיר אותו כאחד משבילי ההליכה הטובים בעולם. בתוך שנים אחדות מעת חניכתו ב־ 1995 הפך שביל ישראל לאתר אייקוני. ההליכה בו היא ביטוי לפופולריות הכלל־עולמית הגוברת של הליכת הפנאי בטבע וגם למרכזיות של הטיול והסיור בציונות הארץ־ישראלית — כלי לתביעה ולהוכחה של הבעלות היהודית על הארץ. השביל מתפתל לאורכה של המדינה מקיבוץ דן שבצפון ועד אילת שבדרום מבלי לחצות את הקו הירוק. כיצד נקבע התוואי המקורי של השביל ומדוע השתנה במרוצת השנים? מי הולכים בשביל? מדוע הם בוחרים ללכת דווקא בו? מהם סגנונות ההליכה המקובלים? איזו כלכלה צמחה סביב השביל? האם ההליכה ההמונית דווקא בנתיב זה הותירה עד היום חותם תרבותי כלשהו? כל אלה ושאלות נוספות נידונות בספר. כפי ששמו מעיד עליו, ההליכה בשביל היא, לטענת המחברת, בבואה מהימנה של הישראליות החדשה־ישנה המשלבת אינדיבידואליות וקולקטיביות, גלובליות ומקומיות, דתיות וחילוניות וכן יומרה להכלה עם הדרה למעשה של מגזרים מובחנים, בעיקר אלה שאינם מתחברים לאתוס הציוני המרכזי. יתרה מזו, להליכה בשביל ממד חזק של אסקפיזם, המאפשר ליחידים ולקבוצות לברוח ולו לזמן מה מהתמודדות עם בעיות קיומיות וכואבות של המדינה, ולהדחיק את ה”פוליטי”, המפלג והמאוס כל כך כיום בעיני ישראלים רבים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"רהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ידידה צ' שטרן, חיים זיכרמן
תיאור: סוגיית גיוס החרדים לצבא מעסיקה את מדינת ישראל זה שנים, וביתר שאת בשנה האחרונה. הסדר של דחיית גיוס שנועד, בתחילתו, לאפשר לימוד תורה לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים חל היום באופן גורף על הרוב המכריע של בני מחזור הגיוס החרדי, שמגיע כדי 14% מכלל הגברים המתגייסים לצה"ל. לפני עשור חוקקה הכנסת את חוק טל, שנועד לפתוח פתח לגיוס חרדים, אך באחרונה ביטל אותו בית המשפט העליון משמצא כי החוק לא מימש את יעדיו. לפיכך המצב היום הוא שדחיית שירותם הצבאי של קרוב ל– 50,000 גברים חרדים איננה מוסדרת בחוק והיא מונחת לפתחם של משרד הביטחון וצה"ל. בינתיים צה"ל נמנע מלגייס בכפייה את הגברים החרדים, אך הכול מודים כי זהו מצב ביניים לא ראוי שיש להביא במהירות לפתרונו. השילוב שבין רִיק חוקי ובין אי–הסכמה חברתית עמוקה עלול לשמש כוח מניע למאבק חריף בין חלקי העם. אכן, תחילתה של "מלחמת תרבות" כבר נצפית בשטח. על הכנסת הנכנסת מוטלת האחריות הכבדה להציע הסדר חוקי חדש שיקדם את השוויון בנשיאה בנטל מתוך שהוא מכבד את רחשי הלב העמוקים של הציבור החרדי. מטרתו של מסמך זה היא להציע לכנסת את המתווה הראוי להסדר חוקי של גיוס תלמידי הישיבות החרדים. המתווה אמור לעמוד באתגר משולש: ישימוּת פוליטית, תקפות משפטית ותועלת חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון כ"ץ, שלום רצבי, יעקב ידגר
תיאור: נושאו של ספר זה הוא גילויי החילוניות, הדתיות ה'רכה' ותרבות 'העידן החדש' בישראל. דוגמאות להתחבטותה של החברה הישראלית בשאלות של מסורת וזהות יש בשפע - בתי מדרש חילוניים, מופעי פיוט, פסטיבלים על יהדות, טקסי שבת המוניים, טקסים אלטרנטיביים להלוויות ולחתונות, סדנאות רוחניות ועוד. בצירוף המחקרים המכונסים במעבר להלכה מתבלט דבר מה ייחודי לו: התופעות המתוארות כאן מתקשות להתמיין ולהתברר באמצעות קטגוריות דיכוטומיות שגורות. בהגות, באומנות ובאורחות החיים בישראל מתגלה מורכבותן של צורות חיים שיסודותיהן, למראית עין, סותרים, ועם זה אין במורכבות זו כדי להוכיח שהסיווגים הדיכוטומיים הרווחים שגויים. אדרבה: תיאורן של תופעות מרכזיות בתרבות הישראלית נשען עליהם. דברים נוספים מעידים על ריבוי פניה של המציאות שאנו מבקשים לתאר ולנתח בספר זה. מצד נושאם, לא מעט ממאמרי האסופה משתייכים לכמה שערים. כזה הוא העיון במסורתיים, שנעשה בכפיפה אחת עם העיון ב'מסורתיים הרוחניים', המשלבים בחייהם תכנים של 'העידן החדש'. זהותם הכפולה של אחדים מן המאמרים כאן נוגעת לאותו עניין שפתחנו בו: התופעות מסרבות להתמיין עוד תום לפי תת-נושאים, ממש כשם שהן מערערות על קטגוריות היסוד במחשבתנו ובשיח הישראלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: חנה ספרן, תלמה בר-דין
תיאור: הספר מספר על ההיסטוריה ועל הפעילות הפמיניסטית שנעשתה בשלושים השנים האחרונות באשה לאשה והוא בעצמו מעשה פמיניסטי. תהליך הכתיבה שלו כרוך בעבודה וחשיבה משותפת החלטות משותפות ושיתוף של כמה שיותר נשים שקולותיהן רבים ומגוונים. כתיבה פמיניסטית מייחסת חשיבות לא רק לתוצר אלא גם לתהליך. קהילת אשה אשה היא קהילה מתווכחת, מדברת, יוצרת מפגינה וממציאה רעיונות, אבל היא איננה קהילה העוסקת בכתיבה אלא בעשייה. המעבר לכתיבה התרחש באשה לאשה רק בעשור האחרון והיה קשור בדרך כלל לפרויקטים השונים. ביומיום הארגון עסוק בעזרה לנשים ובשינוי חברתי. האתגר של סיפור ההיסטוריה של הפעילות הפמיניסטית הביא את החברות לכלל כתיבה. התהליך תבע מאיתנו להתחבר למקומות האישיים והפוליטיים, ולדעת לחבר במידה נכונה בין האני והאנחנו. יש דרכים רבות לכתיבה משותפת ולעבודת צוות. עבודת צוות התרחשה בספר באופן מגוון. יש פרקים שנכתבו על ידי מספר כותבות, יש כאלו שכותבת אחת ראיינה או שילבה נשים אחרות. הייתה גם התכנסות מיוחדת לכבוד הספר שבה התקיים דיון על מדיניות הרבעים והדברים נרשמו ונכתבו. היו נשים שרואיינו באופן מיוחד לספר והיו כאלו שהיה צריך להפציר בהן לכתוב. מאחורי הספר עומדות נשים רבות והקהילה של אשה לאשה כולה. הספר "אשה לאשה פמיניסטית: שלושים שנות פעילות" הוא ספר על ארגון ועל קהילה. הוא ספר עלינו, הכותבות, ועל פמיניסטיות כמונו ואחרות. הספר הוא הזדמנות ללמוד כיצד אפשר לנהל מאבקים למען חברה צודקת ומיטיבה. מה שעשינו ואיך שעשינו יכולים לשמש דוגמה ודרך לאלו שיש להם/ן רצון ותקוה לשנות את החברה וליצור עולם שוויוני ומכבד.
מאת: רונית לוין-שנור
תיאור: אחד האתגרים הגדולים שהכנסת ה־ 19 נקראת להתמודד עמם הוא ההכרעה בעתידה של הצעת החוק הממשלתית להסדרת התיישבות בדואים בנגב. ההצעה מבקשת לכונן פתרון כולל לסכסוך הקרקעות בין המדינה למיעוט הבדואי, ובפרט בעניין עשרות כפרים שטרם הוכרו שחיים בהם כ־ 90,000 תושבים. ההצעה מחייבת את הבדואים שתביעתם טרם התבררה לבחור, בתוך פרק זמן קצר, בין קבלת תמורה בכסף ובקרקע לבין מיצוי טענותיהם בבית המשפט. היא גם מזכה כל בדואי בנגב שאין לו מגרש מגורים במגרש כזה, בתמורה לפינוי קרקע. בתום תקופת ההסדרה תוסמך המדינה לבצע הליכי פינוי מקוצרים ולרשום את שאר המקרקעין על שמה. מחקר זה מציע ניתוח מקיף של הצעת החוק ובוחן אם ההסדרים המשפטיים המורכבים הכלולים בה מאזנים באופן ראוי וחוקתי בין שלטון החוק לכבוד האדם ובין השאיפה לפיתוח הנגב לכלל תושביו לחובה לנהוג בשוויון וללא אפליה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שי קציר, לטם פרי-חזן
תיאור: מחקר זה בוחן לראשונה את רפורמת החינוך הממלכתי־חרדי שיצאה לדרך בשנת 2013 . הצלחתה מבוססת על כך שבתי ספר חרדיים ישתכנעו להצטרף לחינוך הציבורי במסגרת של זרם חינוך ממלכתי־חרדי. המחקר בודק את התנאים להיווצרות מפגש הרצונות בין בתי ספר חרדיים לבנים לבין משרד החינוך, שבעקבותיו התקבלה ההחלטה של בתי הספר להצטרף לחינוך הממלכתי־חרדי. קולות המפקחים, המנהלים והמורים החרדים מציגים נרטיב של חרדיות שכמעט נעדר מכלי התקשורת ומהשיח הציבורי. מן הראיונות והמסמכים עולות מסקנות מרתקות על האפשרויות לקידום רפורמות בחינוך החרדי. עולה, למשל, כי קבוצות הולכות ומתרחבות בציבור החרדי מוכנות לוותר על חלקים באוטונומיה החינוכית שלהן כדי לזכות בחינוך ציבורי. עוד עולה כי אחד החסמים ליישום הרפורמה הוא חוסר שיתוף פעולה מצד רשויות מקומיות מסוימות המסרבות לתקצב בתי ספר ממלכתיים־חרדיים כפי שהן מתקצבות בתי ספר ממלכתיים אחרים. מסקנות המחקר אף מערערות על התפיסה הרווחת שיש לקדם את מדיניות החינוך בחברה החרדית "בשקט" כדי להימנע מהתנגדויות. דווקא השמירה מצד המדינה על שתיקה היא שמותירה ברחוב החרדי את הקולות החד־צדדיים של העיתונות והעסקנות החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר גוז'נסקי
תיאור: המאבקים החברתיים שפרצו ביוזמת מזרחים ואלה שהתאפיינו בשיעור גבוה של מזרחים תופסים מקום חשוב בתולדות המאבקים העממיים בארץ. ספר זה עוסק בפרק בהיסטוריה החברתית שטרם נחקר לעומק: מערכות של מזרחים בהן השתלבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. פרקי הספר מראים כיצד פעילים מטפחים במאבקים עממיים קונקרטיים אחדות מעמדית של כלל המנוצלים, המדוכאים והמודרים, ללא הבדל מוצא, ובו בזמן מתגייסים ומגייסים למאבקים נבדלים וייחודיים של קבוצות שונות הסובלות מאפליה. מורשת זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעוני הזרמים המכונים פוסט־קולוניאליים ופוסט־מודרניים, אשר מקדמים "שיח זהויות" והפרדה על פי זהות לאומית, עדתית, מגדרית וכו'. ספר זה מציג לראשונה מפרספקטיבה רחבה את המערכה העממית של תושבי המעברות בשנות החמישים, בהנהגת קומוניסטים שעלו מעיראק, ואת העימותים עם הממסד המדכא של מפא"י ועם מפלגת חרות; את המערכה הציבורית שניהלו תושבי שכונות העוני בתל־אביב־יפו בשנות השישים בתביעה "דירה תמורת דירה"; את החיבור בין הפנתרים השחורים ומאבקיהם ובין מק"י, ואת השתלבות הפנתרים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), שנוסדה בשנת 1977. בספר זה ממשיכה המחברת את הדיון במציאות החברתית והפוליטית בפלשתינה ובישראל שניהלה בספריה הקודמים: "בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (פרדס, 2014); "לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי" (פרדס, 2013); "קום התנערה! אליהו גוז'נסקי – כתביו ועליו" (פרדס, 2009 ,עורכת); "בעד הנגד!" (2009 , עורכת, עם אנגליקה טים); "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (1986); "עצמאות כלכלית כיצד?" (1969).
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: תמה חלפין
תיאור: הלינה המשותפת הייתה נדבך מרכזי בשיטת החינוך הקיבוצית. אף שחלפה מן העולם, היא עודנה קיימת בשיח הציבורי בישראל, בתקשורת, בסרטים, בספרים ובמחקרים, וכמובן בזיכרונותיהם של בוגריה. בספר היה רע לתפארת תמה חלפין בוחנת את המאבק שניטש על דמותה ומשרטטת את הדימויים הסותרים של הלינה המשותפת: מתיאורה כטוב בעולמות, דרך אלו הרואים בה ניסוי או מעבדה, עד טענות על הפקרה, על הזנחה ואף על התעללות בילדים. חלפין אינה שואלת כיצד ראוי לגדל ילדים או אם הלינה המשותפת הועילה או הזיקה למי שהתחנכו בה אלא עוסקת באופן ששאלות אלה חוזרות ונשאלות. היא מנתחת בסכין מנתחים אנתרופולוגי את עיצוב זיכרון הלינה המשותפת כדימוי ציבורי וכזיכרון פרטי, ובוחנת כיצד אימוצם של מונחים פסיכולוגיים כמו 'טראומה' ו'הדחקה' מעצבים הן את הנרטיב האישי והן את הזהות הקולקטיבית של 'קרבנות הלינה המשותפת'.  מ'מלחמות הזיכרון' הניטשות על דמותה של הלינה המשותפת מהדהד גם היחס לקיבוץ בחברה הישראלית; יחס זה נע בין התרפקות נוסטלגית לביקורת נוקבת, בין שברו של חלום לשמחה לאיד. היחס אל הלינה המשותפת משקף אפוא תהליכים מרכזיים בחברה הישראלית בימינו – ירידת קרנו של האתוס הקולקטיבי-סוציאליסטי, מצד אחד, עלייתו של אתוס אינדיבידואלי נאו-ליברלי, מצד אחר, והשפעתם הכוללת של האתוסים הללו על עיצוב זיכרון וזהות. היה רע לתפארת הוא אפוא ספר על הלינה המשותפת ובה בעת זהו ספר על השיח הפסיכולוגי ועל מקומו בתרבות העכשווית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: מיכאל פייגה
תיאור: על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים הוא עדות להיקף מחקריו של הסוציולוג מיכאל פייגה במרחב ובזמן, ולעומק ניתוחיו. מחקריו, הנפרשים על פני המפה - או המפות - של מדינת ישראל, בוחנים יריעה רחבת אופקים של זהות הישראלים: את אופני הזיכרון המשתנים - האנדרטה, ההנצחה, הריטואל, הטקס והעלייה לרגל – שבאמצעותם הם זוכרים ומנציחים את עצמם; את תפיסות הזמן הארוך של גוש אמונים והזמן הקצר של שלום עכשיו; את תפיסת המרחב הגדול של המתנחלים והמרחב הקטן של החילונים; את המיתוסים המכוננים את חייהם ואת מותם של הישראלים ואת גלגולי הדיאלקטיקה של ישראל הממשית והמדומיינת. כל אלה הוארו אצלו באלומות קטנות שהצטרפו למגדלור גדול. כסוציולוג של החברה הישראלית, עמד פייגה על משמעותם התרבותית של מרחבים חילוניים כמו דיזינגוף סנטר, מיני-ישראל ומגדלי עזריאלי, אתרי אסונות וקברי מנהיגים. הוא בחן את משמעותו של הזמן ההיסטורי 'הגדול' והזמן של יום קטנות, את דרכי הזיכרון וההנצחה של אישים רמי מעלה, טייסים וסטודנטים, מתנחלת ומפגין שלום. הוא חקר קהילות שנוצרו סביב חוויה פוליטית וניתח את תהליכי ההפרטה של החברה הישראלית, את הגלובליזציה כאן ומעבר לים ואת הטראומות והצלקות שנצרבו בחברה הישראלית החל במלחמת יום כיפור, דרך פינוי חבל ימית ועד לרצח רבין. פייגה ליווה בדרכו המחקרית האמפטית והביקורתית תחנות רבות בדרכה המיוסרת של ישראל. הוא היה סוציולוג בין היסטוריונים והיסטוריון בין סוציולוגים. את עיצבונותיה של החברה הישראלית הוא תיעד והנציח את הזוכרים ואת מעשה הזיכרון, את התרבות הפוליטית הרדיקלית הבאה לידי ביטוי במעשה החברתי, ואת מרכיביה של המיתולוגיה הישראלית. ב-8 ביוני 2016 נרצח מיכאל פייגה בפיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עופר שיף
תיאור: כיצד מתייחסת החברה בישראל, בעבר ובימינו, לקיומם של חיים יהודיים מחוצה לה? האם השקפת העולם השוללת את הגולה קנתה לה אחיזה בתרבות ובהלך הרוח הישראליים, והיא שורש החשדנות והשנאה לזרים ו'לאחרים'? ואולי גלות ובית לאומי אינם בהכרח הפכים, והתפיסה המכשירה ריבוי קולות וזהויות אפשרית בחברה הישראלית? רבים מהמאמרים באסופה שלפניכם מאתרים מגמות ומרחבים חברתיים ותרבותיים בישראל המתאפיינים בזהויות ממוקפות, אך אין זה ברור אם למקפים הקטנים הללו הכוח לערער הגדרות מושרשות של זהות וריבונות ואם בכוחם להעמיד במבחן תפיסות עולם מרכזיות בחברה בישראל. יש הרואים במגמות השינוי הללו איום וסכנה לחברה היהודית הישראלית, ויש הרואים בהם תשתית לדיאלוג פנימי ולצמיחה. כך או כך, הדיון במשמעותם נמצא במוקד גלויות ישראליות: מולדות וגלות בשיח הישראלי. תפיסת הגבולות החברתיים בישראל; מיהם 'אנחנו' ומי אלה ה'הם'; מה משמעותה של ריבונות יהודית; אילו תמורות התחוללו ביחסי ישראל עם יהדות התפוצה; כיצד מתייחסות מדינת ישראל לקבוצות שחיות בה ואינן רוצות להיות ישראליות. על כל אלה ועוד כתבו בספר שלפניכם אבנר בן-עמוס, עידו בסוק, אלון גן, חיים גנז, אליעזר דון יחיא, חנן חבר, מיכל חכם, נסים ליאון, דליה מנור, משה צוקרמן, עמיחי רדזינר, יגאל שוורץ, בתיה שמעוני, יהודה שנהב, שלי שנהב-קלר מתוך נקודות מבט ותחומי דעת שונים: ספרותיים, אמנותיים, הגותיים והיסטוריים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר, מאיה חושן
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2017 מכנס בפעם השנייה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיה ליבליך
תיאור: מאיר (37), מסעדן: "[...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים". בראשית שנות האלפיים חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש: תחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ, המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. היו מהם שהפגינו בשדרות ערינו בקיץ 2011, ואחרים שהתביישו להכריז בפרהסיה על צורכיהם. יש מהם שאף דנים באפשרות לעזוב את הארץ מסיבות אלה. עניים אלה הם אנחנו, ובעיקר הצעירים החיים בארץ הזאת, מאותגרים כלכלית, רוצים לחיות, לא רק לשרוד. במשך שנה ראיינה המחברת אנשים ונשים במגוון גילים שנענו לקריאתה האינטרנטית, הגדירו עצמם עניים חדשים ובאו לספר את סיפורם – כיצד הגיעו למצב הנוכחי, ובמה הם תולים את עוניָם. מתוך כך ברור מהו עוני בעיניהם: חישובים אם כדאי לקנות מילקי במרכול; אם להזמין חבר לארוחת ערב; אם אפשר לקנות כרטיסייה חודשית לאוטובוס. יש הקושרים את מצבם בכישלון מערכתי ואחרים מאשימים את עצמם. בסיפורי החיים מתגלה הדמיון ביניהם וגם כיצד כל אחד הוא ייחודי ואחר.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עידן ירון
תיאור: בספר זה מוצג לראשונה ומנותח לפרטיו 'מעשה שקולניק': אירוע רציחתו של מחבל פלסטיני כפות על ידי מתנחל יהודי במרס 1993. הרקע למעשה 'בימים ההם', ומשמעותו 'בזמן הזה', נידונים כאן לראשונה מתוך מכלול המסמכים המשפטיים והאחרים, הפרסומים בעיתוני התקופה, ובראש ובראשונה מתוך החשיפה המלאה והבלעדית של יורם שקולניק עצמו את מניעי המעשה, טיבו, משמעותו והשלכותיו: זה הגיוני. זה מסתדר בראש. זה מתאים לשכל הישר. הציבור מבין את זה, בעיקר הציבור הדתי לאומי, אף שאינו בנוי למעשים גרנדיוזיים כאלה. אנשים שפוגשים אותי ברחוב ניגשים ואומרים 'כל הכבוד!' [...]. גם אם החוק והמשפט אינם מכירים במעשה, קיבלתי את ההשראה לעשותו מהתורה: מוסרית, היה צריך להרוג; זהו מעשה בעל ערך! ביצעתי את המעשה 'לשם שמיים', ולא מתוך מניע אישי כלשהו [...]. המתנחלים הם שק האגרוף של המדינה — של השלטון, של התקשורת ושל מערכת המשפט [...]. זה הסיפור האמתי; זו האמת שלי. "ספר זה מהווה מסמך סוציולוגי־פסיכולוגי, וככל הנראה גם משפטי, מעמיק ומרתק [...]. נראה שתפקידו של הכותב אינו בהכרח הרואי, ולא תמיד מעורר סימפתיה כלפיו מצד מושא כתיבתו. עם זאת, הוא מאפשר לקורא לראות את החלקים השונים של התצרף וליצור מהם תמונה שלמה ומורכבת [...] ובו בזמן להיצמד לגישה נטולת שיפוט שאינה מפֵרה את היושרה האישית והמקצועית." (פרופ' אוֹריה תשבי, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שרגא פישרמן
תיאור: איננו בוחרים את הורינו, לרוב איננו בוחרים את ילדינו והבחירה המשמעותית ביותר בחיינו היא הבחירה בבן/בת זוג. לבחירה זו השלכות רבות על חיינו ועל תחושות הרווחה שלנו. כיצד בוחרים ילדינו-חניכנו בבן/בת זוג; האם וכיצד מחנכים אותם לכך; מה דעתם על תהליך הבחירה; מה השלבים שהם עוברים בתהליך הבחירה; האם ניתן להקל עליהם בתהליך והאם ניתן לדלג על אי אלו שגיאות?
ספר זה מנסה להתחקות אחר תהליכי ההיכרות, החיזור וקבלת ההחלטה להינשא בקרב בוגרים צעירים דתיים. הספר הוא תוצאה של מחקרים שהתמקדו בחברה הדתית-לאומית ונמשכו כתריסר שנים.
ארבעה עשר הפרקים הם מסע המתחיל בחינוך הנפרד, חינוך לצניעות, תדמית שני המגדרים, הבדלי מגדר המשפיעים על האינטימיות, הכנה לדיוט, מה חשוב יותר היופי או האופי, הדייטים, שמירת הנגיעה, ההתלבטות, האירוסין והתקופה שבין האירוסין לחתונה. פרק הסיכום מנסה להעלות מספר תובנות העולות מן הספר, לצד שאלות שנותרות פתוחות. הספר מבוסס על ראיונות עומק, קבוצות מיקוד, נרטיבים, שאלונים שהועברו למאות בוגרים צעירים ומידע שנלקח מאתרים באינטרנט. מבחינות רבות, ספר זה המתמקד בחברה הדתית-לאומית-תורנית, הוא ספר המשך לשניים מהספרים הקודמים שהתמקדו בדתל"שים.
הספר מזמין את הקוראים למסע הנוגע בנקודות הרגישות ביותר שבחיינו. הספר מיועד למחנכים, ליועצים חינוכיים, למטפלים, להורים, למדריכים בתנועות הנוער, לחוקרים ולבוגרים הצעירים.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: חנן כהן, אלה הלר, ציפי לזר-שואף, פאדי עומר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, חמש עשרה שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תהילה קלעג'י, ארנה בראון-לבינסון
תיאור: האם בישראל של היום צומח מודל חדש של חרדים אקדמאים עובדים — נשים וגברים — המאמצים אסטרטגיות של השתלבות אך מפעילים בד בבד פרקטיקות של התבדלות בדרגות שונות? התהליך הדיאלקטי של יציאת חרדים מגבולות ה”מובלעת” וכניסתם לעולם התעסוקה “בחוץ” מלוּוה בהתמודדויות מעשיות ורגשיות לא פשוטות. במחקר רחב וייחודי נבחן המפגש המרתק של חרדים אקדמאים עם המרחב התעסוקתי הישראלי בקרב מדגם של 745 מרואיינים וארבע קבוצות מיקוד לנשים ולגברים. הדיון חושף את החסמים, את האתגרים ואת דרכי ההתמודדות בתמרוּן הבלתי נמנע שבין קהילה, משפחה ומרחב תעסוקה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שוקי שטאובר
תיאור: 16 חודשים שהה שוקי שטאובר בברלין במטרה לעמוד על טיבה של ההגירה המסקרנת מכולן - הגירת ישראלים לבירת גרמניה. הוא נפגש עם אמנים, אקדמאים ואנשי הייטק, מהגרים ותיקים ומהגרים חדשים, מי שהגיעו לעיר מסיבות מקצועיות וכאלה שבחרו בה מסיבות של זהות דווקא, וכולם סיפרו לו מה הביא אותם לעזוב את ישראל ולבחור, מכל המקומות בעולם, דווקא בעיר שממנה יצאה לפני 75 שנים הוראת הפתרון הסופי. ישראלים בברלין משלב סקירה מקיפה ומפורטת של הנוכחות הישראלית בברלין עם כתיבה אישית, ידענית ומפוכחת של מי שכבר הספיק ללמוד ולראות כמה דברים בחייו, אך עדיין בוחן את העולם בעיניים סקרניות. הספר אינו עוסק רק במהגרים. הקהילה הישראלית בברלין היא מעין מיקרוקוסמוס של חלק מהותי בחברה הישראלית. בדרכו הייחודית דן שטאובר בישראליוּת החדשה, זו שכבר אינה רואה במהגרים "נפולת של נמושות", ובוחן את מהות הישראליוּת והציונות בעשורים הראשונים של המאה ה-21.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: ניטה שוחט, דיוויד ברומוויץ', יואב רינון
תיאור: "אנשים מעטים מבין אלה שעימם אנו חולקים את העולם הזה משנים את מהלך ההיסטוריה האנושית, לא רק באמצעות התפקיד שהם ממלאים במהלך האירועים האנושי, אלא משום שהם מרחיבים את הדמיון המוסרי שלנו ומאלצים אותנו לצַפּוֹת מעצמנו ליותר."
ברק אובמה, נאום ההספד לשמעון פרס, 30 בספטמבר, 2016 דמיון מוסרי הוא היכולת לראות את עמדתו של השונה מאיתנו, וכך להרחיב את האמפתיה כלפי האחר ואת היכולת לראייה מורכבת של המציאות. על מלחמה וסקס: דמיון מוסרי בישראל של היום מבקש לעורר ולטפח את הדמיון המוסרי בעזרת חיבור בין יצירות קלאסיות לאקטואליית החיים בישראל. ניטה שוחט בוחנת את הרעילות של תרבות הלוחמים הישראלית מבעד למחזות השקספיריים; יואב רינון משתמש ב'קומדיית האונס' שנכתבה ביוון העתיקה וברומא להבהרת תפיסת הניצול המיני והאונס הרווחת בישראל; ודייויד ברומוויץ' מנסח את מושג הדמיון המוסרי ומיישם אותו על תופעת הטרור הבינלאומי. משלושת חלקי הספר עולה השאלה: היכן אנו מצויים ומי אנחנו רוצים להיות?
הקיבוץ המאוחד
מאת: קימי קפלן
תיאור: עמרם בלוי הנהיג את נטורי קרתא, קבוצה חרדית קנאית אנטי-ציונית, משלהי שנות השלושים עד אמצע שנות השישים של המאה העשרים. האיש והקבוצה הקטנה שהנהיג יזמו עשרות רבות של הפגנות, בעיקר בירושלים , במחאה על חילולי שבת ועל נורמות הצניעות במרחב הציבורי. הם התעמתו עם שוטרים והעסיקו רבות את משטרת ישראל, את נבחרי הציבור ואת השיח הציבורי והתקשורתי, והיו אורחים של קבע בבתי מעצר, בבתי משפט ובבתי כלא. עמרם בלוי עיצב במידה רבה את דימויה העצמתי של נטורי קרתא כקבוצת מחאה. דימוי זה עומד ביחס הפוך לשוליותה במספרים, ורישומו ניכר עד ימינו בזיכרון הקולקטיבי ובדעת הקהל בישראל. מי שהכירו את עמרם בלוי או פגשו אותו לא נותרו אדישים כלפיו. הוא לא היה למדן, תאולוג או פוסק הלכה. הוא היה אידיאולוג ומפגין תקיף ונחוש שניחן באישיות ססגונית ומורכבת ובמזג סוער, ברגישות ובמאור פנים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוסי יונה, גיא בן-פורת, בשיר בשיר
תיאור: שיח הרב-תרבותיות חרג זה כבר מן הדיון הפילוסופי-נורמטיבי והתפשט אל שאלות פוליטיות מעשיות הנוגעות לחלוקת משאבים הוגנת, לשוויון בין יחידים וקבוצות ולהכרה תרבותית. המדיניות הציבורית לגווניה נדרשת להסתגל למציאות החדשה ולדרישות הנגזרות ממנה. כמו במדינות אחרות בעידן שלנו, גם בישראל קיומה של שונות אתנית, תרבותית או דתית הממאנת להיעלם הופך אותה לחברה רב-תרבותית ומציב למדינה ולמוסדותיה אתגרים יוםיומיים. בין השאר נדרשת המדינה לבחון האם היא מייצגת את כלל הקבוצות המרכיבות אותה; האם השירותים שמוסדותיה מספקים הולמים את צורכיהן; והאם יש מקום לאפשר לקבוצות להשפיע על עיצוב המדיניות כדי לחזק את האמון ואת שיתוף הפעולה. הספר מדיניות ציבורית ורב-תרבותיות, המאגד בתוכו מאמרים של חוקרים מתחומי ידע שונים, בוחן את הדפוסים הקיימים של מדיניות ציבורית רב-תרבותית בישראל ומציע חלופות אפשריות. הטענה המרכזית העומדת בבסיס הספר היא שיש לבחון מחדש את טיבם של המוסדות הציבוריים הרלוונטיים ולהתאימם למציאות המשתנה. מתוך פרקי הספר השונים, העוסקים בתחומים כמו חינוך, בריאות, הגירה, רווחה, תרבות, שלטון מקומי ומשפט, עולות כמה שאלות עיקריות: עד כמה המוסדות הקיימים מביאים בחשבון את הצרכים השונים של קבוצות בחברה הישראלית? האם לקבוצות השונות יש השפעה על עיצוב המדיניות של מוסדות אלו? כיצד מתמודדים המוסדות הציבוריים עם המתחים בינם לבין הקבוצות השונות בחברה? ולבסוף, מה צריכים להיות עקרונותיה ותכניה של מדיניות ציבורית רב-תרבותית?
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: שולי דיכטר
תיאור: הספר מתווה מסע תודעתי וחברתי ארוך, מתמונת הציונות האידילית שעליה גדל המחבר בקיבוץ מענית ועד להכרה בעוול שגרמה הציונות לערבים אזרחי ישראל ולצורך בשותפות שוויונית בין יהודים לערבים כדי לכונן בארץ חברה אזרחית ראויה לשמה. בלשון קולחת המשלבת סיפורים אישיים עם עובדות ואירועים היסטוריים, מתאר דיכטר את תחנותיו השונות של המסע הזה, משאיפה אופטימית לדו-קיום, עבור בספקות ובהכרה ביחסי כוח המובנים בין יהודים לערבים בישראל, ועד לגיבוש הצעה נועזת ל“ציונות אזרחית“. באומץ ובכנות חושף דיכטר את אחורי הקלעים של תהליכים לקידום שוויון בין יהודים וערבים בישראל, כמו גם את הקשיים הרגשיים והמעשיים הכרוכים בהם. יותר מכל הספר הוא קריאה לפעולה, המבוססת על התנסות אישית, לבניית יחסים בלתי אמצעיים ושוויוניים בין אזרחי המדינה היהודים והפלסטינים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: בנימין לאו
תיאור: מעמדם של אנשים עם מוגבלות שכלית עובר בישראל שינוי חברתי עמוק, כמו בכלל החברה המערבית. הכרה באינטליגנציות חלופיות, אמצעים מגוונים ליצירת תקשורת בין אישית ודרכי הבעה חלופיות הביאו את החברה להבין שמי שהיה נחשב בעבר נטול כישורים קוגניטיביים וממילא מורחק מסביבת החיים הנורמטיבית הוא עכשיו חלק מקהילת האנשים המודעים למוגבלות. כולם יחד עוסקים ביצירת ההתאמות וההנגשות לצרכים המיוחדים. ובשדה ההלכה היהודית?
אסופת המאמרים שלפנינו מבקשת ללוות את התהליך שעוברת החברה היהודית המסורתית, היונקת את ערכיה והנהגותיה ממערכת המשפט העברי. מסתבר שכושר ההסתגלות של ההלכה הוא גדול, ומעצבי ההלכה מגלים קשב רב לאתגרי השילוב של אנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית. אנו מאמינים שעצם העיסוק בנושא מרים תרומה לקידומו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גלעד מלאך, מאיה חושן, לי כהנר
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵ לה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל מכנס לראשונה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
תיאור: 20 שנה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין נראה שהמרכזיות של מאורע קשה זה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי הולכת ונשחקת. נראה גם כי בציבור הישראלי מסתמנת נטייה למסמס ולטשטש את המשמעויות הפוליטיות של מורשת רבין ושל ציון הרצח. בשאלה במה ראוי להתמקד ביום הזיכרון ליצחק רבין, ההעדפות השכיחות אצל היהודים הן לתכנים הפחות קונפליקטואליים, כמו אחדות העם בישראל )ההעדפה השכיחה בימין( או ערכי סובלנות ודמוקרטיה )ההעדפה השכיחה בשמאל(. באשר לעתיד, הדעות חצויות בעניין ההיתכנות של רצח פוליטי נוסף של מנהיג יהודי בידי מתנקש יהודי. ובאשר לשאלת התמיכה באלימות פוליטית ככלי לגיטימי — אמנם רוב גורף מתנגדים לשימוש בנשק כדי למנוע מהממשלה לבצע את מדיניותה, אך קרוב לעשירית, גם יהודים וגם ערבים, מסכימים שבמצבים מסוימים יש לאחוז בנשק כדי לסכל מדיניות לא ראויה. נוסף על כך, מיעוט קטן של משיבים, אך לא זניח, לא חוששים לומר כי הרצח של רבין מנע סכנה גדולה לביטחון ישראל בכך שעצר חתימת הסכם שלום עם הפלסטינים. כלומר, חרף ההתנגדות הנחרצת של כלל חלקי האוכלוסייה לאלימות פוליטית ולהצדקתה, יש שוליים קטנים אך משמעותיים של מי שתומכים בכך מראש או בדיעבד — ממצא מעורר דאגה ומחייב חשיבה
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן
תיאור: בשנים האחרונות חל שינוי במעמדו של המחנה הדתי-לאומי בציבוריות הישראלית: חלקו הדמוגרפי בכלל האוכלוסייה עולה (בעיקר שכבות הגיל הצעירות), ובולטותו בשיח הציבורי והפוליטי מתעצמת. לשינוי תורמות גם התמורות המתרחשות בציבור החילוני, בעיקר התחזקות הרצון להתחבר לשורשים היהודיים והשחיקה בחילוניות האידאולוגית. תהליכים אלו פותחים אפשרויות חדשות לשיתופי פעולה חוצי מגזרים. ואולם בד בבד עם השינויים והאפשרויות החדשות, רבים בציבור הישראלי בכללותו ובתוך המחנה הדתי-לאומי עצמו חשים כי הקרקע מתחת לרגליהם אינה יציבה עוד וכי, לטוב או לרע, החברה הישראלית נכנסת לשלב חדש בתולדותיה. ראשית, כבר לא ברור לגמרי מה היקפו של המחנה הדתי-לאומי, שכן ממצאינו מרמזים כי הוא חורג במידה ניכרת מהקבוצה המזהה את עצמה בסקרים כ"דתית". שנית, לא ידוע מה תהיינה ההשלכות על תפקודה הדמוקרטי של המדינה של העובדה שמחנה זה מתאפיין בנטייה חזקה ימינה בסוגיות המדיניות-ביטחונית, באמון מוגבל במוסדות הדמוקרטיה, בנכונות נמוכה לפשרות ולהתגמשות בתחום הדתי ובשימת דגש חזק על הפן הלאומי-יהודי. שלישית, סימן שאלה גדול תלוי מעל הניסיון לצפות את עתידו של המחנה – האם הפיצול לקבוצות מִשנה אחדות, שיש ביניהן חילוקי דעות בנושאים מרכזיים, והסתפחות גורמים שבעבר לא היו שייכים לו יאפשרו לו בעתיד לשמור על לכידותו או שמא הוא עומד דווקא לפני "מפץ גדול". דוח המחקר שלפנינו מפשפש בקרביה של המציאות החדשה, ובאופן ספציפי יותר – עושה זוּם-אין על המחנה הדתי-לאומי הישראלי. בין השאר הוא שואל: האם המחנה הדתי-לאומי הישראלי הוא קטגוריה סוציולוגית מובחנת, בעלת מאפיינים ברורים ועמדות מובהקות; מהי מידת ההומוגניות הרעיונית והעמדתית של מחנה זה; אם הוא הטרוגני - מהן קבוצות המשנה שלו ומה משקלן היחסי ומאפייניהן הייחודיים; ומה שכיחותן, התפלגותן ועוצמותיהן היחסיות של תפיסות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות במחנה זה בנוגע לנושאי ליבה בשיח החברתי-פוליטי בישראל?
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: חיים זיכרמן, לי כהנר
תיאור: האם אפשר להבחין בגוונים שונים של חרדיות? מהו יחסה של ה החברה החרדית הישראלית לציונות? האם אפשר לצפות שהחרדיות והישראליות ינועו זו לקראת זו, או שמא דווקא יתרחקו האחת מרעותה? הספר חרדיות מודרנית לוקח אותנו למסע ייחודי ומרתק אל קו הגבול שבין החרדיות לישראליות ובין קודש לחול. הוא מציג את התמורות העמוקות המתחוללות בעשור האחרון בתוככי הציבור החרדי, המביאות לסדיקת כוליותה של חברת הלומדים החרדית. מתברר כי התמורות ההנהגתיות, התרבותיות והכלכליות מכרסמות בחומת הבדלנות החרדית ויוצרות תת־קבוצה חרדית ישראלית, ההולכת ומתפתחת במהירות. לפני הקורא נפרשת תמונה רחבה ועדכנית של הזרמים החרדיים ונחקרת לראשונה קבוצת מעמד הביניים החרדי הישראלי המודרני, על הרגלי חייה ומאפייניה הפנימיים, החיצוניים והקהילתיים. בעזרת ראיונות עומק עם עשרות מרואיינים מציגים המחברים תמונה רחבה של חרדיות אקלקטית, המשלבת מחויבות עמוקה לתפיסת העולם החרדית בצד השתלבות ברשות הרבים הישראלית — בתרבות, בתעסוקה ובחברה. גם עתידה של החרדיות המודרנית, יכולתה לשרוד לאורך זמן והשפעתה האפשרית על חברת הלומדים המסורתית ועל הציבור הישראלי כולו נבחנים כאן לעומק ואולי אפילו מביאים עמם בשורה חדשה לחברה הישראלית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אלון גן
תיאור: דומה שבשנים האחרונות הקורבנוּת הייתה לאופנה. הוגים, סופרים, אמנים, אנשי אקדמיה, קולנוע ותאטרון – כולם הפכו את קורבנותם קרדום לחפור בו, וכולם מציגים לפני החברה תלי־תלים, גוני־גונים ונימי־נימים של הווייתם הקורבנית. רבים רבים מבקשים להוסיף את חלקם להיכל הקורבנוּת הישראלי, שממדיו הולכים ותופחים עד כדי מגדל בבל של "ניצולים" המתחרים מי סבל יותר מנחת זרועו של מפעל הדיכוי והמחיקה של הממסד הציוני־הגברי־האירופי־הקולוניאליסטי־האשכנזי, וכולי וכולי. המילים "מכבש דיכוי", "מנגנוני שליטה", "מחיקה", "תוצר", "קורבנוּת", "הדרה", "הזרה", "אחר", "ממסד" -כולן חוזרות על עצמן בשיח הקורבני כבטקס כישוף מאגי. כל אחד מוסיף את קיסם דיכויו למדורת הקורבנוּת עד כי שלהבותיה לוחכות שערי שמים. ספר זה מבקש להתחקות אחר מאפייני סוד הקסם הקורבני ולהצביע על המחיר שהחברה הישראלית משלמת בגין בולטותו הגוברת והולכת של השיח הקורבני בעיצוב הזהות הישראלית. המחבר, ד"ר אלון גן, מנתח את לקסיקון השפה הקורבנית ומציע שיח מכונן זהות חלופי – שיח ריבוני כתחליף לשיח קורבני. את החלופה הריבונית, טוען גן, ראוי לטפח, לפתח ולהטמיע בשיח הציבורי הישראלי, שכן הפוטנציאל המשחרר שלה גלום בהנכחת המוטיב הריבוני במגוון שדות שיח, כגון הפסיכולוגיה, ההיסטוריה, הספרות, החינוך, הפוליטיקה, ההגות והזהות הריבונית. טענתו זו היא מעין קריאת כיוון ליצירת מפת דרכים ריבונית לכינון הזהות האישית, החברתית והלאומית על ידי החלפת המשקפיים הקורבניים במשקפיים ריבוניים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמית לזרוס, סאמי מיעארי
תיאור: מחקר זה ביקש בראש ובראשונה לתרום לגוף הידע המנסה למפות את מגוון המשתנים הגורמים לָאי–שוויון הכלכלי בין קבוצות בחברה הישראלית בכלל ובין הקבוצה הערבית לקבוצות היהודיות בפרט. העלייה העיקשת בישראל בעשורים האחרונים באי–שוויון בהכנסות הפנויות ומחירו הכלכלי והחברתי הכבד ההולך ומתעצם הביאה חוקרים וקובעי מדיניות כאחד להכרה שיש לפעול לתיחומו ולהקטנתו. מחקרים רבים זיהו גורמים שונים כתורמים להעמקת האי–שוויון בישראל, ואולם נראה שמעטים קשרו בינו לבין ענף מחקרי שמתמודד עם סוגיה אחרת — הגורמים לאי–הלימה בין השכלת הפרט לתעסוקתו והקשר שבין אי–הלימה זו לשכר. המחקר בחן אפוא את השפעתה של סוגיה זו בשני שלבים עיקריים: ראשית, השכיחות של מצבי האי–הלימה בקרב קבוצות המוצא השונות בחברה הישראלית והגורמים למצבי אי–הלימה אלו; ושנית, נבדק אם הרכב מצבי האי–הלימה בקבוצות המוצא הוא גורם נוסף במנגנון היוצר את האי–שוויון הכלכלי בין קבוצות אלו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דרור גרינבלום
תיאור: הספר מגבורת הרוח לקידוש הכוח: כוח וגבורה בציונות הדתית בין תש"ח לתשכ"ז בוחן היכן מצויים השורשים של תפיסת עולם זו ומתי ניתן היה להבחין בהם לראשונה, והוא מצביע על כך שמגמות אלו התפתחו והוטמעו במחשבה הציונית דתית כבר במהלך שני העשורים הראשונים לקיום המדינה. הספר מציג שתי מגמות שהתרוצצו במחשבה הציבורית הציונית־דתית בין תש"ח לתשכ"ז ביחס לשימוש בכוח: המגמה הגאולית־אוניברסלית שהסתייגה מן הכוח ומולה זו המשיחית־אקטיביסטית, שהתייחסה בהערצה לכוח. ככל שחלפו השנים תפסה המגמה המשיחית-אקטיביסטית מקום מרכזי בשיח הדתי־לאומי בעוד העמדה המתונה נעלמה ממנו בהדרגה. קידוש הכוח החליף את גבורת הרוח, שהיא סימן היכר מובהק של היהדות. הספר מנפץ את המיתוס הרווח במחקר ובציבור כי עד מלחמת ששת הימים הייתה הציונות הדתית מתונה והסתייגה מהשימוש בכוח וכי המהפך בעמדותיה חל רק לאחר תשכ"ז וביתר שאת לאחר מלחמת יום הכיפורים. מפרקי הספר, המתבסס על מקורות שלא נחקרו עד היום, עולה כי שרשי העמדות הקיצוניות ביחס לשימוש בכוח וההתנגדות ההולכת וגוברת לערכי מוסר המלחמה האוניברסאליים נמצאים בתהליכים ומגמות שניכרו בציונות הדתית כבר במלחמת השחרור והתפתחו בתקופה שבין תש"ח לתשכ"ז.
האוניברסיטה הפתוחה
הצג עוד תוצאות