נמצאו 159 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: זהר גזית
תיאור: המוות אינו רק מאורע ביולוגי נתון, הוא גם זירה של מלחמת תרבות על המשמעויות הנקשרות בו ועל האופן שבו יש לארגן אותו. אל מול המערכת ההגמונית שמפקחת על היבטים הקשורים במוות ומשמרת את הסטטוס-קוו, ספר מרתק זה מפנה זרקור אל ניסיונות לקדם תפיסות והסדרים חדשניים בחברה הישראלית בת-זמננו. במוקד הדיון עומדים שלושה ארגונים חברתיים: "בשביל החיים" הפועל לשינוי ההדרה החברתית של משפחות שבהן אירעה התאבדות, לצד העלאת העיסוק באובדנות על סדר היום הציבורי; "ליל"ך" אשר תומך באי הארכת חייהם של חולים סופניים שזהו רצונם, ובכך מאתגר את סמכותם הבלעדית של גורמי הרפואה לנהל את קץ החיים; ו"מנוחה נכונה" אשר מציע קבורות אזרחיות, ובכך מהווה חלופה לחברות קדישא שמופקדות על הרוב המכריע של בתי הקברות ליהודים ועל עריכת טקסי קבורה דתיים-אורתודוקסיים. זהר גזית מתבסס על גוף נתונים מקיף; הוא מציג ניתוח אינטגרטיבי ראשון מסוגו של ארגונים שהמשותף להם הוא קידום רפורמות שנויות במחלוקת בתחום המוות ופעילות שעלולה לעורר רתיעה חברתית והתנגדות של גורמי ממסד. פעילי הארגונים השונים "עושים את המוות", במובן של אתגור הסדר הקיים, במובן של עיצוב פרשנויות ייחודיות ביחס לסוף החיים והפצתן, על מנת לספק לגיטימציה לפעילותם ולהשיג את מטרותיהם. המושג "מוות חלופי", אשר מפותח במהלך הספר, מגשר על הדיכוטומיה, השכיחה בספרות המחקר, בין מודלים הגמוניים למודלים בלתי מקובלים ביחס למוות. פעילי הארגונים, אשר מומשגים כ"יזמי מוות חלופי", משלבים בין דחייה של המודלים הרווחים לאימוץ של מאפיינים ממודלים אלה והסתמכות סלקטיבית עליהם. אסטרטגיה זו מציגה דימוי מאיים פחות של הארגונים ומערערת על הגבולות הקשיחים בין המקובל והחתרני.
רסלינג
מאת: לי כהנר
תיאור: החברה החרדית היא אחת הקבוצות הדינמיות ביותר בחברה הישראלית, הן מבחינת השינויים בגודלה, הן במבנה הפנימי שלה והן בהשפעה הפוליטית–חברתית שלה על מרחב החיים הציבורי בישראל. החרדיות משתנה; פושטת ולובשת צורה.

ספר זה מתמקד במהלך ההתגבשות בחברה החרדית של ציר הזהות שבין שמרנות למודרניות ובמאפייניו. הוא מנסה לכמת, על סמך סקר ייעודי גדול, את גודלן של התת–קבוצות בה על ציר זה. החברה החרדית, על פי ממצאי המחקר, נחלקת לארבע קבוצות משנה: אולטרה–שמרנים, שמרנים, ״עם נגיעות מודרניות״ ומודרנים. הספר מבהיר ומתקף את מאפייניה של כל תת–קבוצה, את אורחות חייה, את עמדותיה ואת תפיסותיה בנקודת הזמן הנוכחית ובמגוון רחב של נושאים: מרחב וקהילה, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה, אורחות חיים, תקשורת, פנאי ומגורים, וכן יחסם של חבריה לסוגיות של מגדר, מדינה, חברה וכלכלה.

הספר מתבונן במפת הזהויות החרדית ממעוף הציפור ומנסה להבין אם ניתן ללמוד על התת–קבוצות בה באמצעות טיפולוגיה זהותית חדשה זו שעל הציר שבין שמרנות למודרניות:  מהם גבולותיה של כל קבוצה? האם מתקיימת תנועה של זהויות בין הקבוצות? כיצד טיפולוגיה זו מתקשרת לחלוקות ולקבוצות המשנה על צירי הזהות האחרים בחברה החרדית - אתניים, תעסוקתיים, גילאיים ומגדריים? וכיצד זהויות אלו נעות בתוך הטיפולוגיה החדשה? הבחינה מתבססת על ההכרה בכך שזהו זמן של תמורה; זמן של זהויות נזילות, היברידיות, הנעות בין קולקטיביזם לאינדיווידואליזם, בין הרצון בסגרגציה לצורך באינטגרציה, בין זהות אתנית לזהות מעמדית ותעסוקתית.

החלוקה על הציר שבין שמרנות למודרניות המוצעת כאן, מלבד היותה כלי אקדמי ללימוד ולניתוח של החברה החרדית, היא גם כלי עבודה יישומי, מקצועי, איכותי ויעיל למקבלי ההחלטות שבתוך החברה החרדית, שכן התנועה שבין שמרנות למודרניות והמבנים הקבוצתיים  בתוכה מעסיקים מאוד את החברה החרדית, וגם מחוצה לה - בדיון התכנוני במגזר הציבורי ובמגזר השלישי הנוגע לחברה זו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ארי אנגלברג
תיאור: במודרנה המאוחרת נוצרה מציאות חדשה בחברות מערביות: צעירים אינם ממהרים להינשא ומעדיפים ליהנות מהחופש בטרם יתמסדו, ובמקביל הציפיות לגבי זוגיות ונישואים השתנו. שינויים אלה קשורים לתהליכי אינדיבידואליזציה ועלייה בחשיבות הפרט. בעשורים האחרונים תופעה זו הגיעה גם לציבור הציוני־דתי בישראל ונוצרו ריכוזים אורבניים של רווקות ורווקים דתיים , 'ביצות הרווקים'. בציונות הדתית נתפסה תופעה זו כבעיה, ובמשך השנים מיזמים מגוונים ניסו 'לייבש את הביצות'. הספר מתאר את המפגש בין הציונות הדתית לתופעה גלובלית זו כפי שהוא משתקף בנרטיבים של רווקים ורווקות דתיים. השאלות העומדות במוקד הספר הן: מה מייחד את תהליך החיזור בציבור הציוני־דתי ומה ניתן ללמוד ממנו על הציפיות לגבי זוגיות? כיצד מתמודדים הרווקות והרווקים עם המתח בין הנרטיב המערבי־ליברלי הגורס שיש לנצל את שנות הרווקות לצבירת חוויות, לבין ההשקפה הדתית המעודדת הקמת משפחה בגיל צעיר? מה הם האתגרים הנצבים בפני רווקות ורווקים בדת שהיא משפחתית וקהילתית? ומה עמדתם של רבנים ומחנכים ביחס לסוגיות אלה? הספר עוקב אחר סיפורם המרתק של מי שמצויים בחזית המפגש בין האורתודוקסיה למודרנה המאוחרת וחוצבים לעצמם מסלול חיים חדש, שדורות קודמים של יהודים שומרי תורה ומצוות לא הכירו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: איל זק
תיאור: ספרו של איל זק פותח צוהר לעולמם הנסתר של גברים דתיים ונשואים הנמשכים לבני מינם. באמצעות קולותיהם המגוונים מציג הספר את המורכבות הרבה בחייהם המאופיינים במתח מתמיד בין אמונתם הדתית לנטייתם החד-מינית. ניסיונותיהם להתמודד עם מתח זה, אשר עולים על רקע תחושות של אשמה ובושה, מובילים את חלקם אל עבר פיוס והשלמה עם חייהם. בהקשר זה מופיעים גם כתבי הקודש בפרשנות מרוככת וסובלנית יותר ביחס לנטייה החד-מינית. ספר ייחודי זה, המאפשר הצצה לעולמם של ההומואים הדתיים הנשואים, חיוני לכל המבקש לעצב את דרכו במתח שבין א-לוהים ואדם. מבין דפיו של הספר עולים כאב גדול, אמונה עמוקה, חיפוש דרך, רגישות אנושית, מוסריות, לצד שלל תנועות נפשיות המאפשרות להיכנס בזהירות וברגישות לפתח שנפתח בפני הקורא אל העולם המורכב של ההומואים הדתיים והנשואים. יש בי תקווה גדולה שספר זה יהיה נדבך נוסף בבירור סוגיית המתח בין הזהויות השונות לקראת מציאת דרך לחיים עם מורכבות זו.
רסלינג
מאת: אילת הראל-שלו, שיר דפנה-תקוע
תיאור: שילוב נשים בתפקידי לחימה בצבא מעורר דיון ציבורי סוער ומעסיק את החברה הישראלית בעשורים האחרונים. ויכוחים חריפים על סוגיה זו ניטשים בזירות שונות — צבאיות ואזרחיות כאחד. האם נשים מסוגלות למלא תפקידים אלו והאם ראוי שנשים תשרתנה כלוחמות הן רק שתיים מהשאלות, אשר השיח עליהן משפיע על חיי הנשים בישראל, על מבנה הצבא ועל החברה בכללותה. בספר מובא, באמצעות סיפורן של עשרות חיילות, סיפור הקרב הכפול של נשים ששירתו בתפקידי לחימה ובתפקידים תומכי לחימה בצה"ל. הקרב הכפול שלהן מתרחש בשדה הקרב )בו הן חשופות לטראומה כתוצאה מהפעילות המבצעית(, וכן בחזית המאבק בכוחות המתנגדים להשתלבות נשים בתפקידי לחימה. הספר מבקש להרחיב את היריעה האקדמית והחברתית שאפשר להפיק מניסיונן של נשים כשהן עומדות במרכז ולא כתוספת שולית לנושא הנחקר. הניתוח תקף לא רק לישראל, אלא מציע תובנות משמעותיות הן על שירות נשים בתפקידים קרביים והן על סוגיות רחבות יותר הבוחנות את הקשרים שבין מגדר למלחמה, לטראומה ולפוליטיקה. יתרה מזו, באמצעות הבלטת נקודת המבט של נשים בצבא, הספר מלמד גם על השירות הצבאי ועל החוויות של גברים לוחמים בצבא. הספר מדגיש את הדיכוטומיות הפגומות הרווחות בחקר המלחמה, האלימות והקרב, ומערער עליהן על ידי הצגה וניתוח של נרטיבים מפי מאה לוחמות משוחררות, המספרות את חוויותיהן בסביבה של סכסוך ומלחמה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נעמי שמואל
תיאור: איך נשמרת ומועברת מסורת ומורשת תרבותית במשפחות אחרי הגירה? כיצד משפיע המעבר בין התרבויות על יחסים בתוך המשפחה? ואיך חווים בני הדור הצעיר, הצברים החדשים, את זהותם ואת השתייכותם לתרבויות השונות? דורות של תקווה משמיע מגוון קולות של דורות שונים במשפחות יוצאות אתיופיה בישראל. הספר בוחן נושאים של בין־דוריות ובין־תרבותיות, ומציג תובנות חדשות ומרתקות. “נעמי שמואל מצליחה לגעת, בלב רגיש ובראש פתוח, תוך שמירת כבודו של האדם והקשבה למתרחש במשפחות, במורכבות היחסים אחרי ההגירה. היא בוחנת את 'נקודות האחיזה הרופפות במקום שבו תרבות אחת נפרמת ומצטרפת לתרבות אחרת, בהתנגשויות בין תפיסות עולם המתמזגות לתוך המרחב הבין-דורי, במאמצים לאחוז במסורת אחת למול מסורת אחרת, וביכולת ליצור מתוך השברים משהו חדש.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שלומי דורון, דנה אייזנקוט, ראובן חיראק
תיאור: “ספר זה הוא תוצאה של מפגשים תכופים ומפרים של המחברים כאנשי מחקר בחוג הרב־תחומי למדעי החברה ומחוגים נוספים במכללה האקדמית אשקלון שלא היססו לרתום אליהם עמיתים העובדים במוסדות אקדמאים אחרים. בלי ספק, קירבה אישית ושיח אינטלקטואלי וארגוני שראויים לשבח ולחיקוי. מבטם הרב־תחומי בנושאים שמעסיקים ואף מפלגים את החברה הישראלית מבוסס כאן ללא דופי ומשרטט קווים חדשים הן למחקר הבין־ תחומי והן לדיון הציבורי... המאמרים שבספר זה פותחים מבט חדש ומקורי על החברה הישראלית. נושאים שעוררו עניין ושימת לב בסיסיים במחקרים שנודעו במחצית השנייה של המאה ה־20 זוכים בדפים אלה להעשרה מופלגת, וסוגיות לא מעטות ניצבות כאן לראשונה בבמה הציבורית והאקדמית...”
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רחל שרעבי
תיאור: חגיגת הסהרנה שחודשה לראשונה בשנת 1975 במתכונתה הציבורית בישראל היא בראש ובראשונה חגיגה אתנית. היא ממלאת פונקציות מרכזיות, כמו למשל שחרור מסייגים של התנהגות עדתית שנכפים על ידי דרישות המיזוג החברתי ושמירה על סולידיות משפחתית וקהילתית, לצד הפגנת גאווה אתנית. בעקבות רוברט רדפילד ומילטון סינגר טוענת המחברת שהסהרנה היא "מסורת קטנה" שבאמצעותה ביקשו מנהיגי יוצאי כורדיסטאן בישראל ליצור גבולות אתניים עם "המסורת הגדולה", כפי שעוצבה על ידי ההגמוניה התרבותית הישראלית בעשורים הראשונים למדינה, ובאופן הזה להדגיש את הייחודיות שלהם. יהודי כורדיסטאן הדגישו בחגיגות מסרים של אחדות לאומית, יהודית-ישראלית, ותבעו הכלה של "המסורת הקטנה" בתוך "המסורת הגדולה". בהתחדשות חגיגות הסהרנה יוצאי כורדיסטאן סוגרים ופותחים גבולות עם ה"אחר", בעת ובעונה אחת. זו זהות דואלית המושרשת בייחודיות אתנית מצד אחד ובישראליות מצד שני; המתח בין הזהויות, כמו גם הניסיון לגשר ביניהן, בלט במסרי החגיגות. תהליכי הניעות והמיסוד של פרקטיקה מסורתית כמו הסהרנה בהוויה הישראלית העכשווית מראים שהמרחב עצמו משתנה, כלומר שחל בו "סינקרטיזם מלמעלה". בד בבד עם ניעות הסהרנה למרכז, התפתח בה תהליך מתמיד של פירוש וחידוש המסורת. זהו למעשה "סינקרטיזם מלמטה", כלומר ברירה ומיזוג של רכיבים מסורתיים ומודרניים; סינקרטיזם הכרוך בעיבוד, פרשנות, התאמה של סמלים ונוהגים מסורתיים לתרבות החדשה ובאימוץ של תכנים חדשים. מכאן אנו למדים שהדינמיות היא תכונתה הבולטת של המסורת – לא רק של המודרניות.
רסלינג
מאת: אורי רם
תיאור: מתי ואיך התפתחה הסוציולוגיה הישראלית ואילו גלגולים עברה? כיצד פעלה במרחב הלאומי היהודי-ישראלי ובתוך הסכסוך עם הלאום הערבי-פלסטיני? כיצד הושפעה מן התמורות שחלו בזירת הסוציולוגיה הבין־לאומית? איך פירשה הסוציולוגיה את החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה ומה הייתה תרומתה לשיח החברתי והפוליטי בארץ? עניינו של ספר זה הוא ההיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית, מתחילת ההתיישבות הציונית בארץ בשלהי המאה ה־ 19 עד סוף העשור השני של המאה ה־ 21 . בספר נידונות הגישות המרכזיות והגישות הלעומתיות בסוציולוגיה, מתוארות דמויות ממסדיות ודמויות מרדניות ומבוארות המחלוקות שהסעירו את שדה הסוציולוגיה. ספר זה הוא אפוא מסע אינטלקטואלי בזמן דרך עדשת הסוציולוגיה: הספר פותח עם מבשרי הסוציולוגיה, שפעלו בהשראת התנועה הציונית; ממשיך עם המייסדים והמְמַסדים של הסוציולוגיה באקדמיה משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה־ 20 , אבות הסוציולוגיה הממלכתית; עובר לעסוק בסוציולוגים המבקרים של שנות השבעים ושנות השמונים, שהתמקדו בניגודים לאומיים, מעמדיים, עדתיים ומגדריים; ולבסוף עוסק ב'פוסט־יים', בסוציולוגים הרדיקליים, הפוסט־מודרניים והפוסט־קולוניאליים, וגם בפוסט־ציונים ובבובריאנים החדשים, של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. הספר מסיים בסקירת המשבר המשחר לפתחה של הסוציולוגיה האקדמית בעשור השני של המאה ה־ 21 , בהקשר הנאו־ליברלי והנאו־קולוניאלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: קציעה עלון
תיאור: לשכון‭ ‬בתוך‭ ‬מילה‭ ‬פורש‭ ‬מנעד‭ ‬רחב‭ ‬של‭ ‬טקסטים‭ ‬העוסקים‭ ‬כולם‭ ‬בזהות‭ ‬המזרחית:‬‭ ‬ ‭"‬איש‭ ‬הולך" ‬לחביבה‭ ‬פדיה; ‬פרסום‭ ‬ראשון‭ ‬למכתב‭ ‬גנוז‭ ‬של‬ מירי‭ ‬בן–שמחון‭ ‬למאיר‭ ‬ויזלטיר; ‬מאמר‭ ‬של‭ ‬מוריה‭ ‬רחמני‭ ‬על‭ ‬המכתב. ‬גלילי‭ ‬שחר‭ ‬עובר‭ ‬במעברות‭ ‬העברית, ‬מיטלטל‭ ‬בין‭ ‬מזרח‭ ‬למערב; ‬דולי‭ ‬בן–חביב‭ ‬כותבת‭ ‬על‭ ‬מעמדו‭ ‬של‭ ‬סמי‭ ‬מיכאל‭ ‬כאינטלקטואל; ‬שמעון‭ ‬אדף‭ ‬כותב‭ ‬על‭ ‬אהרון‭ ‬אלמוג‭ ‬ותוך‭ ‬כך‭ ‬גם‭ ‬על‭ ‬עצמו. ‬לילך‭ ‬לחמן‭ ‬על‭ ‬שמעון‭ ‬אדף‭; ‬סמי‭ ‬ברדוגו‭ ‬על‭ ‬התחמקות‭ ‬וחמיקה, ‬אתניות‭ ‬ושוליות; ‬שבא‭ ‬סלהוב‭ ‬ב‭"‬טור‭ ‬דה‭ ‬פורס" ‬של‭ ‬כתיבה; ‬יונית‭ ‬נעמן‭ ‬על‭ "‬האישה‭ ‬שסמרטוט‭ ‬רודף‭ ‬אחריה"; ‬עדי‭ ‬שורק‭ ‬כותבת‭ ‬על‭ ‬השיר ‬"באמת‭ ‬התורה, ‬מבכיא" ‬לויקי‭ ‬שירן‭;‬ עמרי‭ ‬בן–יהודה‭ ‬בשתי‭ ‬מסות‭ ‬הנעות‭ ‬בין‭ ‬סיפורו‭ ‬האישי‭ ‬למומנטים‭ ‬בתרבות‭ ‬הישראלית; ‬אסף‭ ‬דרעי‭ ‬על‭ ‬שירת‭ ‬סמי‭ ‬שלום‭ ‬שטרית; אלחי‭ ‬סלומון‭ ‬כותב‭ ‬על‭ ‬ארז‭ ‬ביטון; ‬רפאל‭ ‬זגורי–אורלי‭ ‬ויצחק‭ ‬בנימיני: ‬להיות‭ ‬מזרחי‭ / ‬להיות‭ ‬ספרדי; ‬רות‭ ‬קרטון‭ ‬בלום‭ ‬על‭ ‬יחסו‭ ‬של‭ ‬נתן‭ ‬אלתרמן‭ ‬למזרחים; ‬גלעד‭ ‬מאירי‭ ‬על‭ ‬רוני‭ ‬סומק‭ ‬וארז‭ ‬ביטון; ‬עמוס‭ ‬נוי‭ ‬על‭ ‬המסרים‭ ‬הסמויים‭ ‬ב‭"‬איה‭ ‬פלוטו‭" ‬ו‭"‬קופיקו"; ‬מורן‭ ‬בנית‭ ‬על‭ ‬רונית‭ ‬מטלון; ‬יוחאי‭ ‬אופנהיימר‭ ‬על‭ ‬אחוזת‭ ‬דג‭'‬אני; ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬על‭ ‬שירת‭ ‬משה‭ ‬סרטל. ‬
הוצאת גמא
מאת: אליעזר בן־רפאל, ארנה שמר
תיאור: האם הקיבוץ של היום הוא עדיין קיבוץ? ואם כן, מה משמעות המושג במציאות של היום? בספר זה מתוארים השינויים מרחיקי הלכת שעברו על הקיבוץ בעשורים האחרונים, שינויים המצטברים למטמורפוזה ממש של הקיבוץ המסורתי. מוצג בו הפירוק הנמרץ שהתחולל בהיבטים מרכזיים של חיי הקיבוץ בתקופה של מפולת כלכלית ודמוגרפית, שאחריה באה ההתאוששות בשני המישורים גם יחד. בעידן החדש שנפתח, הקיבוץ עדיין מקפיד על ערבות הדדית בין החברים ועל קבלת החלטות עקרוניות באורח דמוקרטי ובהסכמה כללית. אולם גם עיקרים אלה משתמרים רק כל עוד הציבור מקבל אותם, ומטבע הדברים, פירושו של מצב זה הוא שיותר מאי פעם הקיבוץ נתון לשלב של "הישרדות בסיכון". ואמנם הקיבוץ המתחדש של היום מתחזק הודות להתנתקות הפעילות המשקית מסמכות הקהילה, והגידול הדמוגרפי – הודות לקליטת אנשים בעלי מחויבות מופחתת, אם בכלל, למורשת הקיבוצית. עם זאת, המציאות שנוצרה איננה חד-משמעית. שינויים דרסטיים קורים בחינוך, בתרבות, בהוויה החברתית ובתחומים נוספים. האידאולוגיה מתהפכת ואפילו השפה שבפי הקיבוצניקים וזו המופיעה במרחב הציבורי. המחקר מראה שהאינדיבידואליזציה הרב-צדדית של חיי הקיבוץ העלתה באופן דרמטי את שביעות הרצון של החברים מחייהם בקיבוץ, ואין ספק שהחיים בקיבוץ נעשו כעת "טובים" יותר – דווקא כאשר הקיבוץ הוא "פחות קיבוץ". במילים אחרות, כאשר הקיבוץ מתרחק מהקהילתיות הכמעט משפחתית שהוא הדגים, והיה יותר ויותר לאגודה. עם זאת, לעת עתה, אין גם אפשרות (עדיין?) לדבר באופן החלטי על סוף הקיבוץ. והשאלה החדשה הצצה – שהיא השאלה העיקרית שבה דנים פרקי הספר השונים – היא עד כמה המשך ההתפתחויות של הקיבוץ לאחר המטמורפוזה נוטה לשמר את מה שעדיין עושה את הקיבוץ לדפוס חיים ייחודי ובעל מסר לסביבתו הלא-קיבוצית, וקודם כל לעצמו.
מאת: אילנה פאול, רוני ריינגולד
תיאור: מרבית החברות בעולם, ובכלל זה החברה הישראלית, מתאפיינות בריבוי תרבויות. כאשר מציאות זו מתקיימת ללא אג'נדה רב-תרבותית ברורה, השיח המבוסס על שסעים גובר ומנציח את יחסי הגומלין בין הקבוצות החברתיות, המתאפיינים באי-שוויון, בניכור ובשלילה הדדית.
לאורך שנים התאפיינה המדיניות במדינת ישראל בגישות חד-תרבותיות גלויות או סמויות. בנאומו המפורסם "ארבעת השבטים" הציע נשיא המדינה ראובן ריבלין סדר ישראלי חדש, שבו חל מעבר מהנהגה של "שבט" אחד ליצירתה של ישראליות משותפת; ישראליות שכל קבוצה חברתית בתוכה מכירה בקבוצה האחרת ובהיותה שותפה שווה לה. נאום זה העצים את הדיון הציבורי והדגיש את הצורך במציאת דרכים מוסכמות לקיים מרחבים ציבוריים משותפים. בתוך כך הופיעה גם הגישה שמציעה שלא להסתפק בהכרה בזכותן של קבוצות מיעוט לקיום אוטונומי, אלא לקרואתיגר על עצם קיומה של ישות "המרכז" ולקעקע אותה מן היסוד עד שיינתן ביטוי הוגן לכל הקבוצות דרך הבניה מחודשת וגמישה של המרחב המשותף. אסופת מאמרים זו מציגה פסיפס עשיר של הצטלבויות בין מגוון אוכלוסיות – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, יוצאי אתיופיה ויוצאי ברית המועצות לשעבר – במגוון מרחבים, ובהם גני ילדים, בתי ספר, מכללות לחינוך ואוניברסיטאות. אנו תקווה שיש בה כדי לתרום לכל העוסקים במדיניות ציבורית, לתת מענה לריבוי התרבותי ולאתגריו ולכל אנשי החינוך המחפשים דרכים יצירתיות להיטיב את המפגשים הבין-תרבותיים ולקדם גישה מכילה ושוויונית, שהיא הבסיס לבנייתה של חברה משותפת איתנה.
אין אנו מבקשים בספר זה להמליץ על דרך אחת כפתרון אפשרי למתח הקיים בין המגזרים והתרבויות. כל שברצוננו הוא לחשוף את הקוראים למגוון דיאלוגים באזורי גבול תרבותיים ולהעשיר דרכים להתנהלות במרחבים אקדמיים וחינוכיים משותפים.
מכון מופ"ת
מאת: מיכל אלברשטין, נדב דוידוביץ', רקפת זלשיק
תיאור: מושג הטראומה אינו יורד מסדר היום האינטלקטואלי. עוסקים בו חוקרות וחוקרים מתחומי בריאות הנפש, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, משפט, לימודי ספרות ולימודי תרבות, והוא אף הפך לאחד המושגים השגורים בשפת היומיום. הספר בסימן טראומה מעמיד במרכזו את המושג "טראומה קולקטיבית", שלפיו גם קבוצות חוות טראומה וסובלות מתסמונות פוסט טראומטיות, ובוחן לאורו את החברה הישראלית. כדי להבין את מקומה של הטראומה הקולקטיבית יש לחשוף את המבנים החברתיים והתרבותיים המעצבים את הטראומה, מכוננים או מסרבים לכונן אותה ואפילו משתיקים אותה. דפי הספר מציעים מסע אל מחוזות הטראומה הקולקטיבית הישראלית: גלי העלייה וההגירה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המלחמות השונות, רצח רבין, הטרור וגילויים אחרים של אלימות ואובדן. אירועים אלה לא תמיד נותחו מתוך הפריזמה של טראומה קולקטיבית ולא הוצבו כחלק מניתוח המאפיינים של החברה הישראלית כחברה טראומטית. חקר הטראומה פותח פתח לעיבוד קונסטרוקטיבי של נושאים אלה ואולי גם לריפוי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
מאת: ניר מיכאלי, גיל גרטל
תיאור: המחקר והמעשה הציגו את תנועת הנוער הארץ-ישראלית כתופעה חינוכית-חברתית ייחודית שאין דומה לה בעולם. למרות השינויים התרבותיים, הסוציולוגיים, הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שהתחוללו בארץ במאה השנים האחרונות, תנועות הנוער מצליחות לשמר את מאפייניהן הייחודיים ובד בבד לעדכן אותם, לשמר את האטרקטיביות שלהם עבור בני נוער ולהמשיך להיות גופי חינוך בעלי השפעה ונוכחות בספרה הציבורית. מטרתה של אסופת מאמרים זו היא להציג תמונה עכשווית של תנועות הנוער בישראל ובתוך כך לעמוד על הצלחות ועל קשיים בניסיונותיהן להתאים את פעילותן לשינויים החברתיים שחלו בעשורים האחרונים.
מאת: עידית שפרן גיטלמן
תיאור: פסיקת בג"ץ בעניין אליס מילר (1995) הייתה אות הפתיחה להרחבת שירות הנשים בצה"ל. מאז נפתחו לשירות נשים, בהדרגה, עוד ועוד תפקידים, והיום הן משרתות במגוון רחב של מקצועות צבאיים, לרבות ביחידות מבצעיות. בצד תהליך זה הולך וגדל מקומם ומספרם של חובשי הכיפות הסרוגות בתפקידי ליבה ובקצונה. עובדה זו מציבה לפני צה"ל את אחד האתגרים החברתיים הגדולים בשנים האחרונות – אתגר השירות המשותף.

כיצד מאזנים בין ערכים המתקשים לעלות בקנה צְבא עַם אחד? האם מחויבותו של צה"ל לעקרון השוויון גוברת על חובתו לאפשר שירות מכבד לכלל חייליו וחיילותיו שאינו סותר את אמונתם או את הגבלותיהם ההלכתיות? האם הסדרת הסוגיה באמצעות פקודת השירות המשותף היא אכן הביטוי הנכון לאיזון הראוי? ומה אפשר ללמוד מן הדרך שעבר צה"ל ועברה החברה הישראלית עד לעדכונה של פקודה זו?

מחקר זה מבקש להשיב על שאלות אלו תוך שהוא בודק את סוגיית השירות המשותף כמקרה מבחן למחלוקת החברתית אשר חדרה את חומות הצבא וחלחלה אל בסיסיו. אחד ממוקדי הדיון בו הוא המאבק הציבורי שהתפתח במקביל לניסוח הפקודה שנועדה להסדיר את השירות של חיילות לצד חיילים דתיים המקפידים על הלכות צניעות והפרדה, מאבק שהתקבע בתודעה הציבורית כמלחמה בין שני צדדים שכל אחד מהם רואה בצה"ל כלי להטמעת ערכים ואג'נדות בצבא בפרט ובחברה הישראלית בכלל. בסופו של הדיון מוצעות מסקנות והמלצות ליישום.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף דר
תיאור: השסע היהודי־ערבי הוא שסע מרכזי בחברה הישראלית. מחקר המדיניות שלפנינו בוחן כיצד מתבטא קונפליקט זה במרחבי עבודה משותפים ליהודים וערבים אזרחי ישראל, תחום שלא זכה לתשומת לב מחקרית רבה. המחקר המקיף המובא בספר מבוסס על 61 ראיונות עומק עם עובדים בשלושה מגזרים כלכליים – רפואה, ייצור והיי־טק. הוא מבקש לענות בין השאר על השאלות האלה: האם הסכסוך האתני־לאומי־דתי בין יהודים לערבים מחלחל למקומות עבודה משותפים, ואם כן, מהם גילויי הקונפליקט בצוותי עבודה מעורבים? מהם מוקדי המתח המרכזיים הנוצרים ביחסים בין יהודים לערבים העובדים יחדיו? כיצד מגיבים העובדים בסיטואציות טעונות - למשל, כיצד מגיבים רופאים ערבים כאשר מטופל יהודי משמיע הערה גזענית כלפיהם? מהי התגובה של עמיתיהם היהודים במצבים כאלה? מה מרגישה מהנדסת ערבייה מוסלמית כאשר הארגון המעסיק אותה אינו מציין שום חג מהחגים שהיא חוגגת?
בהסתמך על ממצאי המחקר מוצע בספר מודל יישומי למעסיקים ולמקבלי ההחלטות ברמת המדינה. מודל זה מאפשר לכונן מרחבי עבודה משותפים שיתמודדו ביעילות עם מתחים אתניים־לאומיים־דתיים במקום העבודה וליצור סביבת עבודה מכבדת ומכילה לבני כל הקבוצות במדינת ישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: טל שמור
תיאור: שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותם קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה? שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית. בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין בתיאוריה בין־תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית — שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות את הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: לי כהנר, גלעד מלאך
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשני העשורים האחרונים בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2019 מכנס בפעם הרביעית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים - דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים, דפוסי הצבעה ותהליכי ניידות חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, וויליאם קביסון, אלה הלר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, 17 שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף מלחי
תיאור: השירות האזרחי תורם לפרט ולכלל; האם הוא מגשר על פערים חברתיים בין הציבור החרדי לכלל החברה; ומדוע חלה ירידה תלולה במספר המשרתים החרדים במסלול זה?
מחקר המדיניות מתמודד עם שאלות אלו ועונה על התהייה מדוע לא צלח מסלול השירות האזרחי לחרדים. מתברר שאף שהשירות האזרחי נועד לפתוח לציבור החרדי הזדמנויות להשתלבות בחברה הישראלית ולהתפתחות מקצועית במסגרות התנדבות שמותאמות לאורח החיים החרדי, מספר המשרתים בו הולך ופוחת, משום שרוב התפקידים בו אינם מועילים חברתית או כלכלית לבוגריו וגם לא לכמה מן הארגונים שבהם הם מתנדבים. עוד מתברר כי השירות האזרחי אינו מקטין פערים ושסעים חברתיים, מכיוון שמרבית המשרתים החרדים מתנדבים במסגרות המספקות סעד ורווחה בעיקר לקהל חרדי , ולכן רובם נותרים בתקופת השירות ולאחריה במרחבים מתבדלים.
מסקנת המחקר העיקרית היא שכדי שהשירות האזרחי יהיה מסלול שגם מגדיל את השוויון החברתי והאזרחי בישראל וגם מועיל לפרטים המשרתים בו יש לצמצם מאוד את מסגרות השירות הקיימות בארגוני חסד חרדיים ולהפנות את רוב המשרתים למסלולי שירות ממלכתיים או ביטחוניים, המאפשרים שירות אזרחי איכותי ומועיל. שירות כזה יהיה משמעותי לפרט ולחברה ואף יסייע לבנות גשרים בין החברה החרדית לחברה הכללית. הרפורמה במערך השירות האזרחי הכרחית, והיא חייבת להיעשות כבר עכשיו, אחרת מסלול השירות האזרחי לחרדים לא יהיה רלוונטי – לא לציבור החרדי ולא לחברה הישראלית בכללותה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר שלג
תיאור: אחד הכוחות המשמעותיים שעיצבו את ההיסטוריה של המגזר הדתי–לאומי הוא הרצון לפרוץ את מקומו השולי בעשורים הראשונים של המפעל הציוני ולהגיע למעמד מרכזי, ואולי אף דומיננטי, בהנהגת החברה הישראלית. מאז מלחמת יום הכיפורים ומפעל ההתיישבות שמעבר לקו הירוק שבא בעקבותיה הציונות הדתית מתקדמת בהתמדה להשגת היעד הזה. היא בולטת כיום לא רק בשדות ההתיישבות והביטחון, אלא גם בשדות המשפט והתקשורת, שירות המדינה והמגזר העסקי. אנשיה רואים בעצמם "אליטה חדשה" שזכתה להחליף את "האליטה הישנה", זו של תנועת העבודה והמגזר האשכנזי החילוני. התהליך הזה מעורר כמובן מגוון שאלות: מה טיבו המדויק של היעד הדתי–לאומי האם הגמוניה בלעדית או שותפות בהנהגה עם תנועות אחרות? האם אפשר לקבוע שהציונות הדתית הצליחה להשיג את יעד ההנהגה או שמא היא עדיין גורם משני בחברה הישראלית, גם אם חשוב יותר מבעבר? מהם המחירים ששילמה הציונות הדתית על התהליך – מבית (חיקוי האליטה החילונית וחילון) ומחוץ (הגברת העוינות כלפיה)? והעיקר: האם היו לתהליך הזה מחירים כבדים מבחינת החברה הישראלית והנורמות הליברליות–חילוניות שלה? קובץ המאמרים שלפנינו בנוי משלושה שערים: הראשון בוחן השפעות שונות על עולמה ודרכה של הציונות הדתית - למן אירועים נקודתיים כמו רצח רבין וההתנתקות ועד לתהליכים כמו הפוסט–מודרניזם והניו–אייג' החסידי; השער השני עוסק בתחומים שהציונות הדתית כבר בולטת בהם: הצבא, הגרעינים התורניים, התקשורת, מערכת החינוך, הפמיניזם הדתי והתרבות הישראלית הכללית; השער השלישי מביא 14 מסות קצרות שעיקר עניינן מקומו הרצוי והמצוי של המגזר הציוני–דתי בחברה הישראלית הכללית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל סטטמן
תיאור: בשנים האחרונות נשמעת בפולמוס הציבורי בישראל הטענה שהממלכתיות בצה"ל, וכן הממלכתיות במדינה באופן כללי, הולכת ומתערערת. זהו הרקע להצעה שהועלתה להוסיף לקוד האתי של הצבא את הערך "ממלכתיות". האומנם הממלכתיות בצה"ל מאוימת? ומה בדיוק הכוונה במושג "ממלכתיות" – בהקשר של צבא ובהקשרים אחרים? בחינת השיח על ממלכתיות בצבא, בעיקר הטענות על פגיעה בממלכתיות, מעלה שברוב המקרים הדוברים מתכוונים למה שהם תופסים כפגמים בצבא מבחינת המעמד של הדת, הדתיים או הדתיוּת. הטוענים לפגיעה בממלכתיות סבורים שהממלכתיות מאוימת על ידי מה שהם מתארים כתהליך "הדתה" של הצבא. כיצד יש להבין ביטוי זה, והאם צה"ל אכן עובר תהליך מדאיג של הדתה ואשר על כן מתחייב ביצורו של ערך הממלכתיות? המחקר שלפנינו מציע להבין את טענת ההדתה לא כטענה על הגידול גרידא בשיעור החיילים הדתיים או הקצינים הדתיים בצה"ל, אלא כטענה על ההשפעה המזיקה של גידול זה – על האווירה ביחידות הצבאיות, על היכולת לבצע משימות שנויות במחלוקת ציבורית, על הרמה האתית של הצבא, ועוד. ואולם, כך מתברר, לטענה זו אין בסיס של ממש כשם שאין בסיס לטענה ההפוכה שלפיה הצבא נמצא בתהליך מתגבר של חילון – של הדרת חיילים וקצינים דתיים ושל השפעה מתעצמת של הלכי רוח פוסט ציוניים ופוסט מודרניים. הדיון בטענות על הדתה של צה"ל וביחס שבין הדתה לבין ממלכתיות מזמן את האפשרות לעסוק באופן שיטתי במעמדם של הדת והדתיים בצבא: האם ראוי שחיילים דתיים יקבלו זמן לתפילה כשחבריהם עסוקים בסידור המחלקה; האם נכון להתיר לרבנות הצבאית לערוך "כנסי התעוררות" לפני הימים הנוראים; האם הקבורה בצה"ל צריכה להיות באחריות הרבנות הצבאית; האם סביר לצפות שחיילים חילונים יימנעו משימוש בטלפון בשבת כדי לכבד את רגשות חבריהם הדתיים? שאלות אלה ודומותיהן זוכות כאן לראשונה לניתוח שיטתי ומקיף המוביל להמלצות מעשיות, השונות לעיתים מן הכללים הקיימים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אברהם אסבן, יעל בכר-כהן
תיאור: החברה החרדית בישראל משתנה במהירות, בעיקר בתחומי התעסוקה, ההשכלה הגבוהה, היחס לנשים וההשתתפות בשירות הצבאי והאזרחי. לנגד עינינו מתפתח פן חדש, גלוי־נסתר שלה – מנהיגות אזרחית חרדית המשוקעת בפעילות חברתית־ אזרחית והמשתמשת בשפה אזרחית ובכלים מקצועיים להשגת יעדיה. פעילות אזרחית חרדית זו חורגת מן התחומים הטיפוסיים שאפיינו מאז ומעולם את פעילויות החסד הפנים־קהילתיות החרדיות או את ההנהגה הפוליטית, והפרופיל וסיפור החיים של המנהיגים והפעילים החדשים לא בהכרח תואמים את הטיפולוגיה החרדית המוכרת; במקרים מסוימים אפשר אפילו לקבוע שגבולות האידאולוגיה החרדית נמתחים אל עבר מחוזות חדשים. המחקר מובילי דרך מתאר אפוא תופעה חדשה, ותופעה זו משנה את דפוסי הפעולה בתוך הציבור החרדי. מהן המוטיבציות של המנהיגים האזרחיים החרדים; אילו דפוסי פעולה הם נוקטים; באילו דרכים אפשר לקדם שינוי בחברה החרדית; כיצד משמשים המנהיגים האזרחיים גורם מתווך בין החברה החרדית לבין החברה הכללית; ואילו ממשקים מתקיימים בין המנהיגות האזרחית החרדית החדשה ובין המנהיגות החרדית המסורתית?
מחקר זה מתחקה אחר המוטיבציות השונות של המנהיגים האזרחיים החרדיםודפוסי הפעולה המגוונים שהם משתמשים בהם ובוחן את הממשקים שלהם עם המנהיגות החרדית המסורתית. המחקר נותן מענה לשאלות אלו ואחרות ומציע גם הצעות מדיניות יישומיות להמשך הפיתוח של מנהיגות אזרחית בחברה החרדית – גם בהיבטים של פיתוח ההון האנושי ורישות השדה הקיים וגם בהיבטים של יצירת מרחבי יזמות אזרחית חדשים וביסוס תודעה אזרחית ייחודית לחברה החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יותם מרגלית
תיאור: הדיון בפערים החברתיים בישראל מתמקד ברובו בָּאי־שוויון בהכנסות, שהתרחב בעשורים האחרונים. אך בשנים אלה התפתחה עוד מגמה בעייתית – היווצרותם של "מעמדות" מובחנים בשוק העבודה, הנבדלים לא רק בהכנסה אלא גם ברמת הביטחון התעסוקתי של חבריהם, בתנאים הסוציאליים הנלווים ובאופק הפנסיוני שלהם. מגמה זו היא חלק מתופעת הדואליזציה, שעיקרה: התפתחות פערים מובְנים בין המוגַנים בהסדרי העסקה מסורתיים ובין עובדים חיצוניים, שחשופים לתנודות השוק ונאלצים לעבוד תחת הגנות תעסוקתיות מצומצמות. בישראל פערים אלו גדולים במיוחד בקרב העובדים בלא תואר אקדמי, קבוצה שהיא כמעט מחצית מן השכירים במשק. תופעת  הדואליזציה מתרחשת במדינות רבות בעולם, והיא אכן מאתגרת אותן, אך מאפייניה בישראל בעייתיים במיוחד. מחקר זה מתבסס על ניתוח עומק של נתוני תעסוקה, הכנסה והשכלה של מדגם של למעלה מחצי מיליון עובדים בכל שנה מאז שנת 2001 . הממצאים מציעים התבוננות חדשה במגמות המאפיינות את שוק העבודה בישראל ובהשלכות של מגמות אלו על הפערים החברתיים בין קבוצות העובדים במשק.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסתר פלד
תיאור: הספר הזה שאתם עומדים לקרוא עוסק בחוויית החיים של הילדים של מי ש"היה שם". הילדים הללו הם עכשיו בני חמישים ומשהו, שישים ושבעים, ועכשיו גם לקבוצה הזאת יש שם, והשם הוא "דור שני". השם הזה לא נכח בחיינו כשהיינו ילדים. לא ידענו שאנחנו בני הדור השני, ולא עלה על דעתנו שאנחנו מהווים בעצם קבוצה שאפשר לאפיין אותה כך או אחרת, שאפשר להגיד עליה משהו, להצביע על תופעות משותפות, כלומר להכליל. מהם אותם מאפיינים חמקמקים של בני הדור השני? את זה בדיוק מבקש הספר הזה לברר. הספר כולל חמישה סיפורי חיים של חמש נשים שהן דור שני, ומבוא ומעין סיכום מאת ד"ר אסתר פלד, כלת פרס ספיר לשנת 2017, שסיפור החיים שלה הוא אחד מבין החמישה.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: רם פרומן
תיאור: מתחת לפני השטח מתנהל בשנים האחרונות בישראל פרויקט מתוחכם: הדתה. במערכת החינוך, בצבא, במרחב הציבורי. הפעם המטרה אינה החזרה בתשובה, אלא קירוב למסורת, ללאומיות ולאומנות. לפרויקט הזה יש הורים שהגו אותו בסתר, יש שרים שנותנים תקציב ויש חיילים נאמנים. במתק שפתיים, הם החליטו שמה שהיה לא יהיה עוד ואנחנו, החילונים, שותקים ומפסידים בקרב. "הדרך החילונית" נועד להוציא לאור את מה שמתנהל במחשכים ולהראות כיצד פועלת ההדתה, מי מפעיל אותה וחשוב יותר - כיצד ניתן לעמוד מולה ערכית, אידיאולוגית ופיזית. כדי לנצח בקרב חייבת החברה החילונית לגבש את עמדותיה בנושאים כמו דת, יהדות, ישראליות וממלכתיות. זהו קרב משמעותי על דמותה של מדינת ישראל, וכדי לקחת בו חלק יש צורך להכיר את הדמויות, השיטות וגם את האלטרנטיבה הערכית.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: ג'וני גל, רוני הולר
תיאור: לא צדקה אלא צדק, אשר ערכו ג'וני גל ורוני הולר מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מאיר באור חדש פרקים מרתקים בהתפתחות החברה הישראלית באמצעות סיפורו ההיסטורי של מקצוע העבודה הסוציאלית. מחברי המאמרים שבספר בוחנים מגוון של שאלות, כגון - באיזו מידה העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל חתרו לצדק חברתי וקידמו אותו? מה היה טיב היחסים בין המקצוע, שמטרתו סיוע לאוכלוסיות מודרות בחברה, ובין המפעל הציוני, שטיפח את דימויו הגופני וחוסנו של האדם העברי החדש? באילו דרכים חדר המקצוע לישראל ואילו תמורות והתאמות נעשו בו? האם את פניה של העבודה הסוציאלית בישראל עיצבו בעיקר יחידים, עובדות ועובדים סוציאליים, או הנסיבות החברתיות, הכלכליות והתרבותיות שהתהוו פה? אסופה זו מקבצת, לראשונה, מחקרים על ההיסטוריה של מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, בוחנת אירועים היסטוריים ומגמות בולטות בתחום זה, ומספרת את הסיפור(ים) ההיסטורי(ים) של העבודה הסוציאלית בישראל. חוקרות וחוקרים מובילים בעבודה סוציאלית ובתחומי דעת אחרים מביאים במאמריהם חקרי מקרה היסטוריים, המתפרסים על פני תקופות, פרקטיקות מקצועיות ואוכלוסיות שונות. נסקרים בספר צעדיו הראשונים של המקצוע בתקופת המנדט, התפתחות מערכות העבודה הסוציאלית ומוסדותיה לאחר הקמת מדינת ישראל, היבטים של צדק חברתי בתוך הפרקטיקה המקצועית, ועוד.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יועז הנדל
תיאור: מה קרה למדינה שבה בכל קיוסק תלו תמונה של הרמטכ"ל? איפה העין הנשיאותית שדמעה בכל פעם שהדגל הונף והושמע המנון התקווה? האם עדיין נותרה ממלכתיות בישראל או שמא התמוססה במדמנת הוויכוח הפוליטי? מה תפקיד ההנהגה בעיצוב רוח העם? האם כור ההיתוך שיצר בן גוריון התפרק לנאום השבטים של הנשיא ריבלין וליחסים מתוחים בין יהדות הגולה ליהדות הארצישראלית? בשיחות על תקווה ישראלית נעשה ניסיון להתווכח ולהסכים באמצעות דיאלוג בין נשיא מדינת ישראל, ראובן (רובי) ריבלין, לאחד מפשוטי העם. הן הנשיא והן פשוט העם, יועז הנדל, הם בני אותו מחנה פוליטי שמכונה בישראל ימין, או המחנה הלאומי, על גווניו ובני גווניו. הפילוסופיה שעומדת מאחורי החיים במדינת ישראל לא קשורה לימין או לשמאל אלא לזהות. ישראלים, יהודים וציונים עסוקים בלשאול שאלות. הם עסוקים בלברר, גם שבעים שנה אחרי שהקימו להם מדינה למופת, מה הם בעצם? הם עסוקים במה היה קורה אילו? בכמה דיונים קצרים נעשה ניסיון לגעת בשאלות הזהות שמעסיקות את מדינת ישראל: היחס לדמוקרטיה, שילוב מיעוטים, יהודית ודמוקרטית, חוקים שנועדו להגדרה עצמית, מנהיגות שנגררת או מובילה, מערכת המשפט והיחס שלנו אל עצמנו ואל אחינו שבגולה. הפולמוס הוא נשמת אפו של העם היהודי והנכס הכי חשוב שלו. הוויכוחים בספר נועדו לשם שמים וגם לשם הארץ. צריך להתווכח כי כך מחדדים עמדות במקום לחדד את שלילת הצד השני. מאחורי כל תשובה של הנשיא ריבלין נמצא הילד הירושלמי, הבית"רי, שעשה את דרכו עד לתפקיד הכי סמלי במדינת ישראל. זוהי עת חשובה לעורר פולמוס בנוגע לנושאים שמועלים בספר מפני שכרגע מצבנו טוב. כשרע – עסוקים בלשרוד, כשטוב – יהודים עסוקים בלריב. אחדות העם מעסיקה את הנשיא העשירי של מדינת ישראל. לפעמים הוא זה שמעורר את הוויכוח ונוגע בנקודות הרגישות, אבל הקריאה היא תמיד להתבוננות פנימה, לאחדות ולשותפות. העולם משתנה, הרשתות החברתיות משפיעות על השיח הציבורי, הפוליטיקה נעשית בוטה וקשה יותר, אבל דבר אחד לא השתנה מאז שהיהודים רצו להקים לעצמם בית לאומי – הצורך והשאיפה שלנו לאחדות ולתקווה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אריאלה פרידמן
תיאור: כאשר יהודים וערבים לומדים זה לצד זה באקדמיה, נדרשת התמודדות יומיומית עם שאלות של זהויות קולקטיביות ויחסים בין קבוצות: מהו מעמדה של השפה הערבית? האם להנהיג חופשות גם בחגים לא-יהודיים? כיצד להתמודד עם גזענות בתוך ומחוץ לקמפוס? כיצד ללמוד בקבוצות משותפות תוך סולידריות והדדיות? פרופ' אריאלה פרידמן ניהלה במשך שנים קבוצות דיאלוג של מרצים ושל סטודנטים יהודים וערבים במכללת צפת, בהן דנו הסטודנטים בקונפליקט וביחסים בלתי שוויוניים, ברגשות המורכבים שעולים מהם, באמון ובחוסר אמון, כמו גם בחברויות ובצורך המשותף בקרבה. לצד זה, מפנה ספרה את תשומת הלב למהפכה המגדרית השקטה שמביאה נשים ערביות ללימודים אקדמיים ומראה כיצד הרעיונות הפמיניסטיים מחלחלים הלאה אל בתיהן ואל קהילותיהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנה יבלונקה
תיאור: זהו סיפורם של דור ילידי המדינה, הישראלים הראשונים.
כ-300,000 ילדים נולדו במדינת ישראל משנת הקמתה, 1948, ועד 1955, השנה שבה נולדו בני השנתון האחרון שלחם במלחמת יום הכיפורים, המלחמה שחוללה שינוי גדול בתמונת חייהם ובחיי כולנו. "נולדנו להורים בני הדורות המיתולוגיים, דור השואה ומלחמת העולם ודור תש"ח, כשאנו מגלמים יהודים מזן חדש לגמרי, כזה שבסיס קיומו מאופיין בשגרה, בנורמליות, ומעל לכול, בביטחון קיומי בסיסי. היינו דור שלא הבין כלל מהי ההוויה של מיעוט בחברת רוב.
היינו ילדים מתוקים, צרובי שמש – הראשונים שנולדו לישראל העוּבדה ולא החלום. התבגרנו לתוך מדינה תחומה, קטנה ואינטימית, שגבולותיה ברורים והיא ליבת זהותנו ומרכז עולמנו.
כאן הלכנו לגן, לבית הספר, לתנועה, לחברה הסלונית, לצבא. שיחקנו בשכונה, אהבנו, נישאנו, קראנו, שרנו וניגנו והלכנו לקולנוע. לוח השנה שלנו היה הלוח היהודי, אבל אנחנו היינו קודם כול ישראלים.
בבוא נערותנו, כשהגבולות הלכו וטושטשו ושגרת חיינו טולטלה בעוצמה הנוראה של ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, לא מרדנו. מחאתנו בסך הכול ביקשה להשיב על כנו את השקט שהיה בימי החול והתום של ילדותנו, בגבולות בטוחים. כדי שנוכל להמשיך להיות, מה שתמיד היה לנו חשוב להיות, ילדים בסדר גמור".
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: רות שפירא
תיאור: ספר זה מביא את סיפוריהן של מי שלא תמיד רוצים לשמוע אותן, נשיםשלא פעם שותקות בקשר למה שחוו בעקבות המלחמות: אלמנות צה"ל,בנות זוג של נופלים, אחיות שכולות, נשות פדויי שבי והלומי קרב, יתומות צה"ל, נכות צה"ל וחיילות שנקלעו למצבי קרב.בקולן: נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות מתחקה אחרי מסלול חייהן בעקבות האסון ומתמקד בהתמודדותן עם הפער המובנה בחברה הישראלית בין השכול הציבורי, המגולם בשיאו בטקסי יום הזיכרון, לבין התייחסות החברה לשכול הפרטי, שאזכורו מלווה לא פעם במבוכה הדדית. עשרים ושבע הנשים שהתראיינו לספר מייצגות את כל המלחמות והמבצעים הצבאיים שאליהם יצאה ישראל: ממלחמת העצמאות ועד מבצע "צוק איתן", ואת כל גוני הפסיפס המרכיב את החברה הישראלית: יהודיות ובנות מיעוטים, ותיקות ועולות חדשות, עירוניות, בנות קיבוצים ומושבים, חילוניות ודתיות, אשכנזיות ובנות עדות המזרח, ונשים שבחרו להעתיק את חייהן אל מחוץ לגבולות הארץ. זהו ספר חשוב, מרתק וראשון מסוגו, המתאר בכנות ובצלילות, ללא פאתוס וללא סגידה לחללים, לשכול או לגבורה, את עולמן וכאבן של הנשים שנותרו מאחור.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2018 מכנס בפעם השלישית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים - דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים, מצב בריאותי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ניסים אבישר
תיאור: מהי זהות מזרחית? האם השיח המזרחי העכשווי מועיל לחברה הישראלית, או שמא הוא מיותר ומזיק? כיצד תלמידים ומורים מזרחים חווים תהליכים חינוכיים? מה נוכל ללמוד מחוויותיהם? האם יש ערך לניסוח עקרונות ל”חינוך מזרחי”? אלה מקצת השאלות שכותב הספר מבקש להתמודד איתן. הספר עוסק במרחב ציבורי טעון ושנוי במחלוקת, המצוי באזורי החפיפה שבין התחום החינוכי והתחום החברתי. הוא מבקש לקדם שינוי במצב הנוכחי, שמתקיימים בו פערים ניכרים בין קבוצות עדתיות בישראל: בחינוך, בהשכלה הגבוהה, בשכר ובבריאות. הספר מציע תפיסה חינוכית עדכנית שהולמת את רוח הזמן ומתאפיינת בזיקות מגוונות לנקודות המבט המזרחיות בישראל. תפיסה חינוכית זו מבקשת לצמצם פערים חינוכיים, לקדם את מערכת החינוך הישראלית ולתרום לכלל תלמידיה. בכך היא גם יכולה לתרום ליצירת חברה שוויונית וצודקת ולהיות חלק מתיקון חברתי רחב יותר.
מכון מופ"ת
מאת: תמר הרמן
תיאור: עשרות אלפי ישראלים כבר צעדו בו. הירחון National Geographic הכתיר אותו כאחד משבילי ההליכה הטובים בעולם. בתוך שנים אחדות מעת חניכתו ב־ 1995 הפך שביל ישראל לאתר אייקוני. ההליכה בו היא ביטוי לפופולריות הכלל־עולמית הגוברת של הליכת הפנאי בטבע וגם למרכזיות של הטיול והסיור בציונות הארץ־ישראלית — כלי לתביעה ולהוכחה של הבעלות היהודית על הארץ. השביל מתפתל לאורכה של המדינה מקיבוץ דן שבצפון ועד אילת שבדרום מבלי לחצות את הקו הירוק. כיצד נקבע התוואי המקורי של השביל ומדוע השתנה במרוצת השנים? מי הולכים בשביל? מדוע הם בוחרים ללכת דווקא בו? מהם סגנונות ההליכה המקובלים? איזו כלכלה צמחה סביב השביל? האם ההליכה ההמונית דווקא בנתיב זה הותירה עד היום חותם תרבותי כלשהו? כל אלה ושאלות נוספות נידונות בספר. כפי ששמו מעיד עליו, ההליכה בשביל היא, לטענת המחברת, בבואה מהימנה של הישראליות החדשה־ישנה המשלבת אינדיבידואליות וקולקטיביות, גלובליות ומקומיות, דתיות וחילוניות וכן יומרה להכלה עם הדרה למעשה של מגזרים מובחנים, בעיקר אלה שאינם מתחברים לאתוס הציוני המרכזי. יתרה מזו, להליכה בשביל ממד חזק של אסקפיזם, המאפשר ליחידים ולקבוצות לברוח ולו לזמן מה מהתמודדות עם בעיות קיומיות וכואבות של המדינה, ולהדחיק את ה”פוליטי”, המפלג והמאוס כל כך כיום בעיני ישראלים רבים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"רהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ידידה צ' שטרן, חיים זיכרמן
תיאור: סוגיית גיוס החרדים לצבא מעסיקה את מדינת ישראל זה שנים, וביתר שאת בשנה האחרונה. הסדר של דחיית גיוס שנועד, בתחילתו, לאפשר לימוד תורה לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים חל היום באופן גורף על הרוב המכריע של בני מחזור הגיוס החרדי, שמגיע כדי 14% מכלל הגברים המתגייסים לצה"ל. לפני עשור חוקקה הכנסת את חוק טל, שנועד לפתוח פתח לגיוס חרדים, אך באחרונה ביטל אותו בית המשפט העליון משמצא כי החוק לא מימש את יעדיו. לפיכך המצב היום הוא שדחיית שירותם הצבאי של קרוב ל– 50,000 גברים חרדים איננה מוסדרת בחוק והיא מונחת לפתחם של משרד הביטחון וצה"ל. בינתיים צה"ל נמנע מלגייס בכפייה את הגברים החרדים, אך הכול מודים כי זהו מצב ביניים לא ראוי שיש להביא במהירות לפתרונו. השילוב שבין רִיק חוקי ובין אי–הסכמה חברתית עמוקה עלול לשמש כוח מניע למאבק חריף בין חלקי העם. אכן, תחילתה של "מלחמת תרבות" כבר נצפית בשטח. על הכנסת הנכנסת מוטלת האחריות הכבדה להציע הסדר חוקי חדש שיקדם את השוויון בנשיאה בנטל מתוך שהוא מכבד את רחשי הלב העמוקים של הציבור החרדי. מטרתו של מסמך זה היא להציע לכנסת את המתווה הראוי להסדר חוקי של גיוס תלמידי הישיבות החרדים. המתווה אמור לעמוד באתגר משולש: ישימוּת פוליטית, תקפות משפטית ותועלת חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון כ"ץ, שלום רצבי, יעקב ידגר
תיאור: נושאו של ספר זה הוא גילויי החילוניות, הדתיות ה'רכה' ותרבות 'העידן החדש' בישראל. דוגמאות להתחבטותה של החברה הישראלית בשאלות של מסורת וזהות יש בשפע - בתי מדרש חילוניים, מופעי פיוט, פסטיבלים על יהדות, טקסי שבת המוניים, טקסים אלטרנטיביים להלוויות ולחתונות, סדנאות רוחניות ועוד. בצירוף המחקרים המכונסים במעבר להלכה מתבלט דבר מה ייחודי לו: התופעות המתוארות כאן מתקשות להתמיין ולהתברר באמצעות קטגוריות דיכוטומיות שגורות. בהגות, באומנות ובאורחות החיים בישראל מתגלה מורכבותן של צורות חיים שיסודותיהן, למראית עין, סותרים, ועם זה אין במורכבות זו כדי להוכיח שהסיווגים הדיכוטומיים הרווחים שגויים. אדרבה: תיאורן של תופעות מרכזיות בתרבות הישראלית נשען עליהם. דברים נוספים מעידים על ריבוי פניה של המציאות שאנו מבקשים לתאר ולנתח בספר זה. מצד נושאם, לא מעט ממאמרי האסופה משתייכים לכמה שערים. כזה הוא העיון במסורתיים, שנעשה בכפיפה אחת עם העיון ב'מסורתיים הרוחניים', המשלבים בחייהם תכנים של 'העידן החדש'. זהותם הכפולה של אחדים מן המאמרים כאן נוגעת לאותו עניין שפתחנו בו: התופעות מסרבות להתמיין עוד תום לפי תת-נושאים, ממש כשם שהן מערערות על קטגוריות היסוד במחשבתנו ובשיח הישראלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: חנה ספרן, תלמה בר-דין
תיאור: הספר מספר על ההיסטוריה ועל הפעילות הפמיניסטית שנעשתה בשלושים השנים האחרונות באשה לאשה והוא בעצמו מעשה פמיניסטי. תהליך הכתיבה שלו כרוך בעבודה וחשיבה משותפת החלטות משותפות ושיתוף של כמה שיותר נשים שקולותיהן רבים ומגוונים. כתיבה פמיניסטית מייחסת חשיבות לא רק לתוצר אלא גם לתהליך. קהילת אשה אשה היא קהילה מתווכחת, מדברת, יוצרת מפגינה וממציאה רעיונות, אבל היא איננה קהילה העוסקת בכתיבה אלא בעשייה. המעבר לכתיבה התרחש באשה לאשה רק בעשור האחרון והיה קשור בדרך כלל לפרויקטים השונים. ביומיום הארגון עסוק בעזרה לנשים ובשינוי חברתי. האתגר של סיפור ההיסטוריה של הפעילות הפמיניסטית הביא את החברות לכלל כתיבה. התהליך תבע מאיתנו להתחבר למקומות האישיים והפוליטיים, ולדעת לחבר במידה נכונה בין האני והאנחנו. יש דרכים רבות לכתיבה משותפת ולעבודת צוות. עבודת צוות התרחשה בספר באופן מגוון. יש פרקים שנכתבו על ידי מספר כותבות, יש כאלו שכותבת אחת ראיינה או שילבה נשים אחרות. הייתה גם התכנסות מיוחדת לכבוד הספר שבה התקיים דיון על מדיניות הרבעים והדברים נרשמו ונכתבו. היו נשים שרואיינו באופן מיוחד לספר והיו כאלו שהיה צריך להפציר בהן לכתוב. מאחורי הספר עומדות נשים רבות והקהילה של אשה לאשה כולה. הספר "אשה לאשה פמיניסטית: שלושים שנות פעילות" הוא ספר על ארגון ועל קהילה. הוא ספר עלינו, הכותבות, ועל פמיניסטיות כמונו ואחרות. הספר הוא הזדמנות ללמוד כיצד אפשר לנהל מאבקים למען חברה צודקת ומיטיבה. מה שעשינו ואיך שעשינו יכולים לשמש דוגמה ודרך לאלו שיש להם/ן רצון ותקוה לשנות את החברה וליצור עולם שוויוני ומכבד.
מאת: רונית לוין-שנור
תיאור: אחד האתגרים הגדולים שהכנסת ה־ 19 נקראת להתמודד עמם הוא ההכרעה בעתידה של הצעת החוק הממשלתית להסדרת התיישבות בדואים בנגב. ההצעה מבקשת לכונן פתרון כולל לסכסוך הקרקעות בין המדינה למיעוט הבדואי, ובפרט בעניין עשרות כפרים שטרם הוכרו שחיים בהם כ־ 90,000 תושבים. ההצעה מחייבת את הבדואים שתביעתם טרם התבררה לבחור, בתוך פרק זמן קצר, בין קבלת תמורה בכסף ובקרקע לבין מיצוי טענותיהם בבית המשפט. היא גם מזכה כל בדואי בנגב שאין לו מגרש מגורים במגרש כזה, בתמורה לפינוי קרקע. בתום תקופת ההסדרה תוסמך המדינה לבצע הליכי פינוי מקוצרים ולרשום את שאר המקרקעין על שמה. מחקר זה מציע ניתוח מקיף של הצעת החוק ובוחן אם ההסדרים המשפטיים המורכבים הכלולים בה מאזנים באופן ראוי וחוקתי בין שלטון החוק לכבוד האדם ובין השאיפה לפיתוח הנגב לכלל תושביו לחובה לנהוג בשוויון וללא אפליה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שי קציר, לטם פרי-חזן
תיאור: מחקר זה בוחן לראשונה את רפורמת החינוך הממלכתי־חרדי שיצאה לדרך בשנת 2013 . הצלחתה מבוססת על כך שבתי ספר חרדיים ישתכנעו להצטרף לחינוך הציבורי במסגרת של זרם חינוך ממלכתי־חרדי. המחקר בודק את התנאים להיווצרות מפגש הרצונות בין בתי ספר חרדיים לבנים לבין משרד החינוך, שבעקבותיו התקבלה ההחלטה של בתי הספר להצטרף לחינוך הממלכתי־חרדי. קולות המפקחים, המנהלים והמורים החרדים מציגים נרטיב של חרדיות שכמעט נעדר מכלי התקשורת ומהשיח הציבורי. מן הראיונות והמסמכים עולות מסקנות מרתקות על האפשרויות לקידום רפורמות בחינוך החרדי. עולה, למשל, כי קבוצות הולכות ומתרחבות בציבור החרדי מוכנות לוותר על חלקים באוטונומיה החינוכית שלהן כדי לזכות בחינוך ציבורי. עוד עולה כי אחד החסמים ליישום הרפורמה הוא חוסר שיתוף פעולה מצד רשויות מקומיות מסוימות המסרבות לתקצב בתי ספר ממלכתיים־חרדיים כפי שהן מתקצבות בתי ספר ממלכתיים אחרים. מסקנות המחקר אף מערערות על התפיסה הרווחת שיש לקדם את מדיניות החינוך בחברה החרדית "בשקט" כדי להימנע מהתנגדויות. דווקא השמירה מצד המדינה על שתיקה היא שמותירה ברחוב החרדי את הקולות החד־צדדיים של העיתונות והעסקנות החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר גוז'נסקי
תיאור: המאבקים החברתיים שפרצו ביוזמת מזרחים ואלה שהתאפיינו בשיעור גבוה של מזרחים תופסים מקום חשוב בתולדות המאבקים העממיים בארץ. ספר זה עוסק בפרק בהיסטוריה החברתית שטרם נחקר לעומק: מערכות של מזרחים בהן השתלבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. פרקי הספר מראים כיצד פעילים מטפחים במאבקים עממיים קונקרטיים אחדות מעמדית של כלל המנוצלים, המדוכאים והמודרים, ללא הבדל מוצא, ובו בזמן מתגייסים ומגייסים למאבקים נבדלים וייחודיים של קבוצות שונות הסובלות מאפליה. מורשת זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעוני הזרמים המכונים פוסט־קולוניאליים ופוסט־מודרניים, אשר מקדמים "שיח זהויות" והפרדה על פי זהות לאומית, עדתית, מגדרית וכו'. ספר זה מציג לראשונה מפרספקטיבה רחבה את המערכה העממית של תושבי המעברות בשנות החמישים, בהנהגת קומוניסטים שעלו מעיראק, ואת העימותים עם הממסד המדכא של מפא"י ועם מפלגת חרות; את המערכה הציבורית שניהלו תושבי שכונות העוני בתל־אביב־יפו בשנות השישים בתביעה "דירה תמורת דירה"; את החיבור בין הפנתרים השחורים ומאבקיהם ובין מק"י, ואת השתלבות הפנתרים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), שנוסדה בשנת 1977. בספר זה ממשיכה המחברת את הדיון במציאות החברתית והפוליטית בפלשתינה ובישראל שניהלה בספריה הקודמים: "בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (פרדס, 2014); "לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי" (פרדס, 2013); "קום התנערה! אליהו גוז'נסקי – כתביו ועליו" (פרדס, 2009 ,עורכת); "בעד הנגד!" (2009 , עורכת, עם אנגליקה טים); "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (1986); "עצמאות כלכלית כיצד?" (1969).
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: תמה חלפין
תיאור: הלינה המשותפת הייתה נדבך מרכזי בשיטת החינוך הקיבוצית. אף שחלפה מן העולם, היא עודנה קיימת בשיח הציבורי בישראל, בתקשורת, בסרטים, בספרים ובמחקרים, וכמובן בזיכרונותיהם של בוגריה. בספר היה רע לתפארת תמה חלפין בוחנת את המאבק שניטש על דמותה ומשרטטת את הדימויים הסותרים של הלינה המשותפת: מתיאורה כטוב בעולמות, דרך אלו הרואים בה ניסוי או מעבדה, עד טענות על הפקרה, על הזנחה ואף על התעללות בילדים. חלפין אינה שואלת כיצד ראוי לגדל ילדים או אם הלינה המשותפת הועילה או הזיקה למי שהתחנכו בה אלא עוסקת באופן ששאלות אלה חוזרות ונשאלות. היא מנתחת בסכין מנתחים אנתרופולוגי את עיצוב זיכרון הלינה המשותפת כדימוי ציבורי וכזיכרון פרטי, ובוחנת כיצד אימוצם של מונחים פסיכולוגיים כמו 'טראומה' ו'הדחקה' מעצבים הן את הנרטיב האישי והן את הזהות הקולקטיבית של 'קרבנות הלינה המשותפת'.  מ'מלחמות הזיכרון' הניטשות על דמותה של הלינה המשותפת מהדהד גם היחס לקיבוץ בחברה הישראלית; יחס זה נע בין התרפקות נוסטלגית לביקורת נוקבת, בין שברו של חלום לשמחה לאיד. היחס אל הלינה המשותפת משקף אפוא תהליכים מרכזיים בחברה הישראלית בימינו – ירידת קרנו של האתוס הקולקטיבי-סוציאליסטי, מצד אחד, עלייתו של אתוס אינדיבידואלי נאו-ליברלי, מצד אחר, והשפעתם הכוללת של האתוסים הללו על עיצוב זיכרון וזהות. היה רע לתפארת הוא אפוא ספר על הלינה המשותפת ובה בעת זהו ספר על השיח הפסיכולוגי ועל מקומו בתרבות העכשווית.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: מיכאל פייגה
תיאור: על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים הוא עדות להיקף מחקריו של הסוציולוג מיכאל פייגה במרחב ובזמן, ולעומק ניתוחיו. מחקריו, הנפרשים על פני המפה - או המפות - של מדינת ישראל, בוחנים יריעה רחבת אופקים של זהות הישראלים: את אופני הזיכרון המשתנים - האנדרטה, ההנצחה, הריטואל, הטקס והעלייה לרגל – שבאמצעותם הם זוכרים ומנציחים את עצמם; את תפיסות הזמן הארוך של גוש אמונים והזמן הקצר של שלום עכשיו; את תפיסת המרחב הגדול של המתנחלים והמרחב הקטן של החילונים; את המיתוסים המכוננים את חייהם ואת מותם של הישראלים ואת גלגולי הדיאלקטיקה של ישראל הממשית והמדומיינת. כל אלה הוארו אצלו באלומות קטנות שהצטרפו למגדלור גדול. כסוציולוג של החברה הישראלית, עמד פייגה על משמעותם התרבותית של מרחבים חילוניים כמו דיזינגוף סנטר, מיני-ישראל ומגדלי עזריאלי, אתרי אסונות וקברי מנהיגים. הוא בחן את משמעותו של הזמן ההיסטורי 'הגדול' והזמן של יום קטנות, את דרכי הזיכרון וההנצחה של אישים רמי מעלה, טייסים וסטודנטים, מתנחלת ומפגין שלום. הוא חקר קהילות שנוצרו סביב חוויה פוליטית וניתח את תהליכי ההפרטה של החברה הישראלית, את הגלובליזציה כאן ומעבר לים ואת הטראומות והצלקות שנצרבו בחברה הישראלית החל במלחמת יום כיפור, דרך פינוי חבל ימית ועד לרצח רבין. פייגה ליווה בדרכו המחקרית האמפטית והביקורתית תחנות רבות בדרכה המיוסרת של ישראל. הוא היה סוציולוג בין היסטוריונים והיסטוריון בין סוציולוגים. את עיצבונותיה של החברה הישראלית הוא תיעד והנציח את הזוכרים ואת מעשה הזיכרון, את התרבות הפוליטית הרדיקלית הבאה לידי ביטוי במעשה החברתי, ואת מרכיביה של המיתולוגיה הישראלית. ב-8 ביוני 2016 נרצח מיכאל פייגה בפיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עופר שיף
תיאור: כיצד מתייחסת החברה בישראל, בעבר ובימינו, לקיומם של חיים יהודיים מחוצה לה? האם השקפת העולם השוללת את הגולה קנתה לה אחיזה בתרבות ובהלך הרוח הישראליים, והיא שורש החשדנות והשנאה לזרים ו'לאחרים'? ואולי גלות ובית לאומי אינם בהכרח הפכים, והתפיסה המכשירה ריבוי קולות וזהויות אפשרית בחברה הישראלית? רבים מהמאמרים באסופה שלפניכם מאתרים מגמות ומרחבים חברתיים ותרבותיים בישראל המתאפיינים בזהויות ממוקפות, אך אין זה ברור אם למקפים הקטנים הללו הכוח לערער הגדרות מושרשות של זהות וריבונות ואם בכוחם להעמיד במבחן תפיסות עולם מרכזיות בחברה בישראל. יש הרואים במגמות השינוי הללו איום וסכנה לחברה היהודית הישראלית, ויש הרואים בהם תשתית לדיאלוג פנימי ולצמיחה. כך או כך, הדיון במשמעותם נמצא במוקד גלויות ישראליות: מולדות וגלות בשיח הישראלי. תפיסת הגבולות החברתיים בישראל; מיהם 'אנחנו' ומי אלה ה'הם'; מה משמעותה של ריבונות יהודית; אילו תמורות התחוללו ביחסי ישראל עם יהדות התפוצה; כיצד מתייחסות מדינת ישראל לקבוצות שחיות בה ואינן רוצות להיות ישראליות. על כל אלה ועוד כתבו בספר שלפניכם אבנר בן-עמוס, עידו בסוק, אלון גן, חיים גנז, אליעזר דון יחיא, חנן חבר, מיכל חכם, נסים ליאון, דליה מנור, משה צוקרמן, עמיחי רדזינר, יגאל שוורץ, בתיה שמעוני, יהודה שנהב, שלי שנהב-קלר מתוך נקודות מבט ותחומי דעת שונים: ספרותיים, אמנותיים, הגותיים והיסטוריים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר, מאיה חושן
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2017 מכנס בפעם השנייה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיה ליבליך
תיאור: מאיר (37), מסעדן: "[...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים". בראשית שנות האלפיים חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש: תחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ, המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. היו מהם שהפגינו בשדרות ערינו בקיץ 2011, ואחרים שהתביישו להכריז בפרהסיה על צורכיהם. יש מהם שאף דנים באפשרות לעזוב את הארץ מסיבות אלה. עניים אלה הם אנחנו, ובעיקר הצעירים החיים בארץ הזאת, מאותגרים כלכלית, רוצים לחיות, לא רק לשרוד. במשך שנה ראיינה המחברת אנשים ונשים במגוון גילים שנענו לקריאתה האינטרנטית, הגדירו עצמם עניים חדשים ובאו לספר את סיפורם – כיצד הגיעו למצב הנוכחי, ובמה הם תולים את עוניָם. מתוך כך ברור מהו עוני בעיניהם: חישובים אם כדאי לקנות מילקי במרכול; אם להזמין חבר לארוחת ערב; אם אפשר לקנות כרטיסייה חודשית לאוטובוס. יש הקושרים את מצבם בכישלון מערכתי ואחרים מאשימים את עצמם. בסיפורי החיים מתגלה הדמיון ביניהם וגם כיצד כל אחד הוא ייחודי ואחר.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עידן ירון
תיאור: בספר זה מוצג לראשונה ומנותח לפרטיו 'מעשה שקולניק': אירוע רציחתו של מחבל פלסטיני כפות על ידי מתנחל יהודי במרס 1993. הרקע למעשה 'בימים ההם', ומשמעותו 'בזמן הזה', נידונים כאן לראשונה מתוך מכלול המסמכים המשפטיים והאחרים, הפרסומים בעיתוני התקופה, ובראש ובראשונה מתוך החשיפה המלאה והבלעדית של יורם שקולניק עצמו את מניעי המעשה, טיבו, משמעותו והשלכותיו: זה הגיוני. זה מסתדר בראש. זה מתאים לשכל הישר. הציבור מבין את זה, בעיקר הציבור הדתי לאומי, אף שאינו בנוי למעשים גרנדיוזיים כאלה. אנשים שפוגשים אותי ברחוב ניגשים ואומרים 'כל הכבוד!' [...]. גם אם החוק והמשפט אינם מכירים במעשה, קיבלתי את ההשראה לעשותו מהתורה: מוסרית, היה צריך להרוג; זהו מעשה בעל ערך! ביצעתי את המעשה 'לשם שמיים', ולא מתוך מניע אישי כלשהו [...]. המתנחלים הם שק האגרוף של המדינה — של השלטון, של התקשורת ושל מערכת המשפט [...]. זה הסיפור האמתי; זו האמת שלי. "ספר זה מהווה מסמך סוציולוגי־פסיכולוגי, וככל הנראה גם משפטי, מעמיק ומרתק [...]. נראה שתפקידו של הכותב אינו בהכרח הרואי, ולא תמיד מעורר סימפתיה כלפיו מצד מושא כתיבתו. עם זאת, הוא מאפשר לקורא לראות את החלקים השונים של התצרף וליצור מהם תמונה שלמה ומורכבת [...] ובו בזמן להיצמד לגישה נטולת שיפוט שאינה מפֵרה את היושרה האישית והמקצועית." (פרופ' אוֹריה תשבי, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שרגא פישרמן
תיאור: איננו בוחרים את הורינו, לרוב איננו בוחרים את ילדינו והבחירה המשמעותית ביותר בחיינו היא הבחירה בבן/בת זוג. לבחירה זו השלכות רבות על חיינו ועל תחושות הרווחה שלנו. כיצד בוחרים ילדינו-חניכנו בבן/בת זוג; האם וכיצד מחנכים אותם לכך; מה דעתם על תהליך הבחירה; מה השלבים שהם עוברים בתהליך הבחירה; האם ניתן להקל עליהם בתהליך והאם ניתן לדלג על אי אלו שגיאות?
ספר זה מנסה להתחקות אחר תהליכי ההיכרות, החיזור וקבלת ההחלטה להינשא בקרב בוגרים צעירים דתיים. הספר הוא תוצאה של מחקרים שהתמקדו בחברה הדתית-לאומית ונמשכו כתריסר שנים.
ארבעה עשר הפרקים הם מסע המתחיל בחינוך הנפרד, חינוך לצניעות, תדמית שני המגדרים, הבדלי מגדר המשפיעים על האינטימיות, הכנה לדיוט, מה חשוב יותר היופי או האופי, הדייטים, שמירת הנגיעה, ההתלבטות, האירוסין והתקופה שבין האירוסין לחתונה. פרק הסיכום מנסה להעלות מספר תובנות העולות מן הספר, לצד שאלות שנותרות פתוחות. הספר מבוסס על ראיונות עומק, קבוצות מיקוד, נרטיבים, שאלונים שהועברו למאות בוגרים צעירים ומידע שנלקח מאתרים באינטרנט. מבחינות רבות, ספר זה המתמקד בחברה הדתית-לאומית-תורנית, הוא ספר המשך לשניים מהספרים הקודמים שהתמקדו בדתל"שים.
הספר מזמין את הקוראים למסע הנוגע בנקודות הרגישות ביותר שבחיינו. הספר מיועד למחנכים, ליועצים חינוכיים, למטפלים, להורים, למדריכים בתנועות הנוער, לחוקרים ולבוגרים הצעירים.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: חנן כהן, אלה הלר, ציפי לזר-שואף, פאדי עומר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, חמש עשרה שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תהילה קלעג'י, ארנה בראון-לבינסון
תיאור: האם בישראל של היום צומח מודל חדש של חרדים אקדמאים עובדים — נשים וגברים — המאמצים אסטרטגיות של השתלבות אך מפעילים בד בבד פרקטיקות של התבדלות בדרגות שונות? התהליך הדיאלקטי של יציאת חרדים מגבולות ה”מובלעת” וכניסתם לעולם התעסוקה “בחוץ” מלוּוה בהתמודדויות מעשיות ורגשיות לא פשוטות. במחקר רחב וייחודי נבחן המפגש המרתק של חרדים אקדמאים עם המרחב התעסוקתי הישראלי בקרב מדגם של 745 מרואיינים וארבע קבוצות מיקוד לנשים ולגברים. הדיון חושף את החסמים, את האתגרים ואת דרכי ההתמודדות בתמרוּן הבלתי נמנע שבין קהילה, משפחה ומרחב תעסוקה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
הצג עוד תוצאות