בספר זה סוקר המחבר את תולדות התנועה הציונית־ הדתית ואת צמיחת היסודות האידאולוגיים שלה במשך מאה שנות קיומה החל משנת 1902. הציונות הדתית פילסה את דרכה בשקידה ובהדרגתיות מהשוליים אל המרכז הפוליטי והחברתי ומפסיביות למוקד של השפעה. סיפורה המרתק של התנועה מוצג מתוך ניתוח של סוגיות שונות, כגון לבטי המיסוד הפוליטי, מעמדה ותפקידה של הרבנות הראשית, היחס לערכים סוציאליסטיים, החינוך הציוני־ הדתי וההתיישבות. הדיון ההיסטורי והמדיני בתולדות התנועה משלב גם היבטים רוחניים ואידאולוגיים, ובתוכם נידונות בקצרה הגותם של הרב יצחק יעקב ריינס, הראי"ה קוק, הרב מאיר בר־ אילן (ברלין), הרב יהודה ליב מימון (פישמן), משה אונא ואחרים. בסוף הספר מובאת ביבליוגרפיה של מחקרים על הציונות הדתית.
אל הספר