מה הקשר בין אמונה ופסיכואנליזה? האם אלה מושגים מתנגשים וסותרים או שמא הם יכולים לדור זה לצד זה ואף להשתלב זה בזה? ספרה החשוב של עינת פלדחי בוחן את מושג האמונה בחשיבה הפסיכואנליטית; הוא טוען שבבסיסן של תיאוריות פסיכואנליטיות עכשוויות מצויים רעיונות אמוניים ואף דתיים. תפיסה זו ניצבת כנגד העמדה המרכזית ששררה במשך עשרות שנים בחשיבה הפסיכואנליטית שראתה בפסיכואנליזה מקצוע מדעי ואתאיסטי שתפקידו לגאול את בני האדם מאמונתם הדתית.
בפסיכואנליזה ואמונה מצביעה המחברת על שלושה יסודות אמוניים המצויים בתפיסות התיאורטיות של וילפרד ביון, ז׳אק לאקאן ומייקל אייגן: אמונה כאמון, ביטחון והתמסרות לאחר; אמונה כחיפוש משמעות, ואמונה כהתעלות וחיבור לממד הטרנסצנדנטי. היא מראה כיצד מבעד למושגים התיאורטיים המורכבים של הוגים אלה מסתתרים זרמים תת-קרקעיים של אמונה (ושל אי-אמונה) שהמפגש עמם והניסיון לעוררם לחיים ולשקמם מהווים מרכיב משמעותי בעבודת הטיפול.
פסיכואנליזה ואמונה מבקש לגעת מחדש בגרעין הטראומטי של הנתק שהתרחש בין פרויד ליונג בראשית ימיה של הפסיכואנליזה. המחברת טוענת שנתק זה, שנוצר על רקע התנגדותו של פרויד לטענה שקיים מרכיב דתי ״טבעי״ בנפש, הוביל אמנם להדרה של יסוד נפשי בסיסי זה מהחשיבה הפסיכואנליטית ברמה המודעת והגלויה, אולם ברמה הלא-מודעת והסמויה הוא המשיך להיות נוכח ופעיל בתוכה, וחשיבותו הולכת וגדלה. על כן הניסיון לשוב ולהתבונן בהיבטים האמוניים והאי-רציונליים בנפש האדם מתוך עמדה סקרנית ואותנטית, ולא מתוך עמדה צינית וספקנית, עשוי להיות חשוב מאין כמותו להבנת המתרחש בארץ ובעולם בעת הנוכחית.
אל הספר