מחבר: דאנטי אליגיירי

שנת ההוצאה: תשכ"ב - 1961

מילות מפתח: מדע המדינה; אידיאליזם (פילוסופיה); תיאולוגיה פוליטית; אידאליזם (פילוסופיה)

דאנטי אליגיירי, משורר והוגה, היה מבשרה של תקופת התחייה וההתחדשות בתרבות אירופה. הוא נאבק על שחרורה של אירופה מעול שלטון הכנסייה.
במסה 'על המונארכיה' מציג המחבר את רעיון הממשל העולמי החילוני המעמיד בראש מעייניו את טובתם המוסרית והחומרית של בני האדם ואת רעיון השלום העולמי. אל הספר

נושא/נושאים: , פילוסופיה

תוכן הספר:

• על המונארכיה

• תוכן העניינים

• דאנטי ומסתו הפוליטית

• א. קול־קורא אל החברה האנושית

• ב. דרכו הפוליטית של דאנטי

• ג. איש־ציבור ולא איש־מפלגה

• ד. נוצרי ולא איש־הכבסייה

• ה. למען העיקרון הגדול

• ו. על ממשל חילוני

• ז. עם הקיסרות הרומית הקדושה

• ח. הנרי הנערץ

• ט. הכנסייה הלוחמת

• י. דיאלקטיקה של הכנסייה ואסכולאסטיקה של ימי־הביניים

• יא. על השפעה 'גרמנית'

• יב. על השפעה 'צרפתית' ו'אנגלית'

• יג. לאומיות איטלקית?

• יד. לערכה של המסה

• טו. השפעת ה'מונארכיה'

• טז. שאלת זמן הכתיבה של ה'מונארכיה'

• יז. לדרך התרגום

• על המונארכיה

• ספר ראשון

• פרק ראשון בו ידובר בחשיבותו של שלטון חילוני יחיד לאנושות

• פרק שני בו ידובר בתכליתה של החברה האנושית, שהיא תכלית אחת ויחידה

• פרק שלישי בו יוסבר, שתכלית כוחו של המין האנושי נתונה במימוש כושרו השכלי של האדם

• פרק רביעי בו ידובר בחשיבותו של השלום העולמי

• פרק חמישי בו ידובר במונארכיה, שהיא התנאי לאילגון החברה האנושית האחת. נימוק ראשון

• פרק שישי בו יוסבר, שכמו שכל חלק שואף לשלימותו, כר אף המין האנושי בכללו. נימוק שני

• פרק שביעי בו ידובר באחדות האנושית כחלק מן האחדות הקוסמית. נימוק שלישי

• פרק שמיני בו ידובר באדם שנולד בצלם אלוהים, וכמותו — מגמתו אחדות. נימוק רביעי

• פרק תשיעי בו יוסבר, שכשם שאל אחד בשמים, כך המין האנושי טוב שימשול בו שליט אחד בארץ. נימוק חמישי

• פרק עשירי בו יוסבר, שאין שלימות בממשל האנושי, אלא אם הוא משועבד לשיפוט עליון. נימוק שישי

• פרק אחד־עשר בו ידובר בשלטון העולמי, שהוא עשוי להיות שלטון־צדק יותר מכל שלטון אחר. נימוק שביעי

• פרק שנים־עשר ידובר בו בחירות האנושית, שתיתכן רק בשלטון של מונארכיה. נימוק שמיני

• פרק שלושה־עשר בו ידובר במונארכיה, שהיא צורך ממשלו הטוב של עולם. נימוק תשיעי

• פרק ארבעה־עשר בו ידובר בממשל יחיד, העשוי יותר מממשלים לקרב את תכלית השלום והטובה בעולם. נימוק עשירי

• פרק חמישה־עשר בו ידובר באחדות, שהיא מהותית הן לגבי הישות והן לגבי הטובה, ובשלטון היחיד (המונארכיה), שהוא מהותי לגבי טובתו של עולם. נימוק אחד־עשר

• פרק שישה־עשר בו יוכח מן העבר על האלוהי שבעקרון המונארכיה. נימוק שנים־עשר

• ספר שבי

• פרק ראשון בו ידובר בקיסרות הרומאית, שהן מבחינת ההיגיון האנושי והן מבחינת הסמכות האלוהית בדין היה קיומה

• פרק שני בו יודגש, שרצון האלוהים הוא עצם הדין

• פרק שלישי בו ידובר בעם הרומאי, שהוא האציל שבעמים, ועל שום אצילותו זכאי לשלוט בעמים האחרים. נימוק ראשון

• פרק רביעי בו ידובר במופתים — גילויי הרצון האלוהי — שבתולדות העם הרומאי. נימוק שני

• פרק חמישי בו ידובר בממשל הרומאי, שהיה ממשל למען טובת הכלל. נימוק שלישי

• פרק שישי בו ידובר בשלטון הרומאי העולמי, שקידם את עניין הצדק. נימוק רביעי

• פרק שביעי בו ידובר בכושרו של העם הרומאי לשלטון — ראיה שהטבע מחייב את שלטונו. נימוק חמישי

• פרק שמיני בו ידובר בשיפוט האלוהי ובגילוייו

• פרק תשיעי בו ידובר ברצון האלוהי, שנתן לרומאים את נצחונם במאבק על השלטון העולמי. נימוק שישי

• פרק עשירי בו ידובר בגילוי השיפוט האלוהי בדרך הדו־קרב. נימוק שביעי

• פרק אחד־עשר בו ידובר ברומאים, שזכו בשלטון העולמי בדרך הדו־קרב, כלומר בדין זכו

• פרק שנים־עשר בו יוסבר, שאף הולדת הנוצרי מוכיחה את סמכותה האלוהית של רומא. נימוק שמיני

• פרק שלושה־עשר בו יוסבר, שכריסטוס קיבל על עצמו את החוק הרומאי. נימוק תשיעי

• ספר שלישי

• פרק ראשון בו תוגדר השאלה השלישית הטעונה פתרון —כלום באה סמכות השלטון הרומאי מן האל במישרים? — ובו יכריז המחבר על נכונותו להגן על האמת ללא חשבונות אישיים

• פרק שני בו יוכח, שרוצה האל בתכלית הטבע

• פרק שלישי בו ידובר בסמכותה של המסורת, שקדמה לסמכותה של הכנסייה

• פרק רביעי בו יוסבר, שאין ללמוד גזירה שווה מן השמש והירח על השלטון הרוחני והשלטון החילוני. סתירה ראשונה

• פרק חמישי ללמד, שאין ללמוד גזירה שווה מלוי ויהודה. סתירה שנייה

• פרק שישי ואף אין ללמוד גזירה שווה משמואל ושאול. סתירה שלישית

• פרק שביעי בו יוסבר, שאין סמכויותיו החילוניות והרוחניות של האל עוברות אל המשנה־לאל. סתירה רביעית

• פרק שמיני בו יוכח, שסמכותו של פטרוס לאסור ולהתיר אינה חלה על הממשל החילוני. סתירה חמישית

• פרק תשיעי בו יוסבר, שאץ ללמוד מעניין 'שתי החרבות' לעניין הממשלים — הרוחני והחילוני. סתירה שישית

• פרק עשירי בו מוכיח דאנטי , שאפילו העניק קונסטאנטינוס סמכות קיסרית לכנסייה, לא בדין העניק. סתירה שביעית

• פרק אחד־עשר בו יודגש, שאין גזל־זכות נושא עמו זכות. סתירה שמינית

• פרק שנים־עשר בו יוכח, שסמכויותיהם של האפיפיור ושל הקיסר אינן ניתנות לאיחוד גמור. סתירה תשיעית

• פרק שלושה־עשר בו יוכח, שהקיסרות קדמה לכנסייה ושאבות הכנסייה הכירו בסמכות הקיסרית. נימוק ראשון

• פרק ארבעה־עשר בו יוכח, שלא הוסמכה הכנסייה להעניק סמכות חילונית. נימוק שני

• פרק חמישה־עשר ויתירה מזו, ניגוד הוא לטבע הכנסייה להעניק סמכות חילונית. נימוק שלישי

• פרק שישה־עשר בו יוכח, שסמכות הקיסר מן האלוהות במישרים באה לו. נימוק רביעי

• מפתח של שמות הספרים והחיבורים

• לוח כרונולוגי

• מפתח השמות

עמודים:

1  2  3  4  5  6  7  9  11  12  13