פרק חמישה־עשר בו ידובר באחדות, שהיא מהותית הן לגבי הישות והן לגבי הטובה, ובשלטון היחיד (המונארכיה), שהוא מהותי לגבי טובתו של עולם. נימוק אחד־עשר

וכאן אני אומר , , 'ישות'ש 'אחדותי ו'טובה' מצוי דירוג ביניהן לפי המאמרה החמי שית בדבר 'בכורה' . שכן לפי טבעה הישות קודמת לאחדות , והאחדות — קודמת 4 ר"ל המושל המקומי . 5 במקור : . intellectus practicus 6 'הקצה הגדול' 7 . praepositio maior — השכל הבוחן . intellectus speculativus , 8 עי' שמות יח , יד—כז . 9 על יעילותו היתירה של שלטון יחיד עי' . 6 , 17 , 1 Defensor Pacis ens ; unum ; bonum 1 2 עשר מאמרות קאטיגוריות' ) ( ' הן לפי אריסטו . המאמרה החמישית כאן —של הזמן ( ( 'מתי'ה —היא לפי הסדר המקובל בימי הביניים ( עי' 'מלות ההגיון' לרמב"ם , שער י ) ולא לפי סדר אריסטו . לטובה , שהרי יתר ישות היא יתר אחדות , וביתר אחדות יתר טובה . וככל שרחוק הדבר מיתר ישות , אף פחות מן האחדות מצוי בו , ומכאן אף פחות מן הטובה . ולפיכך המצוין שבל סוגי הדברים הוא הדבר שהוא אחדות ( י ) ביותר , כמו שמקיים הפילו סופוס 1 . de Simpliciter Ente ומכאן , שהאחדות רואים אנו בה את השורש של הטובה , ואילו הריבוי רואים אנו בו את שורש הרעה . ולפיכך מציב פיתאג 1 ראס בסדר היחסים שלו את האחדות לצדו של הטוב , ואילו את הריבוי לצדו...  אל הספר