פרק אחד־עשר בו יודגש, שאין גזל־זכות נושא עמו זכות. סתירה שמינית

ועוד אומרים הם , שאדריאנוס האפיפיור ביקש את עזרתו של קארלוס הגדול למען עצמו ולמען הכנסייה כנגד עוולות הלונג 1 בארדים בימי מלכותו של דיסידריוס מלכם , ושקארלוס קיבל מידיו [ של האפיפיור ] את סמכות האימפריה , בלא שימת לב לכך , שאותו זמן שימש מיכאל קיסר בקונסטאנטינ 1 פול . * ולפיכך טוענים הם , שכל האימפראטורים הרומאים אחריו היו מגיני הכנסייה , וחייבים היו להיות מגיניה , ומכאן אף מסיקים את דבר תלותם של הללו , כפי שהם מבקשים להוכיח . ולסתירתה של הנחה זו הנני טוען , ששווא טענתם , שכן גזל דין 3 אינו יוצר דין . שאילו כך היה הדבר , ניתן להוכיח באותו אופן , שסמכות הכנסייה מותנית מן האימ פיראטור , אחר שאוטו האימפיראט 1 ר השיב אל כהונתו את האפיפיור ליאו , ואת בנדיקטוס הדיח , ואחר הגלה אותו אל ארץ סאכסוניד . . 13 ועי' 'העדן' 73 , 22 ואילך , ובייחוד שם , . 83—82 1 בתחילת כהונתו של אדריאנוס הראשון פלשו הלונגובארדים לארצות האפיפיור בצפון איטליה , ואדריאנוס ביקש את עזרת קארלוס הגדול , שהביס בש : ת 774 את הלונגובארדים ליד פאוויה . על שום בריתו עם הכנסייה הוכתר קארלוס קיסר ברומא בשנת 800 מיד האפיפיור ליא...  אל הספר