לאחר מאות שנות חיים תחת שלטון גויים, העם היהודי עומד לכונן בארץ ישראל מדינה עצמאית. המיעוט עומד להפוך לרוב, הנתין הנצחי עומד להיות לריבון. מן העבר הרחוק מהדהדות לפתע המצוות שניתנו לכובשי הארץ בימי יהושע: להילחם ביושבי הארץ, עובדי העבודה הזרה, בנחישות רבה.
האם מוטל על העם המחדש את חייו בארצו לנהוג בדרך כזו כלפי בני הדתות הזרות, הנוצרים והמוסלמים, שעתידים לחיות כאזרחים במדינתו?
האם ההגבלות שלימדו חז"ל, לפיהן גוי אינו יכול להתמנות לתפקידי שררה במדינה יהודית, צריכות להתיישם במדינה שעומדת לקום, ושתתנהל על פי המסורת והערכים הדמוקרטיים?
הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל בסוף ימי המנדט ומי שעתיד להיות הרב הראשי הראשון במדינת ישראל, מברר שאלות אלה עוד בטרם קמה המדינה, ומבקש למצוא דרך והצדקה הלכתית לקיים ריבונות יהודית בלי לקבוע בחוק אפליה כלפי לא - יהודים.
הרב הרצוג, מלומד נודע בתורה ובמדע, היה אישיות מרכזית ביישוב העברי, נטל חלק בפעילות המדינית שהביאה להקמת המדינה ונודע במסע ההצלה הארוך שערך אל שארית הפליטה באירופה שלאחר השואה. ערב הקמת המדינה ביקש הרב הרצוג להעניק לה תשתית משפטית בדרכה של תורה, וניסיונותיו אלה קובצו בסדרת הספרים 'תחוקה לישראל על פי התורה', שממנו לקוח גם הפרק על מעמד הנוכרים.
הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, חוקר המשפט העברי והעורך הראשי של כתבי הרב הרצוג, כתב מבוא נרחב וביאר את התשובה. על אלה נוספה אחרית דבר מאת הרב ד"ר אריאל פיקאר.
אל הספר