בין אפולוגטיקה לחזון

בשולי התשובה הקורא את תשובתו של הרב הרצוג בנוגע לזכויות המיעוטים במדינה יהודית אינו יכול שלא להבחין במעין סתירה פנימית . מצד אחד , התשובה כולה נשענת על טיעונים-שבדיעבד , ונועדה לאפשר את קיומה של חוקה שוויונית במדינה היהודית , כזו שלא תעורר מחאות או ביקורת מהעולם החופשי . מהנמקות אלה משתמע , כי אילו הריבונות של המדינה היהודית המתקרבת לידי מימוש היתה בלתי תלויה באווירה ובלגיטימיות הבינלאומית , כי אז היינו מקבעים בחוקיה את האפליות המוטבעות בספרות ההלכה : אוסרים על בני מיעוטים להיבחר לכל תפקיד ציבורי , עוקרים ומחריבים את בתי הפולחן שלהם , וכן הלאה . מצד שני , הקורא הרגיש בוודאי מבחין שהרב הרצוג אינו מיצר על המגבלות שאינן מאפשרות לקיים את חוקי התורה ככתבם ; נראה כי הוא עצמו חש נוחות רבה יותר עם התשתית הדמוקרטית של זכויות האזרח השוות מאשר עם נקודת המוצא התורנית , המפלה . מרוח הדברים , בניגוד לתוכן הדיון ההלכתי , נראה כי גם אילו היתה מדינת ישראל מוקמת ללא אילוצים בינלאומיים , ייתכן שהרב הרצוג היה ממליץ על מתכונת דמוקרטית שוויונית , למעשה אם לא להלכה . התבוננות אחת על כפל-פנים זה , היא שזוהי ד...  אל הספר