ספר זה מהווה ביוגרפיה על 'החברה ההיסטורית הישראלית', האירגון של ההיסטוריונים הישראלים. 'החברה' הוקמה בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1924, על ידי בן ציון דינור וכמה מחבריו, מייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים ומלאו לו זה עתה מאה. מראשיתה, היה עיקר פועלה, בהכנת תשתיות מחקריות להיסטוריוגרפיה היהודית: כתבי עת, סדרות ספרים והרצאות לחוקרים ולציבור הרחב. כמו כן הוקמו מפעלים כגון 'הארכיון הכללי [המרכזי] לתולדות העם היהודי' ו'מרכז זלמן שזר' שהפכו במשך השנים לגופים עצמאיים. אחרי הקמת המדינה החלה 'החברה' לשלב בתוכה גם את ההיסטוריה הכללית, המערבית, כאשר לימודי האִסלאם נותרו נחלתה של 'החברה המזרחית הישראלית'. פיצול זה הוא משמעותי בהתפתחותה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית ומעבר לה עד היום הזה.
אל הספר