הקורא בספרה של אנה גלמן משוטט בסמטאות הרב-ממדיות של הפסיכואנליזה: בקליניקה, בחברה, ובתרבות; הוא נפגש עם הפסיכואנליטיקאי כאומן המילה, שכן כאשר כל כך הרבה שיחים של כוחנות ושלטון, כסף, נשק ובריאות ממסדיים מרדימים את הכלל, אזי השיח הפסיכואנליטי הוא הכרחי לטובת ראיה מפוקחת, מעוררת.
הפסיכואנליזה משתנה, והיא חייבת להמציא את עצמה שוב ושוב, בדיוק כפי שעשה לאקאן. הסימפטומים והאי-נחת משתנים בעולם העכשווי, והפרקטיקה של הפסיכו(אנליזה)תרפיה חייבת לדייק את האקט-אומֶר הפסיכואנליטי לטובת חיתוך מדויק של הסבך.
המילה היא אמנם הציר, אבל היא מילה בבשר של הגוף שנוכח בקול, במבט, ב"נושם-נשמה" מעיקה.
כולנו א-נורמליים, סינגולריים שמשתוקקים ל"א-ובייקט" החסר שאבד-ואבוד, אבל דוחפים לעתיד של "אהיה אשר אהיה". הפסיכואנליזה נאמנה לסבל של הסינגולרי, ליוצא מהכלל. זו האתיקה של פסיכואנליטיקאי שמחויב לסובייקט שהוא תמיד אחר בין אחרים, יחיד שנושא את גורלו לבדו, שלא בוחר את נטיותיו. כולנו בודדים-יחידים שמגיעים לאנליזה עם ציפייה למענה, למסע אישי בנוכחות אנליטיקאי.
פסיכואנליזה מדוברת מכיל שיחות, הרצאות ומאמרים על מושגים ורעיונות פסיכואנליטיים בקליניקה בחברה ובתרבות. המחברת מתמודדת עם האתגר הכרוך בהעברה אל הכתוב את מה שמתרחש מעבר למילים של השיח עם אנליזנד בתרבות – את מה שמתגלה בהבזק ונוגע בממד הסודי, הלא ידוע והמשתנה. בחלקו מוקדש הספר לעבודה הפסיכואנליטית של "לדבר עם ילדים" – עם הילד האהוב שסובל את האַפקטים והאֶפקטים של שלושה דורות שמעליו; הילד שהוא הן שחקן והן סביל, סימפטום של האחרים וגם של עצמו, אבל גם סובייקט שצמא לדיבור אמיתי.
אל הספר