52 אנה גלמן 13 לאקאן כתב מאמר בשם "ז'יד הצעיר, או האות והתשוקה" . במאמר הוא מתייחס ל"נאמר של ז'יד" כמקרה קליני, ועושה זאת דרך היצירה של אנדרה ז'יד ודרך יומן שלו . מאמרו של לאקאן מבוסס על ספר בשם "השנים הצעירות של ז'יד" מאת ז'אן דליי ( תחת השם ז'אן פרנל ) . לאקאן מעולם לא דיבר על מבנה פרוורטי אצל ז'יד . הוא קורא כמי שמאזין באנליזה לסובייקט ז'יד, סובייקט שידע לעשות באמצעות הכתיבה שלו ולקבל פרס נובל, שחיפש והמציא את הדרך לעשות טוב יותר עם המבנה שלו בסיבובים ובחתכים של קשירה . ז'יד מתייחס לדמויות בספרים שלו כאל כפילים של עצמו, והוא מתאר את הדְבֵקות שבחיפוש אחַר ילדים בעלי עור שחום כדי לאונן מולם כשהם שוחים ערומים . הוא אימפוטנט עם אשתו והוא מרגיש הכי טבעי בסצנות עם הילדים . כל ילד הוא הדמות שלו עצמו, דמותו במראה . בעצם יש לנו כפילות כפולה, כי הפרוטגוניסט של הספר הוא הכפיל של ז'יד, והילדים הם גם דמות המראה . חורחה לואיס בורחס ( Borges ) דיבר על ז'יד כפורץ דרך . נטול בושה, יודע להשתחרר מהכללים המוסריים כדי לתת ביטוי לתשוקה, יודע לתאר יצרים - "חוקי הלב" כפי שז'יד מכנה אותם, ובכך מעליב את הבור...
אל הספר