124 אנה גלמן * אני חושש שלאה’לה תהיה זנזונת… אני מכיר את סביבתה, את הבית, את הרחוב, את קרוביה… אבל נטענו בה דברים השומרים על צלם האדם בכל מקום שהוא… הצלחנו להטביע חותם של שאיפה לשמור על טוהר מידות… אולי תינצל לאה’לה שלנו מהכתוב עליה בכוכבים, מגורלה המר . קורצ'אק מדבר על "לא מודע" בלשון של כוכבים . הוא מכנה "גורל" את מה שהפסיכואנליטיקאים מכנים "רישומים בלא מודע" : החוויות, התאונות והאחרים המשמעותיים בחיים של כל ילד שמשפיעים על דרכו . לפעמים זה כבד ולפעמים זה כבוד גדול . הסובייקט ( ילד ומבוגר ) , כלוא-תפוס בתוך האותיות שנרשמו בלא מודע, הסימנים, שכמו חוטים שקופים מנהלים את החיים של הסובייקט - מתוכו . כל "חי" הופך למישהו הודות להשפעות של האחרים עליו . למה זה נרשם ? למה "נדבק" אל הסובייקט מה שהוא ספג בילדות ? למה הוא מזדהה עם מה שלא טוב עבורו ? בתחילת החיים הילד שבוי בסביבתו וקרוביו הם בבחינת "האחר הגדול" . לפעמים "הקרוב" הזה מקריב את הילד מבלי שהתכוון לכך . האחרים המשמעותיים משאירים סימנים, ולפעמים פצעים 35 - דיברו אליו והוא שמע . "בחי המְדַבֵּר", כפי שביאליק כינה אותנו "תשוקתו של הילד היא...
אל הספר