מחבר: דרור בן אריה

שנת ההוצאה: 2022

מילות מפתח: שפה עברית; דקדוק עברי; עברית; שפות; ידיעת הלשון העברית; לשון עברית; לשונות; דיקדוק עברי; דקדוק עיברי; דיקדוק עיברי; דקדוק; דיקדוק

מקנה אברם (Peculium Abrae) הוא דקדוק דו־לשוני של השפה העברית שחיבר אברהם דבלמש (~1460, לצ'ה , 1523, פאדובה), יהודי איטלקי שהיה רופא, פילוסוף, מרצה באוניברסיטת פאדובה ומתרגם חיבורים פילוסופיים מעברית ללטינית, וקיים קשרים קרובים עם הומניסטים נוצרים. החיבור יצא לאור בוונציה בשנת 1523 בעברית ובלטינית, לאחר מותו של המחבר, בהוצאתו של ההבראיסט הידוע דניאל בומברג. חיבור זה בולט בהיקפו, במבנהו, במקוריותו ובשילוב של המסורת הדקדוקית העברית עם הפילוסופיה הביניימית. החיבור מיוחד בכך שהוא כולל פרק נפרד לתחביר, שאין לו מקבילה בדקדוקים עבריים קודמים. החיבור שזור מושגים מופשטים והגדרות ודיונים מעורפלים, שכוונתם אינה נהירה. דבלמש בכלל, ו"מקנה אברם" בפרט, עוררו ומעוררים עניין רב במחקר בארץ ובעולם, אך למרות הניסיונות, תורת הלשון שלו לא הייתה מובנת עד כה. הספר מוכיח שחיבורו של דבלמש מהמאה השש־עשרה מושפע מהאסכולה המודיסטית, ענף בדקדוק הספקולטיבי (=העיוני) של המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה. דבלמש מושפע בעיקר מחיבורו של תומאס מארפורט, Grammatica speculativa. הספר מנתח ביסודיות את המונחים המרכזיים בחיבורו של דבלמש, בשני נוסחיו, העברי והלטיני. בעיקר זה עוסק בתחום התחביר, ובראש ובראשונה בהרכבה (compositio) ובשימוש (regimen). בעזרת הכתבים המודיסטיים הלטיניים, שנכתבו כמאתיים שנים קודם לכן, החיבור מנגיש לראשונה את תורתו של מדקדק עברי יוצא דופן לקורא המודרני, וחושף לקורא העברי את תורתו של איש הרנסנס, יהודי הקנאי ליהדותו, שלקח על עצמו את המשימה למזג את תובנותיהם של הלוגיקאים הנוצרים לתוך מסורת הדקדוק העברי. אל הספר

נושא/נושאים: , בלשנות ושפות

תוכן הספר:

• מקנה אברם: לאברהם דבלמשׂ דקדוק שיטתי ומקיף של השפה העברית ברוח הדקדוק הספקולטיבי

• תוכן העניינים

• שלמי תודה

• קיצורים, ראשי תיבות וסימנים מיוחדים

• מבוא

• 1 אברהם דבלמש

• 2 מקנה אברם

• 3 מבנה החיבור

• 4 שער ההרכבה והשימוש במקנה אברם

• 5 מקנה אברם בראי המחקר

• 5.1 מקנה אברם ומסורת הדקדוק העברי

• 5.2 תורת ההגה

• 5.3 הסמנטיקה של הפועַל

• 5.4 תחביר

• 5.5 השפעת דקדוקים מערביים

• 5.6 פילוסופיה ודקדוק

• 5.7 יסודות קבליים

• 6 הדקדוק העברי

• 7 הדקדוק המערבי

• 8 מבנה הספר

• 9 ציון מראי מקום מתוך מקנה אברם

• פרק א: הרכבה

• 1 מבוא

• 2 הרכבה במקנה אברם

• 3 הרכבה בדקדוק העברי

• 4 הרכבה בדקדוק המערבי: compositio ו־constructio

• 5 הגדרת ההרכבה בשער ההרכבה והשימוש במקנה אברם

• 5.1 הנוסח העברי והנוסח הלטיני של הגדרת ההרכבה

• 5.2 הקשיים בנוסח העברי

• 5.3 הנוסח הלטיני לעומת ההגדרה המודיסטית של תומס מארפורט

• 5.4 המרכיבים

• 6 חלוקת ההרכבה בשער ההרכבה והשימוש במקנה אברם

• 6.1 מבוא

• 6.2 סוגי ההרכבה בשער ההרכבה והשימוש במקנה אברם

• 6.3 סוגי ההרכבה בחיבורו של תומס מארפורט

• 6.4 ההרכבה העומדת או הבודדת וההרכבה הנודדת

• 6.5 הרכבת הפעלים והרכבת הענינים

• 6.5.1 המונחים

• 6.5.2 ההגדרות

• 6.6 ארבעת סוגי ההרכבה

• 6.6.1 מבוא

• 6.6.2 הרכבת הפעלים הבודדת

• 6.6.3 הרכבת הענינים הבודדת

• 6.6.4 הרכבת הפעלים הנודדת

• 6.6.5 הרכבת הענינים הנודדת

• 7 סיכום

• פרק ב: שמוש

• 1 מבוא

• 2 שמוש בדקדוק העברי

• 2.1 מכלול: ר׳ דוד קמחי

• 2.2 מעשה אפד: פרופייט דוראן

• 2.3 פרח שושן: ר׳ משה אבן חביב

• 3 משמעויות של שמוש במקנה אברם

• Constructio 3.1

• Servitium 3.2

• Ministratio 3.3

• Regimen 3.4

• 4 שמוש לפי הקטגוריה הדקדוקית

• 4.1 שמוש של הרכבה

• 4.1.1 ההרכבה השמושית

• 4.1.2 השמוש הבודד והנודד של ההרכבה

• 4.1.3 שמוש גמור או מוחלט ושמוש במקצת

• 4.2 שמוש של תיבה

• 4.2.1 שמוש של פועַל (שמוש אחרי פועַל): תחביר

• 4.2.1.1 שימוש אות

• 4.2.1.2 שימוש מילה

• 4.2.1.3 שימוש כינוי

• 4.2.1.4 שמוש השם הנוטה ושמוש השם הישר

• 4.2.1.5 ללא שימוש

• 4.2.1.6 שמוש אשר אל עצמותו נגבל הזולת

• 4.2.1.7 שמוש החזרה

• 4.2.1.8 מילון הערכיות של הפועַל

• 4.2.2 שמוש של תיבה בתוך מאמר: השמוש הבודד והנודד

• 4.2.3 שמוש: קטגוריה מורפולוגית

• 4.3 שמוש של אות או של מילת טעם

• 4.3.1 הדיון בדרכי השמוש בנטית השמות

• 4.3.2 השימושים האפשריים של אותיות השימוש

• 5 התפתחות המונח שמוש במקנה אברם

• 6 התפתחות המונח שמוש: מר׳ דוד קמחי עד אברהם דבלמש

• 7 שמוש ויחסה

• 8 גלגולי ההוראה של regimen והמונחים הקרובים לו בדקדוק הלטיני

• 9 שמוש ו־regimen

• פרק ג: יחסים דקדוקיים

• 1 מבוא

• 2 יחסים רפרנציאליים: יחסים שמקורם ביחסים בין המסומנים

• 2.1 מוגבל ומגביל

• 2.1.1 תפוצת המונחים מוגבל ומגביל במקנה אברם

• 2.1.2 צמד המונחים dependens ו־ terminans בדקדוק המודיסטי

• 2.1.3 מוגבל ומגביל במקנה אברם

• 2.2 ראשון ושני

• 2.2.1 תפוצת המונחים ראשון ושני במקנה אברם

• 2.2.2 צמד המונחים primum ו־ secundum בדקדוק המודיסטי

• 2.2.3 ראשון ושני במקנה אברם

• 2.3 סיכום ביניים: מוגבל ומגביל; ראשון ושני

• 3 יחסים סמנטיים: יחסים שמקורם בתורת התנועה האריסטוטלית

• 3.1 התחלה וגבול

• 3.1.1 תפוצת המונחים התחלה וגבול במקנה אברם

• 3.1.2 צמד המונחים principium ו־ terminus בדקדוק המודיסטי

• 3.1.3 התחלה וגבול במקנה אברם

• 3.2 נתלה (הִתָּלוֹת)

• 3.2.1 תפוצת המונח נתלה במקנה אברם

• 3.2.2 נתלה במקנה אברם

• 4 סיכום

• פרק ד: מונחים דקדוקיים

• 1 מבוא

• 2 מונחים הקשורים בטרנזיטיביות

• 2.1 בשער ההרכבה והשימוש במקנה אברם

• 2.2 בשער הפועַל במקנה אברם

• 2.3 בדקדוק העברי

• 2.4 השפעת מונחי המודיסטים על מקנה אברם

• 3 דרכי ההוראה

• 3.1 במקנה אברם

• 3.2 אצל המדקדקים המודיסטים

• 3.3 דיון

• 4 נוי ושלמות

• 5 יושר ונטיה

• 6 מונח

• פרק ה: הדיון במילות הטעם ובחלוקתן

• 1 מבוא

• 2 מילות הטעם בדקדוק העברי

• 3 מילות הטעם במקנה אברם

• 4 המילות המורות “הגבלת הוראת השמות והפעלים״

• 4.1 שתי דרכי החלוקה

• 4.2 השתקפות התורה המודיסטית בהבחנה שבין ענינים לדרכי הוראה

• 4.3 הקבוצה הראשונה של מילות הטעם בעיניים מודרניות

• 4.4 מקור ההימנעות משימוש במונח “תואר הפועַל״

• 5 המילות המורות “צדי כֹח הוראת השמות והפעלים וצדי ההרכבה״

• 6 המילות המורות “דרכי נטית השמות והפעלים״

• 7 המילות המורות “חִקוּיִם בנפש״

• 8 סיכום

• אחרית דבר

• נספח א: המונחים הדקדוקיים במקנה אברם: מלטינית לעברית ומעברית ללטינית

• נספח ב: המרת מספרי עמודים בין השיטות לציון מראי מקום מתוך מקנה אברם

• נספח ג: הכתיב הלטיני במקנה אברם

• רשימת הטבלאות והתרשימים

• ביבליוגרפיה

• מפתחות

• מפתח המובאות מהמקרא

• מפתח התבניות התחביריות

• מפתח האישים והחיבורים

• מפתח העניינים והמונחים

עמודים:

1  2  3  4  5  6  8  9  10  11  12  14