177 פרק ב : שמוש שיהיו להם שימושים אחרים ( או לא יהיה להם שימוש כלל ) ; ואילו לפעלים נודדים יש בהכרח שימוש מסוג זה, וייתכן שיהיו להם עוד שימושים ( ראו את פירוט שתים-עשרה דרכי השימוש בעמ׳ 167 ) . לפעלים אף עשויים להיות שני שימושים מסוג זה : “הפעלים שיש לבאים אחריהם שני שמושים אשר אל עצמוּת כל אחד משניהם נגבל הזולת״ ( זו 155 דבלמש קושר זאת להבחנה בדקדוק הדרך השלישית בדרכי שימוש הפעלים הנודדים ) . המסורתי בין פעלים יוצאים לשני ל פעלים יוצאים לשלישי , בייחוד בפעלים בבניין 156 הפעיל . השם שנקבע לשימוש הזה מנומק כך : “כי אל עצמוּת השם נגבל העצם הנמצא הפועֵל 157 פֹעָל [ … ] ״ . 158 “והדרך החמִשי הוא מה שאותו הזולת מקור השם הוא ב דרכי השמוש בנטית השמות : 159 דרך או שהוא התחלה שאותו הוא הזולת או שהוא גבול שאל עצמוּת אֹתו נתלה הזולת״ . שימוש זו באה כנגד יחסת אקוזטיב בדקדוק הלטיני . המונחים הבאים בדרכי השימוש בנטיית השמות, היינו עצמות ו נגבל , הם מונחים סמנטיים, והם מעבירים את הדיון מתחום הלשון לתחום הפיזיקה, מהמשפט לתנועה, מהמסמנים ( המילים ) למסומנים ( העצמים והפעולות במציאות ) . אשר אל עצמותו ...
אל הספר