מקנה אברם לאברהם דבלמש 86 הדיון במושג ה הרכבה הוא אפוא בשני שלבים, המכונים כאן כלל ו פרט , ובמקומות אחרים, גם יחוד , היינו גֶּדר ( = הגדרה ) , ו חלוקה . דיון זה הוא בעל אופי רקורסיבי, שכן כל אחד מחלקיו של המושג הוא מושג בפני עצמו, והדיון בו נחלק גם הוא לשני שלבים, הגדרה וחלוקה, וכן הלאה, עד למושג שאינו נחלק עוד . בדרך זו מתקבל מבנה מסועף, שאפשר לדמותו לעץ . גזע העץ מציין את ההרכבה, כל ענף מציין את אחד הסוגים, כל הסתעפות ( ענף הנחלק לכמה ענפים ) מציינת חלוקה . מבנה זה של דיון אינו מיוחד לדיון ב הרכבה . מבנה דומה מצוי גם במקומות אחרים ב מקנה אברם , ובפרט בשער השֵׁם ובשער הפועַל . ברוח זו החיבור פותח במשפט “השער 3 מבנה זה של הראשון בגדר דקדוק לשון הקֹדש וחלוקתו אל חלקיו הראשונים דרך כלל״ . דיון משקף את שיטת הכתיבה הסכולסטית המקובלת בימי הביניים, וכך דבלמש מציית למוסכמות הכתיבה השולטות בזמנו . מבנה זה נמצא גם בחיבורים דקדוקיים קודמים המושפעים מהפילוסופיה, ובהם מעשה אפד לפרופייט דוראן, לבנת הספיר לר׳ יהודה מסיר ליאון ו פרח שושן לר׳ משה אבן חביב . לדוגמה, “אחרי אשר התבאר הפֹעל בגדרו 4 לפי חי...
אל הספר