תולדות השירה העברית, מחיבת ציון עד ימינו, כרכים יא-יב הציגו את השירה העברית ברצף ההיסטורי: חיבת ציון; תחייה; ארץ ישראל; מדינת ישראל. בכרך יג — תוספות: מורשה ותמורה; מבט לשורשי־השירה; הזדקקותה לתנ״ך — הורחבה הפרשנות ליצירות נבחרות. בכרך יד — תוספות: חדשנות ומהפכנות. כרך זה, כקודמו, נדרש לבעיה של המשכיות וניתוק, רציפות וחירות, מסורת וחידוש, קודש וחול.
הכרך הנוכחי, טו — תוספות: מסד וטפחות; פרקים בפואטיקה משווה: מקראית; חדשה; עכשווית.
השער הראשון: הפואטיקה המקראית; פרוזה פיוטית; ושירה קצובה. דיון בהתגלות אלוהית כמגשרת בין הפרוזה לשירה, מכוננת מעבר מן העלילה בהשתלשלותה, לחידושים צורניים: בתקבולת, בהתגוונות הסגנון והצורות הספרותיות. נוספה התייחסות מפורטת למלאכים, לחלומות, ולכתיבה סינאופטית, זמנים ומקומות בהינף אחד.
השער השני: פואטיקה חדשה. תורת השיר כפי שהיא נשמעת מפי המשוררים: ביאליק, טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, ש. שלום ונתן אלתרמן. וכן נלמדת מיצירותיהם של שלושה משוררים, ששירתם היא דו־שורשית, גולה וישראל: אהרן צייטלין, שמעון הלקין וישראל אפרת. נוסף הפרק: מוטיב הדעת בעין מיתולוגית, אצל אפרת מן האסכולה הוותיקה ואצל אהרן אמיר מן האסכולה של "העברים הצעירים". השער השני נחתם במסה: קינות השואה.
השער השלישי: פואטיקה עכשווית — מוקדש לשתי מגמות בשירת ההווה: המעבר משגב להיתול ומצורות סגורות לפתוחות. ההתמקדות היא בשירים רבים בעל אופי ייצוגי. כך גם בפרק הנועל: מן המופשט למוחש.
אל הספר