598 תוספות : מסד וטפחות של התחלה לשירה, שחורבן יהדות אירופה הוא בתחום התכוננותה, אך לא תחנת סיום . שירת השואה, כמו גם הסיפורת והמחזאות שנושאם השואה, מצויה בתהליך של התהווּת מתמדת . כל דור של משוררים עשוי להוסיף לה פרקים מִשלו . ועם זאת ברור כי במידה שרואים בשירת השואה את "הקינה על העם היהודי שנהרג", כביטויו של יצחק קצנלסון, הרי שעיקרהּשל שירה זו כבר נכתב . הקינה נסמכת לזמן האסון . מגילת "איכה" נכתבת כאשר חורבן ירושלים חי בזיכרונו של המקונן, ואילו "מגילת האש" של ביאליק אינה קינה מובהקת על חורבן הבית, אלא נדרשת לגורלו האישי של המשורר, לבעיית השליחוּת של היחיד ושל הכלל . שירי ה״עקדות" מלווים את האירועים השונים, שבהם שחטו האבות את ילדיהם ואת עצמם, כדי לא ליפול בידי הצלבנים או בידי מרצחים אחרים . המעקב אחר מוטיב השואה בשירה הצעירה עשוי לגלות התחלפות של היסוד האלגי או הפתטי ביסודות אירוניים, המראים את המשורר בעמדה של משקיף על התופעות, ולא כשותף ישיר שלהן . אינם דומים שיריו של חיים גורי, הנכתבים מתוך פגישה עם משואות העבר, לשירי נתן זך ( ראו : "נגד פרידה" ) , או אפילו של יהודה עמיחי בשירו : "ב...
אל הספר